מהדורת יום ראשון כ''ט טבת.

[בני התורה‎]

.עדכונים ודיווחים מהתקשורת החילונית והחרדקי''ת

עמיאל ירחי: ‏סמוטריץ׳ יניח את התקציב על שולחן הכנסת כבר מחר, בקואליציה רוצים לאשר את התקציב בקריאה ראשונה כבר ביום רביעי הקרוב אלא אם החרדים לא יסכימו להצביע בעד עד יום שני.

אילי זילברברג: שרי וחברי הכנסת של הציונות הדתית זומנו מחר לפגישה עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', לדיון בחוק הגיוס.

רשת ב': בכיר בש"ס התבטא כי אם תעלה הצבעה על תקציב המדינה לפני שיועבר מתווה מוסכם לחוק הגיוס, בש"ס יצביעו בעד.

גורמים במפלגות החרדיות ל׳ערוץ 12׳: ביקשנו מהקואליציה לפצל את ההצבעות על חוק ההסדרים ועל התקציב. אנו נוטים להצביע בעד חוק ההסדרים ועל התקציב עצמו נצביע בהמשך, לאחר שחוק הגיוס יאושר.

אמיר אטינגר: בראיון לכיכר׳ שבוע שעבר גפני אמר שלא יאפשר תקציב גם בקריאה ראשונה לפני חוק גיוס. עכשיו בדגל התורה אומרים שזה יעלה לשאלת הרבנים.

‏בכירים בדגל התורה לישי כהן: לכל המתדרכים למיניהם - אם יש להם את האומץ - שיסירו את המסכות ויתדרכו נגד גדולי ישראל שליט״א - שאנחנו בניגוד אליהם פועלים בכל צעד ושעל על פי הוראתם הישירה ועל פיהם יישק כל דבר.

עמית סגל: הלו״ז הולך ומתבהר: הממשלה תסביר לחרדים שהגיוס בפתח, ושבינתיים יצביעו בעד התקציב וחוק ההסדרים. ברקע: איום של דגל התורה על אגודת ישראל - אם תלכו עד הסוף נגד הגיוס נרוץ לבד ותיאלצו להסתדר.

ארי קלמן: ההתקפלות החרדית: הפתרון שנבחן בשעות אלה, החרדים יצביעו על התקציב בקריאה ראשונה במליאה ולאחר מכן יתקעו את המשך ההליך בוועדת הכנסת (אין רוב בוועדה בלי החרדים) עד לאחר שחוק הגיוס יעבור בקריאה שנייה ושלישית.

ערוץ 12: מסתמן - ש"ס ודגל התורה יסכימו לתמוך בתקציב המדינה בקריאה ראשונה ואחר כך יעצרו את הדיונים בוועדות עד להשלמת העבודה על חוק הפטור מגיוס.

עמית סגל: בשל עמדת יועמשי"ת הכנסת: הכנסת תהיה חייבת להצביע השבוע על תקציב המדינה וחוקי ההסדרים בקריאה ראשונה, אם היא רוצה להספיק להעביר תקציב עד סוף חודש מרץ. כזכור, אם לא יעבור תקציב עד מרץ, הכנסת תתפזר ויוצאים לבחירות.

עמית סגל: ההשלכה המעניינת היא מה יעשו החרדים? המצב הזה שם אותם במצב של אין ברירה - אם מצביעים בקריאה ראשונה בעד התקציב (ללא חוק גיוס) ונותנים לקואליציה מרחב נשימה של עוד חודשיים, או שהם מחליטים לשים סוף לסיפור עכשיו ובעצם להביא להפלת הממשלה. שבוע מעניין לפנינו.

הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד ב'קול חי': ״מבינים את המשמעות של מינוי אייכלר. לנתניהו חסרה אצבע אחת להשלמת הרוב לאישור חוק הגיוס ולכן השיגו את האצבע הנוספת של דגל. רבים הופתעו מהמהלך של אייכלר אבל נתניהו עצמו לא הופתע״.

עמית סגל: מזכיר הממשלה לשרים: הדיונים על חוק הגיוס יסתיימו בתוך שבועיים.

שלום שטיין: בסביבת ביסמוט קיוו לסיים את הדיונים על הסעיפים כבר השבוע, אך בייעוץ המשפטי של הוועדה דורשים עוד שני דיוני השלמות כך שיקח עוד שבועיים לסיום הדיונים בפועל כשלאחר מכן יתחילו ההצבעות בוועדה

׳ערוץ 14׳: בהמשך להחלטת בג״ץ ולדיון קודם, הממשלה דנה היום בצעדי אכיפה כלכליים בצורה שיוויונית נגד חייבי גיוס. במהלך הדיון הוצגו נתוני ההשתמטות המצטברים של כלל האוכלוסיה: כ-90,000 חייבי גיוס שלא התייצבו למועד גיוס. מתוכם 45% מהציבור החרדי. רה"מ הנחה להקים צוות שרים ביחד עם גורמי מקצוע במטרה לבחון את הטיפול בנושא.

כותרות העיתונים על הדרמה באגו״י - ׳ידיעות׳: ״נתניהו מפלג את החרדים ומחזק את ציר התומכים במתווה ביסמוט. הבלוק החרדי נשבר. את המהלך התחיל נתניהו כבר בשבוע שעבר אחרי כינוס מועצת גדולי התורה״. ׳מעריב׳: ״בדרך לחוק הפטור מגיוס - נתניהו מפלג את החרדים. אייכלר יהפוך לפוליטיקאי החרדי היחיד שמחזיק בתפקיד ממשלתי רשמי״.

עוד מכותרות העיתונים על הדרמה באגו״י - ׳ישראל היום׳: ״נתניהו ניצל את הוואקום בתוך יהדוה״ת והחזיר את פינדרוס למשכן. השינוי עשוי להיות קריטי במאזן הקולות שבעד חוק הגיוס״. ׳מקור ראשון׳: ״נתניהו במהלך דרמטי מפצל את אגודת ישראל, החצי החסידי של סיעת יהדוה״ת. המינוי הוא אות לפיצול המתחולל בקרב האדמו״רים המרכיבים את מועצת גדולי התורה של אגו״י״.

עמית סגל ב׳ישראל היום׳: מינויו של ישראל אייכלר לסגן שר הוא ביטוי של המצב האמיתי: אין יהדות התורה, יש יהדות התורות. שבע סיעות יחיד שלכל אחת האינטרס הייחודי שלה. נתניהו לקח את המשבר והפך אותו להזדמנות, אם יש פיצול אפשר לפצל יותר את החרדים ולנער את החסידים עד שמשהו ייפול. מגוחך שדווקא אייכלר הקיצוני ביותר בעמדותיו, הוא הראשון שחוזר לקואליציה.

עוד מעמית סגל ב׳ישראל היום׳: ההיסטוריה אומרת שיהדוה״ת תלך בסוף אחר הגורם הקיצוני ביותר. ב-2018 בגלל התנגדות של אדמו״ר אחד, סוכל חוק הגיוס של שר הביטחון ליברמן. כל הח״כים וכמעט כל הרבנים סברו שמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת. ליברמן צעק להם ״אתם עוד תתגעגעו לחוק הזה״. ליברמן צדק. מה הם לא היו נותנים היום כדי לחזור לנוסח ההוא.

הפרשן ישראל כהן לקרני ושילה פריד ב׳ידיעות׳: ״אגודת ישראל ההיסטורית המאגדת את החסידויות השונות מאז 1912 עומדת בפני צומת דרכים דרמטית לקראת הבחירות הבאות. אם נגיע למאני טיים שזה אומר הצבעה על חוק הגיוס או על התקציב ונראה חלק מאגו״י תומכים וחלק מתנגדים, נדע שזהו רגע משמעותי של קרע פנימי שיוביל לפיצול בתוך המפלגה. אנחנו עדיין לא שם״.

כאן רשת ב': מתווה חדש לגיוס חרדים מתגבש בימים אלה מול רבנים בכירים מחצרות החסידות הגדולות והחזקות בישראל, ביניהן חסידות קרלין וחסידויות נוספות. המתווה קובע שמי שלא לומד לפחות 50 שעות בשבוע יחויב להתגייס, כך פורסם הבוקר (שלישי) בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן חדשות ברשת ב'. המתווה לא יכלול מכסות גיוס אלא יקבע כי מי שאינו לומד תורה, יגויס לצה"ל. בישיבות יפקחו על שעות הלימוד של בני הישיבות באופן ביומטרי כדי לוודא שהם אכן לומדים 50 שעות בשבוע. אברכים שגם לא עומדים ב50- השעות וגם אינם מתגייסים - יועמדו לסנקציות מחמירות. את מתווה הגיוס מקדם, בין השאר, הרב דוד לייבל שהקים את רשת "אחוות תורה" לתמיכה בחרדים עובדים. לייבל גם פעל לקידום תוכניות לשילוב חרדים בצה"ל. לפי חוות דעת לא רשמית של משפטנים בכירים, יוכל המתווה להיות קביל משפטית גם בפני בג"ץ. המהלך לקידום המתווה נעשה גם מול ארגוני משרתים. במפלגת המילואימניקים בראשות יועז הנדל, נמסר בתגובה למתווה: "נתמוך בכל מתווה גיוס רציני שיענה על צורכי צה"ל והביטחון". ארגוני המשרתים שותפים לדיונים על פרטי המתווה עם הרב לייבל ויקבלו החלטה סופית לתמיכה בהתאם לפרטים הסופיים של המתווה ועמידתו בקריטריונים שהארגונים מציבים.

מערכת עולם קטן: רגע של מבוכה נרשום היום (ראשון) בועדת חוץ וביטחון, כשראש ישיבת ההסדר בירוחם, הרב חיים וולפסון, הציב מראה נוקבת מול בכירי המערכת. הרב שיתף בסיפורו של תלמידו האהוב, סגן איתן פיש ה' יקום דמו, שנפל בקרבות ברצועת עזה. איתן יצא לקורס קציני שריון (קק"ש) בו נוסה לראשונה שילוב נשים בקורס. למרות הבטחות מפורשות שהקורס יתנהל בהפרדה מוחלטת - המציאות בשטח הייתה רחוקה מכך. "הוא הגיע וגילה בוקר אחד שיש נשים אצלו במחלקה", סיפר הרב וולפסון בכאב. לדבריו, כשאיתן פנה למפקדיו, נאמר לו ש"אין עם זה שום בעיה" ושהוא לא יפגוש בהן. הרב, שאחיו תא"ל רפי וולפסון שירת בעבר כמפקד הקק"ש, החליט לבדוק את העניין לעומק. התשובה שקיבל מאחיו הייתה חד-משמעית: "שקר! הוא יפגוש אותן כל הזמן, עובדים עליו". ואכן, התברר כי הלוחמות שובצו עם איתן בתוך הטנק ממש. העדות חשפה את המלכוד הבלתי אפשרי שבו נמצא חייל דתי שרוצה לתרום ולהצטיין. איתן ז"ל, שחלם להיות קצין, נאלץ להפוך ל"פרובלמט" של הקורס ולנהל מאבק מול המערכת כדי לשמור על זהותו. בסופו של דבר, הוא נאלץ לעזוב את יחידת האם האורגנית שלו ולעבור ליחידה אחרת – מחיר אישי וקבוצתי כבד רק כדי שיוכל לשרת על פי אמונתו. "הציפייה של המערכת היא שהחייל בצומת הזאת יוותר על הזהות שלו בשביל המערכת", קבע הרב וולפסון בנחרצות, "ואנחנו לזה לא מוכנים". דבריו מהדהדים את התחושה הקשה בקרב בני הישיבות, שמרגישים כי צה"ל מעדיף אג'נדות חברתיות על פני שמירה על עולם הערכים של הלוחמים הטובים ביותר שלו. הסיפור של איתן ז"ל אינו מקרה מבודד, אלא חלק ממגמה רחבה יותר שמדאיגה את ראשי הישיבות. למרות שפיילוטים קודמים ביחידות מובחרות כמו 669 וסיירת מטכ"ל לא צלחו, ובזמן שהשריון נמצא בעומס מבצעי חריג, בצה"ל מתעקשים לקדם את שילוב הלוחמות בחיל. הניסוי המתוכנן לנובמבר הקרוב מעורר חשש אמיתי שההסדרניקים, המהווים נתון מרכזי בסגל הפיקוד של החיל, פשוט יצביעו ברגליים. בישיבות מזכירים את התקדימים של חיל התותחנים ואיסוף קרבי, שם הכנסת הלוחמות הובילה לצמצום משמעותי של נוכחות הבני"שים. "דווקא בגלל שתלמידי ההסדר אינם חרדים, צה"ל מרשה לעצמו לפעול בלי גבולות", טענו ראשי הישיבות בשיחות עם הצבא. הם הזהירו כי פגיעה במרקם השירות בשריון תגרום לנזק בלתי הפיך לחיל, במיוחד במערך המילואים. בצה"ל מנסים להרגיע וטוענים כי יקימו פלוגה מגדרית נפרדת בבסיס חיון כדי לשמור על פקודת השירות המשותף. מדוברות צה"ל נמסר כי הצבא מחויב לשלב נשים תוך שמירה על אורח החיים הדתי וכבוד המשרתים. עם זאת, העדות של הרב וולפסון על איתן ז"ל מוכיחה כי הפער בין ההבטחות הגבוהות למציאות בתוך הטנק נותר רחב ומדמם. כעת נותר לראות האם בצה"ל יקשיבו לקולות העולים מהשטח ומבתי המדרש, או שימשיכו בניסוי שעלול לעלות באיבוד אוכלוסיית הלוחמים האיכותית ביותר של חיל השריון.

עם הגברת עירוב חיילות בתפקידי שדה ובפעילויות מבצעיות שונות, חיילים דתיים קרביים מוצאים את עצמם לא אחת בפני דילמה קשה: מחד - רצון כן ומוחלט למלא את המשימה הצבאית עד תום; מאידך - שאיפה לעשות זאת בדרך של קדושה, מבלי להיכשל באיסורים הלכתיים או להיקלע למצבים שאינם הולמים את אמונתם. הבעיה איננה תאורטית. היא מתרחשת יום־יום בשטח. מחלקת בני ישיבות הסדר הפועלת בפעילות ביטחון שוטף, יוצאת לסיור ממושך של כ־12 שעות, הכולל כניסה לכפרים ערביים, ובסיור מוצמדת למחלקה נהגת - ולא נהג. מדובר בשהות ארוכה, צפופה ומבצעית, בתנאי שטח, שאינם מתאימים לחיילים דתיים המבקשים לשמור על גבולות בסיסיים של צניעות והלכה. אך זו איננה הדוגמה היחידה - ואף לא העיקרית. דוגמה מצויה עוד יותר היא שיבוץ מד"סית לאימון או לפעילות של חיילים דתיים. אימוני כושר כוללים לעיתים תרגילים, לבוש, שפת גוף ואווירה שאינם הולמים ציבור דתי, ובוודאי כאשר מדובר במסגרת קרבית, סגורה, ובאינטראקציה מתמשכת. שוב, אין כאן זלזול ביכולותיה המקצועיות של המד"סית, אלא שאלה פשוטה: מדוע חייל דתי צריך להיקלע מראש לסיטואציה בעייתית, כאשר ניתן - ללא פגיעה מבצעית - להצמיד מד"ס או לבנות מסגרת אימון מותאמת? בפועל, המסר שמועבר לחייל הדתי הוא בעייתי: המשימה קודמת, ואת ההתאמה תעשה בעצמך - אם בכלל. כך נוצרת שחיקה שקטה. לא ויכוח פומבי, לא סירוב פקודה - אלא ויתור פנימי, שמוביל לכך שהצבא ”לומד" שאין כאן בעיה אמיתית. הניסיון ההיסטורי מלמד שהתאמות בצבא לא נולדו מהבנה מלמעלה, אלא מהתעקשות מלמטה. כך היה בנושא הכשרות בראשית ימיו של צה"ל. אז, חיילים דתיים סירבו להשלים עם מציאות שבה אינם יכולים לאכול כראוי, התעקשו מול מפקדים, ושילמו לעיתים מחיר אישי - עד שהצבא הפנים. כיום, רמת הכשרות בצה"ל מאפשרת לכל חייל דתי לאכול ללא חשש, ואף אחד אינו מעלה בדעתו לומר לו ”תסתדר". מכאן הלקח הברור לימינו: האחריות על שמירת הצביון הדתי אינה מונחת על כתפיהם של ראשי ישיבות ההסדר, רבנים או פוליטיקאים. היא מונחת על החיילים עצמם - ובעיקר על הלוחמים והקצינים שבשטח. הדרישה לשיבוץ נהג במקום נהגת, למד"ס במקום מד"סית, ולהימנעות מערבוב שאינו הכרחי מבצעית - חייבת לעלות מהשטח, בעקביות, בכבוד, אך גם בתקיפות. ככל שחיילים יתעקשו יותר, כך המערכת תבין שמדובר בצורך אמיתי ולא ב"רגישות אישית". וככל שחיילים יוותרו ויאמרו לעצמם ”נעבור את זה בשקט", כך המצב הקלוקל יעמיק, והפער בין ההצהרות היפות על התאמה לציבור הדתי לבין המציאות בשטח יגדל. אם מדינת ישראל באמת מבקשת להרחיב את מעגל המשרתים, ואם מוקמות מסגרות חדשות המיועדות גם לציבור החרדי והציוני־דתי - עליה להפנים אמת פשוטה: שירות קרבי משמעותי אינו צריך לבוא על חשבון זהות דתית בסיסית. המסר הזה חייב להיאמר - לא רק מעל דפי העיתון, אלא קודם כול - עם הנשק, האפוד והקסדה, בשטח.

עמיחי אתאלי-ידיעות אחרונות: אתמול התקיימה בירושלים עצרת הגיוס הלאומית. אלפי אנשים בקהל, ועשרות בני משפחות שכולות על הבמה, הגיעו למחות נגד החוק. נפלה בחלקי הזכות לדבר גם אני על הבמה, ואלה הדברים שאמרתי: "יש לי הרבה דרכים להגדיר את עצמי, אני ישראלי, ציוני, אני עיתונאי, אני איש משפחה, אני מילואימניק, ואני גם אח שכול, אבל הזהות שהתחדדה לי יותר מכל במהלך המלחמה היא שאני יהודי". נולדתי למשפחה ציונית דתית, גדלתי ברובע היהודי בירושלים, ולמדתי במוסדות בליבת המגזר. על בסיס סיפור חיי, אפשר להבין שזהות יהודית לא היתה חסרה לי, ובכל זאת, החוויה הלאומית שעברנו כולנו ב27- החודשים האחרונים החל בטבח שמחת תורה בשבעה באוקטובר, וחוויות קצה שעברתי אישית בשירות מילואים ארוך במלחמה, חידדו והעמיקו אצלי את ההבנה שלפני הכל אני יהודי. זה שינה אצלי את תפיסת המציאות, את השאיפות וגם את אורח החיים היומיומי. כל אדם שומר מצוות מתקשה בשמירת הלכה הרמטית, אבל אף אחד לא עושה אידיאולוגיה מהכשלים שלו, אף אחד לא עושה עבירות בפומבי וצועק שהוא עושה את זה בשם השם ודווקא בגלל ההבנה הזאת, מה שקורה בחודשים האחרונים עם אחינו החרדים, זה תהליך שהוא בעיניי מכעיס שבעתיים. איך אנשים, בשם היהדות, לא באים לעזור לאחיהם שכורעים תחת הנטל. ולא רק שהם לא מתייצבים לעזרה, לא מקיימים את עזוב תעזוב עמו, לא ואהבת לרעך כמוך, לא את דיני מלחמת מצווה לרמב"ם, לא רק שהם עוברים על המצוות הללו, הם גם עושים את זה בשם התורה. כל אדם שומר מצוות מתקשה בשמירת הלכה הרמטית, אבל אף אחד לא עושה אידיאולוגיה מהכשלים שלו, אף אחד לא עושה עבירות בפומבי וצועק שהוא עושה את זה בשם השם. אני יודע שיש שלל גישות כלפי גיוס חרדים, ואציג פה בקצרה את שלי. אני אוהב את התורה, מקדיש מדי יום זמן ללימוד, ולכן גם מעריך מאוד את לומדי התורה, לגווניהם. אבל כל עסקן חרדי שתכניסו לחדר סגור ויסתכל לכם בעיניים, יודה שיש עשרות אלפי צעירים חרדים שבכלל לא לומדים בישיבה. הם מסתובבים ברחובות, עובדים בשחור, מתבטלים, אבל בשם מנגנון ענק של שקר שנבנה במדינת ישראל, הם רשומים כתלמידי ישיבות. אחד מסוגי המגננה של תומכי חוק ההשתמטות הוא שהזעקה שאנחנו זועקים פה, נובעת משנאת חרדים. אני מקפיד לומר שוב ושוב, לעצמי וגם בכל מקום שיש לי יכולת לדבר בו: אני לא שונא חרדים, הם אחים שלי, כפרטים וכציבור. מדי יום אני פוגש חרדים, במסגרת העבודה והחיים הפרטיים שלי. בכל פעם שניגש אלי מקבץ נדבות חרדי בבית הכנסת, וזה קורה יותר מפעם ביום בממוצע, אני ממש משתדל לתת לו צדקה, כדי לפתח את השריר הזה של אהבת חינם שאינה תלויה בדבר. אני מאוד מקפיד שלא לשנוא, למרות הכעס הגדול שיש לי עליהם. אין בנו שנאה, יש לנו צורך קריטי להושטת יד מצידם. תירוץ אחר הוא שהצבא לא ערוך לקלוט חרדים: זה לא נכון. חטיבת חשמונאים עומדת בימים אלה כמעט חצי ריקה. הצבא צריך לאפשר לחרדים תנאי שירות למהדרין, ואנחנו צריכים לדחוף את צה"ל לשם בכל הכוח, אבל האופציה המעולה שנבנתה, לא קרובה להיות מממומשת. 

היועץ הכספי של הרמטכ״ל ד״ר גיל פנחס בראיון ל׳ידיעות׳ - ״על פי החישובים שלנו, עלות המלחמה הגיעה עד כה ל-222 מיליארד שקל״.