ענבי נזירך

[צבי שביט‎]

בס"ד

באיחור רב, מצורפים התגובות על השאלה שנשאלתי והפצתי.

--

צבי שביט (שטרן)

=====================================

בפרשת "בהר", מופיע הפסוק: "את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור...." 

יש לקרוא את המילה ענבי  ב"נ" עם שווא נע ודגש. מה ההסבר הלשוני דקדוקי?

יוסי שלם

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דגש זה נקרא ״דגש לתפארת הקריאה״. תוכל לקרוא על כך כאן:

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%A9_%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94

אהרון גל

---------------------------------------------------

כנ"ל הנושך עקבי סוס בויחי.לחיזוק השאלה.

חנוך  איזנברג

------------------------------------------------------

על פי מנחת שי - תפארת הקריאה.

אריק הרץ

------------------------------------------------------

דגש זה נקרא 'לתפארת הקריאה'

היה לנו בעבר דיון מה מפואר כאן

הברת הצירי נתרחקה בגלל הסמיכות אע"פ שלא בא בהקפה ולכן הפכה חירק חסר

ההברה סגורה גם בלי הדגש

יתכן שיש קצת קושי לקרוא ע' בחירק (אע"פ שהמלה עִם נפוצה למדיי)

וזה השפיע על הנ' להדגש

אליהו לוין

---------------------------------

המדקדקים מכנים דגש זה "דגש לתפארת הקריאה". אין לו הסבר דקדוקי. 

ראו https://he.m.wiktionary.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%A9_%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94

השווא הנע הוא תוצאה של הדגש החזק. על פי כללי רבי אליהו בחור, שווא הבא באות דגושה הוא שווא נע. 

הדבר מובן, שכן דגש חזק הוא כפלן, הגייתו כפולה. הוא סוגר את ההברה הקודמת ופותח את ההברה הבאה: ענ-נבי, דִבְּ-בּר. שווא נח רק סוגר הברה ואין אפשרות להשמיע בו דגש. רק בשווא שמניעים אפשר להשמיע דגש.

הִלֵּל אשכולי

--------------------------------

תשובה שקבלתי מד"ר אדם בן נון ממכללת אורות ישראל:

זה לא קשור לאות הגרונית.

זה דגש מוזר וחריג שבא לתפארת הקריאה ולא ברור מה משמעותו כמו "מקדש" ה' כוננו ידיך.

השווא נע בגלל הדגש. זה אחד מהכללים של שווא נע - כל שווא שבאות דגושה.

חובה שהתנועה שלפני הדגש תהיה תנועה קטנה. אם הייתה תנועה גדולה לא היה דגש חזק אחריה...

יחיאל ברונר

-------------------------------------

דגש לתפארת הקריאה הוא נדיר בהשוואה ליתר סוגי הדגשים בעברית, ונהוג לזכור את המילים השכיחות יותר בימינו בהן הוא מופיע עפ"י המשפט (דגש זה מופיע באות השנייה של מילים אלו):
בָּתִּים אֵלֶּה, לָמָּה הֵמָּה שָׁמָּה? הֵנָּה, אָנָּא, יָמָּה
ישנן מילים נוספות בהן מופיע סוג זה של דגש, אך הן פחות שכיחות, כמו לדוגמה בפסוק זה: ”אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר“ (ויקרא כ"ה, פסוק ה') במילה "עִנְּבֵי" האות נ' דגושה בדגש לתפארת הקריאה, המורה על הטעמת קריאת המילה והדגשת העיצור "נ". גם במילה "עִקְּבֹות" דגושה בדגש זה.

---------------------------------

למיטב זכרוני, זה דגש "לתפארת הקריאה", כמו בק' ב"מקדש" בשירת הים. לא דקדוקי.

לא ברור מתי מופיע, כנראה אין בו כללים.

אפשר לחפש חומר על הנושא של דגש לתפארת הקריאה. 

חסיה גדיאל

---------------------------------

צורת היחיד של ענב הוא על משקל  פֵּעָל,

בצורת הנסמך יש דגש באות האמצעית            

 עִנְּבֵי

הסיבה לכך היא להבדיל בין ענו לענב

בסמיכות של ענב הטילו דגש  בנ' להבדילו

מענו  (צנוע)  על משקל פְּעָל . בסמיכות:

עַנְוֵי.

רחמים שר שלום

-------------------------------------