בית שמש: עשרות החליטו כעת לצאת ולהפגין נגד הגיוס. המפגינים מנסים לחסום את הכביש המרכזי, כביש 38.
בית שמש: עשרות החליטו כעת לצאת ולהפגין נגד הגיוס. המפגינים מנסים לחסום את הכביש המרכזי, כביש 38.
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת המשיכה אתמול (חמישי) את רצף הדיונים בהצעת חוק הגיוס העוסק בשילוב תלמידי ישיבות. חלקו השני של הדיון התמקד בסעיפים 2– ,9 העוסקים בהוראות הפיקוח על תלמידי הישיבות שדחיית שירותם מבוססת על לימוד תורה. במהלך הדיון הציג הייעוץ המשפטי לוועדה את עמדתו והבהיר כי מנגנון הפיקוח הוא לב ליבה של הצעת החוק: מצד אחד, צמצום אי השוויון באמצעות הגדלת מספר המתגייסים מקרב הציבור החרדי, ומצד שני שמירה על מעמד לימוד התורה כהצדקה לדחיית השירות, בתנאי שמדובר בלימוד אמיתי בפועל. בייעוץ המשפטי בירכו על שורה של תיקונים בהצעת החוק שמחזקים את הפיקוח, בהם חובת מינוי מפקחים וקביעת אמות מידה למספרם, ביטול ההסתמכות של משרד הביטחון על הפיקוח של משרד החינוך, הרחבת חובת הדיווח לוועדת החוץ והביטחון והגברת תדירות הדיווח, וכן העברת האחריות לפיקוח ישירות למשרד הביטחון במקום לגורמים חיצוניים. עם זאת, הדגישו המשפטנים כי לצדם קיימים סעיפים שמחלישים משמעותית את האפקטיביות. כך למשל, נקבע כי הביקורות ייערכו אחת לשלושה חודשים בלבד, תדירות שלדבריהם אינה מאפשרת פיקוח אמיתי. ”כאשר מועד הביקורת ידוע מראש, מדובר בפיקוח פורמלי בלבד. ביקורת אפקטיבית חייבת להיות יומיומית ובלתי צפויה“, נאמר. ביקורת נוספת נגעה להיעדר סנקציות אישיות ברורות. בייעוץ המשפטי קראו לעגן בחוק עצמו מנגנון מפורש לפקיעת צו דחיית השירות לתלמיד ישיבה שנמצא שוב ושוב נעדר, ולא להשאיר זאת לשיקול דעתו של שר הביטחון בלבד. גם מנגנון הסנקציות המוסדיות ספג ביקורת. לפי ההצעה, ישיבה שבה יימצא כי 20% מתלמידיה נעדרים יותר מפעם אחת תקבל התראה, ובמקרה נוסף תוסר מרשימת הישיבות המוכרות. בייעוץ המשפטי טענו כי מדובר ברף גבוה במיוחד: ”הסדר שמאפשר בפועל ל־19.9% מהתלמידים להיעדר דרך קבע אינו עולה בקנה אחד עם תכליות החוק“. לסיום הביעו בייעוץ המשפטי תמיכה בביטול מוסד ה“בודקים“ החיצוניים והדגישו כי פיקוח רגיש ובעל השלכות כה משמעותיות צריך להיעשות בידי משרד הביטחון עצמו ולא בהפרטה לגורמים חיצוניים. הדיונים בוועדה צפויים להימשך גם בימים הקרובים.
מתתיהו קורמן-כיכר השבת: בימים האחרונים נחשפנו כאן בכיכר השבת למה שמנסים למכור לנו כ"מתווה ההצלה" של עולם התורה. אנחנו רואים את הכותרות המפרגנות בתקשורת הכללית, ושומעים איך אפילו שונאי חרדים פתאום מהנהנים בהסכמה. יש שיאמרו שאולי זה סימן טוב, שאולי סוף סוף מצאנו את הנוסחה שתרגיע את הרוחות ותוריד את הלהבות. אבל אנחנו, שגדלנו על ברכי החשדנות הקדושה, יודעים שכשהפריץ מחייך, היהודי צריך לרעוד. המתווה החדש, שמגיע מבית היוצר של הרב דוד לייבל, יהודי שאמנם פועל רבות, אך בדרכים שאינן מקובלות במחוזותינו , מציע לנו לכאורה עסקה הוגנת: הצבא יוותר על מכסות דרקוניות, ובתמורה אנחנו ניתן לו "פיקוח הרמטי" ונוציא מתוכנו את מי שלא לומד. יש שיטענו: "מה הבעיה? הרי התורה מגנה רק על מי שלומד, ומי שלא לומד ממילא אין לו הגנה". טיעון זה נשמע חזק והגיוני מאוד באוזניים שטחיות. לכאורה, למה שבחור שיושב על הברזלים יקבל פטור? אבל אנחנו צריכים לצעוק "גוועלד" גם בלי היגיון ברור. כי הרגש התורני שלנו אומר שאסור לתת להם דריסת רגל. הם מדברים על "פיקוח". הם רוצים להיכנס לישיבות ולבדוק מי נמצא ומי לא. אז נכון, אולי יש בחורים שלא נמצאים כל היום בבית המדרש. אולי יש כאלו שקמים מאוחר, או שקשה להם והם מסתובבים קצת בחוץ. אז מה? האם בגלל שקשה להם נזרוק אותם לצבא? האם בגלל שבחור לא מצליח לשבת 10 שעות רצוף הוא צריך ללבוש מדים? נכון, המתווה מבטיח מסלולים חרדיים שמורים, ויש שיגידו שזה פתרון מצוין למי שלא מוצא את עצמו בגמרא. יגידו לנו: "עדיף שיהיה חייל חרדי שמור מאשר בטלן ברחוב". אבל אנחנו חוששים. אנחנו מפחדים מהשינוי. אנחנו לא רוצים שהצבא יקבע לנו מיהו בחור ישיבה ומיהו לא. זה מדרון חלקלק. הבעיה הכי גדולה היא שמי שמוביל את זה מגיע עם תפיסות מודרניות של "שילוב". אולי הכוונות טובות, ואולי המתווה הזה באמת מונע סנקציות כלכליות קשות על הישיבות, אבל המחיר הוא כבד מנשוא: הודאה בכך שיש אצלנו "לא לומדים". עד היום הצלחנו לטעון שכולם צדיקים וכולם לומדים. ברגע שנחתום על מתווה שמפריד בין דם לדם, אנחנו בעצם מודים בכישלון החינוכי שלנו. יש פה סכנה של "הפרד ומשול". היום הם יקחו את החלשים – אותם בחורים שאנחנו אולי לא מצליחים להחזיק בישיבה אבל עדיין רוצים שיישארו "משלנו" – ומחר הם יבואו לחפש את הבינוניים. אי אפשר לסמוך על שום הבטחה שלהם. גם אם יבטיחו "פיקוח הרמטי" רק על מי שעובד, מי ערב לנו שלא יבדקו בציציות של כל אחד? אסור לנו למצמץ. נכון, המצב בחוץ קשה, והשנאה גוברת, והגזירות הכלכליות חונקות. אבל התשובה שלנו חייבת להיות התבצרות. לא פשרות, לא מתווים מתוחכמים, ולא ניסיונות למצוא חן. עדיף שנחיה עם סנקציות ותחת סכנת מעצרים, ובלבד שלא נצטרך למסור דין וחשבון לאף פקיד עם שעון עצר, שיבדוק כמה דקות הבן שלנו היה בהפסקת צהריים. כל מתווה שמנסה להיות "הגיוני" הוא בהכרח מתווה שמסכן את הסטטוס-קוו העדין שבנינו כאן בעמל רב.
מדינה מושחתת
צחי ברוורמן ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו זומן לחקירה ביחידת להב 433, היחידה הארצית למלחמה בפשיעה החמורה של המשטרה. במקביל, גם אלי פלדשטיין זומן למסור עדות בלהב 433 בעקבות דבריו על צחי ברוורמן בריאיון לעמרי אסנהיים בכאן 11. ייתכן כי המשטרה תערוך עימות בין השניים. בכאן 11 דווח כי המשטרה ערכה חיפוש בביתו של ברוורמן לפני שעוכב לחקירה בחשד לשיבוש חקירת פרשת המסמכים וההדלפה ל"בילד". כזכור ב-31/12/25 דיווחנו כי המשטרה החלה לבצע פעולות חקירה, בעקבות טענת אלי פלדשטיין שאמר כי ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן - ניסה לטענתו לשבש את חקירת הדלפת המסמכים המסווגים לבילד. לפיד: "לאור ההתפתחויות החדשות, יש להודיע מיידית על השהיית המינוי של צחי ברוורמן לתפקיד שגריר בבריטניה. לא ייתכן שאדם שיש חשד שמעורב בשיבוש חקירה בטחונית חמורה יהיה הפנים של ישראל באחת המדינות החשובות באירופה". כזכור, פלדשטיין טען בראיון לכאן 11, כי חודש לפני מעצרו - ראש הסגל של נתניהו זימן אותו לפגישה חשאית, והודיע לו כי מתנהלת חקירה במחלקת ביטחון מידע (מחב"ם) בצה"ל, אשר נוגעת ללשכת ראש הממשלה. לפי הנטען ברוורמן שאל האם פלדשטיין או אנשי לשכת רה"מ מעורבים, ואף אמר: "אני יכול לכבות את זה". כבר בחקירתו בשב"כ סיפר פלדשטיין לחוקרים על אותה פגישה, אולם סרב לחשוף את שמו של אותו גורם ורק בראיון לכאן חשף כי מדובר בברוורמן. בעקבות זאת, כאמור, המשטרה החלה לבדוק האם יש ממש בטענה והיום דווח כי זומן לחקירה. פלדשטיין הדגיש גם את מעורבותו של יונתן אוריך, יועץ תקשורת ומהאנשים הקרובים ביותר לנתניהו, שלדבריו ידע על כל פרט בפרשה. "אוריך יודע את כל מה שאני ידעתי – מאיפה המסמך הגיע, מה המקור שלו, למה זה לא הולך להתפרסם בארץ, הכול הוא יודע", אמר פלדשטיין.