מצ"ב התגובות שקיבלתי על שאלתו של שלום פליסר.
צבי
-------------------------
מה דעתכם על מה שכתב לי ד"ר שלום פליסר. בעיני זה נשמע מאד מוזר, אבל אשמח לשמוע מה דעתכם.
צבי שביט (שטרן)
===========================================
בארמית, חט"ף קמ"ץ נקרא A ולא O
ולכן קדם אבוהון = kAdam avuhon
מישהו בר-סמכא, שהיה אצלנו בעל תפילה וקורא בתורה תיקן לי כשעברתי לפני התיבה ואמר שאין בארמית קמ"ץ קטן או חט"ף קמ"ץ שמבטאים או-O, אלא, הכל כמו פת"ח: אה-A.
בצה"ל, הייתי חזן צבאי (חבר מקהלת הרבצ"ר), ודומני, שגם החזן הראשי סא"ל אברהם כרמל ז"ל, נהג לומר ADAM ולא KODAM והוא היה מהמדקדקים ומהמקפידים...
כעת – זה טעון בירור מחדש...
שלום פליסר
==================================
ידידנו הרב יוסף חיים מזרחי הפריך דעה מוטעית זו
עלי לציין שבתרגום שפרבר בניקוד עליון יש לפעמים סימן מעל האות של קמץ (כעין ץ) בליווי סימן שווא (קו קטן כמו סימן רפה)
אליהו לוין
במחילה מכבודכם, הנני עסוק למעלה ראש בהוצאת כמה ספרים לכבוד הילולת רבנו יוסף חיים זיע"א (י"ג אלול), מקוה שאספיק בעזהי"ו.
מכל מקום, אצרף כאן את מה שכתבתי בענין במחזור "עוד יוסף חי" ליום הכיפורים. ועוד חזון למועד איה"ב.
מצורף קובץ "כל נדרי" (צבי)
יוסף חיים מזרחי
------------------------------------
מה לנפשך כי תשתוחח? הנה הפסוק הרביעי בפרשנו, מפורש יוצא מפי אונקלוס: וּתְהֵי לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי בָּתְרוֹהִי קְיָם כְּהוּנַּת עָלַם חֲלָף דְּקַנִּי קֳדָם אֱ'לָ'הֵיהּ וְכַפַּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
והנה פסוק אחר בבראשית יג, י וּזְקַף לוֹט יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת כָּל מֵישַׁר יַרְדְּנָא אֲרֵי כֻּלֵּיהּ בֵּית שִׁקְיָא קֳדָם חַבָּלוּת יְיָ יָת סְדוֹם וְיָת עֲמֹרָה כְּגִנְּתָא דַּייָ כְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם מָטֵי צֹעַר׃
בחרתי
בפסוק האחרון (בתוּרי מחשבתית היכן נמצאת "לפני" בבראשית) כי אני לבָדו
בחומש "בית נאמן" של הרה"ג הנאמ"ן מוהר"מ מאזוז שלי"ט, ואכן בדקתי בו
ומצאתי שניקד כן בדיוק (בראשית ח"א, מהדורת ב"ב תשע"ט עמ' שכו).
או שמא טענת ר"ש פליסר, כי הוא כעין תיב וקרי. כלומר, הוא מודה שמנקדים כן, אלא שיש לקראו כפתח?! למה נקדו כן, לטעמו?
מ. ג.
----------------------------------------------------------------
שמעתי את הטענה הזו "שאין בארמית קמ"ץ קטן..." כמה פעמים. בעיקר לגבי אופן הקריאה של הקמ"ץ במילה "כָּל נדרי..." בארמית.
להלן מה שכתבתי בקבוצה אחרת בעניין זה לפני כשנתיים:
הועלו שתי טענות מדוע נכון לקרוא בקמץ רחב:
1) כי אין *כֹּל* בארמית, וא"כ אין גם *כָּל* בקמץ קטן אלא רק בקמץ רחב.
2) אין קמץ קטן בארמית.
להלן מה שמצאתי:
ה,ח: *כֹּל* חַכִּימֵי מַלְכָּא
ה,יט: *כֹּל* עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא
ו,ח: *כֹּל* סָרְכֵי מַלְכוּתָא.
ב,לח: וְהַשְׁלְטָךְ *בְּכָלְּהוֹן*
ג,כג: "וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ *תְּלָתֵּהוֹן*
ד,ד: בֵּאדַיִן (עללין) *עָלִּין*
ה,ח: אֱדַיִן (עללין) *עָלִּין*
ז,יט: מִן (כלהון) *כָּלְּהֵין*
(בכהנ"ל הדגש החזק מוכיח לכאורה על קטנות הקמץ.)
מסקנתי: יש קמץ קטן בארמית, וא"כ כפשוט שיש גם חט"ף קמ"ץ (לפי אותם הכללים כמו בלה"ק).
על עצם השאלה כיצד נכון לקרוא את המילה *קֳדָם* לא עניתי. שהרי מצינו מילה זו בתנ"ך גם בקמץ רחב (כגון קָדמך/קָדמוהי...).
ולכאורה דין אחת למילה זו ולמילה קָדשים/הקֳדשים.
וגם שם לא ברירא לי לגמרי מה הכלל המדוייק בזה.
מענדל
-------------------------------------------------
לא יודע אם זה דומה, אבל גם במקומות אחרים שבהם בעברית מבטאים כחולם, בארמית מבטאים כקמץ גדול.
בקדיש: מברך ולא מבורך, לעלם ולעלמי עלמיא ולא לעולם ולעולמי עולמיא.
אין לנו ידיעה מוחלטת על ההגיה הארמית המקורית (לצערנו, אין הקלטות
מהתקופה ההיא). כיוון שיש במקרא קטעים בארמית, המסורה והנקדנים יישמו עליהם
את כללי הניקוד של העברית המקראית ולכן אנו הוגים חטף קמץ כ- O. אשר לקמץ
קטן, אם הוא אכן קטן (שהרי גם בעברית קמץ קטן וקמץ גדול מסומנים באותו
סימן, וההבחנה ביניהם מצריכה לימוד) - גם הוא הגוי O.
בברכה,
שמחה קוגוט
הואיל והתיבה הארמית
'קֳדָם' [=לפני, בטרם] מנוקדת בחטף-קמץ בארמית המקראית בכל מופעיה (42
פעמים בדניאל ובעזרא, בין בהיותה לבדה, קֳדָם, [דניאל ב, 10; עזרא ד, כג]
ובין עם כינויים נצמדים אליה, קֳדָמַי [דניאל ו, כז], קֳדָמוֹהִי [דניאל ה,
יט]), הרי שיש לנו מסירה בהגייה קדומה מאוד על פי כללי ההגייה הטברניים.
לפיכך,
יש לדעתי ללמד את נוסח ה'קדיש' לכל בית ישראל, כדי שהבנים (והבנות) לא
יעוותו את קריאתו המדויקת (בבתי הקברות באבליהם, ובימי הזיכרון שלהם), שהיא
/qodam/ ובהטעמת מלרע.
אורי מלמד
