בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד

[צבי שביט‎]

אני מעביר דיון לגבי ניקוד ופיסוק המשפט בברכת יוצר.

את הדיון העתקתי מקבוצת הווטסאפ "על מנהג שבת וחג" של משה צבי ארנברג.

משה צבי מכותב על הדוא"ל הזה. המעוניינים להצטרף לקבוצה, מוזמנים לפנות אליו ישירות. נא לשלוח אליו הודעה בדוא"ל או הודעה לטלפון ‎058-634-9023

---

*"בִּנְעִימָה קְדֻשָּׁה??"* על הגייה נכונה מילות התפילה

תחת הכותרת מנהגי ישראל ניתן לכלול לא רק את המעשים או ההימנעות מהם אלא גם צורת הדיבור, נוסח התפילה והקריאה והדקדוק ועוד.

לאור בחינת הבגרות בדקדוק שהתקיימה השבוע נעסוק היום בשאלה דקדוקית העומדת על קוצה של אות ואשר ההכרעה בה משנה את מובנו של משפט שלם.  

בברכה הראשונה של קריאת שמע אנו אומרים קדושה. קדושה זו נקראת בלשון חכמים "קדושה דמיושב" (להבדיל מהקדושה בתפילת העמידה) או "קדושה דיוצר" על שם הברכה בתוכה היא נאמרת. 

בקדושה אנו מתארים את תשבחות המלאכים שבשמים את הקב"ה והיא מבוססת על הפסוקים מפרק ו' בספר ישעיהו.

אחד המשפטים שבקדושה הינו: "להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה". 

שתי אפשרויות שונות יש לפיסוק של המשפט. 

*אפשרות א':* "..בשפה ברורה ובנעימה קדושה, כולם כאחד עונים..". לפי פיסוק זה המילה צריכה להיקרא קְדוֹשָׁה והיא מתארת את המילה נעימה. המובן הוא שהמלאכים מקדישים ליוצרם בשפה ברורה ובנעימה קדושה, וכולם כאחד אומרים קדוש, קדוש, קדוש.

*אפשרות ב':* "..בשפה ברורה ובנעימה, קְדֻשָּׁה כולם כאחד עונים..". לפי פיסוק זה המילה קדשה היא שם עצם וקשורה להמשך המשפט. המשמעות הינה שהמלאכים מקדישים ליוצרם בשפה ברורה ובנעימה ואומרים קדושה כולם ביחד.

מה משמעות ההבדל בין שתי האפשרויות? מה הנפקא מינה? ובכן, אפשר לומר שהיא לא גדולה שכן אין היא משנה באופן משמעותי את המשמעות הכללית של הדברים. אך כאשר אנחנו מתפללים אנחנו חייבים להבין למה אנחנו מתכוונים ומה אנחנו באמת אומרים. אפילו אם זה במילה אחת או אות אחת. 

רבות מהתפילות שלנו מקורן הוא בתקופת הגאונים וספציפית בסידורו של רב עמרם גאון. בסידור זה אין ניקוד וגם לא פיסוק. עם זאת, אפשר עדין לדלות ממנו רמז על האפשרות בה הוא מצדד. המשפט בו אנו עוסקים כתוב שם כך: "..בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד". המילה קדושה נכתבת שם בכתיב מלא ועל כן נראה שהכוונה היא לניקוד של חולם מלא כפי שמופיע באפשרות א' שהעלינו. באפשרות זו תומך גם רבי דוד אבודרהם והוא אף מסביר כי מתקני נוסח התפילה הוסיפו תואר למילה נעימה כדי שיקביל לתואר למילה שפה. כמו שהשפה היא ברורה כך הנעימה היא קדושה. אבודרהם מציין גם את האפשרות השניה אך קובע שהראשונה היא הנכונה. 

באפשרות א' מצדד גם הבית יוסף (סימן נט) לפי ספר ארחות חיים. וגם פוסקים רבים נוספים.

לעומתם, מפירוש רש"י לספר ישעיהו (ו' ג) נראה שהוא דווקא נקט כאפשרות ב': "וקרא זה אל זה - נוטלין רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד *וזהו שיסד ביוצר אור קדושה כולם כאחד עונים* וכו' ". דעה דומה עולה גם מדברי התוספות במסכת חגיגה יב:. גם מספר הכוונות לרבי חיים ויטאל עולה שהמילה קדושה צריכה להיות מנוקדת בשורוק וצמודה למילים שאחריה (קדושה כולם כאחד).  

אין ספק כי מרבית המקורות המצויים בידינו סוברים כי אפשרות א' (״בשפה ברורה ובנעימה קדושה״) היא הנכונה. עם זאת ראוי גם לבחון את הנוסח הנכון מתוך ההקשר והמובן של המילה בפסוק. 

בספר "פרי חדש" עולה טענה שתומכת באפשרות א.: אם המילה קדושה מחוברת להמשך המשפט ("קדושה כולם כאחד"), אזי המילה "נעימה" היתה צריכה להיכתב ללא האות ב': "בשפה ברורה ונעימה". קשה להבין טענה זו שכן אין כוונת הדברים שהשפה היא ברורה ונעימה אלא שהמלאכים מקדישים ליוצרם בשפה ברורה וגם בנעימה. 

בסדור "סדר עבודת ישראל" מועלית טענה אחרת שתומכת גם היא באפשרות א: אם המילה קדושה מחוברת להמשך המשפט ("קדושה כולם כאחד") אזי המשפט כתוב לא בסדר הנכון. צריך היה להיכתב: "כולם כאחד עונים קדושה באימה..".

טיעון נוסף ו"מודרני" יותר לטובת אפשרות א' ראיתי בדבריו של ד"ר אביעזר ויס שכותב כי לא ייתכן שהמילה קדושה היא שם עצם ומחוברת להמשך המשפט מאחר והשימוש בעברית בשם קְדוּשָׁה כדי לתאר את אמירת המילים "קדוש קדוש קדוש" הוא רק מימי הביניים בעוד ברכות ק"ש נתקנו כבר הרבה קודם לכך. אך ראיתי גם טענה סותרת והיא שהמילה קְדוּשָׁה באה לתאר את כלל הפסוקים שבספר ישעיהו העוסקים בתפילת המלאכים וזו משמעותה הנכונה בתפילה. (תודה למדקדק אוריאל פרנק שהפנה אותי למקורות אלו)

שלמה טל שהגיה וסידר את סידור רינת ישראל מביא בספרו "הסידור בהשתלשלותו" (עמ' מט) טיעון נוסף לטובת אפשרות א' והוא שכל הקטע כתוב בצורת שירה הבנויה ממקצב קבוע בן שתי מילים "להקדיש ליוצרם / בנחת רוח / בשפה ברורה / ובנעימה קדושה.." 

מענין לציין כמה מגדולי ישראל שחזרו בהם מהנוסח בו היו רגילים. מצד אחד רבי יעקב עמדין בסידורו בית יעקב מצדד באפשרות א' ("ובנעימה קְדוֹשָׁה") אולם בספר מאוחר יותר שלו בשם מור וקציעה (נט) הוא כותב: "איברא לדידי *גרסת קדושה כולם כאחד עדיפא* והאידנא שנכנסתי לשני בינה ניחא לי לשוויי נפשאי הדרנא, ונחמתי כי עשיתי מנוסח הקודם עיקר". 

ואילו בכוון ההפוך חזר בו בעל ספר שיירי כנסת הגדולה שכתב: "בימי חרפי היה מנהגי כדברי רש"י ותוספות הנ"ל לומר קדושה כולם כאחד, הדל"ת בשורוק, וכעת חזרתי בי ואני אומר ובנעימה קדושה, הדל"ת בחולם".

והנה, למרות שמרבית המקורות מצדדים באפשרות א' וגם הטיעונים נראים כתומכים בה, עדיין במרבית סידורי אשכנז מופיעה הצורה "בשפה ברורה ובנעימה. קְדוּשָׁה כולם כאחד". שלמה טל כתב כי הנוסח הנראה כנכון הינו קְדוֹשָׁה אולם בסידור נוסח אשכנז הוא הותיר את הניקוד קְדוּשָׁה כמופיע ברוב סידורי אשכנז. 

בשו"ת יביע אומר (חלק ח' יא') הכריע הרב עובדיה יוסף שהנוסח הנכון הוא כאפשרות ב': "בשפה ברורה ובנעימה. קְדוּשָׁה כולם כאחד" בגלל שרש"י ותו"ס והאר״י כתבו כך. אולם הוסיף הוא: "ומכל מקום דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד". 

כמובן שאין לערבב בין שתי האפשרויות ולומר בטעות: ״בשפה ברורה ובנעימה קְדוּשָׁה״!

נסיים בכך שהתימנים פתרו את הבעיה בצורה אלגנטית בנוסחם: "בשפה ברורה ובנעימה *טהורה*"

שבת שלום

משה צבי ארנברג

[אוריאל פרנק‎]

שלום,

לקמן הערות אפ''ר:

1. "בקדושה...היא מבוססת על הפסוקים מפרק ו' בספר ישעיהו."

אפ"ר:  לא דק. פסוק בישעיה ופסוק ביחזקאל

2. לגבי מש"כ "המילה קדושה נכתבת שם בכתיב מלא ועל כן נראה שהכוונה היא לניקוד של חולם מלא"  - ור"ל, כי לו היה קובוץ היה נכתב בכתיב חסר.

ומכך מסתייג אפ"ר: 

איננו מדברים על מה הכתיב הדקדוקי לפי המצוי ברוב המקרים בלשון המקרא. כאן אנחנו מדברים על מה הכתיב בטקסט חוץ מקראי, ואז יש נטייה להוסיף אימוֹת קריאה בכל מיני מקרים, כמו שפירש הערוך את הגמרא בעבודה זרה "ספרא בצירא תנא תוספאה".

לגבי אם הקריאה יו"ד, למשל, כבר במקרא יש צורות יחיד בהפסק הכתובות מלא יו"ד, כגון "כי תצא למלחמה על אויבֶיך, ונתנוֹ" (דוגמה של הגר"מ מאזוז). אך בוודאי שלא זוהי דרך המלך.

אך בלשון חז"ל נראה שכתיב מלא יו"ד שלא לפי הדקדוק נעשה נוהג רווח [ואולי כתבו על זה מחקר מסודר: אולי פרופ' י' שפיגל או פרופ' בר אשר?]: 

למשל, כותבים "ידיך" ללא ניקוד, והכוונה איננה לצורת הרבים יָדֶיךָ, אלא לצורת יחיד בהפסק: יָדֶךָ (לעומת צורת ההקשר יָדְךָ).

1. בתלמוד הבבלי מצוטט "וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ" - אע"פ שהכתיב בפסוק חסר, ופירושו בוודאי לשון יחיד, בחלק מעדי הנוסח מופיע: "ידיך".

2. בתלמוד הבבלי מצוטט "פותח את ידך" בשלוש סוגיות, ובחלק מעדי הנוסח (כת"י מינכן 95 ועוד 6 כתי"י) מופיע: "פותח את ידיך".

והשוה להקדמת ר' שבתי סופר לסידור:

לפיכך, אין להוכיח מה הניקוד על פי כתיב מלא או חסר.

לסיום אוסיף שהערתי לפני כמה ימים למישהו שציטט פסוק בכתיב שגוי:

הערה דקדוקית קטנה: 

"לא תעמוד על דם רעיך". צ"ל בלשון יחיד: רעך.

חג שמח, 

אפ"ר

‫בתאריך יום ה׳, 30 במאי 2024 ב-23:19 מאת צבי שביט <‪zvi...@gmail.com‬‏>:‬

--
קיבלת הודעה זו כיוון שנרשמת לקבוצת "דיוקי תפילה ולשון".
אנא הפץ מאמר זה בקרב חבריך וידידיך והמלץ בפניהם להצטרף לקבוצה.
לתגובות או לביטול המנוי בקבוצה, שלח דוא"ל לצבי שביט zvi...@gmail.com.
ניתן גם לקבל מאמרים שהופצו בכתובת דוא"ל הנ"ל.
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'דיוקי תפילה ולשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל Diyuke-Tfila...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/Diyuke-Tfila/CADCy7afNQzD%3DR5K2o1_kF_59KpakePm3eWWsQ0QOfNqYQe9d0w%40mail.gmail.com.