הכתב עמית סגל האשים היום (שני) את הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי בהתנהלות המזכירה ארגוני פשיעה, בעקבות היעדרותה המסתורית אמש למשך שעות ארוכות – שהסתיימה בהיעלומתו של הטלפון שלה. הכתב תיאר כי הפצ”רית הגיעה למשטרה אתמול במצב שתואר על ידי מקורביה כמצב נפשי קשה, בבגדים רטובים. על פי רוב הגרסאות המקובלות היא הייתה בים, וכשיצאה משם בחיים, הטלפון שלה לא היה איתה. לדבריו, המשטרה חושדת שכל האירוע פיקטיבי מההתחלה ועד הסוף. החשד הוא שגם בעלה היה מעורב באירוע הזה, בניסיון לארגן את כל ה’הפקה’ שהכניסה ללחץ את אזרחי ישראל. כל המטרה שלה, לפי המשטרה, הייתה פשוט להשמיד את הראיה המרכזית. “אני שואל את עצמי בקול – הטלפון לא נעלם במקרה”, ציין סגל. לדבריו מכיוון שהיא כבר הודתה בעצם בכל עובדות הפרשה, אפשר להסיק שהפרטים שהיו על הטלפון הם לא חלק ממה שכבר נחשף מאותו טיוח וזיוף ושיבוש, והעונש עליהם הוא הרבה יותר מחמש שנות מאסר, מה שמצדיק את הסיכון בכל עבודת הטיוח. “הפרקליטה הצבאית הראשית – אין דרך נעימה להגיד את זה, מתנהלת כאן כמו במאפיה. פשוט כמו במאפיה”, התבטא הכתב. “היא לוקחת ראיות, היא מסתירה אותן. יש פה כשלון שהרבה יותר מתקרב למחדל, של המשטרה שלא לקחה את הטלפון בשלב מוקדם יותר”. סגל גם האשים היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, שאפשרה לחשודה מרכזית בעבירות חמורות ביותר, שהעונש המצטבר עליהן הוא חמש־עשרה שנות מאסר, להסתובב חופשית, לתאם גרסאות, לשבת, להיות עם הטלפון שלה – וגם לאבד אותו. “היא תצטרך לתת דין וחשבון, במיוחד על רקע עובדה מאוד פשוטה: שהיא נמצאת בניגוד עניינים מהחמורים שיכולים להיות”, ציין הכתב. “הרי היא התחייבה לבג”ץ שלשום שהיא בעצם תאפשר ותפקח על החקירה הזו. ותישאל השאלה, במשפט האחרון: איך יכול להיות שמצד אחד אנשיה, ואולי גם היא, מעורבים בסיפור, ומצד שני – היא זו שתורה לגבות עדות מעצמה?”. “כל אדם בר־דעת, ללא קשר לשאלה האם זה ענייני או לא, רואה כאן התנהלות פשוט מכפירה”, סיכם עמית סגל. “הרי אנחנו מיום רביעי מדברים על השאלה מדוע הפרקליטה הצבאית הראשית, שהיא החשודה המרכזית בפרשה הזו, קודם כול טורחים להודיע שהיא לא חשודה, אחר כך מאפשרים לה להסתובב עם הטלפון, ללכת אל הרמטכ”ל, לחזור מהרמטכ”ל, לכתוב מכתבים, ובנוסף לתאם גרסאות – בדמות מכתב ההתפטרות אל הרמטכ”ל, שבו היא כמובן מתהדרת, כמה סמלי, בשמירה על שלטון החוק”.