דיוקים נוספים לגבי "מעוז צור"

[צבי שביט‎]

בס"ד

עברתי כעת על הדוא"ל שלי, וראיתי מספר הערות שקיבלתי בשנה שעברה על דיוקים נוספים בפיוט מעוז צור.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הערות אלו (הערה אחת אני מוסיף בעצמו בסוף.

שלום רב,

יישר כח.

1 - לרשימת התיקונים הריני מוסיף את גירסתי "יכון בית תפלתי", בלשון זכר. יתכן שהמחבר או המעתיק תפש לשון נקבה בגלל "תפלתי" (וגם "בית הכנסת" נוקב ביד מי מהקדמונים...) אך הנושא הוא "בית" לשון זכר, ולשון המקרא "...בית תפלה יקרא לכל העמים" – מסייעני.

2 - לכאורה היה צ"ל "ובו תודה נזבח", ולא "ושם" – לשון סתמית.

3 - אני שר בתיקון-מה : "מהצר המנבח".

4 - עוד ניתן להוסיף את מנהגי להורות ולחזור ולהורות לומר "חיי מֵררו" (וכן בהגדה של פסח "שמֵּררו המצרים").

5 - ההפסק שבסיום כל צלע, בבית "כרות" – חייב להיות אחר המלה "בקש" הנחרזת עם "ולמוקש", ולא אחר "ברוש".

6 - צ"ל "וטמאו כל השמָנים" (לתשומת-לב בעלי הברה אשכנזית) ולא "השמַנים".

7 - כשאני מוסיף, לעתים, את 'בית'ו של הרמ"א, הנני שר "והכנע" (ולא "ותכניע") ישמעאל, כיתר הפעלים העתידיים שב'בית'.

בברכת חנוכה שמחה,

מ .  ג .

============================

לגבי הערה 5 (מיקום ההפסק בבית "כרות"), אין ספק שזוהי החלוקה של הפייטן בגלל החריזה, אבל מצד שני, מבחינת התוכן דווקא מתאים יותר להפסיק לאחר המלה "ברוש", שכן פירוש המשפט הוא שהמן האגגי רצה להרוג את מרדכי שנקרא ברוש (כמו שכתוב בגמרא: " 'תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס'. 'תחת הנעצוץ' תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב 'ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים', 'יעלה ברוש' זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור' ומתרגמינן מרי דכי")

צבי שביט (שטרן)

[צבי שביט‎]

בס"ד

אמנם בינתיים חנוכה כבר נגמר, אבל אני שולח את התגובות שקיבלתי.

אני מוסיף גם מספר הערות ושאלות שלי.

צבי שביט (שטרן)

====================

אני מעביר מספר הערות שקיבלתי על דיוקים נוספים בפיוט מעוז צור.
אשמח לשמוע מה דעתכם על הערות אלו.

שלום רב,

יישר כח.

1 - לרשימת התיקונים הריני מוסיף את גירסתי "יכון בית תפלתי", בלשון זכר. יתכן שהמחבר או המעתיק תפש לשון נקבה בגלל "תפלתי" (וגם "בית הכנסת" נוקב ביד מי מהקדמונים...) אך הנושא הוא "בית" לשון זכר, ולשון המקרא "...בית תפלה יקרא לכל העמים" – מסייעני.

2 - לכאורה היה צ"ל "ובו תודה נזבח", ולא "ושם" – לשון סתמית.

3 - אני שר בתיקון-מה : "מהצר המנבח".

4 - עוד ניתן להוסיף את מנהגי להורות ולחזור ולהורות לומר "חיי מֵררו" (וכן בהגדה של פסח "שמֵּררו המצרים").

5 - ההפסק שבסיום כל צלע, בבית "כרות" – חייב להיות אחר המלה "בקש" הנחרזת עם "ולמוקש", ולא אחר "ברוש".

6 - צ"ל "וטמאו כל השמָנים" (לתשומת-לב בעלי הברה אשכנזית) ולא "השמַנים".

7 - כשאני מוסיף, לעתים, את 'בית'ו של הרמ"א, הנני שר "והכנע" (ולא "ותכניע") ישמעאל, כיתר הפעלים העתידיים שב'בית'.

בברכת חנוכה שמחה,

מ .  ג .

============================

5 - (מיקום ההפסק בבית "כרות"), אין ספק שזוהי החלוקה של הפייטן בגלל החריזה, אבל מצד שני, מבחינת התוכן דווקא מתאים יותר להפסיק לאחר המלה "ברוש", שכן פירוש המשפט הוא שהמן האגגי רצה להרוג את מרדכי שנקרא ברוש (כמו שכתוב בגמרא: " 'תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס'. 'תחת הנעצוץ' תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב 'ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים', 'יעלה ברוש' זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור' ומתרגמינן מרי דכי")

צבי שביט (שטרן)

======================

1 - התיקון "יכון" הגיוני מצד הדקדוק. אומנם כבר כתבו כותבי מקורות הפיוט שהמילים "תיכון בית תפילתי" מבוססות על שילוב של "תיכון תפילתי קטורת לפניך" עם "מקדש ה' כוננו ידיך". על כן מסתבר שהפייטן נקט בכוונה "תיכון בית תפילתי" כדי שלשון הפיוט תהא דומה ללשון הפסוק "תיכון תפילתי".

הלל אשכולי

=====================

השאלה היא האם אנו נותנים את הקרדיט לר' מרדכי הפייטן, ומעניקים לו חירות לחרוג מכללי הדקדוק והתחביר, לצורכי השיר, המשקל, החריזה וכיו''ב, ולאור זאת צודקת הערה 5 של מ .  ג . שיש לדבוק בשיר המקורי; 

או להיפך, אנו נותנים לעצמנו את החירות לתקן את פיוטי הקדמונים, על פי סברותינו, ועל פי כללי דקדוק ותחביר, ולאור זאת צודקת השגת ר' צבי שביט נגד הערה 5 של מ .  ג .

וכן צודקות שאר הערותיו של מ .  ג .

(אגב, לפי האקדמיה ללשון העברית, אין להשתמש בנקודות לציון קיצורים, כמנהג הלועזים, אלא יש לקצר בעזרת גרש, או גרשיים. לכן:  מ' ג'  או  מ"ג)

         (מדובר בטעות רווחת שנובעת מהעתקה מאנגלית שבה אכן מסמנים קיצור ע"י נקודות      צבי שביט)

אוריאל פרנק

====================================

1 - תכון - בקשה מה' שאנחנו כבר מדברים אליו ומכנים אותו מעוז צור ישועתי.  ולא גוף שלישי זכר.
2 - שם תודה נזבח - יותר נכון דוקא, כי שם משמש יותר במקרא, אף כי כדאי לספור.
3 - נוסח אנגליה המצונזר הוא "לעת תשבית מטבח מצר המנבח".

 - יש כמה וכמה גרסות שנכתבו לבית נוסף וציוני. אם תרצו, אחפש אותן. חוץ מזה, יש עוד כעשרה[?] בתים של השיר, אף כי אין לי הנוסח כעת, ואף אינני יודע מי כתבם.

אליהוא שנון

==========================

1 -את המילה "תכון" שבבית הראשון ניתן לפרש כפנייה לנוכח, דהיינו בקשה מאלוהים: "תכון בית תפילתי", כלומר, "תכונן בית תפילתי", ואז אין כל צורך לתקן ל"יכון".

אליעזר כמוֹן

========================

4 - ("חיי מֵררו") אכן נשמע הגיוני

5 - (מיקום ההפסק בבית "כרות") - אני נוהג בשיטת "גם וגם". כלומר, אני אכן מחבר את המילה "בקש" לחלקו הראשון של המשפט, אבל לאחר ההפסה אני חוזר על המילה "בקש אגגי .."

וכעת יש לי כמה הערות/שאלות נוספות:

8 - "חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹֽשִׁי" - באות קו"ף צ"ל חולם ולא שורוק (או קובוץ).

9 - "יָרְדוּ כְאֶֽבֶן בִּמְצוּלָה". יש סידורים שבהם מושמטת האות בי"ת. משפט זה מבוסס על הפסוק משירת הים "ירדו במצולת כמו אבן" ולכן נראה לי שצריך לומר עם האות בי"ת.

10 - "וְנִהְיְתָה לּוֹ (לפח ו) לְמוֹקֵשׁ". יש סידורים שמופיעה גם המילה "פח" ויש סידורים בהם היא מושמטת. מה לדעתכם נכון? (הצירוף "פח ומוקש" מופיע מספר פעמים בתנ"ך.)

11 - "נְקֹם נִקְמַת [דַּם] עֲבָדֶֽיךָ"  יש סידורים בהם המלה "דם" מושמטת. לכאורה יש מקום לומר "דם" ע"פ הפסוק "הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו". וכך אכן גם אומרים בתפילת :אב הרחמים" : "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם־עֲבָדָיו יִקּוֹם". ובכלל ללא המלה "דם" לכאורה זה חסר משמעות (הנקמה היא על הדם שהגויים שפכו).

צבי שביט (שטרן)

---------------------

[צבי שביט‎]

בס"ד

קיבלתי תגובה נוספת.

צבי שביט (שטרן)

--------------------------------

8 - "חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹֽשִׁי" - באות קו"ף צ"ל חולם ולא שורוק (או קובוץ). וגם ההטעמה מלעיל, אף שהמנגינה המוכרת מעדיפה כאן מלרע. אפ''ר

9 - "יָרְדוּ כְאֶֽבֶן בִּמְצוּלָה". יש סידורים שבהם מושמטת האות בי"ת. משפט זה מבוסס על הפסוק משירת הים "ירדו במצולת כמו אבן" ולכן נראה לי שצריך לומר עם האות בי"ת.  אין בעייה לפייט ללא ב', וכפי שמצוין כבר בלשון המקרא כמה פעמים. בכל תיקון נוסח פיוט יש להתחשב גם בגורמים שיריים, מוזיקליים, כמו  משקל. אפ''ר

10 - "וְנִהְיְתָה לּוֹ (לפח ו) לְמוֹקֵשׁ". יש סידורים שמופיעה גם המילה "פח" ויש סידורים בהם היא מושמטת. מה לדעתכם נכון? (הצירוף "פח ומוקש" מופיע מספר פעמים בתנ"ך.) כנ"ל, יש להתחשב גם במשקל. אפ''ר

11 - "נְקֹם נִקְמַת [דַּם] עֲבָדֶֽיךָ"  יש סידורים בהם המלה "דם" מושמטת. לכאורה יש מקום לומר "דם" ע"פ הפסוק "הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו". וכך אכן גם אומרים בתפילת :אב הרחמים" : "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם־עֲבָדָיו יִקּוֹם". ובכלל ללא המלה "דם" לכאורה זה חסר משמעות (הנקמה היא על הדם שהגויים שפכו). כנ"ל, משקל. 

לגבי משמעות, אפשר להבין את המשמעות בין כה ובין כה.

מי שרוצה מאוד, יכול לפרש באופן מסולף גם את הנוסח  "נְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ" - שמושׂא הנקימה איננו הדם של עבדיך שנשפך ע''י האויבים, אלא הדם שעבדיך שפכו!...

כשם שצירופי הסמיכות ''אהבת ה'", "אכילת הדג", "לכידת השוטר" - הם דו משמעיים. 

מעניין לחקור היסטורית האם היתה כאן השמטה (מטעמים הוּמניים? פציפיסטיים? פסיכולוגיים?) או הוספה (מטעמים לאומניים? אנטי נוצריים?). 

לשם כך יש לפנות אל חוקרי נוסחאות תפילה וכתבי יד.

שבת שלום, וחודש טבת שיהפכהו ה' לשמחה, ולנקמה כנ''ל, ולגאולה שלמה.

אוריאל פרנק

---------------------

[צבי שביט‎]

בס"ד

קיבלתי תגובה נוספת.

צבי שביט (שטרן)

--------------------------------

שלום רב,

שלום וברכה,

1 - עם כל הכבוד למעירים-מסנגרים על "תכון" שזו פניה לנוכח (לשי"ת), קשה לקבל לשון זו. בפניה לנוכח צ"ל "כונן", או "תכונן", אבל לא "תכון".

5 - לא הבנתי את דברי ר"צ שביט כי הכי אני – שהערתי על הצבת ההפסק – אינני יודע זאת, או שמא מתעלם מהפשט הפשוט?! אתמהה. ברור שכן הוא הפשט, אבל צלע הבית מסתיים במלה "בקש", ולפיכך עלינו לזמר "כרות קומת ברוש – הפסקה – בקש" – הפסקונת זעומה – "אגגי...", כדרך פיוטים רבים מסוג זה (רבים כאלה ישנם ב"סדר יום כפור קטן".

מ' ג'

  בהערה האחרונה שלי כתבתי שאני עושה "גם וגם", כלומר, אני מחבר את המילה "בקש" לחלקו הראשון של המשפט, אבל לאחר ההפסה אני חוזר על המילה "בקש אגגי .." (צבי שביט)

============

[צבי שביט‎]

בס"ד

חנוכה כבר הסתיים מזמן, אבל קיבלתי תגובה נוספת ואני מצרף אותה.

צבי שביט (שטרן)

---------------------

שלום רב,

יישר כח.

1 - לרשימת התיקונים הריני מוסיף את גירסתי "יכון בית תפלתי", בלשון זכר. יתכן שהמחבר או המעתיק תפש לשון נקבה בגלל "תפלתי" (וגם "בית הכנסת" נוקב ביד מי מהקדמונים...) אך הנושא הוא "בית" לשון זכר, ולשון המקרא "...בית תפלה יקרא לכל העמים" – מסייעני.

2 - לכאורה היה צ"ל "ובו תודה נזבח", ולא "ושם" – לשון סתמית.

3 - אני שר בתיקון-מה : "מהצר המנבח".

4 - עוד ניתן להוסיף את מנהגי להורות ולחזור ולהורות לומר "חיי מֵררו" (וכן בהגדה של פסח "שמֵּררו המצרים").

5 - ההפסק שבסיום כל צלע, בבית "כרות" – חייב להיות אחר המלה "בקש" הנחרזת עם "ולמוקש", ולא אחר "ברוש".

6 - צ"ל "וטמאו כל השמָנים" (לתשומת-לב בעלי הברה אשכנזית) ולא "השמַנים".

7 - כשאני מוסיף, לעתים, את 'בית'ו של הרמ"א, הנני שר "והכנע" (ולא "ותכניע") ישמעאל, כיתר הפעלים העתידיים שב'בית'.

בברכת חנוכה שמח,

להערותיו הברוכות של מ"ג,

1- לעניות דעתי, הנושא אינו ה'בית', אלא 'הקב"ה', שקראנו לו 'מעוז צור ישועתינו' והמשכנו, בגוף שני, 'לך נאה לזבח'. בהמשך אנו מתפללים שהוא 'יכון בבית תפילתנו' - ממשיכים, בגוף שני,'תיכון בית תפילתי' והכוונה 'בבית תפילתי'(בתוספת האות בי"ת) כלומר, אנו משלימים ומבקשים: אתה ה' תיכון בבית תפילתנו, ושם תודה נזבח, לך. הכל בגוף שני, כפי שאנו פונים אליו בכל בקשות תפילת העמידה.

2- כנראה שהמלה 'שם' נובעת מן הסבה שישבו בגלות. כמו שנרשם על הסביבונים בחו"ל, (נס גדול היה שם).

3- כשאנו אומרים 'מִצר המנבֵּח', אין כוונתינו דווקא לצר מסוים, אלא לכל צר, לאורך הדורות, למרות שהבית הזה מתייחס ליוונים שהצרו אותנו מלטהר ומלחגוג את חנוכת המזבח, בתקופתם(חנוכה).

4- אכן, כך נוהגים ונהגנו, לומר 'חיי מֵררו'.

5- אכן, הפיסוק הוא כפי שכתבת, וכך אנו נוהגים.

6- תודה, אך עניין זה אינו רלוונטי להגייה הישראלית המדוברת, גם לא לאשכנזים

שבינינו.

שמואל לזובסקי, ירושלים

[צבי שביט‎]

בס"ד

הערה נוספת שהתקבלה. מופיעה בסוף לאחר הקו האדום המודגש.

צבי שביט (שטרן)

--------------------------------

שלום רב,

1 - לרשימת התיקונים הריני מוסיף את גירסתי "יכון בית תפלתי", בלשון זכר. יתכן שהמחבר או המעתיק תפש לשון נקבה בגלל "תפלתי" (וגם "בית הכנסת" נוקב ביד מי מהקדמונים...) אך הנושא הוא "בית" לשון זכר, ולשון המקרא "...בית תפלה יקרא לכל העמים" – מסייעני.

=============================

להערה 3 של שמואל לזובסקי מירושלם:

אם אכן הכוונה לכל צר שהוא שבכל דור – ואני מסכים עם זאת – בבקשה הסירו נא את ה' הידיעה מ"המנבח", ואמרו "מצר מנבח" סתמי ולא ידוע.

ברוח הקדש אני רואה שישיבו לי כי כן הוא לשון המקרא, ואב לכולן הפסוק "שבקידוש) "את יום השביעי".

בברכת חורף בריא ושקט,

מ' ג'

[צבי שביט‎]

בס"ד

גם בשרשור הזה קיבלתי הערה נוספת. (שוב, בסוף, אחרי הקו האדום המודגש)

אני מקוה שבזה סיימנו את כל הדיונים על מעוז צור.

צבי שביט (שטרן)

--------------------------------

שלום רב,

-----------------------------------

להערה 3 של שמואל לזובסקי מירושלם:

אם אכן הכוונה לכל צר שהוא שבכל דור – ואני מסכים עם זאת – בבקשה הסירו נא את ה' הידיעה מ"המנבח", ואמרו "מצר מנבח" סתמי ולא ידוע.

ברוח הקדש אני רואה שישיבו לי כי כן הוא לשון המקרא, ואב לכולן הפסוק "שבקידוש) "את יום השביעי".

בברכת חורף בריא ושקט,

מ' ג'

====================================

2 - "ושם תודה נזבח" : המילה "ושם" אינה מציינת רק מקום גיאוגרפי לומר "שם" ולא "פה".  מילה זו היא גם ציון זמן כמו "שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו  ו ש ם נעשה לפניך..." שפירושו ו א ז נעשה לפניך ...

שאם לא כן היינו צריכים לתקן כאן.  כשיכון בית תפלתי אז נזבח בו תודה.

יש לי לזה ראיות אבל זה לא זמין לי כרגע.

הרב אברהם גיסר