Fwd: סיום היסטורי או 'ערב שירה' קלוקל: מכתב קורע לב של אחד מחשובי הת"ח בברסלב לעסקני ברסלב

[קול מלחמה‎]

סיום היסטורי או 'ערב שירה' קלוקל: 

מכתב קורע לב של אחד מחשובי הת"ח בברסלב מיקירי קרתא דשופריא ששלח לעסקנים והמחנכים בברסלב

לא להם ולנו לבנות בית אלוק': 

האמת ייאמר, שגם אם היה מדובר במארגנים יראים ושלמים המתנזרים מכל פגעי הטכנולוגיה ושאר מרעין בישין המציפים את תקופתינו, גם אז היה מן הצורך לתחם את באי הכנס, ולא לכלול בו הכל מכל כל.

ומי הם המנהלים של האירוע: 

למעשה, מדובר במארגנים שביניהם ישנם גם בעלי סמרטפונים, שמושגיהם ושאיפותיהם שונות מאד מדרך המסורה.

מודרניזציה: 

מכל ההכנות נראה היטב כי מארגני הכינוס התרגלו להתפעל מהאירועים המתקיימים בציבור הרחב, שהמוטיב המרכזי בהם הוא הרושם החיצוני, המודרני והכי עכשווי שיש, ואולי גם אולם חשוך עם אורות מהבהבים, כי זה הרי אירוע "היסטורי" של ברסלב.

מחליפים מזרח של רבנים ומשפיעים עם במת תזמורת: 

ה'מזרח' מבחנתם הוא לא צריך להיות דווקא עם המורמים מעם - רבני ומשפיעי אנ"ש שליט"א - אשר עיני כל היראים נשואות אליהם ואל דבריהם, מאחר ולצערינו עבורם - במידת מה - אין זקנים המנהיגים, אין רבנים ומשפיעים, "כולנו חברים..." וכאשר אלו אינם במרכז את מי יציבו תמורתם במרכז האירוע, אם לא את במת הזמרים והתזמורת המרהיבה שתצלצל בצלצלי תרועה.

אלילי זמר: 

והדבר חמור שבעתיים כאשר המארגנים מתכננים להזמין לאירוע "אלילי זמר" מהעולם החיצון שיהיו ה'פני' של האירוע, והללו כבר יידעו כיצד להלהיב ולהקפיץ את הציבור ביצירה מיוחדת שייצרו לכבוד המאורע, תמורת כמה אברכים מאנ"ש שינעימו בקולם ויעוררו בליבם את נימי ליבות המשתתפים להתעלות ולקדושה, כשהסיום הופך ל'אמצעי' ולא ל'מטרה'.
והנזק כבר קורה בשטח. כאשר שבועות לפני המעמד, השיג והשיח בין צעירי הצאן והאברכים הצעירים, הוא סביב הבאתו של אותו זמר מחו"ל ועלויות הופעתו וכו', וכדי בזיון וקצף.

לחבר את היראים עם הפשרנים: 

כך גם מה שמובן לנו מדוע אין לאחד את עובד ה' ממאה שערים, בחדא מחתא עם האייפוניסט ממחוזות אחרים, ובחור תמים מחבורות 'מורשת הנחל' או 'קרן אור' עם בני הנעורים ממחוזות שונים, עבורם אדרבה ואדרבה, כמה שיותר לערבב ולאחד, שהרי כולם ברסלבים. ופוק חזי כשבכינוסים של הארגון שלהם בראה"ש הביאו ללא שום בעיה משפיעים שאין דעת החכמים נוחה מהם, שכידוע רחוקים מאוד מהדרך המסורה ומכל מה שאנו מנסים להנחיל לבנינו, מה שמוכיח כמה עם כל רצונם הטוב אינם מבינים דברים שאצלנו הם פשוטים.

מסכי ענק: 

ושלא נדבר על מסכי הענק שבמהלך ה"סיום הקדוש" יוקרנו על גביהם כיתובים ומודעות מסנוורות (ומי יודע מה עוד יוקרן באותם מסכים - בטעות) על מנת שזה יראה בדיוק כמו מופע... וכדי בזיון וקצף.

מקורות מימון: 

ואם במארגנים מסוג זה עסקינן, הרי שעל מנת להפיק אירוע בסדר גודל כזה, זקוקים הם להון רב, ואין להם שום אחריות להקפיד שהתקצוב יגיע אך ורק ממקורות כשרים, ומוכנים הם עבור כך לפנות גם למקומות מפוקפקים ובלתי טהורים (כפי שהעידו לפני מקורות נאמנים).

אנשי שם פורצי פרצות: 

וכיון שזה מה שעומד לנגד עיני המארגנים, לא תהיה להם שום בעיה להזמין אנשים מסוגם ומטה, כולל אינשי דלא מעלי, פורצי פירצות ודומיהם, כי ככל שהאירוע יהיה יותר המוני, וככל שגווני הקשת יהיו רחבים יותר, האירוע ייחשב עבורם כמוצלח יותר.

לובי מבושם: 

הבה נתאר לעצמינו את ה"לובי" ושאר מבואות האולמות בשעת הכנס, כשבנינו היקרים ייחשפו למאות אייפוניסטים בעלי הבעקיטשע'ס הנוצצים עם מכשיריהם הפסולים היוצאים לחטוף סיגריה ולהשיב לכמה ואצאפים דחופים. והכל כמובן למען "סיום ליקוטי הלכות".

קמפיין חילוני: 

ועוד נקודה כאובה. מארגני האירוע לא הסתפקו להציג לאורך הקמפיין, דמויות הוד, צילום מהספה"ק וכדומה, אלא כהתאמה להלך רוחם ומחשבתם הרי שבשביל למשוך את הדור הצעיר לאירוע יש צורך בהבאת זמר אמריקאי, וכמובן אין יותר מתאים מאשר למשוך את עיני כלל הציבור ע"י תמונת מבנה האודיטוריום המפואר... כאילו ומדובר בציבור מבלי עולם המוזמן ל"ערב שירה מהמם", מתוך הנחה שזה מה שאמור לשכנע את הציבור להגיע. אוי לאותה בושה.

מה יראו האברכים הצעירים והבחורים שלנו כאן?

האם אירוע שכזה יוסיף לנו ולצאצאינו, יראת שמים? דבקות ברביז"ל ותורתו? האם זה ישמר את הדרך המסורה לנו מדור דור ואת מה שאנו מנחילים להם בדם ליבנו ובמסירות נפש, ש"ברסלב" זה עבודת ד' והתנזרות מהבלי העולם? או שישדר להם בתת הכרה שאפשר להיות ברסלבר ו"לעשות חיים" והכל טוב ואין צורך להיות כזה חנוק ושחור.

והשי"ת יתקננו בעצה טובה מלפניו ולא ניכשל לעולם ועד

הבו עצה הלום!

--