היערכות האופוזיציה במדינת אפרטהייד
Olek Netzer
היערכוּת האופוזיציה לשינוי המשטר והחזרת הדמוקרטיה במדינת אפרטהייד
השלטון והרוב הפרלמנטרי, בתמיכה או בחוסר-התנגדות של רוב העם, עושה צעדים
חוקיים כדי לחסל את המעוט, אותנו. אנחנו לא ערוכים ולא יודעים איך לעמוד
על נפשנו או להתמודד על עתיד המדינה נגד המשטר.
המאמר הזה הוא התאמה של תזכיר ששלחתי לראשי האופוזיציה במדינה ואפילו
הספקתי לקבל כבר שתי תגובות אוהדות. עיקרו תביעה לשינוי התפיסה ושינוי
המעשים הפוליטיים של "השמאל". שינוי הוא עניין קשה כידוע ודרישה כזאת
היה צורך לבסס היטב. לכן זה לא ייכנס כאן למאמר אחד אלא יבוא, אם ירצה
העורך, בשניים או שלושה המשכים. הכותרת האלטרנטיבית יכולה להיות, למען
הקשר ההיסטורי "עוז לתמורה לאחר ובתוך פורענות".
פורענות מצדנו: הציבור הדמוקרטי והנהגתו אינם מעיזים להודות במצב הזה
ובחומרתו. לדוגמה, בהפגנה האחרונה של ארגוני זכויות האדם שסכין חקיקת
הימין מונפת על צווארם, זעקה עורכת הדין טליה ששון, זאת שהכינה את הדוח
על טיפול המשטר במאחזים הבלתי חוקיים, "זה לא שינוי שלטוני של מפלגות
במדינה דמוקרטית, זה שינוי משטרי. צריך לרעוד מפחד. ...עלינו לצעוק את
זעקתה של הדמוקרטיה הישראלית ולא להרפות".
תמורה: התמורה באה בדמותו של העורך-האחראי-הבעלים של "הארץ" עמוס שוקן.
אפילו בורגני אמיד וציוני כמוהו תפס סוף-סוף ש"שינוי משטרי" לא מתחולל
עכשיו אלא חל מזמן, שישראל איננה מדינה דמוקרטית, שמדיניות ההתנחלות הנה
"חיסולה ההכרחי של הדמוקרטיה"; ש"האידיאולוגיה של גוש-אמונים רואה ביצירת
משטר אפרטהייד כלי הכרחי למימושה", וש"עובדה היא שהממשלה היא למעשה כלי
של גוש אמונים וממשיכיו".
זאת המציאות שבה אנחנו חיים כבר שנים רבות – עכשיו עם גושפנקא של עמוס
שוקן.
פורענות: דרך החשיבה של טליה ששון, שהיא דרך החשיבה שלנו, לא ממש תופסת
את העובדה שהמשטר בישראל הוא אפרטהייד ולא דמוקרטי, שכן היא אומרת
ש"עלינו לצעוק את זעקתה של הדמוקרטיה הישראלית ולא להרפות" כאילו
הדמוקרטיה הישראלית קיימת עדיין. היא והציבור הדמוקרטי בארץ אינם מודים
בכך שאנחנו חיים במדינת אפרטהייד. לחוסר הרצון שלנו להסתכל במראה ולראות
את פני המדינה כמדינת דיכוי מובנה ומאורגן על ידי כוחות שאינם דמוקרטיים,
יש סיבות טובות ומובנות, שטליה בעצמה ציינה: "צריך לרעוד מפחד": פחד שמה
שהשלטון מעולל לאחרים הוא יעולל גם לנו (הוא כבר התחיל בכך); פחד לעשות
חשבון-נפש העלול להביא אותנו למודעות לאחריותנו על כך שלא מנענו את המצב
הזה בעבר, ופחד מפני הצורך להתמודד נגד שלטון לא-דמוקרטי השולף יותר
ויותר את ציפורניו נגד הנועזים יותר שבין מתנגדיו היהודים.
פורענות קיימת גם בתשתית הזהות הלאומית והמוסרית שלנו. זהו הקושי לראות
שמדינת ישראל שלנו זנתה לאפרטהייד. ש"היא למעשה כלי של גוש-אמונים
וממשיכיו", היא מדינת רשע, לא לגיטימית מבחינה חוקית, מדינית ומוסרית.
המדינה שלנו, שאהבנו ושלמענה לחמנו, סטתה מדרך הישר ברגע שממשלתה החליטה
לממש את האידיאולוגיה של גוש-אמונים המחייבת שנעשה לאחרים בדיוק את מה
ששנוא עלינו ועל כל אדם בעולם: שנמנע בכוח חרותו, הגדרתו העצמית ועצמאותו
של עם שלם.
אנחנו בינתיים נהנים מביטחון אישי וכלכלי שאליו התרגלנו, כאילו היינו
במדינה דמוקרטית; לנו יש זכויות לנוע, להרוויח כסף, לצעוק, להתאונן,
להפגין, לנאום, לצפות בטלוויזיה וליהנות מהחיים. מבחינת הסיכוי לקום
ולשנות את המשטר זאת פורענות. לא פורענות שגורם השלטון אלא פורענות
משלנו.
בתזכיר ששלחתי יש גם חלק המפרט מה צריך לעשות אחרת ואיך – המשך יבוא. אבל
קודם-כל צריך להודות באמת שהפורענות לא תבוא, אל תפחדו. היא כבר באה.
מעולם לא היינו במצב של שברון כזה שאיננו איום חיצוני אלא בא מבפנים. לכן
זה כל כך חמור.