שר וגדול נפל בישראל: אבי המערכות להצלת קדשי ישראל הגאון האדיר רבי דוד מיכאל שמידל זצוקלל"ה למנוחת עולמים

[בני התורה‎]

אבל כבד ירד על עולם התורה ועל היהדות הנאמנה עם היוודע הבשורה הקשה על הסתלקותו לשמי רום של הגאון רבי דוד מיכאל שמידל זצ"ל, יו"ר אגודת 'אתרא קדישא', ראש כולל 'מתיבתא דרבי יוחנן', ומי שנודע במשך עשרות בשנים כעמוד התווך של המערכות הגדולות על כבוד המת וקברי קדמונים, והוא בן צ"ב שנים לימי חייו. בהסתלקותו נעקרה מעולמנו דמות מופלאה של תלמיד חכם מופלג, גאון בעומק העיון, איש ספר בכל רמ"ח איבריו, ואיש מלחמה לכבוד שמים, שנשא על שכמו במשך למעלה משבעים שנה את עול המערכות הכבדות ביותר על קדשי ישראל

שמו של הגר"ד שמידל זצ"ל היה למושג של עמידה  איתנה, נאמנות מוחלטת להוראת רבותיו, מסירות נפש לכבוד המת, וחרדה עמוקה לכל פגיעה בקברי ישראל ובבתי עלמין עתיקים בארץ הקודש וברחבי העולם. פעילותו הציבורית היתה בעבורו שליחות חיים. כל מערכה, כל יציאה לשטח, כל עמידה מול רשויות וכל מאבק ציבורי, נבעו מהכרה ברורה כי כבוד המת וקברי ישראל הם מן היסודות שעליהם עומדת קדושת האומה. מתוך כך מסר את כבודו, את כוחותיו ואת מנוחתו, ופעמים רבות נשא בגופו את מחיר המערכות, כשהוא רואה בכך המשך ישיר להוראת רבותיו ומסורת גדולי הדור שבצילם גדל בצל רבותיו מצוקי ארץ

 הגר"ד זצוק"ל נולד בווינה שבאוסטריה בחג הפסח תרצ"ד, לאביו רבי פנחס שמידל ז"ל ולאמו מרת מרים ע"ה, כבן יחיד למשפחה שמוצאה מהונגריה. בשנת תרצ"ט, בהיותו כבן חמש, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בבית הוריו קיבל חינוך של יראת שמים, פשטות, נאמנות למסורת אבות ודבקות בעולמה של תורה. כבר בצעירותו ניכרו בו כוחותיו הברוכים, שקידתו הגדולה ותפיסתו החדה. בבחרותו קבע את לימודו בהיכלה של ישיבת סלבודקה בבני ברק, שם קנה תורה מרבותיו ראשי הישיבה ונתעלה במעלות התורה והיראה. באותן שנים זכה להתקרב למרן ה'חזון איש' זיע"א, וממנו ינק את השקפת עולמו הבהירה והבלתי מתפשרת בענייני תורה, הלכה וקדושת ישראל. קרבתו אל מרן ה'חזון איש' זיע"א הטביעה בו חותם עמוק לכל ימי חייו. מני אז היתה דרכו דרך של דקדוק ההלכה, עמידה על משמר קדשי ישראל ללא פשרות, וראיית כל ענייני הכלל מתוך מבט של תורה. בהמשך היה מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי גדליה נדל זצוק"ל, ממנו קנה דרכי עיון וישרות הסברא, ולאחר מכן למד בהיכלה של ישיבת באר יעקב אצל מרן הגאון רבי משה שמואל שפירא זצוק"ל, שם הוסיף לעלות ולהתעלות בעמל התורה. בכל השנים הבאות נותר קשור בעבותות אהבה ויראה לרבותיו הגדולים. גם כאשר הפך בעצמו לדמות מרכזית במערכות ישראל, היה מדבר תמיד בלשון של שליחות, של קבלת הוראה ושל נאמנות לדרך גדולי התורה. מקור כוחו היה בבית המדרש, וממנו יצא אל כל מערכה שנקרתה בדרכו

שליחות ראשונה בקבר הרמב"ם כבר בשנת תשט"ז, בהיותו בחור צעיר, פעל בשליחות מרן הרב מבריסק זצוק"ל במערכה נגד החפירות בקבר הרמב"ם בטבריה. מעת ההיא נפתח פרק שלם בחייו, פרק שנמשך למעלה משבעים שנה, ובו עמד שוב ושוב בחזית המאבקים על כבוד המת ועל שמירת קברי קדמונים לימים סיפר הגר"ד זצ"ל ותיאר כיצד החלה אותה מערכה שהיתה, כלשונו, נקודת הפתיחה למאבק ארוך השנים על קברי ישראל. "הפעולה הראשונה שאליה נזעקו בני היהדות החרדית", סיפר "היתה בשנת תשט"ז, כשהחלו לחפור בבית החיים בטבריה, בסמיכות לקבר הרמב"ם. גדולי ישראל נזעקו למערכה ובראשם הגרי"ז מבריסק זיע"א. שם הונחו היסודות בלבבות שלומי אמוני ישראל, שענין הקברים מזעזע את הלב וכששומעים שמחללים קברים צריך לפעול". באותם ימים היה בחור בישיבה בבני ברק. כאשר הגיעה השמועה על הסערה בטבריה, ועל כך שרבי עמרם בלוי וחבורתו עומדים שם במערכה, פנה תחילה לרבו הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל ושאל האם גם בחורים צריכים להשתתף במחאה על חשבון סדרי הישיבה. רבי גדליה זצ"ל השיב כי שאלה כבדת משקל כזו יכולה להיות מוכרעת רק על ידי מרן הרב מבריסק זיע"א. הדרך לשאול את מרן הרב מבריסק באותם ימים היתה מורכבת. טלפון לא היה מצוי בכל בית. השאלה עברה מבני ברק לירושלים באמצעות רבי יצחק מינצר זצ"ל, שנמנה עם אנשי ביתו של מרן הרב מבריסק, לאחר שהשתמשו בטלפון שהיה בבית הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל, גיסו של מרן החזון איש. תשובת מרן הרב מבריסק היתה קצרה ונוקבת: "די וואס האבן גיפרעגט זיי זאלן פארן". אלו ששאלו אם עליהם לנסוע, הם שייסעו. התשובה הזאת עברה מפה לאוזן בבני ברק, ועד מהרה הצטרפו עוד בני תורה ששאלו אם גם עליהם לנסוע. בסופו של דבר יצא קהל נכבד מבני ברק לטבריה. הגר"ד זצ"ל שהה שם כשבועיים יחד עם רבי עמרם בלוי והלוחמים מירושלים, ובסייעתא דשמיא הצליחו לעצור את החילול. באותה מערכה נוצר הקשר הראשון בינו לבין רבי עמרם בלוי, קשר שנמשך שנים רבות בפגישות ושיחות בענייני עסקנות וכבוד המת במבט לאחור היתה אותה מערכה הרבה מעבר לפרשה מקומית על בית החיים בטבריה. בעיני הגר"ד זצ"ל היתה זו נקודת היסוד שבה נחרת בלבבות כי פגיעה בקברי ישראל היא זעקה הנוגעת לעצם קדושת ישראל. מאז ועד יומו האחרון נשא עמו את אותה הוראה ואת אותה תחושת אחריות. חומה בצורה לכבוד המת בשנות הכ"ף היה מראשי הפעילים במערכה החרדית נגד ניתוחי מתים בארץ ישראל, והיה חבר בוועדה הציבורית להגנת כבוד האדם שהקים הגאון רבי רפאל סולובייצ'יק זצ"ל. אותם ימים היו ימים של מאבקים קשים ומרים, כאשר היהדות הנאמנה נדרשה לעמוד על משמר כבוד המת מול מערכות חזקות ורבות כוח. הגר"ד זצ"ל עמד שם באומץ ובתבונה, מתוך ציות מוחלט לדעת תורה ומתוך תחושת אחריות נדירה

לאחר המערכה בטבריה באה המערכה בבית שערים. גם שם נזעקו שלומי אמוני ישראל להצלת קברי קדמונים, וגם שם, כפי שסיפר הגר"ד זצ"ל, נעצר החילול בסייעתא דשמיא. באותה תקופה הבשילה ההכרה כי דרושה מסגרת קבועה, מסודרת ומוכרת, שתעמוד על משמר קברי ישראל בכל אתר ואתר. באותם ימים הגיע העסקן הוותיק רבי חיים ראטה זצ"ל מארצות הברית אל מרן הרב מבריסק זיע"א, בשליחות כ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זיע"א, ובפיו ההצעה להקים אגודה רשמית שתעסוק בענייני הקברים ותוכל לפעול גם במישור המשפטי. מרן הרב מבריסק קיבל את הדברים, ובחודש אייר תשי"ט עסק בעצמו בהסדרת רישומה של אגודת 'אתרא קדישא' כאגודה מוכרת. הגר"ד זצ"ל היה מספר כי באותה עת כבר היה מרן הרב מבריסק חלוש, אף שהציבור עדיין לא ידע מכך, וכי זו היתה הפעולה הציבורית האחרונה שלו. עובדה זו היתה חקוקה בלבו של הגר"ד זצ"ל שכן היא ביטאה בעיניו את גודל האחריות שראה מרן הרב מבריסק בהקמת גוף שיהיה מופקד לדורות על משמר קברי ישראל משמר קדושת קברי ישראל, מאמצע שנות הלמ"ד, לאחר פטירת העסקן הרב אברהם ברוך ארטן ז"ל, נקרא הגר"ד זצ"ל לעמוד בראש אגודת 'אתרא קדישא'. הארגון, שהוקם בשנת תשי"ט מתוך חרדה עמוקה לכבוד המת ועל פי הוראת גדולי ישראל, זכה מראשית דרכו לחסותם ולעידודם של מרנן ורבנן מצוקי ארץ. מרן הרב מבריסק זצוק"ל הוא שהתווה את דרכו ואף הציע את שמו, ובהמשך עמדו בנשיאותו גדולי התורה ובהם מרנן, הרב מטשעבין, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל  והגאון רבי יחזקאל אברמסקי, זצוק"ל. תחת הנהגתו של הגר"ד זצ"ל הפך הארגון לכתובת המרכזית ולחומת המגן האחרונה בכל מקום שבו נשקפה סכנה לפגיעה בקברי ישראל. בתי עלמין עתיקים, מערות קבורה, אתרים שנחשדו כמקומות מנוחתם של קדמונים, וכל מקום שבו עלתה שאלה חמורה של כבוד המת, הגיעו לשולחנו, להכרעתו, להדרכתו ולמערכתו. זו היתה מערכה של בירור הלכתי ומציאותי, עמידה מול רשויות התכנון, פנייה לגורמי ממשל, מציאת פתרונות הנדסיים והלכתיים, ודרישה עקבית כי קדושת קברי ישראל תקבל את מקומה הראוי גם בעידן של פיתוח ובניה. במשך השנים הוכר הארגון כגוף בעל מעמד ציבורי להגשת התנגדויות לתכניות מתאר, ונוהלי הרשויות השתנו כך שבמקרים של מציאת קברים שיש יסוד לחשוש שהם קברי יהודים, נדרש דיווח גם ל'אתרא קדישא'. במסגרת מערכותיו הצליח פעמים רבות להביא לכך שמערכות החוק והרשויות ישנו את עמדתן ויתיישרו לפי הוראות 'אתרא קדישא', לאחר בירורים ממושכים, עמידה תקיפה ונחושה, והצגת הדברים מתוך מומחיות נדירה. הגר"ד זצוק"ל הכיר את השטח, את ההלכה, את דרכי הבירור ואת המערכות הציבוריות, ושילב בכל אלה חרדת קודש לכל עצם ועצם מקברי ישראל. שיקום שימור והשבת הכבוד במיוחד ניכרה פעילותו בעבודת הקודש השקטה של שיקום, שימור והצלת בתי עלמין עתיקים

כחלק מפעילות שימור קברי ישראל, נטל ארגון 'אתרא קדישא' חלק חשוב בשיקום ושימור בית החיים העתיק בהר הזיתים, מקום מנוחתם של גדולי עולם וצדיקי הדורות. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר נחשפו מראות קשים של פגיעה וחילול שנגרמו בתקופת השלטון הירדני, החלו פעילי הארגון במיון העצמות שהתפזרו בשטח ההר, בהשבת הכבוד לנפטרים ובפיקוח על מלאכת השיקום. לימים סיפר הגר"ד זצ"ל כי בשנת תשכ"ז, לאחר שנפתחה הדרך למקומות הקדושים שהיו סגורים בפני יהודים מאז שנת תש"ח, הגיע גם הוא להר הזיתים. לדבריו, בתדהמה גדולה גילה כי שורת הקברים שנראתה מיד לאחר הכביש הסלול היתה שורה ו', ומשמעות הדבר היתה כי חמש השורות הראשונות של בית החיים היו מכוסות תחת הכביש. בתחילה חשב כי הוא מגלה דבר חדש לגמרי, ופנה לרבנים שונים כדי לעורר על כך. לאחר מכן נוכח כי כבר ידעו על הדבר, אך נדרשה יד שתיכנס לעומק המלאכה ותעמוד עליה בפועל. זמן קצר לאחר מכן פנה אליו מזכיר 'אתרא קדישא' דאז, העסקן רבי מרדכי ויינשטיין זצ"ל, והציע לו לשלב כוחות עם הרה"צ המקובל רבי דוד מינצברג זצ"ל. הגר"ד זצ"ל סיפר בענווה על רבי דוד מינצברג: "הרי הוא זה שהכניס אותי והרגילני במלאכה זו". הוא ראה בו מי שהיה בעל ניסיון רב שנים בשמירת קברי ישראל, ואשר עמד להם לעצה ולתושיה בכל שאלה שהתעוררה בשטח. עבודתם המשותפת היתה מלאכת קודש של ממש. הם החלו לחשוף את צידי הכביש, להסיר שכבות עפר בזהירות, לגדר מקומות שנחשפו, ולתת הוראות מדויקות לפועלים מה ניתן לעשות וממה חייבים להיזהר. חתימותיהם של הגר"ד שמידל ורבי דוד מינצברג התנוססו יחד על דפי  ההוראות שניתנו לפועלים. זה היה פיקוח צמוד, שאלה אחר שאלה, קבר אחר קבר, מתוך חרדת קודש לכל עצם ולכל מצבה. הגר"ד זצ"ל תיאר כי הקברים היו מכוסים בשכבת עפר גבוהה שעליה נסלל הכביש. תחילה נסגרה המדרכה בגדר רשת, העפר הוסר בזהירות עד שנחשפו הקברים, ובהמשך התקדמו עוד ועוד תוך גילוי חלקות נוספות. לעיתים נדרשו הכרעות מעשיות מהירות, לצד זהירות מופלגת, כדי למנוע המשך פגיעה וכדי להשיב לבית החיים העתיק את כבודו. במסגרת זו סייעו פעילי הארגון גם באיתור קברים נעלמים, ובהם קברי בני העדה הבוכרית, ופיקחו על הקמת מצבות מחודשות ועל פעולות שיקום נוספות שנעשו בהר הזיתים. בעיני הגר"ד זצוק"ל היתה זו מלאכת קודש שאין למעלה הימנה: להשיב כבוד למקומות שכבר נפגעו, להעמיד מצבה על מקומה, להחזיר שם לנפטר, ולוודא כי בית החיים העתיק ישוב ויעמוד בכבודו הראוי. לימים התברר כי גם חניון גדול שנבנה בסמוך ושימש במשך שנים את הציבור מחוסר ידיעה, הוקם על גבי חלקות מבית החיים העתיק. העסקן רבי שמעון אנשין זצ"ל החל לחקור את הדבר. חפרו לעומק רב ולא מצאו תחילה זכר לקברים. לאחר שקיבל הוראה להעמיק עוד מעט, המשיכו לחפור, ובעומק של כשבעה וחצי מטרים נתגלו לפתע קברים ראשונים. בהמשך נחשפה שורת קברים שלמה. כך התברר כי בתקופת השלטון הירדני הובאו למקום כמויות עצומות של עפר, כדי ליצור מפלס עליון על גבי השיפוע של ההר, ובתחתיתו נותרו חלקות מבית החיים העתיק. מכאן ואילך החלה עבודה עצומה ומייגעת, שנמשכה עשרות שנים, לחשוף קברים, להשיב להם את כבודם, להקים מצבות, לזהות חלקות, ולשקם את מה שנפגע

שליחות שחצתה גבולות פעילות זו התרחבה במשך השנים גם אל מחוץ לגבולות ארץ הקודש. תחת הנהגתו של הגר"ד זצוק"ל עסק הארגון בשמירת קברי יהודים ובתי עלמין עתיקים גם באירופה ובמקומות נוספים, כאשר שליחותו של כבוד המת חצתה גבולות וקהילות. בין המקומות שבהם פעלו אנשי הארגון למען שמירת בתי עלמין וקברי ישראל נמנו ויניצה, אומן וברדיצ'ב שבאוקראינה, וילנה שבליטא, פלזן שבצ'כיה, ברצלונה שבספרד ואיסטנבול שבטורקיה. בפעילות זו ניכרה דרך שונה של הצלה ושימור: שתדלנות מול רשויות מקומיות, פניות דיפלומטיות, עבודה מול גורמי ממשל וקהילות יהודיות, ושיתוף פעולה עם גופים תורניים וציבוריים העוסקים בשימור בתי עלמין וקברי צדיקים. לא אחת נעשתה הפעילות בשיתוף פעולה עם מרכז רבני אירופה ועם אגודת 'אהלי צדיקים', מתוך מטרה אחת: להבטיח כי גם במקומות רחוקים, שבהם נותרו בתי עלמין עתיקים כזכר לקהילות שנכחדו או נתפזרו, יישמר כבודם של שוכני עפר. הגר"ד זצוק"ל ראה בכך שליחות של כלל ישראל. בעיניו, קבר יהודי באירופה הרחוקה, מצבה עתיקה בהר הזיתים, מערת קבורה בגליל או בית עלמין שנשכח בפאתי עיר נכרית, כולם היו חלק מאותה אחריות קדושה. אצלו לא היה חילוק בין מקום קרוב לרחוק, בין פרשה מפורסמת לפרשה שקטה, בין מערכה ציבורית סוערת לבין פנייה חרישית לרשות מקומית. כל מקום שבו היה חשש לפגיעה בכבוד המת, היה בעיניו מקום שחובה לעמוד עליו בפרץ. כוחה של מסירות נפש המערכות שניהל היו כבדות ומורכבות. פעמים רבות עמדו מולו רשויות, יזמים, גורמי תכנון ומערכות ציבוריות רבות עוצמה, אך הוא נשא את משאו בדומיה ובנחישות. את כוחו שאב מבית מדרשם של רבותיו. הוא ידע היטב כי בעיני רבים המערכות הללו אינן מובנות, אולם בעיניו היתה זו אחריות שאין ממנה מנוס. כאשר עולה חשש לפגיעה בכבוד המת, אין הדבר שייך לשיקולי נוחות, כבוד או מנוחה. כך חי, וכך חינך את תלמידיו ומקורביו. בשנת תשל"ט אף נעצר בעקבות המערכה בהר שנאן, כאשר נטען כי במקום נפגעו קברי אמוראים. גם באותה מערכה, כבמערכות רבות אחרות, ניכרה דרכו המיוחדת: תקיפות שאינה יודעת מורא, אך כזו הנובעת ממקור של תורה וממשמעת פנימית עמוקה. הוא ראה עצמו שליח נאמן של קדשי ישראל, ועול זה נשא בענווה ובאמונה.  עמידה תקיפה עד הקצה, אך מתוך שליחות, אחריות, ואמונה כי מערכה על קדשי ישראל נמדדת בכוח האמונה, הכאב והנאמנות לדעת תורה

במשך השנים היה קשור לגדולי ישראל מכל החוגים. גם כאשר היו מקרים שבהם דרכי הפעולה לא היו מוסכמות על הכל,הוא עצמו היה בא ונכנס לבתי גדולי הדור, מציג את שאלותיו, שומע את דבריהם ופועל כפי שהבין מהוראת רבותיו. במיוחד היה פוקד את ביתו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל בעל ה'אבי עזרי', ושוחח עמו בענייני הכלל והמערכות שעל הפרק. קשריו עם גדולי התורה ביטאו את עומק ההכרה שהיתה בו כי כל מערכה ציבורית צריכה להישען על תורה, על יראה ועל דעת גדולים. כל עבודת הקודש נעשתה מתוך ביטול לרבותיו ומתוך הכרת הטוב למי שהדריכוהו. גם כאשר דובר על מערכות שבהן היה מעורב מעומק לבו, ראה עצמו שליח בלבד. פעם אחר פעם חזר בדבריו כי יסוד פעולתו היה הוראת גדולי ישראל, ובראשם מרן הרב מבריסק, מרן החזון איש, ורבותיו שהעמידוהו בדרך זו

מן המערכה אל בית המדרש לצד מערכותיו הציבוריות, היה הגר"ד זצוק"ל תלמיד חכם מופלג ואיש ספר בכל רמ"ח איבריו. יודעי חן ותלמידיו הקרובים ידעו כי מאחורי הדמות הציבורית התקיפה, זו שנראתה בחזית המאבקים, עמדה דמות של למדן גדול, שקוע בעומק הסוגיות, בעל ידיעות רחבות וישרות סברא מופלאה. כל ימיו היו חטיבה אחת של עמל התורה, וגם כאשר נאלץ לצאת למערכות הציבוריות, היה חוזר מיד אל הגמרא, אל הרמב"ם, אל הסוגיה ואל העיון. בעיניו, עמידה על משמר כבוד המת היתה המשך של סוגיה, המשך של הלכה, המשך של נאמנות למסורת ישראל. משום כך נזהר בכל מילה, בדק כל פרט, וביקש לברר כל ענין עד תומו. גם כאשר המאבק התנהל ברחובה של עיר, הוא נולד בבית המדרש ונשאר מחובר לבית המדרש במשך עשרות שנים עמד בראש כולל האברכים הייחודי 'מתיבתא דרבי יוחנן', שפעל בבית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה. היתה זו מסגרת מיוחדת במינה, שבה אברכים מופלגים היו שוהים במשך כל ימות השבוע בעמל התורה וחוזרים לביתם לשבתות. הכולל הפך למקום של שקידה מופלגת, לימוד בעיון, וחבורה של תלמידי חכמים שביקשו לגדול בתורה מתוך ניתוק מהבלי העולם ועמל רצוף. באותן שנים הוכר הגר"ד זצוק"ל כראש חבורה וכמרביץ תורה המעמיד תלמידים בדרך שלבירור הסוגיות עד תומן. כל ענין נבחן ביסודיות, כל מקור נבדק, וכל סברא נשקלה במאזני אמת. תלמידיו מספרים כי גם בסוגיות שנראו רחוקות מענייני המערכות הציבוריות, היה עיונו חד ומעמיק, והיה תובע מעצמו ומתלמידיו יושר המחשבה ועמידה על נקודת האמת. בשנת תשע"א נסגר הכולל במתכונתו הישנה, והגר"ד זצוק"ל עבר למושב קוממיות, שם נוסד הכולל מחדש. גם שם המשיך להעמיד תלמידים ולשמש מגדלור של תורה, עמל ויראת שמים. קוממיות הפכה בעבור תלמידיו למקום שבו נמשכה אותה מסורת של 'מתיבתא דרבי יוחנן', מסורת של לימוד בעומק, של צניעות, ושל שקיעות בתורה. כמו כן היה הגר"ד זצוק"ל חבר

המערכת של הוצאת הרב שבתי פרנקל המפורסמת על הרמב"ם. במפעל תורני גדול זה, שהאיר את עולם התורה בבירור נוסחאות הרמב"ם, מקורותיו ונושאי כליו, ניכרו ידיעותיו הרחבות ודקדוקו המופלג. הוא היה שותף בעבודת הקודש של בירור, עיון והשוואת מקורות, מתוך אהבת התורה ומתוך אחריות מדוקדקת לכל מילה ולכל הערה. חידושיו התורניים פורסמו במשך השנים בקבצים שונים, ובהם בקובץ 'על המדוכה' שיצא לאור על ידי תלמידו, וכן במדור 'דברי הרב'. בכתיבתו התגלתה דמות של תלמיד חכם שבירור ההלכה והסוגיה היו חייו ממש, עם סגנון עמוק, מדויק ונאמן לדרך רבותיו

בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו שתחי', שנודעה כמורה למקצועות קודש בסמינר הרב וולף בבני ברק, ויחד הקימו את ביתם על אדני התורה והיראה. ביתו היה בית של תורה, של פשטות, של מסירות ושל אחריות. בני המשפחה ראו מקרוב כיצד כל חייו מתחלקים בין עמל התורה, עבודת הכלל והמערכות על כבוד שמים. בערוב ימיו בשנים האחרונות הלך ונחלש, ומאז חודש כסלו האחרון הידרדר מצבו. למרות חולשתו הרבה, המשיך ככל יכולתו להיות שקוע בענייני תורה ובדאגה למערכות שעליהן עמד כל ימיו. תלמידיו ומוקיריו עקבו בדאגה אחר מצבו, ותפילות רבות נישאו לרפואתו. אתמול בשעת צהריים, בביתו שברחוב רש"י בבני ברק, התמוטט לפתע. כוחות הצלה הוזעקו למקום וביצעו בו פעולות החייאה ממושכות, אולם נגזרה הגזירה ואראלים גברו על המצוקים, והגר"ד זצ"ל השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, למגינת לב בני משפחתו, תלמידיו, מוקיריו, וכל אלה שראו בו את אחד מגדולי הלוחמים לכבוד שמים בדור האחרון

 עם היוודע הבשורה הקשה פשט האבל בקרב תלמידיו ומוקיריו, ובקרב כל מי שידע להכיר את מסירות נפשו במערכות כבוד המת. בעולם התורה הורגשה תחושת יתמות על הסתלקותו של מי שכונה בפי רבים 'אבי המערכות' על קדשי ישראל. דמותו התקיפה, שקידתו הגדולה, נאמנותו לרבותיו ועמידתו הבלתי מתפשרת על משמר כבוד המת ייחרטו בלב תלמידיו וכל מכיריו כמופת של מסירות נפש לכבוד שמים. קהל המונים מתושבי בני ברק, ירושלים ומכל רחבי הארץ השתתף אמש במסע הלוויה הכואב, בראשות גדולי התורה, רבנים, ראשי ישיבות, תלמידיו, מוקיריו ובני משפחתו, שבאו לחלוק כבוד אחרון לאחד מגדולי הלוחמים לכבוד שמים ולכבודם של שוכני עפר בדור האחרון. מסע הלוויה יצא מכולל חזון איש ברחוב סמטת האר"י בבני ברק, מקום שהיה סמוך ונראה לעולמו הרוחני ולבית מדרשם של תלמידי מרן ה'חזון איש' זיע"א, ומשם המשיך לירושלים עיה"ק, לבית הלוויות שמגר. בהמשך עברה המיטה דרך כיכר השבת, כאשר המונים מלווים אותה בדרכה האחרונה אל הר הזיתים, שם נטמן סמוך למקום מנוחת אביו ז"ל. לאורך מסע הלוויה הורגשה היתמות הכבדה. תלמידיו ומקורביו שזכו לעמוד במחיצתו שנים רבות, לצד אנשי 'אתרא קדישא' ומוקירי פעלו, התקשו להיפרד ממי שנשא על שכמו במשך למעלה מיובל שנים את משא כבוד המת וקברי ישראל.

רבים עמדו בדומיה ובכאב, כשהתחושה הכללית היא כי עם הסתלקותו נחתם פרק של מסירות נפש נדירה, תקיפות של תורה, ועמידה בלתי מתפשרת על קדשי ישראל

הגר"ד זצוק"ל הותיר אחריו דור ישרים מבוך, בנים ובנות, חתנים, נכדים וצאצאים רבים ההולכים בדרך התורה והיראה, לצד תלמידים רבים, חברי הכולל ומוקירי דרכו, המבכים את הסתלקותו של תלמיד חכם מופלג, מרביץ תורה, ולוחם מלחמות ד' על קדשי ישראל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

----------------------------------------------

סיקור המערכה להצלת בית הקברות גילה שנהרס ע''י יזמים חרדים ... רח''ל נגד דעת הברורה של רבינו מרן רה''י בעל הדרכי שמואל זצוק''ל