"שכל מי שמהלך אחרי המיטה צריך שיאמר, אני מהלך אחריו של זה" (מסכת שמחות פרק יב)
"על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. שלא יוכל אדם להרהר אחריו של בוראו מאומה לאמר אם כך נוצרתי היה טוב לי" (לקח טוב פרשת שמיני, לפי הסגנון אולי העתקה ממדרש קדום יותר)
כמובן שהתחביר מצד עצמו אינו יוצא דופן, שיוך כפול באמצעות כינוי חבור + מילת יחס ושֵם אמנם נדיר במקרא ("ותראהו את הילד", "מטתו שלשלמה"), אבל נפוץ בלשון חכמים. אבל הוא אכן חריג בהקשר של תואר הפועל מהסוג הזה (מיקום ביחס ל-), דהיינו צירופים כמו "לפניו של", "מעליו של", "מתחתיו של". יתכן שהשאלה המעניינת כאן היא למה בעצם זה חריג דווקא בהקשר הזה (אולי זו שייכות אקראית מידי בכדי להצדיק שיוך כפול?).