בפרשת שלח נאמר (במדבר יד,מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְדֹוָד בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכם.
ובפרשת דברים (דברים א,מב) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
בשני הפסוקים וְלֹא תִּנָּגְפוּ בטעם המפסיק בין "וְלֹא" ל "תִּנָּגְפוּ ". בשונה מהאמור בתחילה " לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ ".
האם יש לכב' הצעה להסבר?
לכאורה היה מובן אילו היה מנוקד וָלא.
ייש"כ וכט"ס, שלום המאירי
------------------------------------