מה עושים כשבא שוטר?
Júda Ronén
לדעתי כדאי שנגבש גוף של החלטות/הצעות/רעיונות לגבי המפגש שלנו עם טובי בנינו בכחול, בתקווה שלא יהיה, כדי שנהיה מוכנות ולא נעמוד פתאום בלי לדעת מה לעשות. אני מניחה שבניגוד לדברים אחרים שבהם עיקר ההשפעה היא בהחלטה מלמטה, כאן לשוטר שעומד מולנו יש השפעה אישית; לכן זה חשוב במיוחד שנהיה מוכנות.
הנה כמה נקודות, בלי סדר ביניהן:
* כדאי שיהיו לנו מצלמות ומצלמת וידאו (אני יכולה להביא). תיעוד זה דבר חשוב לא רק כדי להשתמש בו אחר כך, אלא גם כמשהו שאמור להפחית את התוקפנות של החבר׳ה החביבים במדים (השו׳ הרציונל של מחסום ווטש). כדאי גם לצלם כי זה אב״פ זה מגניב ואחרי זה נוכל להעלות לאינטרנט.
* להכין מודפס כל חומר משפטי שיעזור לנו. לצלם את הנספח של יומן הבלגאן על A4. הרבה שוטרים פשוט לא יודעים את כל התחום המשפטי של התאספות, חופש הביטוי ודברים כאלה; זה בזיון למשטרה, אבל, נו, דברים בזויים זה לא משהו שחסר להם. איזה עוד דברים כדאי שיהיו לנו בידיים?
* לנסות לגרום לשוטרים להתנהג כמו אינדיבידואלים, עם חופש בחירה, מצפון והכל. שווה ללמוד מצ׳רלי וויץ׳, שעושה עבודה מצויינת בלדבר אל שוטרים כאנשים (אמנם זה שוטרים בריטים שם, ועדיין…): <http://www.cveitch.org/>. להעביר את השיח ממישור הבריון־נגד־ההיפית למישור השווה של שיח בין אנשים זה הדבר האפקטיבי ביותר שאנחנו יכולות לעשות.
* יש מישהי מאיתנו שמעדיפה לעמוד מול השוטרים (מבחינת הרצון, היכולת לעמוד ולדבר אסרטיבית, וכד׳)? מישהי שמעדיפה שלא (אני אעדיף להתרחק עם אילאיל במקרה של אי־נעימות או תוקפנות). זה יכול אולי לעזור שנדע מראש.
* בשום אופן לא ללכת לעיריה לבקש אישור (זה לא להם לאשר או לא לאשר מעשים של טוב־לב). ר׳ המקרה העצוב של הדוכן ב־Golden Gate Park בסן פרנסיסקו: http://youtu.be/_jZKjBVXGJI?t=3m54s (מדקה 3:54 ואילך).
* לנסות לגרום לדוכן שלנו להראות כדבר הכי נורמלי ורגיל ולא מאיים בעולם: יש דוכנים כאלה בכל יום בכל העולם (לא להזכיר את הרדיפות בארה״ב…; ר׳ דף המידע והסרט מהנקודה הקודמת), יש דוכן בת״א שפועל בלי שאף אחד מפריע לו והיו דוכנים בירושלים. זה פאקינ׳ לתת אוכל למי שרוצה; מה יכול להיות יותר נחמד ויפה ופשוט מזה?
* לא לנופף באנטי־מיליטריזם שלנו. סביר להניח שהשוטרים הם, נו, לא בדיוק פציפיסטים, וזה יהיה בשבילם סדין אדום.
* להשתמש במילים ”צדק חברתי“. זה מה שזה, וזה משהו שאולי השוטרים יודעים לעכל יותר בקלות. זה לא הפריע כמובן לשוטרים להרביץ, לעצור והכל בקיץ האחרון, ועדיין, ממה שיצא לי לדבר עם שוטרים ולשמוע יש כאלה שגם הם, כאנשים, מזדהים עם חלק ממה שעומד מאחורי המילים האלה, צדק חברתי; זה שבפועל הם עושים את ההפך המוחלט ומשתתפים במערכת שמהווה את ההפך המוחלט זה משהו אחר, שלא לנו בסיטואציה שבה שוטר מנסה להפריע לנו בדוכן לפתור.
* זה לא דוכן צדקה (אנחנו לא צריכים ”אישור“ לתת ”צדקה“), זה לחלוק ביחד את השפע שיש בעולם, כשאוכל הוא המכנה המשותף שמאחד את כל האנשים באשר הם. אם יש לך סנדוויץ׳ ואתה חולק אותו עם מישהו אחר, מה הבעיה עם זה?
* רגע אחד, אתה עוצר אותנו על זה שאנחנו חולקים אוכל עם אנשים רעבים? אתה רואה מה אתה עושה? זה לא אבסורד בעיניך? איזה מין בנאדם אתה? עדיף לך שילכו לישון רעבים? בשביל זה הצטרפת למשטרה? [הנחת־יסוד: מה שרוב השוטרים מספרים לעצמם זה שבסופו של דבר הם במשטרה כדי לעזור לאנשים וכו׳]
* המטרה שלנו זה לגרום להם לעזוב אותנו במנוחה. לא לשכנע אותם בכלום, לא לעשות שום דבר אחר; רק לגרום להם ללכת.
* בשום אופן לא להגרר להרמת קול, עלבונות או כל צורה של דיבור תוקפני. זה לא בהכרח קל כשעומדים מול האינקרנציה עלי אדמות של תוקפנות, עם אקדחים ואזיקים ומצ׳ואיזם והכל, אבל זה חשוב, ולו ברמה הפרקטית־תועלתנית. אחד היתרונות של זה שאנחנו בקבוצה זה שהאם מישהי מרגישה שקשה לה להמנע מלשחק לידיים שלהם בצורת תקשורת שבה יש להם יתרון, אפשר להתרחק ולתת לאחרות לדבר.
* שלווה.
מה דעתכן? מה כדאי להוסיף? מה החוויות שלכן מפעילות פוליטית בעבר וממפגש עם יפי הבלורית והדונאט?
שלום ושובע,
יודה
--
: Júda Ronén · me.digitalwords.net :
No one is free until everyone is free.
Live your life as if it is your hard disk
drive's last day. Do you have a proper,
accessible and up-to-date remote backup
right now? If not, please make yourself
such a backup (preferably an incremental
and automated one).
udi bram
Júda Ronén
3. אם אכן נתקפל באמצע, אם ישאר אוכל צריך יהיה למצוא מי שיאכל אותו.
במקרה הגרוע שאני מקווה שלא יקרה של טורדנות חוזרת של השוטרים, נוכל לקיים הפגנות. זה ממש לא מחמיא למשטרה (/עיריה) כשצועקים בריש גלי בראש־חוצות ”משטרת/עיריית ירושלים לא מאפשרת לנו לחלוק אוכל עם מי שרעבים“, ויוכל אולי לשמש בחכמה בשיח עם השוטרים, במידה והמצב יצדיק את זה (זאת חרב־פיפיות קצת, כי זה עלול לגרום להם להקשות עורף, כתגובה לאיום).
בעצם, כשאני חושבת על זה עכשיו, זאת יכולה להיות אלטרנטיבה מצויינת להתקפלות. החוק הרי מתיר להיות שם, באותו המקום, בתור משמרת מחאה (מספר כלשהו של אנשים בלי נאום ובלי צעדה; ר׳ נספח יומן הבלגאן, <http://www.free.org.il/files/protests-rights.pdf>). לעמוד שם ולחלק פליירים עם סירים סגורים מלאי־אוכל ברקע, כשאנחנו מדגישות (כולל קריאות, סיסמאות וכו׳) שהמשטרה אוסרת עלינו לחלק אותם, זה משהו ממש חזק: אי אפשר שלא לראות את האבסורד. (כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת בנוגע ללחרוג מבאמת לא לתת את האוכל). זה נראה לי אחלה פתרון: פשוט, קל לביצוע ואייקידו־י (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95).
דבר נוסף: כדאי לא לשכוח לבקש את הפרטים של השוטרים. זה יוכל אולי לשמש אותנו אחר־כך במידת־הצורך, ויכול להוות גורם ממתן (ר׳ עניין מחסום ווטש למטה).
דבר נוסף: שוטרים מורגלים בהיררכיה. לא בלתי סביר להניח שהם יחפשו את ה”מנהיג“/”אחראי“ (לעולם לא ”מנהיגה“ או ”אחראית“…). כולנו ”מנהיגות“ ו”אחראיות“.
שכל זה יהיה רק בתיאוריה,
יודה