לכב' ידידי רבי צבי שליט"א.
הייתי שמח אם תחלוק עם החברים היקרים את השאלה הבאה:
איני מעונין להיכנס במסגרת זו לכל הנידון ההלכתי לגבי חתימת 'ברכת מעין שלוש' על פירות יין ומיני מזונות שמקורם בארץ ישראל, אך הייתי מעונין להתבונן בפן הלשוני של חתימת על המחיה.
בעוד שהסיומות על הארץ ועל הפירות או על פרי הגפן מדברות על עצם התוצר שעליו מברכים, וממילא כאשר הפירות או היין הם מארץ ישראל מדובר בארץ ופירותיה ופרי גפנה. הרי שהחתימה על הארץ ועל המחיה מדברת על מיני מזונות שהם המחיים את האדם, ואם נחתום (על פי דעת כמה פוסקים ואכמ"ל) ועל מחיתה, הרי זה נשמע כמו על המחיה שלה, ולכאורה הדבר אינו מתקבל על הדעת, כי אין זו המחיה שלה אלא המחיה שלנו.
איני מחפש סברות דקדוקיות ולשוניות 'פרטיות' (אלא אם כן מישהו יבאר לי שטעיתי בהבנת המילה), וכן לא בכניסה לפרטי הדין של הברכה, אלא מי יודע האם דובר על השאלה הלשונית גרידא, באיזשהו מקום בספרי הפוסקים או הבלשנים התורניים??
בברכת והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה וכו'
הצב"י ארי'
-------------------------------------------------------------------------------
לא ראיתי מי שדן בזה אבל גם אני אמרתי פעם סברא זו ולפיכך לא נהגתי בעבר לשנות בחתימת ברכת הארץ וברכת על המחיה, עד שראיתי שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לחתום במעין שלוש "על הארץ ועל מזונותיה" וזה מכריע נגד סברא זו. גם יש לדון אם "על הארץ ועל מעדניה" המופיע בירושלמי מוקשה לפי סברא זו או לא (וממילא אם יש ממנו ראיה נגדה או לא).