מחתה: זכר או נקבה

[צבי שביט‎]

בס"ד

שלום,

אמנם באיחור, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא.

להלן התגובות שקיבלתי

צבי

==================

מחתה הינה מלשון נקבה, אם כן מדוע כאשר משה אומר לקורח שיקחו את המחתות וישימו את האש עליהם? לא אמור להיות רשום עליהן?

חשבתי שאולי התורה לא מדקדקת ברבים בין זכר לנקבה אבל מנגד בבנות צלופחד כתוב ותקרבנה ולא ויקרבו, ומנגד לטעון שמחתה זה לשון יחיד גם קשה.

רצו לתרץ שהכוונה שישימו את האש על האנשים, לא נראה לי תחבירית שזה נכון וגם לא מעשית.

אברהם כהן

=======================

מם ונון מתחלפות.

דוד מונק

--------------------------

יש בתנ"ך מקרים רבים שבהם יש לשון זכר אצל נקבות. בידי רשימה של כל המקרים שנתקלתי בהם תוך כדי לימוד ושינון לקראת חידון התנ"ך. להלן כמה דוגמאות מרשימה זו:

וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמ' א כא)

בבנות יתרו: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם (שם ב יז)

וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה (יַעַשׂ) יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי (רות א ח)

וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי  הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים (שם שם יא)

ובאותו פרק צורה משונה של נקבות:

וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי

ובפרק זה ישנו מקרה הפוך של לשון נקבה אצל זכרים:

הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי-מַר-לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי-יָצְאָה בִי יַד-יְהוָה.

 

ועכשיו ראיתי שעמוס חכם מתייחס לתופעה בפרשנותו לספר שמות (סדרת "דעת מקרא") א כא (בהערת שוליים). הוא מביא את דעת קסוטו שמנסה למצוא לכך טעם דקדוקי־פונטי אך מעיר, לדעתי בצדק,  ש"חילופים כאלה ["להם" במקום "להן" וכד']יש הרבה במקרא, וספק אם אפשר לתת טעם בכל מקום ומקום". בהמשך דבריו הוא מביא דוגמה מבנות צלפחד:

כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן (במד' כז ז).

 

אם אינני טועה, בכל המקרים הללו מדובר בחילופים של מ' סופית ב-נ' סופית (ולהיפך). כך גם משמע מהערתו של פייבל מלצר בפירושו לרות במקומות שהובאו לעיל (סדרת "דעת מקרא"). (ואולי יש קשר גם לחילופי מ' ב-נ'  בלשון חז"ל בצורת הרבים, כגון "במה מדליקין").

אליעזר כמוֹן   

-------------------------

עיין במגילת רות ותמצא שם הרבה סיום ם מ' סתומה לנקבה

ועוד הרבה בכל המקרא

ותען להם מרים ויבואו הרועים ויגרשום 

המחתה היא עדיין נקבית

אליהו לוין

--------------------------

ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת (טז ז)

ונתתם עליהם קטרת (טז יז)

ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת (טז יח)

ועשו אֹתם רקעי פחים (יז ג)

וירקעום (יז ד)

ותן עליה אש (יז יא)

אם כן, מחתה היא בלשון נקבה, אבל מצינו רבות שלא תמיד יש הקפדה בין לשון זכר ונקבה, בפרט בלשון רבים. או כמובא בשם ראב"ע שכל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו.

יחזקאל ברנט

--------------------------

איני יודע מי הם ש"רצו לתרץ", אבל לשלוף תשובות מהמותן זה אף פעם לא חכם. לא די שהתירוץ מגוחך, אלא שהוא מלמד על חוסר קריאה של הפרשה.

לגופו של עניין: מינה הדקדוקי של המילה מחתה הוא נקבה. על אף זאת, באופן עקבי במעשה קורח ומאתיים וחמשים המחתות ההתייחסות אליהן היא בלשון זכר: "ועשו אותם ריקועי פחים... כי הקריבום... וירקעום ציפוי למזבח". אולי לפי דרכם של המתרצים ריקעו את מאתיים וחמישים האנשים ועשו מהם ציפוי למזבח. 

אני מעריך בזהירות שכנראה יש עניין מדרשי או קבלי מאחורי השינוי הזה.

שלמה

--------------------------

התורה לא מדקדקת בהבחנה בין לשון זכר לנקבה פעמים רבות. פעמים  יש התייחסות לענין במפרשים ופעמים אין. ודוגמא אחת, לפי הדוגמא שבשאלה, בבנות צלופחד במדבר פ' לו פס' ו " לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אך למטה משפחת אביהם תהיינה לנשים". וכן בפרק כז פס ה ויקרב משה את משפטן  ופס' ז נתן תתן להם.

מזבח אבנים לא תניף עליהם

ושתי פרות אשר לא עלה עליהם שמואל א ו ז

ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם, מלכים א ו לב

ועוד רבים.

שי כפיר

--------------------------

כדאי להאזין להקלטות שבקישור זה:
מענה לשון - אוריאל פרנק - התאם דקדוקי (maanelashon.org)

אוריאל פרנק

--------------------------

בדרך כלל המין מדויק אך מ/נ מתחלפות. למשל

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים

יובל שילוני

--------------------------

בסיומת ם ו-ן בפעלים לפעמים אין הפסוקים מדקדקים, ולדוגמא בבנות צלפד עצמן שהובאו בשאלה ישנה בפסוק אחד נטיה משני הסוגים:

(במדבר כ"ז, ז' (פרשת פינחס))

כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: 

הרי בתחילה להם לשון זכר ובסוף אביהן להן לשון נקבה.

וכן במעשה המשכן (שמות כ"ח, כ"ו (פרשת תצוה))

וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם וכו', וכן בפסוק שאחריו.

וכן לגבי היריעות:

(שמות כ"ו, א' (פרשת תרומה))

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: 

יצחק רוט