חיזוקים לרעיון
Olek Netzer
"הארץ" היום, 27 בפברואר 2011
תגיות: ברוך גולדשטיין, הרב דב ליאור, מועמר קדאפי, לוב
(חיזוק לרעיון במיוחד במילים "הפטריוטיות היא כלפי הדמוקרטיה, לא כלפי
המשטר. מותר לאזרחים להיאבק בשלטון שרירותי וגזעני. 70 שנה לאחר הזוועות
באירופה משוגר מהמזרח התיכון המסר הבהיר בדבר הכורח המוסרי בהתערבות
עולמית - למען הדמוקרטיה וזכויות האזרח ונגד גזענות ודיכוי." )
עליבות החוק מול הרב דב ליאור היא בעלת משמעויות רחבות. סירובו של ליאור
להיחקר על תמיכתו בספר "תורת המלך - הלכות הריגת גויים" עומדת רק בשולי
העניין.
לפני 30 שנה קם ארגון הטרור: "המחתרת היהודית". מטרת הארגון היתה רצח
ערבים. הראש המבצעי של הארגון, מנחם לבני - שהורשע ברציחות לפני שנחון
בידי השלטון - העיד שהרוח החיה, היוזם, הפוסק, מתכנן ומכוון פעולות הרצח
היה הרב דב ליאור. כך לגבי הרציחות שביצעו, כך לגבי הלחץ על המרצחים לא
להסס ולפוצץ אוטובוסים על יושביהם.
לפי החוק, מי שמשלח רוצחים אמור להיכלא לשלל מאסרי עולם בגין הרציחות, עם
תוספת על הארגון. לפי הוראה מגבוה הרב ליאור לא נכלא, לא נשפט ולא נחקר
ברצינות.
ליאור המשיך. ברוך גולדשטיין ראה בו את רבו ויועצו. לאחר הטבח במערת
המכפלה קבע ליאור, ש"ברוך גולדשטיין קדוש יותר מכל קדושי השואה". הרוח
החיה מאחורי פסקי הרודף והמוסר - שהביאו לרצח יצחק רבין - היתה, לפי
עדויות, הרב ליאור. רוצח ראש הממשלה בא תדיר לחברון וראה אותו.
ליאור אינו בכלא. הוא מכהן כרב עיר, כאב בית דין, כראש ישיבת הסדר גדולה.
ליאור הוא ראש ועד רבני יהודה ושומרון. אלפים נשמעים למרותו, רבבות
מתחנכים על תורתו, עשרות אלפי שקלים בחודש משלמת לו ישראל.
השיגעון אינו מקרי. השלטון בחר ליאור. תל אביב היא חלום. המציאות שהושלטה
בישראל היא ליאור. עשרות שנים משועבד כוח ישראל למען בנייה מחוץ
לגבולותיה. תחת המלך ליאור הקימה ישראל עולם שבו היהודים אזרחים והערבים
לא. כך בשטחים וכך גם בירושלים. היהודי אזרח, שכנו הערבי - לא. רוב
תלמידי כיתות א' בישראל המוגדרים כיהודים הולכים לבתי ספר חרדיים ודתיים.
רובם מתחנכים לפי תורת המלך. היהודי אדם. הלא-יהודי אינו אדם. "לא תרצח"
אינו חל על האחרון. וזאת לא כהסתה, אלא כעובדה. כשם שהכיסא כיסא.
אין שלוש אפשרויות. או שאתה ליאור, או שאתה נגדו. הרבנים שבחרו בו הם
ליאור. הרבנים "המתונים" שתומכים באי-חקירתו הם ליאור. שר החינוך שביקר
במערת המכפלה יד ביד עם הטרוריסט המורשע לבני - שבידיו הוא מעוניין
להפקיר את חינוך הילדים שיובלו לחברון - הוא ליאור. ראש הממשלה המשעבד את
ישראל למען עולם ההתנחלויות הגזעני הוא ליאור. ראש ממשלת המלך.
הזוועות בלוב שולחות מסר חד לעולם. הפטריוטיות היא כלפי הדמוקרטיה, לא
כלפי המשטר. מותר לאזרחים להיאבק בשלטון שרירותי וגזעני. 70 שנה לאחר
הזוועות באירופה משוגר מהמזרח התיכון המסר הבהיר בדבר הכורח המוסרי
בהתערבות עולמית - למען הדמוקרטיה וזכויות האזרח ונגד גזענות ודיכוי.
ישראל, בגלל היסטוריית הפגיעות ביהודים, היתה אמורה להיות מובילה בדרך
זו. ואולם, ישראל הרשמית בחרה בדרך ההפוכה ו"הליאוריינית".
מול משוגת השלטון ראוי שכל אזרח ישראלי וכל אוהב ישראל בעולם, יהודי כלא
יהודי - יתמכו בישראל דמוקרטית, לפי הכרזת העצמאות ובגבולות העצמאות,
המכונים גבולות 67'. מול הישות הגזענית שמושלטת על ישראל, יש להיאבק. גם
את המלכות הזאת יש להפיל.
Olek Netzer
חזרה לגבולות המדינה היא הדבר היחד החשוב, היא אינטרס עליון שהגשמתו אינה
תלויה בהסכמי שלום ובאחרים, היא המסר היחיד שה"שמאל" צריך לאמץ. אגב,
בימים ביקשתי ממכותביי ב"מרצ" שבוועידתה הקרובה יעלו את ההצעה שהמפלגה
תחליף את שמה מ"מרצ" ל"מרצ לשחרור ישראל מהשטחים". כבר קיבלתי תגובה
שהרעיון הגיע אל חיים אורון.
המאמר מ"הארץ" מ-20.3.2011 מוגש כאן בלי קטעים אחדים שחזרו על הרעיונות
העיקריים שלהלן. אם יש מי שיודע את כתובת האימייל של אליה ליבוביץ אני
מבקש שישלח לי כתגובה לדיון זה, כדי שאוכל ליידע אותו על היוזמה שלנו
שהוא בוודאי יתמוך בה - אולק נצר
אליה ליבוביץ | המסר היחיד של השמאל
אם לא יתפתח משבר קואליציוני על עניין של מה בכך, הבחירות הבאות יתקיימו
בישראל בשנת 2013. עם זאת, אין כל ודאות שמדינת ישראל אכן תגיע ללא פגע
לאבן דרך זו במשעול ההיסטוריה. ייתכן שהזמן העומד לרשות מי שרוצה להביא
לשינויים במציאות הצבאית, הפוליטית והכלכלית הקיימת עתה בישראל, לפני
שרעידת אדמה (לאו דווקא גיאולוגית) תהפוך אותה על ראשה, קצר יותר ממה
שנדמה לרבים.
אפשר לזהות בארץ קבוצות או יחידים שמתכוננים לנקודת ציון זו. בצד השמאלי
של המפה הפוליטית מדברים על שמאל חדש. זוהי כמיהה שמאפיינת את השמאל מאז
ומעולם. מולה עומדת חומת הקיבעון המקפיא של הימין, שבו לא נשמע אפילו
ציוץ של שאיפה ולא נראה אפילו הבהוב של תקווה למשהו חדש.
מה צריך להיות המסר של שמאל "חדש" זה? מה צריכה להיות התוכנית הפוליטית,
בעיקר ההסברתית בשלב זה, של מי שרוצה להציב אלטרנטיבה למשטר הקיים, או
לפחות להוריד את המחיר שאזרחי המדינה יאלצו לשלם לפני שהמשטר הקיים יבין
את המציאות?
מצע של תנועת שמאל חדש צריך להכיל למעשה סעיף אחד בלבד: תוכנית להחזרת כל
ההיאחזויות הישראליות בשטחים אל תחומי הקו הירוק. חברי המפלגה ודובריה
יכולים להאמין בכל תיאוריה פוליטית, בכל תפישה דתית, בכל רעיון חינוכי,
בכל שיטה כלכלית ובכל מודל של דמוקרטיה שעולה על דעתם. נציגי המפלגה
בכנסת (אם יהיו כאלה) יצביעו כל אחד על פי הכרתו בכל אחד מנושאים אלה,
ובלבד שפעילותם הפרלמנטרית והצבעותיהם בכנסת יביעו בבירור את ההכרה
שהכיבוש הוא איום על מדינת ישראל, לא פחות מרעידת אדמה בדרגה תשע.
במצע של המפלגה המלה שלום לא תהפוך בהכרח למלה גסה. אולם עליה להיות
מוצנעת הרבה יותר מהמקובל, מאחר שהצנעה כזאת מבטאת אמת מרה. ההכרח לצאת
מהשטחים אינו תלוי בשאלה אם לפני הנסיגה או מיד בעקבותיה יבוא שלום
כלשהו. הצורך בסיום הכיבוש נמשל לצורך רפואי בניתוח להסרת איבר נגוע
מגופו של חולה, גם כאשר אין ערובה מראש שהחולה יבריא מיד לאחר מכן.
ההתניה של נסיגה מהשטחים בתהליך שלום, או אפילו רק בקיומו של משא ומתן עם
מישהו בעולם, משמעותה היחידה היא תליית גורלה של מדינת ישראל ברצון או
במעשה של בני אדם שאינם אזרחי המדינה ואינם נמצאים תחת מרותה. אי אפשר
לשכנע את הצעירה באור עקיבא שמדינת ישראל יכולה לכונן שלום באזור. אין כל
אמת בטענה כזאת, ואמירתה רק מחבלת אנושות באמון שאפשר לתת במי שטוען
אותה. כרגע, תפקידו היחיד של שמאל חדש הוא להתחיל להרגיל את דעת הקהל
בארץ, במאמץ סיזיפי ארוך ומייגע ואל מול מכשולים אדירים, כי תהליך הנסיגה
מהשטחים, שיציל את מדינת היהודים, לא צריך ולא יכול להיות תלוי באחרים.
גם אם למישהו נדמה שבצד השני אין פרטנר, אין בכך כדי להפחית את הצורך
הקיומי של מדינת ישראל לסגת לגבולות הקו הירוק.
----------------------------------