חוק פרוור – מתי מגיעים הבולדוזרים?
Yeela Raanan
לפני רגע שלחתי מייל בנושא חוק פרוור באנגלית ברשימות התפוצה בנושאי הבדואים. במייל באנגלית ניסיתי בעיקר להסביר את החוק. כאן אני מביאה את נקודת המבט של המשמעות הקהילתית, כיצד מתורגמים כל המילים היבשות של החוק לחיי האנשים.
חוק פרוור לא יעלה להצבעה השבוע (למרות הכותרת של המייל הקודם - שלחתי את המייל ואז קיבלתי את החדשות). זו הפעם השלישית שקריאה ראשונה של החוק נדחה. על כן כל אחד - שיעשה ככל יכולתו - אם במכתב, ואם בהשתתפות בדיון בכנסת, ואם בהשתתפות בהפגנה - בכדי להוריד את החוק הנורא הזה מסדר היום לחלוטין.
יש עוד מידע רב על החוק באתרי האינטרנט של הפורום לדו קיום בנגב, של האגודה לזכויות האזרח, ושל רבנים לזכויות אדם.
חוק פרוור – מתי מגיעים הבולדוזרים?
דר' יעלה רענן
אני קוראת את חוק פרוור, ואני אל מול עיניי רואה את חברי הטוב, סלמה אל עת'אמין מהכפר חאשם זאנה. סלמה, איש חייכן, חיובי. חי על אדמות אבותיו, בבית בנוי אסכורית עם אשתו המקסימה נעימה, וילדיו שעדיין לא בגרו. בנותיו הבוגרות תמיד גם מסתובבות בבית עם הנכדים, הבית כל כך חיובי וחם, כייף להיות בחברת אבא סלמה ואמא נעימה. סלמה ונעימה התחילו מיזם תיירותי ופתחו את ביתם גם למטיילים. כייף לשלוח אליהם אנשים – לחוות את התרבות הבדואית במיטבה.
ואני רואה מה החוק מתכנן לו, וליבי נהיה אבן. החוק הוא חוק של הפקעות – וגרוע הרבה יותר- חוק של מחיקת כפרים. כ 20 כפרים בני 500 ועד 10,000 תושבים כל אחד. אסביר:
שלב ראשון: דרישה לאישור תביעות הבעלות.
מה המשמעות? בגלל שהקרקע הבדואית היתה בבעלותם על פי דיני הבעלות המסורתית, המדינה החלה לאורך שנות השבעים את תהליך תביעות הבעלות, בכדי להעביר לבעלות על פי דין מערבי-ישראלי. אבל המדינה החליטה לחזור בה, והפסיקה את התהליך. הבדואים נשארו עם "תביעות בעלות" ביד. אותם תובעי בעלות, ברובם נפטרו מאז. את הקרקע הורישו לילדיהם, ולנכדיהם – שוב על פי חוקי הירושה הבדואים.
חוק פרוור דורש מכל אותם צאצאים לבוא ולאשר שהם משתתפים בתהליך. על פי החוק, באם יותר מ 50% מאותם צאצאים של תובע בעלות מקורי ישתתפו בתהליך (50% מהקרקע, לא מהאנשים) אזי המדינה תיתן להם עד 50% תמורות בקרקע. במידה ופחות מאותם 50% מהצאצאים של התובע המקורי ישתתפו – אזי יוכלו לקבל במקסימום עד 20% תמורות בקרקע (20% מוצע להם כבר לאורך 30 השנים האחרונות, ואף אחד לא קופץ על המציאה...) אני אומרת במקסימום, בגלל שיש עוד הרבה סעיפים ותתי סעיפים אשר מורידים עוד יותר את התמורה. למשל לך ותוכיח שישבת על הקרקע בשנת 1969, והקרקע פחות מ 13% שיפוע, ועוד ועוד ועוד...
אז סלמה צריך עכשיו לדבר עם כל בני הדודים שלו, ולהגיע להחלטה ביחד מה הם עושים. האם כולם פונים לאשר את תביעת הבעלות, ומהמרים על קבלה של תמורות מוגדלות בקרקע? ואם אין הסכמות בין בני הדודים? כלומר אם סלמה ואחיו לא יסכימו על הדרך ללכת אל מול המדינה – המדינה דואגת עתה לסכסוך אחים לאורך דורות...
ייתרה מזאת. אין חובה על המדינה לומר לאדם איפה תהיה הקרקע החליפית שלו לפני שהוא נדרש להכנס לתהליך ויתור על תביעות הבעלות. גם לא נדרש על המדינה לומר לו לאן יידרש להתפנות. כן, דרישה לקבלת הקרקע החליפית היא התפנות. וגם – במידה ולא יעשה במדוייק את אשר המדינה דורשת ממנו – פינוי הקרקע מכל דבר, כולל בעלי חיים ועצים – החובות של המדינה כלפיו מתפוגגים.
ולמה המדינה "מוכנה" לאפשר עד 50% בתמורה בקרקע? בכדי "לשכנע" אנשים לוותר על הכפר. להתפנות ללא בולדוזרים. שכן באם יאלצו את המדינה לפנותם לכוח – הם לא יראו ולו מטר מרובע אחד של קרקע.
ותוך חמש שנים, אלה אשר לא הצטרפו לתהליך – הקרקע באופן אוטומטי עוברת לבעלות המדינה. כלומר חוק ההפקעות.
שלב שני: מפנים את השטח.
זהו. הגענו שלב מחיקת הכפרים. צו מראש הממשלה, תוך 30 יום כולם צריכים להתפנות. כפרים שלמים. להתפנות. לאן??? וחשוב יותר – למה??!
הכפר של סלמה ונעימה – חאשם זאנה – כפר של 2,500 תושבים, נדרשים עתה להתפנות. הסיבה למחיקת הכפר של סלמה, ועוד 19 כפרים נוספים (ייתכן שיותר), הוא שהמדינה פשוט לא רוצה שערבים יחזיקו בקרקע, ורוצה כמה שפחות ישובים ערבים. אין סיבות נוספות.
כנראה יידרשו להתפנות לכפר המוכר הקרוב ביותר. כ ו ל ם – עכשיו לעבור לפאתי הכפר אבו-קרינאת. לאן באבו-קרינאת? על קרקעות שהמדינה פינתה מהם בכוח לפני חודש-חודשיים את התושבים של אבו קרינאת. וצופפה אותם במרכז הכפר. הנה לכם עיירה חדשה.
ועכשיו ישנם כמה שאלות חשובות מאוד:
- 1.
כיצד
ייראה הנוף הבדואי במידה והמדינה תשיג את מבוקשה?
- 2.
האם
המדינה תצליח?
- 3.
כיצד
המדינה מתכוונת ליישם את כל העקירות הללו?
- 4.
מה מצפה
לעטיה ונעמה בתהליך הנורא הזה?
- 5. מה תהיה התוצאה הסופית?
רצון המדינה הוא להפוך את כל ההתיישבות הבדואית לעוד עיירות כפי שיצרה לאורך שנות השמונים. כיום עדיין 25% מכל תושבי הכפרים מתפרנסים - בדוחק – מחקלאות. זה ימחק. בעיירות ההרס החברתי והתרבותי עצום. זה מתבטא ברמת אבטלה של כ 40% לגברים וכ 90% לנשים. זה מתבטא בצריכת סמים אצל הצעירים. זה מתבטא בפשע – דבר אשר לא היה בנמצא לפני שלושים שנה. זה מתבטא בתסכול, בפגיעה בנשים, ועוד ועוד.
לעומת זאת הכפר, אשר נוצר באופן ספונטני, משקף ומחזק את המבנה החברתי, ומאפשר שמירה על הערכים החשובים לאוכלוסייה, כמו כבוד הדדי. הוא מאפשר שמירה על הילדים. של כולם. הוא גם מאפשר מעט פרנסה בכבוד, מהאדמה. ושלא תרמה אותכם הרטוריקה של המדינה – מדובר בכפרים ותיקים וגדולים, לא "בית על כל גבעה..."
כיום אין אף אדם בכפרים שמעוניין להחליף את הקשיים של חיים בכפר לא מוכר לחיים בעיירה. עדיף האיום של הבולדוזר, לנוראות של העיירה הבדואית, תוצר של מדיניות הריכוז.
וכאן מגיעה התשובה לשאלה – האם המדינה תצליח? – לא! אם בעבר האוכלוסייה הבדואית האמינה בכוונות המדינה לאפשר להם חיים בכבוד בעיירות – עתה הם יודעים שמבחינת המדינה, אחרי שהם נכנסים לעיירה, המדינה סוגרת את השער וזורקת את המפתח. שייתבשלו.
ובכל זאת החוק יעבור, ויוקצו מילארדים להרס המתוכנן. יש זכויות חדשות למדינה על פי חוק פרוור – זכות למנהל מחוז של רשות מקרקעי ישראל להוציא צו פינוי לאדם או לפינוי של שטח שלם, על כל תושביו. ייתרה מזו, "על אף האמור בחוק התכנון והבנייה, צו פינוי לפי סעיף זה יאפשר הריסת בניין אף בלא היתר הריסה." ואדם אשר לא יישמע לצו הפינוי, כלומר גם אם ישב בגפו על הקרקע הזו – על פי חוק פרוור דינו מאסר שנתיים.
סלמה ונעימה ביחד עם כל שאר תושבי חאשם זאנה יחכו להגעת הבולדוזרים, השוטרים, וכמובן יוסיפו כוחות נוספים. המופעים שראינו בטוויל אבו-ג'רוול, באל-ערקיב, ובעתיר יהיו משחק ילדים לעומת מה שמחכה לסלמה ונעימה וכל שאר תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. מאות בתים יהרסו באותו היום. אלפי אנשים ישארו ללא קורת גג. עשרות אם לא מאות יילקחו לכלא. אין סיכוי שהמבצעים הללו ייסתיימו ללא הרוגים.
והמופע יחזור על עצמו גם בשבוע שלאחר מכן. ובשבוע שלאחר מכן. ובשבוע שלאחר מכן.
עד שמישהו ישבר – או תושבי הכפר או המדינה.
האם סלמה יוכל להמשיך ולהיות אדם חיובי? האם יוכל המשיך ולחייך? האם יצא מזה חי?
ומה תהיה התוצאה הסופית של החוק? כיד הדימיון הטובה עליכם...
כולנו מחוייבים לצאת מהאדישות.