הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

[הלכה יומית - הג"ר עמרם פריד שליט"א‎]

📍 יום שישי | כ"ג אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת בחוקותי

בפרשת השבוע נאמר "ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" (ויקרא כ, לא).

ודרשה המשנה (מגילה כח.) לעניין בית כנסת שחרב "קדושתן אף כשהן שוממין".

דיני אכילה ושתיה בבית הכנסת:

א. אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת, ואף לשתות מים אסור.

ב. הלומדים כל היום בבית המדרש: לדעת השו"ע מותר להם לאכול ולשתות בשעת הדחק או באופן שאם יאכלו בחוץ יפריע ללימודם, ולדעת הרמ"א מותר אף שלא בשעת הדחק כי בית המדרש הוא ביתם.

ג. בזמננו נהגו להקל אף אלו שאינם לומדים כל היום, אלא רק מגיעים לשיעורי תורה ואוכלים קצת ושותים, והטעם הוא משום שסומכים על שיטת הרמב"ן שמועיל תנאי אף בבית הכנסת מיושב בשעת הדחק, ובתי כנסיות בזמננו עשויים על תנאי. וגם מפני שהוא צורך מצוה כדי שלא יתבטלו מלימודם (ביה"ל שם ד"ה ואין אוכלין).

ד. אכילה ושינה בבית הכנסת לצורך בית הכנסת - מותרים, ולכן מותר לישן בבית הכנסת בליל יום כיפור כדי לשמור על הנרות, וכן מותר לאכול בשמחת תורה, ובהכנסת ספר תורה, ובחנוכת בית הכנסת (שו"ע שם ס"ד, ועיין ערוך השולחן שם ס"ו).

להרחבה ומקורות – ראה אזמרה לשמך גיליון 166

להנצחת ההלכה יומית לע"נ, לרפואה, להצלחה וכדו' לחץ כאן

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כה' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

בין אכילת בשר לאכילת חלב צריך להמתין שש שעות שלימות (אא"כ יש להם מנהג אבות ברור שונה).

להלכה, אפילו אם ישן שינת קבע בין הבשר לחלב, עליו להמתין שש שעות ביניהם (ועי' דעת קדושים (פט סק"ב).

אין צריך להמתין שש שעות אחר ברכת המזון אלא אחר אכילת הבשר עצמו, וכן מותר להתחיל סעודה חלבית תוך שש שעות, ובתנאי שאת מאכלי החלב יאכל לאחר שש שעות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כו' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

המסופק אם עברו שש שעות:

אדם שאכל בשר, ורוצה לאכול חלב, ואינו יודע כמה שעות חלפו מעת אכילת הבשר - אם יודע בוודאות שעברה שעה אחת - יכול לאכול מאכלי חלב

מקור: עי' דרכי תשובה סק"ה, וביד יהודה מחמיר בזה, אך להלכה אינו נחשב דבר שיש לו מתירין כיון שמעיקר הדין מספיק שעה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | כז' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

🖋️

לאחר אכילת מאכל שהתבשל עם בשר [וכגון תפוחי אדמה שהתבשלו בסיר יחד עם עוף], יש להמתין שש שעות עד לאכילת חלב.

שמן שטיגנו בו בשר ולאחמ"כ טיגנו בו צ'יפס, יש להמתין שש שעות אחר אכילת הצ'יפס כיון שנחשב שאוכל את תבשיל הבשר עצמו.

מאכל פרווה שהתבשל בקדירה בשרית [אפילו בת יומה], אין צריך להמתין אחריו שש שעות.

בצל או כל דבר חריף אחר שנחתך בסכין בשרי [אפי' אם חתכו בסכין זה בשר רותח בכלי ראשון], אין צריך להמתין שש שעות בין אכילתו לאכילת החלב.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | כח' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

תזכורת חשובה לנוהגים עפ"י צוואת רבי יהודה החסיד:

הנוהגים כצוואת רבי יהודה החסיד שלא ליטול ציפורניים, להסתפר ולהתגלח בראש חודש – צריכים לזכור לעשות זאת לפני ראש חודש [אפי' אם ראש חודש חל ביום שישי].

ולפיכך עליהם להקדים את התספורת והגילוח להיום או למחר עד השקיעה.

ונראה שאת נטילת הציפורניים עדיף להקדים להיום, יום רביעי עד השקיעה, בכדי שלא להזדקק להיתר הנטילה ביום חמישי.

אמנם אם לא נטל את ציפורניו ביום רביעי, יטלן ביום חמישי [אע"פ שבדר"כ אסור ליטול ציפורניים ביום חמישי ללא סיבה].

נשים אינן בכלל האיסור, ולפיכך מותר להן להסתפר ולהוריד שיער, וכן ליטול ציפורניים, אף בראש חודש.

דין קטן כדין גדול, ולכן אסור לספר קטן, וכן אסור ליטול את ציפורניו, אלא אם יש חשש שישרוט את עצמו.

דין הנוהגים שלא להסתפר בימים אלו מחמת ימי הספירה – יתבאר בס"ד מחר.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כט' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

תזכורת לנוהגים כצוואת רבי יהודה החסיד – להסתפר, להתגלח וליטול ציפורניים עד היום בשקיעה [ראה בהלכה יומית אתמול].

יש הנוהגים שאיסור תספורת בימי הספירה נוהג עד ר"ח, ויש הנוהגים להסתפר רק מג' ימי הגבלה, ולדעת האריז"ל אין להסתפר עד ערב שבועות, ובמקום הצורך אפשר להקדים להסתפר מיום מ"ח לעומר, ואף מליל מ"ח לעומר.

אותם הנוהגים להסתפר מג' ימי הגבלה, מותרים השנה להקדים את התספורת ליום שישי לכבוד שבת. אמנם אם הם נוהגים כצוואת ריה"ח, יכולים להסתפר ממוצאי שבת בלבד.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | א' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דעת הגר"א שדין "שואלין ודורשין בהלכות חג בחג" בחג השבועות הוא מר"ח סיון.

לענין תספורת ונטילת ציפורניים היום, ראה בהלכות יומיות הקודמות.

דין השוכח יעלה ויבוא במנחה של ר"ח בערב שבת:

שאלה: אדם ששכח להזכיר 'יעלה ויבוא' במנחה של ראש חודש החל ביום שישי, ונזכר בלילה (במוצאי ר"ח). האם יתפלל פעמיים ערבית של שבת.

תשובה: לא יתפלל תפילת תשלומין.

מקור הדין: נחלק ר"י (תוס' ברכות כו:) עם הרי"ף (שם) וחכמי פרובינצה (רא"ש שם) בדין אדם ששכח 'יעלה ויבוא' במנחה של ראש חודש החל באמצע ימות השבוע ונזכר בלילה (ב- ב' לחודש), האם צריך להתפלל פעמיים ערבית או לא.

ר"י סובר שאין לו להתפלל תפילת תשלומין, מכיוון שבין כה לא יזכיר 'יעלה ויבוא' [שהרי המעריב הוא כבר ב- ב' לחודש], אך הרי"ף וחכמי פרובינצה סוברים שמאחר ולא הזכיר 'יעלה ויבוא' במנחה, נחשב הדבר כאילו לא התפלל כלל, וא"כ עליו להשלים תפילה זו ע"י שיתפלל פעמיים ערבית [ואף שלא יזכיר בתפילת התשלומין 'יעלה ויבוא', בכל זאת עליו לחזור ולהתפלל, משום שהוא אינו מתפלל תשלומין בשביל הזכרת 'יעלה ויבוא' שחסרה לו, אלא בשביל תפילת המנחה שחסרה לו].

ובדעת ר"י ביאר הגר"ח מבריסק (כתבי הגר"ח סטנסיל סי' א) וכתב שאילו הייתה הזכרת 'יעלה ויבוא' חלק ממטבע התפילה, אזי אדם שחיסר הזכרה זו חיסר בעיקר התפילה, והיה עליו להתפלל תשלומין אף אם בתפילת התשלומין לא יוכל להזכיר 'יעלה ויבוא'.

אמנם ר"י סובר שהזכרת 'יעלה ויבוא' הינה חיוב הזכרה גרידא, ואדם שחיסר הזכרה זו - תפילה יש לו אף שהזכרת 'יעלה ויבוא' אין לו [וראה 'אזמרה לשמך 70' הרחבה בעניין זה].

להלכה פסק השו"ע (סי' קח סע' יא) שיתפלל פעמיים ערבית בתורת נדבה [דהיינו שיתנה ויאמר 'אם חייב אני – הרי זה לחובתי, ואם לאו – הרי זה לנדבה'].

אמנם במקרה דידן, ששכח במנחה של ערב שבת, פסק המשנ"ב (שם ס"ק לו) שמאחר ואין מתפללין תפילת נדבה בשבת, על כן לא יכול לעשות תנאי זה, ולפיכך לא יתפלל כלל [כיוון שעיקר ההלכה היא כר"י שתפילה יש לו ו'הזכרה' אין לו, ובתפילת תשלומין במוצאי ראש חודש לא ירוויח מידי].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | ג' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

סעודה חלבית בחג השבועות:

במנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, ישנם מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ לאכול מיד אחר התפילה בבוקר סעודה עם מאכלי חלב ולעשות הפסקה, ואחר כך לקבוע סעודה בשרית. ויש שנוהגים לאכול בלילה סעודה חלבית בלא אכילת בשר כלל, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

אולם נראה שמי שאין לו מנהג קבוע בדבר, עדיף שיאכל בסעודת הלילה גם בשר (משום שיש מצוה של שמחת יו"ט אף בלילה), ואת מאכלי החלב יאכל בבוקר, כדלעיל, או שיאכלם בתחילת הלילה ויעשה הפסקה כדין ע"י שיאכל וישתה ביניהם ['קינוח והדחה', ולא סגי בשטיפה הפה).

הפסק בין אכילת חלב לאכילת בשר - דעת המשנ"ב שאפשר לאכול חלב ולאחמ"כ בשר עם הפסק של אכילה ושתייה באמצע, אך ישנם מחמירים (ב"י עפ"י הזוהר) שיהיה ברכת המזון באמצע.

למקורות – ראה אזמרה לשמך חג השבועות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | ד' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני ברכות השחר לניעור בלילה:

בן אשכנז שלא ישן כל הלילה אינו מברך ברכת 'אלוקי נשמה', וברכת 'המעביר שינה', וברכות התורה, ומנהג הספרדים שמברכים את כל הברכות [חוץ מברכת על נטילת ידיים, וכבסמוך].

ברכת 'על נטילת ידיים': אם הולך לשירותים קודם התפילה [היינו קינח לאחר עשיית צרכיו גדולים או שפשף לאחר הטלת מ"ר] - למנהג האשכנזים מברכים 'על נטילת ידיים' ו'אשר יצר', ויברך זאת בנטילה האחרונה שלפני התפילה. והספרדים אינם מברכים 'על נטילת ידיים' כלל.

ולפי זה ישנה אפשרות לצאת את כל הברכות גם כשלא נמצא מי שישן בלילה, על ידי שאדם מבני ספרד הנוהג לברך יוציא את בני אשכנז בכל הברכות הנ"ל, ואחר כך אדם מבני אשכנז יוציא את בני ספרד בברכת 'על נטילת ידיים'.

שאר ברכות השחר: אפשר לברך כרגיל.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ה' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

חימום דברי חלב על הפלטה:

אם רוצים לחמם מאכלי חלב על גבי הפלטה, ראוי להקפיד לכסות את הפלטה בנייר כסף. 

אפיית חלות בתנור בשרי, ואכילתן עם חלב:

מותר לכתחילה לאפות חלות פרווה בתנור בשרי (אפי' בן יומו) ולאוכלם עם חלב, ובלבד שנאפו בתבנית פרווה (כגון תבנית חד"פ, או על נייר אפייה אטום וכד').

הדלקת נרות:

מצוה להדליק נרות יו"ט. יש הנוהגים להדליקם בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט, ובפרט בזמננו שיש תאורת חשמל [ואי"ז סותר לקיום דין תמימות, ואכמ"ל].

מי שנפטרו הוריו - ידליק גם נר נשמה ליזכור (בערב יו"ט).

דין האוכל בבית אחד וישן בבית אחר, התבאר בהרחבה באזמרה לשמך חג השבועות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | ז' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

סעודה באסרו חג

כתב הרמ"א (סי' תכט סע' ב): "ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא איסרו חג".

ומקור הדברים במסכת סוכה (מה:): "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח".

ורש"י (שם) פירש בפירושו השני שהכוונה ליום שלאחר החג.

והירושלמי (ע"ז פ"א סוף ה"א) קורא לאסרו חג 'בריה דמועדא' (- בן המועד).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | ח' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת נשא:

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו, כז). 

יש לדון האם מצות ברכת כהנים היא חובה רק על הכהנים לברך את ישראל או שגם על ישראל המתברכים מוטלת מצוה לבא ולהתברך.

וכתב בספר החרדים (פרק יב אות יח) "וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי בכלל המצוה'. וצריך לדון מהו גדר מצוה זו.

אמנם הריטב"א (סוכה לא: ד"ה מאי לאו) כתב שאין מצוה לישראל להתברך, והמצוה של ברכת כהנים היא רק של הכהנים.

והנה כתב ההפלאה (כתובות כד:) "נראה לעניות דעתי פשוט שכמו שאיכא עשה לכהנים לברך את ישראל הכא נמי איכא מצות עשה לישראל להתברך מן הכהנים, וכן מצינו בכל מקום, אף ע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה, המצוה על שניהם, כגון ביבם 'יבמה יבוא עליה' והמצות עשה היא גם עליה. תדע דקאמר (ביבמות כ) דדוחה לא תעשה, ואיך היא עוברת על הלא תעשה אם אין המצוה עליה" עכ"ל.

ונראה להביא דוגמה לדברי ההפלאה, שמצינו לגבי מצוות אחרות שבתורה הציווי מפורש רק על העושה, ובאמת המצוה על שניהם:

איתא בגמרא (קידושין מא.) שמצוה בה יותר מבשלוחה, דהיינו שמצוה על האשה לקבל בעצמה את הקידושין יותר מאשר שתקבל את הקידושין ע"י שליח. וכתב הר"ן "דאע"ג דאשה אינה מצוה בפריה ורביה, מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו" עכ"ל.

ונראה שהר"ן סובר שאין מצות קידושין בפני עצמה, וכל המצוה להתקדש היא רק הכשר למצות פרו ורבו, ולכן הוקשה לר"ן מדוע יש מצוה לאשה בקידושין הרי כיון שהאשה אינה מצוה על מצות פרו ורבו (כמבואר ביבמות סה:) אז לא שייך מצוה בקידושין, וע"ז תירץ הר"ן שקיום מצות האשה היא בזה שהאשה מסייעת לבעל לקיים מצותו.

ודעת הר"ן מתאימה לדברי החרדים וההפלאה שכתבו שיש מצוה על הישראל להתברך, שכיון שאין אפשרות לכהנים לברך ללא שהישראל מתברכים, אזי אף שהציווי בתורה הוא על הכהנים, אף ישראל הם בכלל הציווי.

[אמנם שיטת הרמב"ם בספר המצות (ריג) שמצות קידושין היא מצוה בפני עצמה, ובזה יש לדון האם גם האשה מצוה על מצות קידושין, ויש בזה גרסאות חלוקות ברמב"ם שם].

ולדעת הריטב"א, החולק על סברא זו של הר"ן, וסובר שאע"פ שהישראל מוכרחים לקיום המצוה של הכהנים, אינם בכלל המצוה, אלא רק הכהנים מקיימים את המצוה – ויל"ע כיצד יבאר את דברי הגמ' שיש מצוה בה יותר מבשלוחה בקידושי אשה, והלא לאשה אין כלל מצוה [אע"פ שהיא מוכרחת לקיום המצוה של הבעל].

וי"ל דהריטב"א יבאר את דברי הגמ' באופנים אחרים, ובאמת מצינו תירוצים נוספים מדוע יש מצוה בה יותר מבשלוחה בקידושי אשה:

בשיטה לא נודע למי תירץ שאף שאשה לא מצווה על פרו ורבו, יש לה שכר כמי שאינה מצווה ועושה ולכן מצוה בה יותר מבשלוחה.

ובמקנה שם תירץ שלאשה יש מצות "לא תהו בראה לשבת יצרה" (עי' בית שמואל אבן העזר סי' א, ועי' תוס' גיטין מא).

ועי' עוד בכל זה בספר תוספת יום הכיפורים (יומא פו) לבעל הכפות תמרים, ובהגהות הרעק"א שם. וראה נדון זה בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 4.

שבת שלום

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | י' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

נמשיך בס"ד בדיני ההמתנה בין אכילת בשר לחלב

לעס או טעם בשר:

הלועס בשר בהמה ופלטו, ממתין שש שעות. אך הלועס בשר עוף ופלטו, ממתין שעה אחת [ולבני ספרד ממתין שש שעות].

הכניס בשר עם רוטב לפיו, ולא לעסו, ולפט את הרוטב – לא צריך להמתין שש שעות, אך עליו לשטוף את פיו קודם אכילת חלב.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | יא' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

אכילת חלב תוך שש שעות לאכילת תבשיל פרווה שנאכל בכלי/התבשל בסיר בשרי מלוכלך:

הכניס כף או מזלג בשרי מלוכלכת מבשר, בתוך תבשיל פרווה [וכגון שאכל במזלג בשרי, ולאחר מכן בעוד המזלג מלוכלך מהבשר, אכל בו אורז], אין צריך להמתין לאחר אכילת התבשיל הפרווה [-האורז] שש שעות, אם אינו רואה רוטב של בשר על התבשיל הפרווה.

מאכל פרווה שהתבשל בסיר או מחבת בשר [אפילו בת יומה], אין צריך להמתין אחר אכילתו שש שעות, ואפילו שנשארו שאריות בשר בסיר ואין שישים כנגדם [ובתנאי שאין טעם הבשר ניכר בתבשיל].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | יב סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

המתנת שש שעות לאחר מציאת בשר בין השיניים:

לא צריך לנקות את השיניים עם קיסם לאחר אכילת מאכלי בשר, מחשש שמא נשאר לו בשר בין השיניים [ואפילו אם יש לו נקב בין השיניים שיכול להיתקע בהם בשר, מפני שבשר זה נסרח, ואינו חשוב אכילת בשר].

ואפילו אם הרגיש זמן מה לאחר שסיים את אכילת הבשר, שבולע כעת חתיכה שנשארה בין שיניו, אינו צריך להמתין לאחריה שש שעות.

אמנם אם הוציא את החתיכה והחזירה לפיו, צריך להמתין שש שעות בין בליעת חתיכת הבשר לאכילת חלב.

ובאופן שמצא חתיכת בשר בין שיניו לאחר שעברו שש שעות מאכילת הבשר עצמו – יוציא את החתיכה, ויאכל וישתה לאחמ"כ, ומותר מיד באכילת מאכלי חלב.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | יג' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מותר לשתות קפה בלי חלב תוך שש שעות לאכילת בשר, אפילו אם יש בסוכר שיירי קפה עם חלב, כיון שהטיפות בטלות בשישים.

מותר לאכול ויטמין חלבי, אם אין בו טעם חלב, בתוך שש שעות לאכילת בשר.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | יד' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

בירך על מאכל חלבי תוך שש שעו לאכילת בשר:

אם בטעות בירך על מאכל חלבי תוך שש שעות לאכילת בשר, יש לטעום מעט מהמאכל כדי שלא תהא ברכתו לבטלה.

אבל אם לא עברה שעה, אין לטעום מהמאכל. ואם הוא בסוף השעה, ימתין עד סוף.

[אזמרה לשמך הרב עמרם פריד‎]

📍 יום שישי | ט"ו סיון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת בהעלותך:

"אל נא תהי כמת" (במדבר יב, ב)

וכתב בספר פשטים ופרושים (לר' יעקב מווינא) לפרש "אל נא תהי כמת, כבעל מום שמבקשין עליו שימות".

והנה יש לעיין בדין חולה המצטער וסובל סבל קשה מאד וטוב מותו מחייו, האם ראוי להתפלל שימות וייפסק סבלו.

ומצינו בגמ' (ב"מ פד:) שלאחר פטירת ריש לקיש, היה רבי יוחנן מצטער מאד, ואומרת הגמ' - "הוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה], בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה". ולא נתבאר מה בקשו, ויש לומר שבקשו חכמים שיפסקו ייסוריו ומשמים הפסיקו על ידי מיתה.

וידועים דברי הר"ן (נדרים מ.) "פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחליו הרבה, ואי אפשר לו שיחיה". ומביא ראיה מהגמ' (כתובות קד.) שביום פטירתו של רבי, כשראתה אמו כיצד הוא חולץ את התפילין כמה פעמים ונכנס לבית הכסא [מחמת חולי המעייים], ביקשה "יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים", ומבואר שמותר להתפלל על חולה הסובל מאד.

וצ"ע בראיית הר"ן, דמפורש בגמ' שחכמים לא הפסיקו להתפלל לרפואתו אף לאחר דבריה של אמו, ומפורש דחכמים לא סברו היתר זה [עיי"ש, ועי' בפירוש בן יהוידע].

ועי' בדברי הרא"ש (בנדרים) שפירש את הסוגיה באופן אחר מפירוש הר"ן, ומדבריו מבואר שאדרבה, יש להתפלל על רפואתו, ומניעת התפילה היא כגרם מיתה.

ומסתימת הפוסקים (יו"ד סי' שלה) שלא הביאו את דברי הר"ן, משמע שאין הלכה כדבריו [ועי' ערוך השולחן (שם ס"ג) שפסק את דברי הר"ן].

ואף לדעת הר"ן - אין אנו יודעים מתי הוא הזמן שבו החולה הגיע למצב שראוי להתפלל עליו שימות, ולכן הלכה למעשה - צריך תמיד אדם להתפלל לרפואת החולה, אף אם בדרך הטבע אין תרופה למחלתו, וכדברי הגמ' (ברכות י.) "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

[וע"ע ירושלמי (שבת פרק יט ה"ב), ילקוט שמעוני (פרשת עקב רמז תתעא), ספר חסידים (סי' תשנד), תפארת ישראל (יומא פ"ח, אות מ)].

 

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | יז' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

בהלכות הקודמות ביארנו את דיני ההמתנה וההרחקות בין אכילת בשר לאכילת ושתיית חלב.

כעת נבאר בס"ד את דיני ההמתנה וההרחקות בין אכילת ושתיית חלב לאכילת בשר.

דין אכילת בשר לאחר אכילת חלב:

אכל גבינה או שתה חלב [וכן אם אכל מאכל שהתבשל עם חלב או גבינה], ורוצה לאכול בשר - מעיקר הדין די שיאכל [דבר מאכל פרווה שהוא, חוץ מקמח, תמרים או ירקות עלים], וגם ישתה משקה פרווה ביניהם [אך שטיפת הפה לבד לא מועילה].

אם נגע בגבינה בידיו צריך גם לשטוף את הידיים [אך אין צריך נטילה בכלי], אך אם לא נגע בגבינה בידיו אלא אכל עם מזלג, די שיראה שהן נקיות.

ישנם רבים המחמירים להמתין חצי שעה בין אכילת חלב לבשר, אך יש לדעת שאף לאחר המתנת חצי שעה חייבים לאכול ולשתות פרווה ביניהם, ואף לרחוץ ידיו אם נגע בחלב בידיו כנ"ל.

לאחר המתנת שעה שלימה - אין צריך לאכול ולשתות ביניהם.

בהלכה הבאה נעסוק בדין אכילת בשר לאחר אכילת חלב, באותה סעודה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | יח' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

אכילת בשר לאחר אכילת חלב, באותה סעודה:

דעת המשנה ברורה שמותר לאכול בשר או עוף אחרי חלב אפילו באותה סעודה, על ידי הפסק של אכילה ושתיה פרווה ביניהם [כפי שנתבאר אתמול].

אך יש מחמירים (דעת הזוהר, מובא בב"י) שלא לאכול בשר אחרי חלב באותה סעודה, אף אם הסעודה היא ממאכלים שברכתם שהכל [ואין חשש ברכה שאינה צריכה, כאשר מברך ברכה אחרונה אחרי החלב בשביל לצאת דעת הזוהר].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי| יט' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני מאכל פרווה שאינו חריף שנתבשל בסיר בשרי או חלבי (בן יומו), ורוצה לאוכלו עם המין השני, הנקרא נ"ט בר נ"ט:

לכתחילה אין לבשל מאכל פרווה בסיר של מין אחד בן יומו אם דעתו לאוכלו עם המין השני.

מאכל פרווה שאינו חריף שהתבשל בסיר של מין אחד בן יומו, ורוצה לאוכלו עם המין השני, לספרדים - מותר, ולאשכנזים – אסור. אמנם אם המאכל הפרווה הנ"ל כבר נתערב עם המין השני, מותר לאוכלו אף לאשכנזים.

מחר יתבאר בס"ד דין נ"ט בר נ"ט בסיר שאינו בן יומו. מחרתיים יתבאר בס"ד דין מאכל פרווה שנאפה בתנור של אחד המינים, ורוצה לאוכלו עם המין השני.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | כ' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני מאכל פרווה שאינו חריף שנתבשל בסיר בשרי או חלבי (שאינו בן יומו), ורוצה לאוכלו עם המין השני, הנקרא נ"ט בר נ"ט:

סיר של אחד המינים שאינו בן יומו, ורוצה לבשל בו מאכל פרווה שאינו חריף על דעת לאוכלו עם המין השני לספרדים - מותר לכתחילה, ולאשכנזים - אם יש לו סיר אחר, לכתחילה אין לבשל בסיר זה מאכל פרווה על דעת לאוכלו עם המין השני, אך אם כבר נתבשל מותר לערבו עם המין השני. ואם אין לו סיר אחר, מותר אף לכתחילה לבשל בסיר של אחד המינים על דעת לאוכלו עם המין השני.

אתמול התבאר בס"ד דין נ"ט בר נ"ט בסיר בן יומו. מחר יתבאר בס"ד דין מאכל פרווה שנאפה בתנור של אחד המינים, ורוצה לאוכלו עם המין השני.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כא' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני מאכל פרווה שנאפה בתנור בשרי או חלבי האם מותר לאוכלו עם המין השני:

מאכל הנאפה בתבנית פרווה כגון תבנית חד פעמית וכדומה (ואפי' מגולה), או בתבנית רגילה באופן שהתבשיל אינו מונח על התבנית עצמה אלא על נייר אפייה או על כל נייר אטום אחר שאינו חודר, דין המאכל כפרווה לכל דבר, ומותר לאוכלו עם המין השני.

ואף אם התנור בן יומו ממין אחר, מאחר והתבנית פרווה - מותר לאוכלו עם המין השני.

כמו כן מותר לכתחילה לאפות מאכל פרווה בתבנית זו על דעת לאוכלו עם המין השני.

בכל הדינים הללו אשכנזים וספרדים שווים בהם.

אם שם את האוכל על התבנית עצמה והיא מן אחד המינים, דינו כסיר, וכפי שהתבאר בהלכות הקודמות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | כב' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת שלח:

"והיה לכם לציצית וראיתם אותו" (במדבר טו, לט)

שאלה: האם כשמקצרים את חוטי הציצית, וכן כשמורידים אותם, מותר לחתוך אותם עם ברזל.

תשובה: מותר.

מקור: כתב המשנ"ב (סי' יא ס"ק סא) שיש לחתוך את חוטי הציצית בשיניו ולא בסכין.

ויש להסתפק האם כשרוצים לקצר את חוטי הציצית כשהם ארוכים מדי (סי' יא ס"ד), וכן כשרוצים להוריד את הציצית לגמרי מהבגד - האם גם במקרים אלו יש להקפיד שלא לחתוך בסכין.

והנה מקור דברי המשנ"ב הנ"ל הוא מדברי המטה משה (הלכות ציצית אות יג) והשל"ה (מסכת חולין), ודבריהם עוסקים בחוט הארוך שממנו עושים [כיום במפעלים] ארבע חוטים לצורך עשיית הציצית.

ומבואר שם שהטעם שלא לחתוך בברזל הוא כעין שמצינו לגבי המזבח שנאמר 'לא תניף עליהם ברזל', וכיון שמזבח מאריך ימיו של אדם וברזל מקצר ימיו של אדם (שהחרב עשויה מברזל), אינו בדין שיונף המקצר על המאריך. וכיוון שגם ציצית מאריכה חיי אדם (עי' גמ' שבת לב:) אינו בדין שיונף עליה ברזל המקצר חיי אדם.

והנה מבואר ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א הלכה טו-טז) שיש שני דינים לגבי מזבח – [א] שאבן שנגע בה ברזל פסולה למזבח, בין לפני הבניין ובין לאחר הבניין, משום הפס' "כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ, כב). [ב] אסור לבנות מזבח באבן שנגע בה ברזל, משום לאו "לא תבנה אתהן גזית" (שם).

ומצינו לאו נוסף "לא תניף עליהם ברזל" (דברים כז, ה). ויש להסתפק בכוונת לאו זה - האם האיסור להניף ברזל על המזבח הוא בכדי שלא לעבור על איסור בניית מזבח באבן שנגע בה ברזל, משום "לא תבנה אתהן גזית", או שהכוונה כפשוטו, שלא יגע ברזל על גבי המזבח.

ונראה מהיראים (סי' שצז) כפירוש הראשון, שיש איסור דווקא בשעת הבנייה, וכן מבואר מדעת הרמב"ם והסמ"ג והחינוך שלא הזכירו לאו זה (עי' מנחת חינוך מצווה מ).

ולפי כל זה נראה שהקפידא היא רק בעשיית הציצית, וכמו בעשיית המזבח, אבל לאחר שהחוטים עשויים ורוצה לקצרם או כשמסיר את הציצית לגמרי - לא צריך להקפיד על כך.

ויש להסתפק האם במפעלים שחותכים את החוט הארוך לארבע חוטים, האם אפשר לכתחילה לחתוך בסכין אבן או פלסטיק.

והנה מבואר במטה משה ובשל"ה (שם) שיש לחתוך בשיניים כי מספר החוטים הוא ל"ב כמספר השיניים. אך אם קשה לחתוך בשיניים, יש להקפיד שעל כל פנים לא יחתכו בסכין מברזל וכנ"ל, אלא יחתכו בסכין אבן או פלסטיק או ע"י אש.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כד' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דין מיקרוגל מאחד המינים:

במיקרוגל בשרי בן יומו – ניתן לחמם אוכל פרווה בתוך שקית אטומה ולאוכלו עם חלב [וכן להיפך]. ובמיקרוגל שאינו בן יומו, אם הוא נקי – ניתן לחמם מאכל פרווה אף ללא שקית ולאוכלו עם חלב.

בכל בית יש לייחד מיקרוגל נפרד לבשרי ומיקרוגל נפרד לחלבי, משום שאין לחמם במיקרוגל בשרי מאכל חלבי, אף לא בשני כיסויים אטומים. אמנם במקומות ציבוריים וכן במקומות עבודה כלליים, ניתן לחמם מאכל בשני כיסויים אטומים [כגון שיכניס את האוכל לתוך קופסא סגורה, ויכניס את הקופסא לתוך שקית ניילון, ויקשרנה].

במקומות נופש שהמיקרוגל טרף – יכול לחמם את המאכל בשני כיסויים כאמור לעיל, או שיכשיר את המיקרוגל באופן הבא: לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילו עד שהמים יתאדו. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים [כאמור, במיקרוגל שבבית, אין להשתמש לבשר וחלב, אף לא בשני כיסויים].

צלחת המיקרוגל - אין להניח אוכל על הצלחת עצמה, אלא רק בתוך כלי מכוסה [כיסוי בשקית ניילון אינו מועיל באופן זה, אלא א"כ יטבול את הצלחת ללא ברכה].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כה' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני ב"ט בר נ"ט"

תפוח אדמה שהתבשל בסיר בשרי בן יומו, אם התערב בחלב מותר לאוכלו.

וטעם ההיתר הוא משום שהבליעה הבשרית עוברת מהסיר אל התפו"א באופן של 'נ"ט בר נ"ט', דהיינו "נותן טעם בר נותן טעם".

ופירוש הדבר הוא, שתפוח אדמה שהתבשל בסיר בשרי הוא טעם שני של בשר, כי הבשר נתן טעם בסיר, והסיר נתן טעם בתפוח אדמה, וכיון שהטעם של הבשר שנמצא בתפוח אדמה הוא טעם קלוש, לכן בדיעבד אם נתערב בחלב מותר לאוכלו.

כמו כן דבר נוסף התחדש בדין נ"ט בר נ"ט שאף שתפו"א שהתבשל בכלי בשרי בן יומו לכתחילה אין לאוכלו עם חלב [לאשכנזים], אבל מותר לבשלו או לחממו בכלי חלבי לכתחילה, מאחר ואינו נאכל עם החלב בעצמו. 

אמנם דבר חריף שנחתך בסכין בשרית או התבשל בכלי בשרי שנתערב בחלב, אסור באכילה, ויתבאר דינו בס"ד בהלכות הבאות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | כו' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני דבר חריף – חלק א:

אתמול התבאר כי בדין נ"ט בר נ"ט התחדש כי מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי בן יומו, מותר לבשלו או לחממו בכלי חלבי לכתחילה, מאחר ואינו נאכל עם החלב עצמו אבל דבר חריף שנחתך בסכין בשרית או התבשל בכלי בשרי שנתערב בחלב אסור באכילה, אסור אף לחממו בכלי חלבי, ואם נתבשל בכלי חלבי נאסר, וכן להיפך.

והטעם כי כל דין 'נ"ט בר נ"ט' שהטעם השני הוא טעם קלוש, ואם נתערב בחלב מותר, נאמר רק בתפוח אדמה או בכל דבר אחר שאינו חריף, אבל בדבר חריף התחדש שאין דין 'נ"ט בר נ"ט', כי יש כח בדבר החריף להוציא את עיקר הטעם מהכלי, ולכן אין זה נחשב 'נ"ט בר נ"ט' אלא תמיד נחשב כטעם ראשון.

ולכן, אם דבר חריף התבשל בסיר בשרי או נחתך בסכין בשרית - אף שהתערב כבר בחלב - גם בדיעבד אין לאוכלו.

הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף, שלמרות שתמיד דבר קר אינו בולע ומבליע, דבר חריף מבליע על ידי דוחק של סכין אע"פ שהוא קר.

ולכן, אם חתכו בצל בסכין בשרית (שחתכו בה בשר חם בכלי ראשון) - הבצל נהיה בשרי.

הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף שאין בו דין נותן טעם לפגם, ולכן אם הוא נחתך בסכין בשרית, אפילו שהיא אינה בת יומה - אין לאוכלו עם חלב, ואם נתערב החריף בחלב - אסור לאוכלם יחד.

ודין זה שאם נתערב החריף בחלב אסור לאוכלם יחד, הוא דווקא כשהמאכל החריף נחתך בסכין שהיא ודאי בשרית, דהיינו שחתכו בה בעבר בשר חם בכלי ראשון, או שחתכו בה בשר וחריף יחד, אך אם יש ספק אם חתכו בשר חם מכלי ראשון אזי אין לסכין דין בשרי, ואם הדבר החריף שנחתך בו נתערב בחלב – מותר באכילה.

מחר יתבאר בס"ד פירוט המאכלים החריפים, ודעת הפוסקים עד היכן מתפשט טעם הסכין בדבר החריף.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | כז' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני דבר חריף – חלק ב:

דוגמאות למאכלים חריפים -

צנון, בצל, שום, חריי"ן (חזרת), פלפל חריף.

כל הדברים הנ"ל אם נחתכו בסכין בשרי, הפכו לבשריים.

אמנם אין צריך להמתין אחר אכילתם שש שעות, אך אין לערבם ולאוכלם עם חלב (כגון בסלט ירקות שיש בו גבינה).

ואם עירבם - הסלט נאסר אלא אם כן יוציא מתוכו את החתיכות החריפות.

לדעת השו"ע אין טעם הבשר נבלע בכולו אלא רק לצדדי המקום שחתך, ובשיעור של 'כדי נטילה' (2 - 2.4 ס"מ) ממקום החיתוך.

אמנם לדעת הרמ"א - וכן נוהגים האשכנזים - טעם הבשר מתפשט בכל הדבר החריף (כל עוד אין שישים בבצל כנגד הסכין).

כל הדינים הללו הם בדבר חריף שאוסר אף במקום הפסד, והגדרתו היא שאין אוכלים אותו בפני עצמו מחמת חריפותו אלא רק יחד עם מאכל אחר.

דין נוסף התחדש במאכל חריף, שאף פירות חמוצים (כגון אשכוליות וכדו') דינם כדבר חריף, אף שאינם חמוצים מאד.

ומ"מ כיון שאינם חריפים ממש ויש הסוברים שאין דינם כדבר חריף, לכן אם הסכין שנחתכו בה אינה בת יומה והיא נקיה - מותר במקום הפסד.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כח' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני דבר חריף – חלק ג:

דיני אוכל חריף שנתבשל או נחתך במין אחד, האם מותר לאוכלו עם המין השני ומה הדין אם התערב עם המין השני

בדבר חריף התחדשו שלשה דינים -

א – בולע לא רק ע"י בישול, אלא אף בצונן כשיש שם דוחק של סכין.

ב – בולע אף מכלי שאינו בן יומו.

ג – אין בו דיני נ"ט בר נ"ט, אלא נחשב שיש בו טעם ראשון ממש.

לכן מאכל חריף הנחתך בסכין ממין אחד, הרי דין המאכל כדין הסכין, כגון בצל הנחתך בסכין בשרית (להלן יתבאר מהי סכין בשרית), אף שהסכין אינה בת יומה, דין המאכל כבשרי. ואם נתערב בחלב אסור, אך אין צריך לחכות אחריו 6 שעות.

אך יש לדעת שלא כל סכין שנמצאת בצד הבשרי היא בשרית לעניין זה, ונבאר את פרטי הדין:

אם הסכין לא נגעה באוכל חם, דין הסכין כפרווה. אך אם חתכו בסכין מאכל חם מאחד המינים שנמצא בכלי ראשון או שחתכו בבת אחת אחד המינים יחד עם מאכל חריף, אזי דין הסכין כדין המאכל.

ולכן סכין בשרית לעניין דבר חריף, היא רק אם ודאי חתכו בה בשר שהתחמם בכלי ראשון שחם בחום של יד סולדת. או שחתכו בה בשר ובצל כשהם ביחד בחיתוך אחד כמו כן אם מסופק האם חתכו עם הסכין הזו פעם בשר חם בכלי ראשון, אף שייתכן שכן חתכו, כיון שייתכן שמעולם לא חתכו, אין דין הסכין כבשרית, ואינו אוסר את המין השני.

לסיכום: כדי שסכין בשרית שחתכו איתה בצל, תאסור את הסיר או את הסכין של המין השני, צריך שהסכין תהא בשרית באופן ודאיי, דהיינו שחתכו איתה ודאי בעבר, אף לפני זמן רב, בשר חם בכלי ראשון.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | כט' סיוון תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

סעודה בשבת ראש חודש:

מצוה להרבות בסעודה בראש חודש, ודי להוסיף מאכל אחד יותר ממה שרגילים לאכול בכל יום. ובראש חודש שחל בשבת, יוסיף מאכל נוסף מעבר לתבשילי השבת הרגילים.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | א' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני דבר חריף חלק ד:

בצל או כל דבר חריף שנחתך בסכין בשרית, הרי הוא כולו בשרי (לבני אשכנז). ואם חתך בסכין חלבי את חלקו האחר של הבצל, הבצל נאסר, ויש להגעיל הסכין.

חתך בסכין בשרית ובישל את הבצל יחד עם מאכל חלבי - התבשיל והסיר נאסרים, אמנם אם יש פי שישים בתבשיל כנגד הבצל - מותר.

את השישים משערים כנגד הסכין, או כנגד 'כדי נטילה' (2 - 2.4 ס''מ) ממקום החיתוך של הבצל - הקטן מביניהם. ואף שלכתחילה נאסר כל הבצל - בדיעבד די שיהיה שישים כנגד ה'כדי נטילה'.

חתך בצל בסכין בשרית, אסור להמשיך לחתוך בצל זה בסכין חלבית, וכן להיפך.

לדעת השו"ע, רק במרחק של כדי נטילה (2-2.4 ס"מ) ממקום החיתוך הראשון אסור לחתוך בסכין מהמין ההפכי, ולדעת הרמ"א כל הבצל נהפך לבשרי ואסור לחותכו בסכין חלבית, ולהיפך.

בדיעבד אם חתך בסכין מהמין השני, לדעת השו"ע הרי זה אוסר בכדי נטילה, ולדעת הרמ"א נאסר כולו.

כל זאת בתנאי שהסכין הבשרית / החלבית היתה באמת כזו, דהיינו שוודאי חתכו בה בעבר בשר / חלב רותחים בכלי ראשון אף שאינה בת יומה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | ב' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני דבר חריף – חלק ה:

דיני המתנת שש שעות בין אכילת דבר חריף שנחתך בסכין בשרית ולהיפך

דבר חריף שנחתך בסכין של מין מסוים הרי הוא כמוהו בעצמו, ולכן דבר חריף שנחתך בסכין בשרי יש לו דין של בשרי גמור, שאם נתערב בחלב נאסר וכן אם טוגן במחבת חלבית נאסר, אבל לא צריך להמתין אחריו שש שעות.

במקרה שנחתך בצל או כל דבר חריף אחר בסכין חלבי, אסור לאוכלו תוך שש שעות לאכילת הבשר, משום שהבצל שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי גמור.

אמנם אם הסכין החלבי אינו בן יומו, אפשר להקל בזה. 

למרות שכאמור דבר חריף הנחתך בסכין בשרית דינו כבשרי ממש, בכל אופן לעניין המתנה שש שעות לאכילת חלב, אינו כבשרי ולא צריך לחכות אחריו שש שעות. 

והטעם כיון שישנם שני טעמים למה ממתינים שש שעות אחר אכילת בשר –

א. משום בשר שבין השיניים (דעת הרמב"ם)

ב. משום ששומן הבשר מושך טעם לזמן ארוך (דעת רש"י).

והנה בתפו"א שהתבשל עם בשר וכן בכל תבשיל שהתבשל עם בשר נפסק להלכה להמתין שש שעות, ואף שאין שייכים בו שני הטעמים הנ"ל, מ"מ משום לא פלוג נפסק שדינו כבשר וממתינים אחריו שש שעות.  

אך כל זה רק בדבר שמקבל טעם ישירות מהבשר עצמו, אך אם הטעם עבר דרך כלי, אין צריך לחכות אחריו שש שעות. אבל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי ואין לאוכלו בתוך שש שעות לאכילת בשר.

שמן שטיגנו בו בשר ולאחמ"כ טיגנו בו צ'יפס, יש להמתין שש שעות אחר אכילת הצ'יפס כיון שנחשב שאוכל את תבשיל הבשר עצמו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ג' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני אכילת שני אנשים, זה בשר וזה חלב, על שולחן אחד:

אסור לשני אנשים לאכול על שולחן אחד, כאשר אחד מהם אוכל בשר ואחד מהם אוכל חלב [ואפילו אם אינם רגילים לאכול האחד ממאכל השני].

יש לדעת כי לא מועיל למנות שומר שישגיח עליהם שלא יאכלו אחד מהשני.

אמנם אם אינם מכירים זה את זה, או שיושבים במרחק כזה שאם יושיטו את ידם לא יגיעו למאכל השני, הדבר מותר.

כמו כן, אם יניחו ביניהם 'היכר' – הדבר מותר, ומחר יתבארו פרטי הדינים.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | ד' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

התבאר אתמול שאסור לשני אנשים [שמכירים זה את זה] לאכול על שולחן אחד, זה בשר וזה חלב [כאשר אינם יושבים במרחק, ויכול לקחת ממאכל השני בהושטת יד].

אמנם באופן שיניחו 'היכר' ביניהם, הדבר מותר.

יש אפשרות לעשות היכר ע"י הנחת חפץ ביניהם (יבואר להלן), ויש אפשרות לעשות היכר ע"י שינוי המפה (יבואר בס"ד מחר).

דין 'היכר' ע"י הנחת חפץ ביניהם:

יניחו ביניהם חפץ כלשהוא [שאינו שטוח כמפתח] שבדרך כלל אינו נמצא ביניהם. וכגון שיניחו ביניהם כלי שבדרך כלל אינו מונח בין הצלחות, או שיניחו כיכר לחם שלא מתכננים לאכול ממנו בסעודה זו.

אם יניחו ביניהם דבר שאינו מאכל, הוא נחשב היכר אפי' אם משתמשים בו, ובתנאי שאינו רגיל להימצא על השולחן בשעת האכילה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | ה' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

אתמול התבאר שמותר לשני אנשים [שמכירים זה את זה, ויושבים קרוב אחד לשני] לאכול על שולחן אחד, זה בשר וזה חלב, באופן שמניחים היכר.

אתמול התבאר כיצד ניתן לעשות היכר ע"י הנחת חפץ ביניהם, והיום יתבאר דין היכר ע"י שינוי במפה:

אם כל אחד אוכל על מפה נפרדת [ואין רגילים לאכול כך תמיד], או שאחד אוכל על השולחן ואחד אוכל על המפה – הדבר נחשב היכר, ומותר לאכול בשר גם כשהשני אוכל חלב.

וכן אם שם מפיון וכדו' [ואין רגילים לאכול כך תמיד] מתחת לצלחת, או שאחד מהם יכפול את המפה תחת צלחתו – הדבר נחשב היכר.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | ו' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת חקת

"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (במדבר כ, א-ב)נפסק בשו"ע (יו"ד סי' שלט ס"ה, ועי' רמ"א או"ח סי' תנא ס"א) "מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת".

וכתב האבודרהם (הלכות ברכת המזון לאבל, וכ"כ בעלי התוס') שיש למנהג זה רמז מן התורה, שלאחר מיתת מרים לא היה מים לעדה, כיון שכולם שפכו את מימיהם.

ונאמרו כמה טעמים למנהג זה: י"א שהוא בשביל שידעו שמישהוא נפטר, ולא יצטרכו להודיע זאת בפה במפורש (עי' שו"ע יו"ד סי' תב סע' יב), וי"א שהוא משום סכנה.

ויש לדעת כי המנהג הוא דווקא במים מגולים שאין בהם טעם, אך מים בבקבוקים סגורים, וכן מים שבברז – אין בהם חשש.

וכן שתיה מתוקה, סודה, מים מינרלים, וכל דבר שיש לו שם לווי - אף אם פתוחים, אין בהם חששמים הנמצאים בכלי ברזל - אין בהם חשש [גם אם רק חלק מהכלי ברזל].

עוד יש לדעת כי החשש הוא דווקא במים שהיו בבניין בשעת הפטירה, אבל אם הביאו את המת לביתו אח"כ - אין שום חשש במים שהיו בבניין.

ואם מת החולה בבית חולים – אין צריך לשפוך את המים שבבית החולים (עי' שו"ת שלמת חיים מהדו"ח סי' קפח).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | ח' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני עשיית פת חלבי או בשרי:

אסור לעשות פת חלבי או בשרי, גזירה שמא יאכלנה עם המין ההפכי. ואם עשאה - אפילו בשוגג, אסור לאכול את הפת.

אמנם ישנם שני היתרים בדבר: [א] שינוי בצורת הפת [ב] אפיית כמות מועטת – ויבוארו בס"ד בימים הבאים.

יש לדעת כי האיסור לא נאמר בדברים שלא רגילים לאוכלם יחד עם בשר או חלב ממש, ולכן מותר לאפות עוגות חלביות, וכן בורקס גבינה וגביניות [ושאר מיני מתיקה] אף בכמות גדולה ללא היכר, כיון שאין הדרך לאוכלם עם בשר [אך צריך להיזהר שלא להיכשל לאוכלם בתוך שש שעות לאכילת בשר].

ומטעם זה סופגניות חלביות אין צריך היכר [אף אם הבצק שלהם חלבי, ולא רק המילוי], כיון שאין רגילים לאכול אותם ביחד עם בשר. וכן סופגניות בשריות לא צריכות היכר, אך יש להיזהר שלא יבוא לתקלה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | ט' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

עשיית פת חלבי או בשרי ע"י שינוי בצורת הפת או היכר מבחוץ:

התבאר אתמול כי אף שאסור לעשות פת חלבי או בשרי [מחשש שמא יבוא לאוכלו עם המין השני], הדבר מותר ע"י שינוי בצורת הפת, ונבאר-

מותר ללוש [כמות גדולה של] בצק בחלב או בשומן של בשר, רק אם משנה בצורת הפת, כך שבני ביתו ידעו שהוא סימן לחלבי. וכגון שעושה צורה מסוימת שלא רגילים לעשותה בבית, אך אין די להניח על הפת בצל וכדומה [אפי' אם אינו רגיל בכך], כיון שאינו דבר משונה.

כמו כן מותר לאפות לחם עם חלב או שומן בשרי, באופן שניכר מבחוץ שהוא עם חלב או שומן בשרי.

מחר יתבאר היתר האפייה ע"י אפיית כמות קטנה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | י' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

עשיית פת חלבי או בשרי ע"י אפיית כמות קטנה:

התבאר אתמול כי אף שאסור לעשות פת חלבי או בשרי [מחשש שמא יבוא לאוכלו עם המין השני], הדבר מותר ע"י שיאפה כמות קטנה, ונבאר-

מותר לאפות לחם או שאר דברים בחלב או בשומן של בשר [אף ללא שינוי בצורה או היכר מבחוץ], ובתנאי שאופה כמות מועטה.

לבני אשכנז - הוא כמות שמספיקה ליום שלם מעת לעת. ולבני ספרד - הוא כמות שמספיקה לסעודה אחת.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | יא' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

ייחוד צנצנות תבלינים ומלחיות, לבשרי ולחלבי:

מעיקר הדין לא צריך שני בקבוקי שמן לבשרי וחלבי כששופכים מתוכם ישירות אל הסיר, וכן בשתי קופסאות תבלינים, וכן שתי מלחיות - כיון שבד"כ שופכים מהצד, ולא עולים אליהם אדים.

אמנם אם שופך מעל הסיר, יקפיד לשפוך מגובה כזה שלא יהיה באדים חום שהיד סולדת בו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | יב' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

ייחוד קומקומים נפרדים לבשרי ולחלבי:

קומקום ששפכו ממנו מעל בשר או חלב, אינו נהפך לבשרי או לחלבי. אך לכתחילה יש להיזהר לשפוך רק מהצד או מגובה גבוה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | יג' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת בלק

"ויאמר אליו מלאך השם על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים" (במדבר כב, לא).

איתא במדרש הגדול (פרשת בלק) "אמר ר' יוחנן צער בעלי חיים דאורייתא, דכתיב על מה הכית את אתונך", וכן כתב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג, פרק יז), וכ"כ ריה"ח בספר חסידים (סי' תרסו).

ובאמת, נחלקו בגמ' (ב"מ לב:, שבת קכח, קנד) האם צער בעלי חיים מדאורייתא או מדרבנן, ולהלכה נפסק (או"ח סי' שה סי"ט, חו"מ סי' ערב ס"ט) שהוא מדאורייתא.

ויש לעיין האם יש איסור צער בעלי חיים גם בהריגת הבעל חי, ונפק"מ לגבי עכבר וחולדה שנלכדו במלכודת, וכן שקצים ורמשים שנדרסו ברגל והם סובלים ועומדים למות, וכן בעל חיים חולה כגון תוכי חולה שעומד למות – האם עדיף להרוג מיד בעלי חיים כדי שלא יסבלו, או שעדיף לחכות שימותו מאליהם.

והנה הגמ' בבבא בתרא (כ.) דנה לגבי הנחת אבר המדולדל בבהמה בחלון באופן שישמש לסתימת החלון לחצוץ בפני הטומאה, והדין שצריך לבטלו שם שלא יטלנו, דאם עתיד ליטלו אינו חוצץ. ושואלת הגמ' - 'פסיק שדי לה לכלבים' (שנחשוש שיחתוך את האבר המדולדל ע"מ להאכילו לכלבים) ומתרצת, 'כיון דאיכא צער בעלי חיים - לא עביד'.

והקשו התוספות (שם ד"ה 'כיון'), 'וא"ת כולה בהמה שקיל ושדי לכלבים', וכן הקשו הרשב"א והרמב"ן ורבינו יונה בעליותיו והר"י מיגש שם, ומקושייתם מבואר שאין איסור צער בעלי חיים לתת בהמה שלימה לכלבים כדי שהכלבים יהרגוה ויאכלוה, ולכאורה נראה שהטעם הוא מפני שאיסור צער בעלי חיים הוא רק כאשר הבהמה חיה וסובלת, אך לא כאשר ממיתים אותה ואף שלא בדרך שחיטה, ואף שלא לצורך האדם.

והנוב"י (תנינא יו"ד סי' י', יג', ובמהדו"ק יו"ד סי' פג') מוכיח מהגמ' בחולין (ז':) דאיתא שם לגבי פרדות המזיקות דאמר רבי - 'עקרנא להו, איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו, איכא בל תשחית'. ומזה שהגמ' לא כתבה שיש איסור צעב"ח בקטילת הפרדות אלא רק בעיקורן מוכח שבהריגתן אין איסור זה.

ובתוס' סנהדרין (פ. מתחיל בעט': ד"ה 'בשור') כתבו שעדיף שלא לכנוס לכיפה שור שצריך להמיתו ואדרבה עדיף להמיתו בקופיץ, ומשמע שבהריגה אין כל כך צער בעלי חיים.

וכן בע"ז (יג':) לגבי 'לשווייה גיסטרא' (לחתוך הבהמה לשנים) איתא בגמ' שם שלא לעשות כן לבהמת קדשים משום 'לא תעשון' או משום שנראה כמטיל מום בקדשים, אך לא חששו לצעב"ח בהריגה.

אולם עי' בחינוך מצוה תנא', וברמב"ם מורה נבוכים ח"ג פרק מח' שביארו בטעם השחיטה, וצ"ע בזה.

ולמעשה מבואר שיש ראיות שבהריגה אין איסור צער בעלי חיים, ואף שיש חולקים בדבר יותר נראה להלכה שסתימת הסוגיות שאין איסור בזה.

ולכן עדיף להרוג מיד בעל חי סובל מאשר לתת לו למות מתוך סבל מתמשך. ואף שבספר קב הישר פ"ז הביא מהזוה"ק (יתרו סח:) שלא להרוג שום בריה על חינם, וכן ידוע מהאריז"ל. אמנם כאן שזה לצורך הבע"ח שלא יסבול עדיף להורגו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | טו' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

הפטורים מצום י"ז תמוז:

קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף בתענית שעות אינם חייבים.

חולה שאין בו סכנה [היינו או שנפל למשכב או שהוא במצב שאינו יכול לתפקד] פטור מהצום, ואוכל ושותה כרגיל ללא שיעורים.

מעוברות [משעה שיודעת שהיא מעוברת] ומניקות [אפי' הנקה חלקית] - אינן צמות.

יולדת תוך ל' יום ללידתה אינה צמה.

אף אלו שמותרים באכילה אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, אולם קטנים שאינם יודעים להתאבל, מותרים.

מי שיודע שאם יעבוד לא יוכל לצום, ובאפשרותו להעדר מהעבודה – עליו לעשות זאת כדי שיוכל לצום. 

אשה המטפלת בילדים צריכה להתחיל לצום, ואם תרגיש חולשה תוכל להפסיק את הצום.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | טז' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

כל דיני שלושת השבועות נוהגים מהיום בלילה.

לכתחילה יש לבני אשכנז [ולבני ספרד הנוהגים איסור תספורת בשלושת השבועות] להסתפר עד השקיעה, ואם לא הספיקו - אפשר עד צאת הכוכבים [בשעה 20:25].

דיני אכילה לאחר קימה מהשינה:

התענית מתחילה בעלות השחר השני [בשנת תשפ"ד, בבני ברק ובירושלים, בשעה 4:27].

למרות שלדעת הזוהר אין לאכול כלל בליל התענית אחר שישן שנת קבע על מטתו, מ"מ לדעת השו"ע מי שהתנה לפני לכתו לישון שבדעתו לאכול כשיקום, יכול לאכול עד שעה זו. מי שלא התנה - יכול לשתות, אך לא לאכול, ולבני ספרד אף לא ישתה בלא תנאי.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | יז' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מדיני התענית:

שטיפת הפה וצחצוח שיניים - מותרים רק אם יש צער בלעדיהם [או במקום כבוד הבריות], וצריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.

יש להימנע מרחיצת כל הגוף בחמים, אך במים שלא נהנים מחמימותם – מעיקר הדין מותר, ובעל נפש יחמיר.

תרופות: בריא או מי שיש לו מיחושים שלוקח תרופות, אם אין בהם טעם - מותר לקחתם ללא מים. ואם אינו יכול לבלוע ללא מים, או תרופה ממתקת - ימררם על ידי מלח או כמה שקיות תה [קמומיל] ללא סוכר [וחולה, אף שאין בו סכנה, פטור מן התענית, ולוקח כרגיל].

עישון סיגריות: עישון סיגריה אלקטרונית, אסור. עישון סיגריות רגילות, הותר בצנעה למי שהדבר קשה לו ביותר (אולם יש להיזהר בסיגריות אף בכל השנה).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | יח' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

ברכת שהחיינו וקניית בגדים בשלושת השבועות:

טוב להיזהר בימי בין המצרים מלברך ברכת שהחיינו על פרי או מלבוש חדש, ולפיכך לא יאכל פרי חדש, או לא ילבש בגד חדש [שמברכים עליו שהחיינו] בימים אלו.

בשבת מותר לברך ברכת שהחיינו, והאריז"ל מחמיר בזה.

בגדים שאינם חשובים שאין מברכים עליהם שהחיינו, מותר לקנותם ולחדשם משבעה עשר בתמוז עד ראש חודש אב.

קניית בגדים חשובים [שמברכים עליהם שהחיינו] על דעת לחדשם לאחר תשעה באב, אינה אסורה.

פרי חדש שלא ימצא אחר תשעה באב ואינו יכול לשמור את הפרי עד שבת מפני שיתקלקל, מותר לברך שהחיינו ולאכלו אפי' ביום חול.

חולים, וכן נשים מעוברות מותרים באכילת פירות חדשים, אך לא יברכו עליהם שהחיינו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | יט' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני ברכת הטוב והמטיב בשלושת השבועות:

מותר לברך ברכת הטוב והמטיב בימי בין המצרים. ולכן מותר לאדם נשוי לקנות עד ראש חודש אב ריהוט ומוצרי חשמל, מפני שאדם נשוי מברך עליהם הטוב והמטיב, אך רווק שמברך עליהם שהחיינו, אין יכול לקנותם בימי בין המצרים.

וכן קניית דירה מותרת בימי בין המצרים לאדם נשוי עד ראש חודש אב, מכיוון שמברכים על דירה חדשה הטוב והמטיב, אך אדם שאינו נשוי שמברך שהחיינו יש להימנע מכך משבעה עשר בתמוז.

קניית רכב לאדם נשוי מותרת עד ראש חודש אב, אך לאינו נשוי יש להימנע מכך מי"ז בתמוז, מכיוון שמברך על כך שהחיינו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | כ' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת פנחס

"אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ח)

האם בנות יורשות:

לפי דין תורתנו הקדושה אדם שנפטר והשאיר בנים ובנות - רק הבנים יורשים והבנות אינן יורשות, ודין זה נלמד מהפסוק "איש כי ימות ובן אין לו" - שהבנות אינן יורשות [כשלא נערכה צוואה ע"פ דין תורה].

אך להבדיל במדינות העולם החוק הוא שגם הבנות יורשות, ומכיון שכך אם הבנים רוצים לרשת לבדם לפי דין תורה, חובה עליהם להחתים את הבנות על ויתור חלקן בירושה.

ויש לדון האם הן רשאיות לדרוש כסף על החתימה, או שכיון שיש כאן דין השבת אבידה [כיון שע"פ ההלכה הכסף מגיע לבנים] הן חייבות לחתום לבנים כדי שיקבלו את חלקם, ונחלקו בזה האחרונים.

והעיקר להלכה שישנה חובה לחתום מדין השבת אבידה, וגם משום מידת סדום (עיין חו"מ סי' יב ס"ו).

[ויש שדורשים עבור חתימת הבנות שיתנו להם הבנים עשרה אחוזים מסך הירושה, עי' שו"ת שואל משיב מהדו"ת ח"א ס"א ושו"ת הרי בשמים ח"ב סי' צ"ט, ושו"ת בית שלמה או"ח פ"ה יו"ד ע"ט חו"מ קט, ומהרי"א הלוי ח"ב סס"א, שו"ת פני משה סי' ט"ו, שו"ת דברי חיים חו"מ ח"ב ס"ג, ספר חוקות חיים להגר"ח פלאג'י סע"ג].

האם אישה יורשת את הכספים המופקדים בחשבון הבנק של בעלה:
איש ואישה שיש להם חשבונות בנק נפרדים, והבעל הלך לעולמו, ועל פי החוק רק אשתו יכולה למשוך את הכספים המופקדים בחשבונו - יש לדון אם האישה יורשת את הכסף ואע"פ שאשה אינה יורשת את בעלה, מ"מ כאן כיון שכך תקנון הבנק על פי חוק המדינה שרק האשה יכולה למשוך את הכסף – א"כ כל מי שמפקיד הוא על דעת שאשתו תירש, או שנאמר שבסתמא אדם שמפקיד אינו חושב ע"ז – ולצד זה ירשו הבנים את הכסף.

ולמעשה נראה שהאשה אינה יורשת כיון שגם ע"פ תקנון הבנק האשה אינה יכולה לקחת את הכסף לעצמה אלא רק למשוך, כיון שמטרת תקנון הבנק למנוע תביעות נגד הבנק אם יעבירו את הכסף למי שאינו זכאי לקבלו, ולכן נקבע שרק האשה יכולה למשוך את הכסף, אבל אין זה קובע לגבי בעלות האישה על הממון, והוא נקבע ע"פ דיני ירושה הרגילים והצוואות [וע"ע בחידושי ר' שלמה היימן כתבים סי' ח'].

האם יש איסור העברת נחלה בצוואה שנותנים לבנות:
ח. איתא בגמ' (ב"ב קלג:) שצוה שמואל לר' יהודה תלמידו שלא ישתתף בהעברת נחלה ואפילו מבן רע לבן טוב, וכ"ש מבן לבת, ומבואר שאין לשנות את הירושה מכפי שאמורה להיות לפי דין התורה.

וא"כ יש להקשות איך נוהגים שעושים צוואה שבה הבנות מקבלות חלק או אפילו בשווה לבנים מהירושה.

אמנם כבר מצינו בפוסקים [חו"מ רפ"א אבן העזר סי' צ' וסי' קח' וסי' קי"ג, שו"ת שב יעקב חו"מ סי' כ', שו"ת מהר"ם פדאווה תשו' מה נא] שנוהגים לעשות שטר "חצי זכר", וביאורו של שטר חצי זכר הוא שהיה אבי הכלה נותן לבתו הכלה זכות בירושה חצי ממה שהזכר נוטל, ומבואר שלא חששו לאיסור העברת נחלה.

ויש אף שנוהגים לעשות אף שטר זכר שלם שתקבל הכלה חלק שווה לזכר (עיין קצוה"ח סי' לג ס"ק ג', שו"ת חת"ס חו"מ סי' צא), ויש להקשות איך נהגו לעשות כן ולמה אין איסור העברת נחלה.

והנה אף שבשטרות חצי זכר וזכר הנ"ל עשו אותם על מטלטלין ולא על קרקעות, אמנם כתב כסף הקדשים (חו"מ רפב) שלא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו מלכתוב שטר חצי זכר גם מקרקעות.

המבואר מכל הנ"ל שלא חששו לאיסור העברת נחלה.

ונאמרו כמה דרכים למנהג להתיר העברת הנחלה: טעם א' שכל האיסור הוא רק אם מעביר לגמרי אבל אם מעביר רק חלק מהירושה אין איסור. טעם ב' שבמתנה מחיים אין איסור. טעם ג' שבנתינה באופן של הודאת בע"ד אין איסור, וטעמים אלו שייכים בצוואות שנותנים גם לבנות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כב' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני תספורת בימי שלושת השבועות:

בני אשכנז נוהגים שלא להסתפר מליל י"ז בתמוז ואילך בין שיער הראש ובין שיער כל הגוף.

לבני ספרד ישנם מנהגים שונים בזמן איסור תספורת, ישנם הנוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז, וישנם הנוהגים מראש חודש אב, וישנם הנוהגים רק משבוע שחל בו תשעה באב.

מותר לקצר את השפם אם הוא מעכב את האכילה.

נחלקו הפוסקים האם קטנים אסורים בתספורת מי"ז בתמוז ואילך או שאסורים רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולמעשה המיקל יש לו על מה לסמוך.

יש המקלים לנשים להסתפר עד תשעה באב וכך נוהגים בני ספרד, אך דעת המשנ"ב להחמיר בזה שדינם כגברים.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כג' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שמיעת שירים בימי בין המצרים – חלק א:

אדם בריא בגופו ונפשו - אסור לו לשמוע מנגינות ושירים בימי בין המצרים.

מי שמצבו הנפשי ירוד מאוד והמוזיקה משפיעה עליו לטובה, מותר לו לשמוע.

שירים ווקאליים [שלא נשמעים כמוזיקה רגילה] ושירי רגש אין לשמוע, אך אין למחות ביד המקלים.

ילדים עד גיל חינוך (גיל שש) - מותרים לשמוע [ואף אם הגדולים שומעים ברקע את המנגינה אין בזה איסור, כיון שלא מתכוונים לשמוע ולהנות ממנה].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | כד' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שמיעת שירים בימי בין המצרים – חלק ב:

מוזיקת ליווי [ברקע של סיפור וכד'], וכן מוזיקה לצורך רפואי - מותרים.

לימוד נגינה [כשהתחיל ללמוד לפני ימי בין המצרים] – מותרת עד ר"ח אב.

שירה בפה ללא כלי נגינה - ביחיד מותר ובציבור יש להימנע.

בחור שהתארס בשלושת השבועות, יש מקום להקל בשירה בפה לכבודו כשמגיע לישיבה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | כה' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שירים ומנגינות בסעודת מצוה כגון ברית, פדיון הבן, בר מצוה בזמנה, סיום מסכת [בשעת הסעודה] – יש להימנע מלהביא תזמורת לסעודות אלו [אולם רבים מבני עדות המזרח נוהגים היתר בדבר, אם רגילים בכך בשאר ימות השנה]. ושמיעת מוזיקה מוקלטת מנגן מותרת, אם רגילים להשמיע מוזיקה בשמחות אלו בשאר ימות השנה.

לסעודת שבע ברכות, מותר אף להביא תזמורת.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כו' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

איסור כיבוס וגיהוץ בתשעת הימים:

לבני אשכנז הדינים דלהלן הם מר"ח אב עד לאחר תשעה באב, ורבים מבני עדות המזרח נוהגים דינים אלו רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

אסור לכבס, ואסור לגהץ, ואסור ללבוש בגדים מכובסים או מגוהצים. אך מותר לנקות כתם נקודתי.

איסור כיבוס כולל כל סוגי הבגדים ואף בגדים הסמוכים לגוף, וכן מגבות, סדינים, מצעים ומפות.

בגדי ילדים קטנים בגיל שמלכלכים בגדיהם, מותר לכבס כרגיל ולתלותם בחוץ, ועד שבוע שחל בו תשעה באב יש מקלים לכבס בגדי ילדים עד גיל מצוות. אסור להוסיף בגדי גדולים לכביסת בגדי הילדים.

כדי שיהיה מותר ללבוש בגדים מכובסים או מגוהצים לכתחילה, יש להכינם קודם זמן האיסור, ופרטי דיני ההכנה יתבארו אי"ה מחר

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | כז' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

אתמול התבאר שאסור ללבוש בגדים מכובסים או מגוהצים בתשעת הימים, ורבים מבני ספרד נהגו איסור זה רק בשבוע שחל בו תשעה באב. 

עוד התבאר שכדי שיהיה מותר ללבוש בגדים מכובסים או מגוהצים לכתחילה, יש להכינם קודם זמן האיסור, וכדלהלן:

יש להכין את הבגד ע"י שילבשו לפני ראש חודש [ולבני ספרד, לפני שבוע שחל בו ת"ב, כדלעיל] למשך כמה דקות.

אפשר ללבוש כמה בגדים יחדיו, אך אז יש ללבשם לזמן ממושך יותר. 

אין צורך להכין בגדים הסמוכים לגוף קודם זמן האיסור, ויש המקלים אף ללבשם מכובסים, אך לכתחילה יש ללכלכם ברצפה, וכדלהלן.

מי שלא הכין בגדים קודם תשעת הימים, ייתן לקטן [או לבן ספרד הנוהג היתר עד שבוע שחל בו] שילבשם, ובשעת הדחק יכול ללכלכם ברצפה [שאינה נקיה לגמרי, ואין צורך לדרוך על הבגד], ואז מותר ללבשם.

כמו כן יכול להכינם בשבת [מפני שבשבת מותר ללבוש בגדים מכובסים ומגוהצים כרגיל], ע"י שילבש בגד ויחליף כל כמה שעות לבגד אחר מכובס [אך אם ילבש ויפשוט מיד, ניכר שעושה זאת כהכנה לימי החול].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כט' תמוז תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דינים לערב ראש חודש אב:

כל הלכות תשעת הימים [לבני אשכנז - כיבוס, גיהוץ, רחיצה, אכילת בשר ושתיית יין וקניית בגדים חדשים] - מתחילים מהיום בשקיעה [בבני ברק בשעה 19:34]. אם לא הספיקו, אפשר עד צאת הכוכבים [בבני ברק בשעה 20:14].

אפשר להפעיל את מכונת הכביסה עד שעה זו, למרות שהמכונה תמשיך לפעול לאחר צאת הכוכבים.

אף שיש מצוה להרבות בסעודת ראש חודש (סי' תיט), בר"ח אב אין מצוה (סדר היום, ענייני ימי המצרים).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | א' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

איסור רחיצה בתשעת הימים:

לבני אשכנז האיסור הוא מר"ח אב, בין בחמין ובין בצונן כמבואר להלן. לבני עדות המזרח יש בזה מנהגים שונים - יש שנהגו כבני אשכנז, והמנהג הנפוץ הוא שהאיסור הוא רק בשבוע שחל בו ת"ב, וכן האיסור הוא רק במים חמים ולא בצונן.

א. אסור לרחוץ את הגוף, ואפילו בצונן, חוץ מפניו ידיו ורגליו שמותר לרחצם בצונן.

ב. רחיצה שלא לשם תענוג מותרת. ולכן אדם הסובל מזיעה ומלוכלך ממנה מאד, מותר לרחוץ איבר איבר במים קרים [שלא נהנים מחמימותם, ואין צריך לנגב בין איבר לאיבר, והעיקר שלא תהא רחיצה לתענוג].

במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וא"א לנקותם על ידי מים קרים, מותר לנקות ע"י מים חמים עם סבון - לפי הצורך בלבד, וכדאי הוא בית אלוקינו לצער עצמנו על חורבנו, ו'כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה'.

ג. ילדים עד סמוך לגיל מצוות, יש להקל שיתרחצו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ב' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מנהג בני אשכנז שאין אוכלים בשר ואין שותים יין מר"ח אב, והרבה מבני עדות המזרח נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק ממוצאי ר"ח אב. בשבת מותר לאכול בשר ויין כרגיל.

א. נהגו שלא לאכול אפילו תבשיל שהתבשל עם בשר [ורבים מבני עדות המזרח מקילים בזה], ולכן תפוחי אדמה שהתבשלו עם בשר אין לאוכלם אף בפני עצמם, כיון שאין בו שישים נגד הבשר. ואפשר שמותר לכתחילה לטעום את התבשיל, ואם אין בו טעם בשר מותר.

ב. אף מיץ ענבים אין לשתות בימים אלו, אך משקאות חריפים שאין בהם תערובת של יין [כגון בירה, ליקר, וויסקי וכדו'] - מותרים.

ג. ילדים עד גיל שלוש שנים אפשר להאכילם בשר. ומגיל שלוש עד גיל שיודעים להתאבל ירושלים - נחלקו הפוסקים האם מותר ליתן להם בשר, ודעת המשנה ברורה להחמיר בזה. ותבשיל שהתבשל עם בשר יש להקל לתת לקטנים.

ד. בשר ויין בסעודת סיום מסכת - כל מי שהיה מגיע בלאו הכי מותר באכילת בשר ושתיית יין [אם רגיל בבשר ויין בסיום בשאר ימות השנה]. ובשבוע שחל בו תשעה באב - מותר רק למסיים ולקרוביו הפסולים לעדות, ולעוד מניין אנשים.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | ג' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

משא ומתן בתשעת הימים:

א. אין לקנות תכשיטים, או כלי כסף וזהב כל תשעת הימים, מפני שזהו משא ומתן של שמחה.

ב. יש מקפידים שלא לקנות דברים יקרי ערך, כגון רהיטים וכד', דשמא גם הם בכלל משא ומתן של שמחה.

ג. יש למעט בקניית צלחות וסירים וסכו"ם וכן שאר דברים שלא נצרכים לתשעת הימים, אך אם הם נצרכים לימים אלו - מותר לקנותם.

ד. אין לקנות בגדים בתשעת הימים ואף בגדים שאינם חשובים ואף שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'.

ה. מכירה ובה מבצעי הנחה מיוחדים שלא יהיו לאחר תשעת הימים, מותר לקנות גם בתשעת הימים. וכן מוצרי בית ספר [ילקוטים וכד'] במבצעי הנחה מיוחדים מותר לקנות, אך אם הם במחיר רגיל לא יקנם בתשעת הימים [אא"כ אין לו זמן אחר לקנותם].

ו. קניית מתנה לאשה למטרת שלום בית מותרת בתשעת הימים דנחשב צורך מצוה, והכל לפי העניין.

ז. מותר לתת מתנות בתשעת הימים [אך בתשעה באב אסור], אך עדיף לקנותם קודם תשעת הימים.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | ד' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

הפטורים מצום תשעה באב:

א. חולה שאין בו סכנה, דהיינו שנפל למשכב או שחולה כל גופו [-שאינו מתפקד], פטור מהצום.

ב. הסובל ממיגרנה, אם חש כאבי ראש שיתפתחו למיגרנה - פטור מהצום.

ג. מי שיש לו חום 38 מעלות, פטור מהצום.

ד. מעוברות צריכות לצום. אך אם ההריון לא תקין או שההמוגלובין נמוך, פטורות מהצום, ויעשו שאלת חכם.

אם יש בחילות חזקות או הקאות חוזרות ונשנות או צירים מוקדמים או סכרת הריון או שליית פתח או שהיו דימומים – בכל אלו אין צריך לצום. וכן בהריון של תאומים – לא צמים.

ה. מניקות צריכות לצום, ויתכוננו היטב [ביומיים שלפני הצום] בשתייה מרובה ממותקת בסוכר [ואף לאחר הצום מומלץ לשתות שתיה ממותקת בסוכר]. אמנם אם בצום יחסר לתינוק חלב והתינוק צריך לו, תשתה כדרכה.

ו. יולדת, עד שלושים יום פטורה מלצום אף אם אינה מינקת.

ז. מפלת, אם הפילה לאחר ארבעים יום, דיה כיולדת.

ח. ילדים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף בתענית שעות אינם חייבים.

ט. גם מי שלא צם, לא יאכל דברי מתיקה ובשר.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | ה' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דינים הנוגעים לערב שבת חזון:

א. רחיצה: מי שרוחץ כל ערב שבת - מותר לרחוץ את ראשו, פניו ידיו ורגליו בחמים ובסבון. אך רחיצת שאר הגוף דינה כשאר השבוע, שאסור לרחוץ אפילו במים קרים אלא אם כן מצטער באופן שלא יכול לסבול את הזיעה, שאז מותר לרחוץ בקרים, ובמקומות הזיעה אם לא מספיק הנקיון במים קרים מותר אף בחמים ובסבון, לפי הצורך בלבד.

ב. טבילה במקווה: מי שרגיל לטבול כל ערב שבת ואינו מבטל טבילה זו אלא מחמת אונס - יכול לטבול בערב שבת זו [וכשיש אפשרות, יטבול בצונן].

ג. מותר לשטוף את הבית כרגיל לכבוד שבת, וכן מותר לצחצח נעליים ולהבריש כובע לכבוד שבת, וכן מותר ליטול ציפורניים.

ד. בשבת לובשים בגדים מכובסים ומגוהצים כרגיל, וילבשם לאחר הרחיצה בערב שבת, אך אין להחליף לכבוד שבת לסדינים ומצעים מכובסים [דין הכנת הבגדים בשבת להמשך השבוע, התבאר בערב שבת בשבוע שעבר].

ה. לצורך בדיקת תבשילי השבת, מותר לטעום בשר ולפלוט, ויש המתירים אף לבלוע את הנצרך לטעימת התבשיל, מבלי לברך. אך אכילה ממש של בשר ותבשילי הבשר שהוכנו לשבת אסורה, ולילדים יש להקל במקום הצורך.

ו. בהבדלה במוצאי שבת בתשעת הימים - יש שנותנים את הכוס לקטן שהגיע לגיל חינוך אבל אינו יודע להתאבל על ירושלים, אך רבים נוהגים שהמבדיל שותה את כוס היין או את המיץ ענבים.

ז. לבני אשכנז אסור לאכול את הבשר ותבשילי הבשר שנשארו משבת [אפי' בסעודת מלווה מלכה], ולבני ספרד המקלים בזה יש להם ע"מ לסמוך [ובפרט בסעודת מלווה מלכה.

ובתבשילים של בשר רבים מבני ספרד מקלים בכל תשעת הימים].

ולקטנים עד גיל מצוות יש להקל אף לבני אשכנז.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | ז' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני מעוברות, מניקות ויולדות בצום תשעה באב:

מעוברת - אם ההריון תקין וחשה בטוב צריכה לצום, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת.

אם במהלך הצום היא מתחילה להרגיש צירים [אפילו אם זה לא צירים ממש אלא התכווצויות], או שמרגישה בחילות חזקות או הקאות, או כאבי ראש או סחרחורות או חולשה – בכל אלו תפסיק את הצום, ותאכל ותשתה כרגיל.

אמנם ישנם מקרים רבים בהן מעוברת כלל לא תתחיל לצום, ואלו הם:

אם ההמוגלובין נמוך מעשר, או שהיו צירים מוקדמים, ואף צירים מדומים, או שהיו דימומים משמעותיים במהלך ההריון, או סכרת הריון, ואף אם זה סכרת מאוזנת, או שליית פתח, או היפרדות שלייה, או שהיא בהריון של תאומים, או שהיו הפלות בעבר, או שיש לה בעיית קרישיות בדם, וכן כל הריון שהוא לא תקין, כל אלו לא תצום כלל.

מניקה צריכה לצום בתשעה באב, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת [ואף לאחר הצום מומלץ לשתות שתיה ממותקת]. אמנם אם בצום אין לתינוק מספיק חלב, תשתה הרבה כדי להגביר את החלב, ואם צריכה מותר אף לאכול.

אישה שיודעת בעצמה שאם לא תשתה יחסר לה חלב, תשתה כדרכה ואינה צריכה לצום. אם בלילה לא חסר לה חלב, תצום בלילה כדי להצטער עם הציבור. אבל אם חסר לה חלב גם בלילה, לא תצום כלל.

כאמור, מחסור בחלב שהתינוק זקוק לו, הוא סיבה לא לצום או להפסיק את הצום, ואין צורך לתת תחליפים.

כאמור, מינקת שהצום לא מפריע לה לחלב, צריכה לצום. אך אם במהלך הצום תתחיל להרגיש כאבי ראש או סחרחורות שקשה לתפקד איתם כרגיל, דינה ככל החולים שפטורים מהצום.

יולדת תוך ל' יום – פטורה, אפילו אם אינה מניקה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | ח' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני סעודה מפסקת [הסעודה האחרונה שקודם הצום]:

יש לאכול סעודה מפסקת כשהוא יושב על הקרקע [ואין צריך לחלוץ נעליו]. וע"פ הקבלה צריך להפסיק בינו לבין הקרקע ע"י בגד שאינו לבוש בו.

נוהגים לאכול בה לחם וביצה קשה קרה [ונוהגים להטבילם באפר] וישתה מים, ואומרים 'זהו סעודת תשעה באב'.

מי שאפשר לו, יאכל בסעודה זו פת וביצה בלבד. אך אם צריך לאכול מאכלים נוספים כדי שיהיה לו כח לצום, מותר, ובתנאים הבאים:

אסור לאכול בסעודה זו שני תבשילים [ולכן האוכלים ביצה כפי המנהג, אסורים לאכול בנוסף מאכל מבושל או צלוי או מטוגן, אך מאכלים שאינם מבושלים כגון סלט ירקות, וכן דברים אפויים, מותרים]. 

מכיוון שאסור לאכול בסעודה זו שני תבשילים, יקפיד לאכול את כל התבשילים שרוצה לאכול לפני סעודה המפסקת [ויזהר מברכה שאינה צריכה, וכן יזהר שסעודה מפסקת לא תהא אכילה גסה וארעית].

תבשיל המורכב מכמה מינים, שהרגילות היא במשך ימי השנה לבשלם יחד, או אף אם רגילים לבשלם בסירים נפרדים, אם רגילים לאוכלם יחד - נחשב לתבשיל אחד. והרגילות בעניין זה נמדדת לפי כל אחד ואחד בביתו. אמנם האוכל ביצה [וכפי שנהגו] אינו יכול לאכול שום תבשיל נוסף מלבד הביצה.

דינים ומנהגים נוספים בסעודה זו:

נהגו שלא לאכול דגים בסעודה מפסקת.

אין לשתות בה משקאות משכרים בסעודה זו, ואף לא משקאות חשובים, כגון מיצי פירות. אך משקאות קלים מותר, ואף תה וקפה להלכה מותר ואינם חשובים כתבשיל.

לא ישבו ג' אנשים יחדיו כדי שלא להתחייב בזימון, אלא כל אחד ישב בפינה לבדו. ואף אם ישבו בטעות ג' ביחד, לא יזמנו.

הפטור מהצום לא צריך לעשות סעודה מפסקת, אך יש ענין שיאכל על הארץ ביצה באפר, כנהוג. 

יש לסיים את הסעודה קודם השקיעה.

אם רוצה לאכול לאחר ברכת המזון, נכון שיתנה על כך [אפילו במחשבה] קודם ברכת המזון. ואף אם לא התנה, מותר לאכול עד השקיעה.

שאר דיני האבילות מותרים לכתחילה עד השקיעה, ואין צורך להתנות עליהם [ולכן דין רחיצה בערב תשעה באב עד השקיעה, אפי' לאחר סעודה המפסקת, שווה לדין רחיצה בתשעת הימים].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ט' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

כיבוס, לבישת בגדים מכובסים ובגדי שבת, תספורת, רחיצה, ברכת 'שהחיינו' ושמיעת מוזיקה - לבני עדות המזרח מותרים ממוצאי הצום, ולבני אשכנז מותרים מחצות היום של י' באב.

אכילת בשר ושתיית יין מותרים לבני אשכנז מי' אב בחצות היום, ולבני עדות המזרח מותר רק אחרי השקיעה של י' אב.

אשכנזי היוצא לדרך, אם אין לו אפשרות לכבס או להסתפר בי' באב אחרי חצות, יכול לעשות זאת מיד בצאת הצום [ואם יש אפשרות לכבס ע"י גוי, עדיף].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | י' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: אדם שהתעורר לאחר זמן תפילה, קודם חצות היום. מה דינו לעניין תפילת שחרית.

תשובה: לפני חצות היום: אם היה אנוס, מתפלל כרגיל. ואם לא היה אנוס - מתפלל את כל התפילה ללא ברכות קריאת שמע. כלומר, מתפלל עד ישתבח [כולל ישתבח] כרגיל, ואז מדלג לקריאת שמע עד 'השם אלוקיכם אמת', ואז מדלג לשמונה עשרה [אנוס הוא אדם שתכנן לקום מוקדם, וכיוון שעון מעורר או שמינה שומר שיעיר אותו, ולא קם. נשים נשואות שמתפללות מאוחר נידונות תמיד כאונס].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | יא' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: אדם שהתעורר לאחר זמן תפילה, לאחר חצות היום. מה דינו לעניין תפילת שחרית.

תשובה: לאחר חצות היום אין אפשרות להתפלל תפילת שחרית, וצריך לומר רק את הדברים הבאים:

בני אשכנז מברכים רק על הציצית והתפילין, וכן מברכים ברכות התורה. כמו כן אינם מברכים את כל ברכות השחר אלא רק ברכות שלא עשני גוי.. עבד.. ואשה בלבד. אך יש מבני ספרד שאומרים את כל ברכות השחר כרגיל.

כמו כן קוראים קריאת שמע עם תפילין, ומתפללים פעמיים מנחה [הראשון לשם מנחה והשני לשם תשלומין על שחרית].

אסור לאכול לפני תפילת מנחה ותשלומין, וכן לפני הנחת תפילין, ודינם שווה לדין אכילה לפני תפילת שחרית.

יש לציין שתפילת תשלומין נאמרה רק כאשר הייתה סיבה שבגללה לא התפלל בזמן, אפילו אם הוא פשע והיא אינה סיבה מוצדקת [וכגון שהלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן], אך אם לא התפלל במזיד, אין לו תשלומין.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | יב' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת ואתחנן

"וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ט)

שאלה: הגיעו ללינה בצימר ורואים שאין בו מזוזה. האם מותר לישון שם.

תשובה: כיון שהמגורים במקום אינם מיועדים לזמן ארוך אלא לזמן קצר, דינו כ'אכסנאי' ופטור ממזוזה, ויש שמסכמים עם המשכיר שיוכל להוציאו משם בכל רגע שירצה, ואז נחשב המקום כ'פונדק' הפטור ממזוזה (מנחות מד. ורש"י שם, רש"י מנחות לב:, יו"ד סי' רפו).

שאלה: אדם שאינו שומר תורה ומצוות רח"ל שילדיו חזרו בתשובה. האם הם צריכים לקבוע מזוזה.

תשובה: יעויין במקור שיש המקלים שכיון שאביהם יכול לסלק אותם מביתו, אינם חייבים אף לאחר ל' יום.

מקור: כתב הרע"א (שו"ת סי' ט) שבני ביתו של אדם פטורים ממזוזה כשואל ושוכר. ותמה על דבריו הנחלת צבי (יו"ד סי' רצא) שהרי אף שואל ושוכר חייבים עכ"פ לאחר ל' יום.

וכתב הנחלת צבי שכיון שכל הטעם ששואל חייב לאחר ל' יום הוא משום שהבית נראה כשלו, אזי בבני ביתו של אדם – כיון שכולם יודעים שיש בעלים לדירה, והם רק ילדיו, אין זה נראה כשלהם, והם פטורים ממזוזה [וכסברת האבני נזר (יו"ד סי' שפ)]. ותמה הברכי יוסף (סי' רצא) מדוע פונדק חייב לאחר ל' יום, הרי ידוע שזה פונדק והם לא בעל הבית, עיי"ש מה שביאר בזה.

ויש לדון לפי"ז בארץ ישראל, שהטעם שמתחייבים במזוזה מיד הוא משום ישוב ארץ ישראל (מנחות מד), האם אף בני ביתו יהיו חייבים, אף שאינם נראים בעלי הבית, כיון שסוף סוף יש כאן מצות ישוב א"י, או שמא לא שייך טעם זה בבני ביתו 

[ואם כנים הדברים, נמצא שאישה הרשומה כבעלים של הדירה [או לכה"פ כבעלים משותפים עם בעלה, כמצוי], תהא חייבת לקבוע מזוזה אף אם בעלה אינה שומר תורה ומצוות רח"ל. ואף אם הדירה תהא רשומה רק על שם הבעל, האשה תהא חייבת משום שנראה כשלה].

ויש לדון לפטור את בני ביתו משום שדינם כפונדק הפטור ממזוזה. ואף שפונדק חייב לאחר ל' יום, יש לומר שהכא גרע טפי, כיון שיכול לסלקם מחדרם ולהעביר לחדר אחר, ויהיו פטורים לגמרי [אולם באשה הדין שונה]. 

אולם לא מצינו מקור מפורש לסברא זו שכל שאפשר לסלקם פטורים ממזוזה לאחר ל' יום בארץ ישראל, אלא מצינו רק לפטור באפשר לסלקם בחו"ל.

ובנדון זה יש אף נפק״מ לענין חיוב מזוזה לבחורי ישיבות, וכפי שהתבאר בגליון אזמרה לשמך 216.

והנה לגבי בית הפקר הפטור ממזוזה (שבת קלא) מבואר בקרן אורה (מנחות מד) שפטור אף לאחר ל' יום, אולם בדברי המאירי (שבת שם) שהשווה דין זה לפונדק נראה שלאחר ל' יום חייב מדרבנן (ועי' רשב״א ותוס' רי״ד שם).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | יד' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם אפשר להשתמש בתנור ובאביזריו שבדירות נופש, צימרים וכדומה.

תשובה: אפשר להשתמש בתנור ע"י שיכסה את המאכל בשני כיסויים, או ע"י שיפעיל את התנור על החום הגבוה ביותר למשך שעה, ואחר שעשה כן יכול לכסות את המאכל בכיסוי אחד.

תבניות התנור – לעניין טבילה: אם הן בבעלות גוי אינן טעונות טבילה, ואם הן בבעלות יהודי טעונות טבילה (והמיקל בזה בשעת הדחק אין מוחין בידו).

ולעניין הכשרה: התבניות מצופות בדרך כלל באמייל, וניתן להכשירן על ידי שיכניסן למשך שעה לתנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר. אולם אם יש חשש שהשתמשו בתבניות אלו לטריפות, צריכות הן ליבון חמור, ומשום כך לא ניתן להכשירן. בשעת הדחק אפשר להניח על תבניות התנור תבנית חד פעמית.

רשת התנור - אפשר להכשירה ע"י שיכניסה למשך שעה לתוך תנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר [ואם הרשת בבעלות יהודי, ורוצה להניח את האוכל על הרשת עצמה, או אפי' בהפסק נייר אפייה, ניתן להשתמש לאחר ההכשרה דווקא כשידוע שהרשת טבולה (וכנ"ל, המיקל בזה בשעת הדחק אין מוחין בידו)].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | טו' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם אפשר להשתמש בכיריים ובמיקרוגל שבדירות נופש, צימרים וכדומה.

תשובה: כיריים חשמליות / קרמיות / אינדוקציה - מעיקר הדין מספיק שהן נקיות, ויש מהדרין לכסותן בנייר כסף אך אין חובה בכך.

מיקרוגל – יחמם בשני כיסויים אטומים [כגון שישים את האוכל בקופסא סגורה בתוך שקית קשורה]. ואם רוצה להכשירו, יעשה כדלהלן: לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילו עד שהמים יתאדו.

יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים [יש לציין שבמיקרוגל שבבית, לכתחילה אין להשתמש בו לבשר וחלב, אף לא בשני כיסויים].

צלחת המיקרוגל - אין להניח אוכל על הצלחת עצמה, אלא רק בתוך כלי מכוסה [כיסוי בשקית ניילון אינו מועיל באופן זה, אלא א"כ יטבול את הצלחת ללא ברכה (והמיקל בשעת הדחק שלא לטבול, אין מוחין בידו)].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | טז' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם אפשר להשתמש במנגל [מהסוגים השונים] שבדירות נופש, צימרים וכדומה.

תשובה: בבסיס אפשר להשתמש בלי כל חשש, אולם את הרשתות יש להכשיר על ידי ליבון חמור, וכיון שקשה לעשות להן ליבון חמור [כיוון שצריך שיאדימו] לכן אין להשתמש בהן, וצריך רשתות חדשות ולהטבילן.

רשת המנגל שהיא רב פעמית חייבת בטבילה אף בשימוש הראשון, ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה [ולפי מה שמחמירים להגעיל כלים חדשים יניחנה על האש לכמה דקות].

הנמצא במקום שאין מקווה סמוך ואין באפשרותו לטבול את הרשת, יכול להפקיר את הכלי בפני ג' ולהשתמש בו פחות מיום אחד.

מנגל חד פעמי אינו צריך טבילה, אך בשימוש חוזר הרשתות צריכות טבילה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | יז' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם אפשר ליטול ידיים במי ים התיכון / המלח / הכנרת, ומה מברכים.

תשובה: בים שמימיו מתוקים, כגון בכנרת, יכול למלא ספל ממי הים, וליטול בו את ידיו ולברך 'על נטילת ידיים' כרגיל.

אך אין ליטול ידיים במי הים התיכון או ים המלח, כיון שאינם ראויים לשתיית כלב, אך אפשר לטבול בהם את ידיו, ויברך 'על נטילת ידיים' ולא 'על טבילת ידיים'.

לפי הקבלה צריך לטבול את הידיים שלוש פעמים, וכן צריך להגביה את הידיים, אך להלכה אין צריך זאת, ודי להטבילם פעם אחת. כמו כן אין צריך לנגב את הידיים, ולדעת החזו"א צריך לנגבם.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | יח' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם מותר ליטול ידיים בחדר שיש בו שירותים.

תשובה: מותר ליטול בחדר זה לכתחילה ובלבד שינגבם בחוץ. אמנם, אין ליטול בחדר זה נטילת ידיים לסעודה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | יט' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת עקב

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת השם אלוקיך עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י)

שאלה: האם אדם שאינו זוכר אם בירך ברכת המזון צריך לחזור ולברך.

תשובה: אם אכל ושבע – הוי ספק דאורייתא, וחוזר ומברך, אף אם השביעה היא לא מפת אלא מדברים אחרים, ואף אם לא שתה מים בסעודה.

ואם אכל ולא שבע, הוי ספק דרבנן, ואינו חוזר ומברך.

אך ראוי לירא שמים המסתפק אם בירך ברכת המזון, שאף אם לא אכל אלא כזית והתחייב מדרבנן בלבד, שייטול ידיו שנית (ללא ברכה) ויברך המוציא, ויאכל כזית ויברך ברכת המזון (משנ"ב סי' קפד סקט"ו בשם החיי אדם כלל מז, וראה הטעמים במקור במקור).

מקור: מש"כ "ראוי לירא שמים המסתפק וכו' " הוא מכמה טעמים:

א. כיון שיש אפשרות להימלט מהספק, ראוי לעשות כן ולא להקל.

ב. לא אמרינן ספק דרבנן בדבר שעיקרו מן התורה.

ג. לא אמרינן ספק דרבנן לקולא היכא דאיכא חזקת חיוב.

וראה הרחבה באזמרה לשמך גיליון 177.

שאלה: אדם המסופק אם בירך ברכת המזון באופן שיותר נראה לו שכן בירך, האם יחזור ויברך.

תשובה: אינו חוזר ומברך.

מקור: כיון שיותר נראה שהוא כן בירך, הוי רוב שבירך ומיעוט שלא בירך, ואזלינן בתר הרוב ואינו חוזר ומברך (עי' אזמרה לשמך שם).

שאלה: האם קטן המסופק אם בירך ברכת המזון צריך לחזור ולברך.

תשובה: חוזר ומברך.

מקור: אף שקטן חייב רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא, מ"מ כיון שלכשיגדיל יהיה צריך לחזור ולברך באופן זה, אף את הקטן מחנכים לחזור ולברך.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כא' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני ברכה על קברי ישראל:

הרואה קברי ישראל מברך ברכת 'אשר יצר אתכם בדין'. ובתנאי שלא ראה בית קברות אחר בשלושים יום האחרונים, אך אם ראה אינו מברך, ואף אם לא בירך כשראה בפעם הראשונה. 

לכן מי שיצא מבני ברק לירושלים וראה ביציאתו את בית הקברות ולא בירך, הפסיד את הברכה, ושוב אינו מברך כשעובר בסמוך להר המנוחות.

גם על קברי צדיקים מברכים ברכה זו, אך אין מברכים אותה על קבר אחד, רק על כמה קברים הנמצאים יחד.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כב' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם מעוברת יכולה ללכת לבית קברות.

תשובה: לצורך [כגון ביארצייט או לקברי צדיקים] – יכולה ללכת, ותקפיד שלא לגעת בקברים (אין מקור קדום לאיסור).

שאלה: האם אשת כהן מעוברת יכולה ללכת לקברי צדיקים.

תשובה: יכולה ללכת אף אם יודעת שיש לה בן (מג"א או"ח סי' שמג ס"ק ב, ש"ך יו"ד סי' שעא ס"ק א בשם הרוקח, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שנד, ומנחת חינוך מצוה רסג, ג).

שאלה: האם יש בעיה ללכת ולהתפלל בבית קברות בלילה. והאם קברי צדיקים שונה.

תשובה: בין בקברי צדיקים ובין בסתם קברים - אין איסור ללכת בלילה, אך תהילים אומרים רק אחרי חצות, אלא אם כן זה עבור חולה שאז אפשר לומר תהילים לפני חצות, וי"ג מידות אחר חצות.

שאלה: האם גם ליד קבר של אשה צריך לכסות את הציציות.

תשובה: לא צריך (משנ"ב סי' כג סק"ה, ואמנם יש הסוברים שצריך לכסות משום לא פלוג, או מטעם שיש לחוש שהיא גלגול זכר, עי' מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך, צל"ח ברכות ג:, כה"ח שם סק"ג).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | כג' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם מותר לאכול מאכלים שהיו בתוך תא המטען באוטובוס וקרוב לוודאי שישנו מעליהם.

תשובה: גם אם אכן ישנו מעליהם אין איסור, משום שמושב באוטובוס אינו נחשב מיטה.

מקור: מבואר בגמ' (פסחים קיב., ב"ב נח.) שמאכלים שהיו תחת המיטה רוח רעה שורה עליהם. ודעת הגר"א (הובא בבינת אדם סי' סג) שאין לאוכלם.

אמנם השבות יעקב (ח"ב סי' קה, הובא בפת"ש יו"ד קטז ס"ק ד וכן בהגהות רעק"א שם) כתב שבדיעבד אין איסור לאוכלם. וכן מבואר ברש"י (תענית י:).

ובנדון דידן, שהמאכלים לא היו תחת המיטה אלא תחת מושבי האוטובוס – נראה שאף לכתחילה מותר להניחם שם (וראה בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 110).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | כד' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת תפילת הדרך כששומע אותה ברמקול באוטובוס.

תשובה: אין לצאת ע"י רמקול.

שאלה: האם אפשר לצאת תפילת הדרך על ידי שישמע מחברו את הברכה, ויועיל לו מדין שומע כעונה.

תשובה: אפשר לצאת תפילת הדרך גם על ידי שומע כעונה [כדין כל הברכות שיכול לצאת על ידי שומע כעונה], אף למי שבקי בתפילה, ואינו דומה לתפילה שאי אפשר להוציא על ידי שומע כעונה [ורק ש"ץ יכול להוציא כשיש עשרה את מי שאינו בקי] (עי' א"א, והתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 215).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כה' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: אדם שהוריד את הציצית לכמה שעות [כגון שנכנס לים וכד'], האם כשחוזר ולובש צריך לחזור ולברך.

תשובה: לא יברך [אפי' אם עברו כמה שעות], אלא אם הוריד לזמן ארוך כגון שמוריד בבוקר לאחר התפילה ומחזירה בצהריים (סי' ח סי"ד, אזמרה לשמך גיליון 168).

שאלה: אדם שהחליף כיפתו בים עם אדם אחר בשוגג, מה עליו לעשות.

תשובה: הוי גזל בשוגג, ואם אינו יכול לאתר את הבעלים - ישמור את הכיפה או ירשום את שוויה במקום משתמר עד שיבוא אליהו ויאמר לו מי הבעלים (קצות החושן סי' כה, חו"מ סי' רסז, תוס' ב"ק ה., תוס' קידושין נה).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | כו' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת ראה

"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (דברים יד, כב)

וכתבו התוס' (תענית ט. ד"ה עשר תעשר) "הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך" וכו', אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל וכו', לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו".

מצות מעשר כספים, יש בה שלש שיטות (ביו"ד סי' רמט'): י"א שהיא חיוב גמור מהתורה, וי"א שהיא מדרבנן, וי"א שאינה אלא מנהג, והלכה כדעה זו - שמעשר כספים הוא מנהג. 

ואף שהוא מנהג אין אדם יכול לומר 'איני נוהג בו', כיון שהוא מנהג קדום מאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ונהגו בו כל ישראל, וכיון שכך - חייבים לקיימו [וכל זה כשאין עניים לפניו, אבל אם נזדמנו עניים לפניו בזה יש חיוב ליתן מגדרי צדקה].

אף שלהלכה מעשר כספים הוא רק מנהג, מי שנהג בו שלש פעמים חייב להמשיך ולהפריש מעשר כספים מדין נדר. 

וכדי שלא להכשל באיסור נדרים, טוב להתנות כשנותן לראשונה מעשר - שעושה כן בלא נדר. אם לא התנה כן, ניתן לסמוך על מסירת המודעה בערב ראש השנה שמבטל בה את המנהגים שלא יהיו בתורת נדר.

שאלה: האם מותר לשמור את כספי המעשר לצורך חיתון הילדים.

תשובה: ניתן להפקיד חצי מסכום המעשרות בגמ"ח, ולהוציאו בעת שמחתן את ילדיו האברכים. אמנם אין לשמור את הכסף בבנק, או להשקיעו במניות על דעת שיוציאו בעת חיתון הילדים, מפני שכל ההיתר נאמר רק באופן שעד זמן זה מקיים בכסף מצות הלוואה. אמנם, אם הגיע הילד לגיל 18, מותר להשקיע את הכסף.

שאלה: למי הכי ראוי לתת את המעשר כספים.

תשובה: אף שמן הדין ניתן לתת את המעשר לכל דבר מצווה שאינו מחויב בה, ואפילו לפינת קפה בישיבה או בכולל, וכן לתורמו ל'מתמידים' שיקנו בו פרסים לעידוד ילדים ללימוד - אעפ"כ מצווה מן המובחר לתת את המעשר לעניים תלמידי חכמים.

וכל אברך שחי בצורה מינימאלית בסיסית ואינו גומר את החודש, נחשב עני ויכול לקבל מעשרות [ונתינה לבניו וחתניו האברכים קודמת לנתינה לארגונים אחרים].

וכן כל בחור ישיבה, שהישיבה או ההורים לא מספקים לו את הדברים שיש בדר"כ לבחורי ישיבה, נחשב כעני, ויכול לקבל מעשרות.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כח' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: מה מברכים על גלידה/ אייס קפה עם שברי עוגיות.

תשובה: באופן ששברי העוגיות נמצאים רק מעל הגלידה וניכרים בפני עצמם - יברך רק על הגלידה כיון שהם טפלים אליה, אמנם כאשר שברי העוגיות מעורבים בכל הגלידה - יש לדון שברכתה 'מזונות' מדין 'כל שיש בו וכו'.

וכן הדין באייס קפה [ברד], אך אם הוא נוזלי ממש, כיוון שהוא משקה, ברכתו 'שהכל' (ראה אזמרה לשמך גיליון 115).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כט' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם במסעדה צריך לברך ברכת האורח.

תשובה: אין צריך לומר ברכת האורח (עי' משנ"ב סי' רא ס"ק ז, אזמרה לשמך גיליון 215).

שאלה: האם ילדים ובחורים שאוכלים בבית של ההורים אומרים ברכת האורח.

תשובה: לא נהגו לומר ברכת האורח (במשנ"ב שם ס"ק א כתב לומר, אך למעשה לא נהגו כן, ראה אזמרה לשמך שם).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ל' אב תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: אלו דברים נוהגים בחודש אלול.

תשובה: בני ספרד נוהגים לומר סליחות בכל חודש אלול.

נוהגים לתקוע בשופר בכל יום לאחר תפילת שחרית.
נוהגים לומר 'לדוד ד' אורי וישעי' - בני ספרד נוהגים לאומרו אחרי שחרית ואחרי מנחה, ובני אשכנז נוהגים לאומרו אחרי שחרית ואחרי ערבית.

אף שיש שמקפידים שלא להתחתן בכל חודש לאחר ט"ו בחודש - בחודש אלול שהם ימי רצון אפשר להתחתן כל החודש
יש להרבות בלימוד תורה בחודש אלול כדי לזכות ביום הדין.

מקור: או"ח סי' תקפא', יו"ד סי' קעט' סע' ב', אבהע"ז סי' סד' (לגבי נישואין אחר ט"ו בחודש)

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | א' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שאלה: האם יש חיוב לשמוע תקיעת שופר אחר תפילת שחרית בחודש אלול.

תשובה: בחודש אלול אחרי תפילת שחרית תוקעים בשופר. שמיעת התקיעה אינה חיוב, ולכן יחיד שלא שמע תקיעת שופר אינו צריך לתקוע. וכן העומד בתפילת שמונה עשרה בשעת תקיעת שופר - לא יפסיק כדי לשמוע ואף אם לא ישמע אחר כך.

רבים מבני ספרד לא נהגו בתקיעה זו (שלא הוזכרה בדברי השו"ע אלא רק בדברי הרמ"א).

מקור: או"ח סי' תקפא, סע' א ברמ"א.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | ב' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

אמירת 'לדוד' אחרי מנחה או מעריב שלא כמנהגו

שאלה: המתפלל במניין שאומרים 'לדוד השם' אחרי מנחה, והוא נוהג לומר אחרי ערבית. א. האם צריך לומר יחד איתם במנחה? ב. האם צריך לשוב ולומר במעריב?

תשובה: א. יאמר יחד עם הציבור אחרי מנחה. ב. לאחר מעריב לא צריך לומר, אולם אם מתפלל ערבית במנין שבו אומרים, יאמר שוב. ג. גם הנוהג לומר 'לדוד' במנחה, והתפלל במנין שאומרים במעריב, יאמר עמהם. 

מקור: סימן תקפא

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | ג' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

פרשת שופטים

"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז)

ונאמר בגמ' (סוטה מה:) "שלא בא על ידינו ופטרנוהו (בלא מזון) ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לוייה)".

חובת לויה של אורח בזמן הזה

עפ"י דברי הגמ', פסק הרמב"ם (הל' אבל פרק יד) שיש חובה ללוות את האורח, ואם אינו מלווהו, הרי הוא כשופך דמים. ויש לעיין מדוע בזמננו לא נהגו להקפיד על ליווי האורחים.

ונאמרו בדבר כמה דרכים:

א. משום שהאורח מוחל על כך (ד"מ חו"מ סי' תכו, אך עיי"ש שד' אמות צריך ללוות).

ב. אם יש אנשים נוספים ההולכים ביחד באותה דרך, אזי נחשב שאחד מלווה את חברו (עמק ברכה בשם החזו"א).

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | ו' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, נאמר "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ וכו' לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, א-ג).

בימים הקרובים נביא כמה מדיני השבת אבדה (התבארו בהרחבה באזמרה לשמך גיליונות 156, 196).

אבידה ללא סימנים:

שאלה: מצא חפץ שאין בו סימן, מה יעשה בו.

תשובה: אם הוא חפץ יקר ערך או כבד שודאי נודע לבעלים על שאבד, הרי הוא שייך למוצא.

אך אם הוא דבר זול [חוץ מכסף שדינו שונה, כפי שיתבאר בהלכות הבאות], ויתכן שהבעלים עדיין לא יודע שאבד לו, נחשב יאוש שלא מדעת ודינו שיהיה מונח עד שיבוא אליהו. ובזמנינו שרוב החפצים קלים ומצויים להשגה, די שירשום את שם האבידה ומקום המציאה במקום משתמר עד שיבוא אליהו, וכשיבוא אליהו יאמר למוצא למי לשלם את ערך האבידה, ויכול כעת להשתמש בחפץ.

אך אם החפץ אין בנמצא להשיג כמותו, יהא מונח עד שיבוא אליהו.

וכל זה בחפץ חדש שאין בו טביעות עין של המאבד, אולם אם החפץ משומש שהמאבד מכירו בטביעות עינו, לדעת השו"ע צריך להכריז, ולדעת הרמ"א אי"צ להכריז, אלא א"כ מצא במקום שרובם תלמידי חכמים, כגון בכולל או בישיבה וכדו' שאז יש להכריז.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | ז' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

שימוש באבידה שבעליה לא נמצא

שאלה: המוצא אבידה שיש בה סימן, והכריז ופרסם מודעה ואף אחד לא פנה אליו לדורשה, מה יעשה בה.

תשובה: אם הוא חפץ שמצוי להשיגו בקל יכול לעשות בחפץ כרצונו, אך ירשום את פרטי המציאה [היכן מצאו ומתי, ופרטי החפץ וערכו] במקום משתמר עד שיבוא אליהו [כגון בתוך כריכה של ספר וכדו'], וכשיבוא אליהו יאמר למוצא למי לשלם את ערך האבידה, ואם החפץ אין בנמצא להשיג כמותו - יהא מונח עד שיבוא אליהו.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | ח' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

המוצא כסף בחנות / ברכב שכור / באוטובוס / במונית

שאלה: המוצא כסף בחנות / ברכב שכור / באוטובוס / במונית במושב האחורי - למי שייך הכסף.

תשובה: הרי אלו שלו.

מקור: בעל החנות או הרכב אינו זוכה בכסף כיון שהוא נמצא בחצר שאינה משתמרת [אולם בחנות בתוך שטח שרק המוכר רשאי להיות בו הכסף שייך לבעל החנות], והמאבד ודאי התייאש כיון שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, ובודאי יודע שאבד ממנו הכסף ומתייאש ולכן אין בזה חסרון של יאוש שלא מדעת שנתבאר לעיל.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | ט' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מצא 5 ש"ח בעגלת סופר:

שאלה: אדם שלקח עגלה מטור העגלות בסופרמרקט, ומצא 5 שקלים בחריץ העגלה, האם מותר לו לקחתם.

תשובה: 'הרי אלו שלו'. ובעלי החנות אינם זוכים במטבע, כי אין ה'סופר' נחשב חצר המשתמרת.

השבת אבידה בשטר חוב

שאלה: המוצא שטר חוב, למי יחזירו.

תשובה: יקרענו, ולא יחזיר לא ללווה ולא למלווה, אלא א"כ שניהם מודים למי שייך השטר שאז יחזירנו למי ששייך לו [כיון שבזמנינו לא גובים בשטרי חוב מנכסים משועבדים כיון שעדים אינם חתומים עליהם, ולכן אין חשש קנוניא]. וראה בהלכות הבאות דין המוצא צ'ק.

מקור: חו"מ סי' סה ס"ח, ובתומים שם ס"ק יג ובקצות סי' סו ס"ק א הקשו מדוע באופן ששניהם מודים שנפל מהמלוה יחזירנו למלוה הרי כיון שהמלוה התייאש זכה המוצא בשטר חוב, עיי"ש מה שכתבו בזה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שישי | י' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ וכו' לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, א-ג).

שאלה: כידוע, המוצא כסף ברחוב 'הרי אלו שלו', כיון שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, ולכן ודאי יודע שאבד ממנו הכסף ומתיאש (ב"מ כא, חו"מ רסב ס"ו).

וקשה מדוע יכול המוצא לקחת את הכסף, הרי יתכן שאבידה זו נפלה מקטן / בחור הסמוך על שולחן אביו, או מאשה, וכסף של קטן ואשה שייכים לאביו/בעלה, והם לא יודעים שהכסף נפל מהקטן או האשה ועדיין לא התייאשו, ונמצא שהוא 'יאוש שלא מדעת'.

תשובה: סומכים על כך שרוב הכסף הנאבד - נופל מכיס הבעלים, וגם כאשר אשה מאבדת לפעמים הכסף שייך לה ע"פ דין (כמבואר בהרחבה אזמרה לשמך, דיני שביעית פרק יא). 

מקור שו"ע חו"מ סי' רסב ס"ו, כסף הקדשים שם סע' ה, נחלת צבי חו"מ סי' רנט, חו"מ סי' ער ס"ב ובהגהות רע"א שם.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | יב' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

השבת אבידה בצ'ק

שאלה: אדם שמצא צ'ק שחתום בו שם וסכום כסף, למי יחזירו.

תשובה: אם לא כתוב בו את שם המוטב - יקרענו ולא יחזירו אלא א"כ שניהם מודים למי זה שייך, או שנתנו סימן מקום.

אם כתוב בו את שם המוטב – אם המוטב נותן סימן מובהק כגון את מספר הצ'ק, וכן אם השם רשום בכתב יד שונה מכתב היד של בעל הצ'ק, שמוכרח שהצ'ק שייך למוטב - יחזירנו למוטב.

וכמו כן אם בעל הצ'ק מודה שזה שייך למוטב, יתן למוטב [אף אם למוטב אין סימן].

אך אם בעל הצ'ק אינו מודה בכך, יקרענו [אם למוטב אין סימן]. אך אם בעל הצ'ק נותן סימן אם זה סימן בצ'ק אינו נחשב סימן כיון שבעל הצ'ק מכיר את הצ'ק, ואם נותן סימן את מקום המציאה, נחשב סימן ויחזירנו לבעל הצ'ק.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | יג' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

השבת אבידה בכרטיס זיכוי של רשתות מזון

שאלה: אדם שמצא כרטיס של רשת מזון, האם רשאי להשתמש בו.

תשובה: זכה בו המוצא אם מצאו לאחר יאוש בעלים, ואם יתכן שהבעלים עדיין לא התייאשו, ירשום לעצמו את פרטי המציאה ויכול להשתמש בכרטיס.

מקור: יש לדון בגדר הכרטיס – האם דינו כשטר חוב או כדבר שגופו ממון, ונראה שדינו כשטר חוב.

יש לדון במי שמצא שט"ח והתייאש המלוה, האם בשעת הייאוש מיד זכה בו הלוה, או שהמוצא זוכה בשטר בשעת המציאה, ונפק"מ בנד"ד האם לאחר שהתייאש בעל הכרטיס [שהוא המלוה לרשת המזון] זוכה בו רשת המזון [שהם הלווים] או שזכה בו המוצא [אם מצאו לאחר ייאוש בעלים].

ונחלקו בזה הקצות בסימן (סו סק"ח) והנתיבות שם, שדעת הקצות שזוכה בזה המוצא, אמנם הנתיבות שם (ס"ק א) חולק וסובר שלא זוכה בו המוצא.

אמנם מבואר שם בנתיבות שכל זה הוא רק בשטר שבין לוה ידוע למלוה ידוע, אבל בכרטיס של רשת מזון שלא ידוע מי המלוה מבואר שם בנתיבות שזוכה בו המוצא, ובפרט שזה כמו שט"ח למוכ"ז שמבואר בב"ב (קעד) ובחו"מ (סי' נ) שכל מי שאוחז בזה יכול להוציא ממון [ונקנה במסירה בלבד, עי' חו"מ סי' סו ס"א].

אמנם נחשב כשט"ח ולא ככסף, ויש בזה חסרון של יאוש שלא מדעת אם לא ידוע שהבעלים התייאשו, ולכן ינהג ככל אבידה שאין בה סימן, שמבואר לעיל שיהא מונח עד שיבוא אליהו, ובחפץ שיתכן שכבר יהא פג תוקף כגון כרטיס זה וכן בכל דבר שניתן להשיגו בקלות ירשום את הפרטים לעצמו עד שיבוא אליהו ויכול להשתמש בזה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | יד' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מהיום, י"ד אלול (ל' יום קודם החג) - שואלים ודורשים בהלכות חג הסוכות

השבת אבידה ברב קו

שאלה: האם מי שמצא כרטיס רב קו חייב בהשבת אבידה.

תשובה: אם יש בו סימן חייב להכריז. אם אין בו סימן, דינו כשט"ח ולא ככסף, ולכן יש בזה חסרון של יאוש שלא מדעת, אך בזה לא אמרינן שירשום את הפרטים לעצמו עד שיבוא אליהו ויוכל להשתמש בזה [כנ"ל בתשובה הקודמת], כיוון שבעל הכרטיס יכול לפנות לחברה ולהעביר את היתרה לכרטיס חדש.

ורב קו אנונימי, נחשב כשיש בו סימן, כיון שאפשר לבדוק את הנסיעות האחרונות כאשר מכניסים את הרב קו להעמדת הטענה ורואים את הנסיעות האחרונות, וע"י כן המאבד יכול לתת סימן למוצא פירוט הנסיעות האחרונות שהיו בקו פלוני.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | טו' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

צורת ההכרזה:

שאלה: כמה זמן צריכה להיות תלויה המודעה של השבת אבידה.

תשובה: שבוע.

מקור: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מכריזים שלשה רגלים על האבידה, ואף שלא כולם שמעו את ההכרזה, די בכך שמי שנאבד לו יכול לברר היכן מכריזים, ויכול לבוא לשמוע את ההכרזה.

ובזמננו אפשרות ההכרזה היא על ידי תליית מודעות באיזור האבידה, ואף קצת יותר רחוק מאיזור האבידה, כי המאבד אינו יודע היכן האבידה נפלה, וכן יש לשים מודעות בבתי כנסיות שבאיזור מקום מציאת האבידה, וסומכים על כך שהמאבד יחפש במודעות במקומות אלו (עי' ב"מ כח ע"ב, וחו"מ סי' רס"ז ס"ג).

ונראה שבזמן של שבוע, כבר רוב האנשים ראו את המודעה, ודי בכך.

אם מוצא במקומות שרוב האנשים שמסתובבים שם אינם מתפללים בבתי כנסיות שבאיזור, אין צורך לשים מודעות בבתי כנסיות, אלא רק מודעות סביב איזור האבידה, ואף קצת יותר רחוק מאיזור האבידה.

וכמו כן ע"י פירסום בעיתון מקיימים את מצוות ההכרזה, ודי בכך, ואף שאנשים רבים אינם מסתכלים בעיתון, אך מ"מ כנ"ל מי שאבדה לו אבידה, ידאג לברר אם זה פורסם בעיתון [אך אם הפרסום בעיתון כרוך בתשלום אינו חייב בכך, אך אם זה דבר ששווה הרבה כסף ובודאי שהמאבד ישלם לו ע"כ, צריך לפרסם]. 

וכמו כן אם מפרסם בקו של השבת אבידה שבו מתפרסמים אבידות מקיים מצוות ההכרזה ודי בכך.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | טז' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

חפצים שנשכחו בחנות / אולם / מקווה / מלון / צימר:

שאלה: בעל חנות / אולם / מקווה / מלון / צימר , שנשכחו שם חפצים האם חייב בהשבת אבידה.

תשובה: אם יכול לברר ממי זה נאבד, עליו להחזיר, אך אם אינו יודע ואינו יכול לברר של מי זה, יכול לפנות זאת, לאחר תקופה שהבעלים אינם חוזרים לדרוש זאת.

ונכון יותר לשים מודעה שאם ישכחו חפצים לאחר זמן מסויים, יפונו החפצים.

וכמו כן בבתי כנסיות יש לשים מודעה שאם ישכחו חפצים לאחר זמן מסויים, יפונו החפצים, ואין לחשוש שלא כולם ראו את המודעה.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | יט' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

בימים הקרובים נעסוק בס"ד בדיני ראש השנה.

השנה, ראש השנה חל ביום חמישי, ולפיכך צריך לזכור לעשות עירוב תבשילין ביום רביעי, ערב ראש השנה.

יש לדעת שאף מי שלא מתכנן לעשות שום מלאכה מיו"ט ב' של ר"ה לשבת צריך להניח עירוב תבשילין, בכדי שיוכל להדליק נרות שבת [יש לדאוג שיהיה נר דולק בעוד 48 שעות, כדי שידליקו ממנו נרות שבת].

ונבאר עוד בהלכות הבאות בס"ד.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום רביעי | ב' אייר תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

העירוב תבשילין מועיל רק להכנה מיו"ט שני של ראש השנה לשבת, אך הכנה מיו"ט א' של ר"ה ליו"ט ב' של ר"ה, וכן הכנה מיו"ט א' של ר"ה לשבת – אסורים.

כפי שהתבאר, את העירוב יש להניח ביום רביעי, ערב ר"ה [לפני הדלקת נרות יו"ט], ונראה שיש להקל להניחו גם ביום ג' בלילה.

כיצד מניחים עירוב תבשילין:

את העירוב תבשילין יש לכתחילה לעשות על ביצה [ויש עושים על חתיכת בשר או דג חשובה]. 

מי שלא אופה מיו"ט לשבת, מספיק שיעשה עירוב על תבשיל דהיינו ביצה וכנ"ל, ויאמר את נוסח העירוב [ורבים נוהגים בכל אופן לעשות גם על פת]. 

מי שאופה, צריך לעשות את העירוב גם על כזית פת, ולכתחילה על כביצה פת, והידור מצוה שיהיה פת שלמה.

לכתחילה יש לבשל את הביצה לשם העירוב.

כפי שהתבאר, גם מי שאינו מבשל ולא עושה שום מלאכה מיו"ט לשבת, צריך להניח עירוב תבשילין כדי שיוכל להדליק נרות שבת, אך לא יברך.

[בימים הבאים נבאר באילו אופנים יש לברך על הנחת העירוב ובאילו אופנים יש להניח ללא ברכה].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום חמישי | כג' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

כדי שיהיה אפשר לברך על עירוב תבשילין, צריך שיעשה ביו"ט מלאכה ודאית, ואפילו היא אסורה מדרבנן - די בכך.

ובאופנים אלו עושה מלאכה ודאית, ויש להניח עירוב תבשילין בברכה:

[א] אם מניח סיר ובו אוכל לא מבושל, ומבשלו מיו"ט לשבת על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית. 

[ב] המניח סיר ובו מים לא מבושלים על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית. 

[ג] המחמם מאכלים מבושלים על אש גלויה או על פח ('בלעך') [לא בפלטה חשמלית]. 

[ד] הכנת תה בכלי ראשון.

ובאופנים אלו יש להניח עירוב תבשילין ללא ברכה:

[א] להדלקת נרות. 

[ב] המחמם מאכלים מבושלים על פלטה – בין יבש בין לח – ואף שנצטנן.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום ראשון | כו' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

המקרים בהם צריך לזכות את העירוב לאחרים, ואופן הזיכוי:

העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכות להם או לאחרים, אלא רק יאמר את הברכה ואת נוסח העירוב - 'בדין יהא וכו' [אמנם גדול העיר המניח עירוב לבני העיר, וכן מארח המזכה למארחו, צריך לזכות להם על ידי אחר, וכדלקמן].

מי שמתארח בשבת [ואף זוג נשוי המתארח אצל הוריו], יש לפניו כמה אפשרויות:

[א] האורח יניח בעצמו עירוב תבשילין מערב יו"ט, מבלי לברך [כיון שיש צד שיוצא בעירוב של בעה"ב].

[ב] המארח יְזַכה לאורח את העירוב ע"י אדם אחר [ויעשה זאת לפני שהניח את העירוב ובירך], דהיינו שאותו אדם יגביה את העירוב טפח [לכתחילה צריך שיזכה ע"י אדם שאינו מבני ביתו, כגון שכן. ובשעת הדחק אפשר גם ע"י אשתו או בני ביתו].

[ג] אם האורח מגיע לבית המארח לפני כניסת יו"ט, האורח יגביה בעצמו את העירוב של מארחו [ויעשה זאת לפני שהמארח הניח את העירוב] ויעָשה שותף בו, ואז המארח יאמר על המאכל את נוסח העירוב.

השוהים בבית מלון יוצאים יד"ח ע"י עירוב תבשילין שעושה המשגיח במלון, ומזכה ע"י אחר [כנ"ל] עבור כל האורחים.

בחורי ישיבה יכוונו לסמוך על עירוב התבשילין שעושה הנהלת הישיבה, ומי שמניח את העירוב יזכהו עבור כל אחד ואחד מבני הישיבה [ואף אם לא זיכהו עבור בני הישיבה, יש לצדד דמהני].

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שני | כז' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

מה העירוב תבשילין מתיר:

העירוב תבשילין מתיר להכין מיו"ט ב' של ראש השנה לשבת.

גם מי שהניח עירוב, יקפיד לבשל ביום שישי – בעוד היום גדול, בזמן שיוכל להנות ממנו ביו"ט. ונראה שגם את שאר ההכנות שהותר לעשות מיו"ט לשבת (וכדלהלן), יש לעשות בעוד היום גדול.

בשעת הדחק אפשר לבשל סמוך לשקיעה.

סידור הבית מיו"ט לשבת: מן הדין מותר לסדר את הבית בזמן שיש עדיין שהות ביום להנות ממנו, אך יותר טוב לסדר את הבית בעוד היום גדול שלא ניכר שעושה כן לכבוד שבת.

רחיצת כלים מיו"ט לשבת: נכון להדיח את הכלים כל עוד יש שהות לאכול בהם ביו"ט.

הוצאת מאכלים מהמקפיא לשבת: מותר להוציא אוכל מבושל מההקפאה לצורך שבת, ונכון להוציא את המאכלים בזמן שיוכל להנות מהם ביו"ט.

נכון להחמיר שאף אדם שהניח עירוב תבשילין, לא יעשה הכנות שאינן קשורות לאכילה [כגלילת ס"ת וקיפול טלית] מיו"ט לשבת, אלא אם כן ישתמש בהן ביו"ט עצמו.

מתי אוכלים את העירוב תבשילין:

לכתחילה יש להקפיד שהעירוב תבשילין יהיה בתוך התחום שבו האדם יהיה בחג, ולכן אדם הנוסע חוץ לעירו יעשה את העירוב תבשילין במקום שבו יהיה בחג, או שייקח את העירוב תבשילין איתו.

העירוב צריך להיות קיים עד לאחר שגומר לעשות את המלאכות לשבת והדליק נרות שבת.

לכתחילה יש לאכול את העירוב בשבת [אך לא לפני]. מי שבדרך כלל מברך בסעודות שבת על שתי כיכרות ובוצע את שתיהן – יאכל את העירוב בליל שבת. אך מי שבוצע רק ככר אחת - ישתמש בעירוב כלחם משנה בסעודת הלילה והיום, ויאכלנו בסעודה שלישית.

[אלחנן שוורץ‎]

📍 יום שלישי | כח' אלול תשפ"ד📍

🖋️ הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א 🖋️

דיני רחיצה ביום טוב – קיצור האופנים המותרים:

רחיצת כל הגוף במים קרים [לבני אשכנז דווקא במקום צער] - מותרת כרגיל.

רחיצה במים חמים:

א] רחיצת כל הגוף יחד – אסורה לבני אשכנז בכל מקרה, ולבני ספרד מותרת רק במים שהוחמו מערב יו"ט (וכגון שהניח סיר מים על האש בערב יו"ט, והסירו מהאש לפני כניסת יו"ט, או אפי' הסירם ביו"ט עצמו. וכן אם עירב מים קרים במים חמים שהוחמו מערב יו"ט).

ב] רחיצת גופו אבר אבר [דהיינו עם ניגוב לאחר כל אבר שרוחץ] – במים שהוחמו ביו"ט אסורה, ובמים שהוחמו מערב יו"ט מותרת, ולבני אשכנז רק במקום צער [ולכן, יכול להניח מערב יו"ט סיר מים על האש, וביו"ט ישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף מים קרים, ולהתרחץ בהם].

ג] רחיצת פנים, וכפות ידיים ורגליים – מותרת אפילו במים שהוחמו ביו"ט [ולכן, יכול להניח ביו"ט סיר מים על האש, וישפכם לגיגית אמבטיה, ויכול להוסיף להם מים קרים. אך רחיצה במים מדוד השמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד] אינה לכתחילה, וכבסע' הבא].

ד] רחיצת מיעוט הגוף – מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, והמיקל לרחוץ במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש או ע"י בוילר חשמלי [שדולק מערב החג או ע"י שעון שבת], יש לו על מי לסמוך [ואם רוצה לרחוץ במים חמים מהדוד שמש, צריך לכתחילה לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד, אך אין למחות במיקל בכך אף ללא סגירת ברז המים הקרים של הדוד].

רחיצת תינוק:

א] תינוק שלא רגילים לרחצו בכל יום, דינו כגדול.

ב] דין רחיצת כל גוף התינוק שרגילים לרחצו בכל יום, וכן רחיצת לכלוך מתינוק [אף שלא רגילים לרחצו בכל יום]:

מותרת במים שהוחמו מערב יו"ט, ואף במים שהוחמו ביו"ט ע"י סיר על האש מותרת, ובתנאי שהמים חוממו לצורך שתיה או שטיפת כלים [כלומר, יניח סיר מים על האש, בחלק מהמים החמים ישטוף כלים, ואת שאר המים ישפוך לגיגית האמבטיה, ויוסיף מים קרים וירחץ בהם את התינוק].

רחיצתו במים חמים מהדוד שמש [מבלי לסגור את ברז המים הקרים הנכנסים לדוד], אינה לכתחילה, והמיקל בזה ע"י שפותח את הברז לצורך שתיה או שטיפת כלים [כגון שלאחר פתיחת הברז, ישטוף מעט כלים באמבטיה, ולאחמ"כ ירחץ את התינוק], אין למחות בידו.