טעמים לתרגום אונקלוס
אוריאל פרנק
הרבה הערות ששלחתי אליו, הוא קיבל ותיקן במהדורה בטרם הודפסה.
חבל על דאבדין
הסבות הללו נכונות לטעמים באופן כללי, לאו דווקא לתרגום.
לצערנו, רוב האנשים אינם בקיאים בטעמים, והמצאותם בתרגום לא תסייע להם.
יודעי הטעמים אינם צריכים את הטעמים בתרגום. הם קוראים את התרגום אחרי שקראו את המקרא; הם מבינים איך המקרא מפוסק, ובהתאם לכך הם גם מבינים איך התרגום מפוסק. הם [אפ"ר: מי?! לענ"ד רוב האנשים אינם יודעים.] גם יודעים בדרך כלל אם המילה היא מלעיל או מלרע, מן הארמית שבמקרא.
עברתי על חלק מהתרגום והערתי כמה הערות.
כא) למיזל ביממא ובליליא: מוטעם כמו המקרא; אבל יומם ולילה, בניגוד לתרגום, הוא צמד; נוסף לכך שתי המלים מוטעמות בהברתן השנייה , ומשום כך הן במרכא וסוף פסוק. שתי מילות התרגום אינן צמד ומוטעמות כ"א בהברתן השלישית, ולכן מרכא סוף פסוק לא מתאים להן.
כב) ואף לא: מלים שהתרגום הוסיף - מתאים יותר לחברן במקף מאשר להטעימן במרכא תביר
פרק יד:
ז) וגברין ממנן על כלהן: המילה "ממנן" נמצאת רק בתרגום. המחבר הטעים את וגברין בטפחא כי כך היא מוטעמת במקרא, אבל יותר נכון היה בעיני להטעים וגברין ממנן במרכא טפחא
ח) ורדף: במקרא בזקף כי היא מילה ארוכה (וירדף), אבל בתרגום ורדף היה צריך להיות במרכא.
י) וזקפו: צ"ל תלישא נוספת מעל ה ק' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה תלישות גם במקור וגם בתרגום]
יא) ואמרו: צ"ל זרקא נוספת מעל ה מ' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה כנ"ל, כמו מהדורת הרב ברויאר, שבעקבותיה הלך אברהם נפח]
כה) ארי דא היא גברתא דה': במקרא רק שתי מלים (כי ה'). נראה בעיני ש דא היא היה צריך להיות בפשטא וגברתא דה' במונח זקף (למה לדעת המחבר גברתא צריך להיות נפרד מה'?)
פרק טו:
א)נשבח ונודי קדם ה' ארי אתגאי על גותניא וגאותא דילה היא: חמש מלים במקרא, אחת עשרה בתרגום... אבל התרגום מוסיף על "כי גאה גאה" שהגאות היא שלו (של ה'), ולכן לענ"ד נשבח היה צ"ל במונח, ונודי בתלישא קטנה, קדם ה' בקדמא ואזלא, ארי בדרגא, אתגאי במונח, על גותניא ברביע, וגאותא בפשטא, דילה במונח, היא בזקף. הטעמת המחבר למילים ארי אתגאי וכו' בלתי אפשרית.
ז) תברתנון: בגלל ש דקמו על עמך ארוך, תברתנון צ"ל בזקף. כך גם המילה שיצינון.
י) אמרת במימרך: צ"ל במונח זקף
יא) את הוא אלהא ה': לענ"ד, המילה באלים במקרא היא חול, אבל א-להא שבתרגום הוא קדש; אם זה נכון, א-להא צ"ל במונח ו ה' בזקף.
לית אלה אלא את: לענ"ד צ"ל במונח וזקף
טו) כל דהוו יתבין: המקרא הטעים כל בטפחא (נפרד) ו ישבי כנען בטפחא סוף פסוק (מחובר); למה המחבר לא הטעים כל בזקף, דהוו יתבין במרכא טפחא?
יח) ה' מלכותה קאם: לענ"ד צ"ל ה' בזקף. במקרא ה ' ימלך הוא משפט פשוט ולכן הוא מרכא טפחא (הפסק בא להפריד בין י של ה' ל י של ימלך), אבל בתרגום ה ' מלכותה קאם הוא משפט יחוד ולכן ה' צריך להיות נפרד.
עמנואל:
תמהני על הטעמים בתרגום: יש להיזהר לקרוא שניים מקרא עם טעמים (כף החיים סימן רפה ס"ק יג, ושו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן לז), אך זה לא מעכב (משנה ברורה שם ס"ק יז), ועל פי הקבלה יש לקרוא את התרגום בלי טעמים (כף החיים שם אות יב, ושו"ת יחוה דעת שם).
אוריאל פרנק
לפי הצעת הרב עמנואל: נשב֣ח ונודי֩ קד֨ם ה֜' אר֧י אתגא֣י על-גותני֗א, וגאותא֙ דיל֣ה ה֔יא. כיון שהרביעי מפסיק יותר מה'אזלא' - יש הפסק ב-נשבח ונודי קדם ה' ארי אתגאי על גותניא, ואח"כ נוסף 'וגיאותא דילה היא'.ואילו להטעמת הרב אברהם ז"ל, שיש רביעי ב'קדם ה', שהוא מפסיק יותר מהפשטא שאחריו, הפיסוק הוא: נשבח ונודי קדם ה', ארי אתגאי על גותניא וגיאותא דילה היא'.אם נרצה להשאיר את הפיסוק כמו הרב אברהם, ולמעט ב'מקפ'ים, אפשר להוסיף פשטא ולהטעים כך: נשב֨ח ונוד֜י קד֣ם ה֗', אר֨י אתגא֤י על-גותניא֙ וגאותא֙ דיל֣ה ה֔יא.בתאריך יום ג׳, 3 בפבר׳ 2026 ב-18:53 מאת Emanuel Shalev <e1sh...@gmail.com>:שלום וברכה,א. כי גאה גאה וכו': ר' אברהם נפח ז"ל מטעים את "קדם ה'" במונח ורביע ואני בקדמא ואזלא (ונכון שרביע חזק מאזלא); המחבר מטעים "על גותניא" בפשטא ואני ברביע (ונכון שפשטא חלש מרביע). נכון שמילות התרגום "ארי אתגאי על גותניא וגיאותא דליה היא" מתייחסות כולן לנשבח ונודי קדם ה' לפי טעמי המחבר, אבל קריאתן קשה מאוד - שבע מלים בנות 14 הברות ושלושה חצאי הברות (שלושה שואים נעים) שבתוכן מפסיק קטן אחד בלבד (פשטא)! אני אמנם מחלק את שבע המלים הללו ראשית בגותניא ע"י רביע, ואת שלוש המלים הנותרות בפשטא ב וגיאותא. שלוש המלים האחרונות הללו אין עומדות בפני עצמן בגלל הטעמים שאני מציע. גם לפי החלוקה שלי הפסוק אומר נשבח ונודי לפני ה' אשר התגאה על כל הגאים והגאות שלו היא.ב. ה' ימלך לעולם ועד: חלוקת הפסוק כפי הבנתי איננה ה'! ימלוך לעולם ועד, אלא ה' ימלך, לעולם ועד - משפט פשוט - נושא (ה'), נשוא (ימלך), משלים (לעולם ועד), והחלוקה אחרי הנשוא.התרגום, שמשתדל כמעט תמיד לא לייחס פעלים לה', מתרגם את המלים "ה' ימלך" "ה' מלכותו קיימת (או עומדת)", ובכך הופך את המשפט הפשוט למשפט יחוד, ובכך יוצר הפרדה בין ה' ובין מלכותיה קאם; וההפרדה הזאת קטנה יותר מזו שבין מלכותיה קאם ובין לעולם ולעלמי עלמיא. לעולם ועד הוא תיאור זמן של ימלך, לעולם ולעלמי עלמיא הוא תיאור זמן של מלכותיה קאם. לפיכך, לפי התרגום, מילת ה' צריכה להיות נפרדת מכל הבא אחריה.כל טוב,עמנואל.בתאריך יום ג׳, 3 בפבר׳ 2026 ב-0:00 מאת עמרם אייזנשטיין <0527...@gmail.com>:מצו"ב 2 תגובות להערות על שינוי הפיסוק שנחלקו ר' אברהם והרב המעורר. בגופן זה.
א)נשבח ונודי קדם ה' ארי אתגאי על גותניא וגאותא דילה היא: חמש מלים במקרא, אחת עשרה בתרגום... אבל התרגום מוסיף על "כי גאה גאה" שהגאות היא שלו (של ה'), ולכן לענ"ד נשבח היה צ"ל במונח, ונודי בתלישא קטנה, קדם ה' בקדמא ואזלא, ארי בדרגא, אתגאי במונח, על גותניא ברביע, וגאותא בפשטא, דילה במונח, היא בזקף. הטעמת המחבר למילים ארי אתגאי וכו' בלתי אפשרית.
ע"א: לדעת הרב המגיה - היה ראוי לחבר תחילה את הפירוש הראשון של 'כי גאה גאה' לתחילת הפסוק.
אך לכאורה הטעמת ר' אברהם סבירה יותר, שהוא מחבר את 2 הפירושים של אונקלוס ל'כי גאה גאה' - 1. איתגאי על גיותניא 2. וגיאותא דיליה היא.
יח) ה' מלכותה קאם: לענ"ד צ"ל ה' בזקף. במקרא ה ' ימלך הוא משפט פשוט ולכן הוא מרכא טפחא (הפסק בא להפריד בין י של ה' ל י של ימלך), אבל בתרגום ה ' מלכותה קאם הוא משפט יחוד ולכן ה' צריך להיות נפרד.
ע"א: לדעת המגיה - המשפט הוא: 'ה' ! ימלוך לעולם ועד'.
אך מכיון שבטעמי המקרא של הפסוק, הטעמים מפסיקים ב-ה' ימלוך', גם ר' אברהם הלך בעקבותיהם, ופירש כך גם את התרגום, שבתחילה נאמר ה' מלכותיה קאים, [פירוש מלכותו קיימת תמיד, ומש"כ 'ימלוך' לשון עתיד - משום שבדבר ההווה תמיד נופל לשון עתיד, כמש"כ רש"י בתחילת השירה (בפסוק א)], ואח"כ הוסיפו לבאר שמלכותו תימשך 'לעולם ועד'.
בתאריך יום א׳, 1 בפבר׳ 2026 ב-16:56 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
--
אוריאל פרנק
מאת: שלום כהן אזוג <shalomh...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 9 בפבר׳ 2026 ב-8:33
--
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "מתורגמן" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to meturgeman+...@googlegroups.com.
To view this discussion visit https://groups.google.com/d/msgid/meturgeman/CAOYkKwHYA9aN5BLniOHoDdt80Drrd_yM0UNPGo1_rUpa2cHSiw%40mail.gmail.com.
אוריאל פרנק
מאת: Shimon Antebi <shimon...@gmail.com>
Date: יום א׳, 15 בפבר׳ 2026 ב-23:59
אוריאל פרנק
כתב במעט צרי (בראשית א, א - במילואים):בְּרָא יְיָ: תרגם "אלהים" במקרא בשם הוי"ה, כיון שאין בלשון התרגום כינוי למלה "אלהים" להבדילו משם הוי"ה (רמב"ן שמות כ, טז). ולא הניחו כלשון הכתוב בלי תרגום, מפני שרק שם הוי"ה הוא שם העצם, ושם "אלקים" הוא תואר, "תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם" (ע' שו"ע או"ח סי' ה; ובאדרת אליהו כאן - "נקרא אלקים בלשון רבים כי הוא סובל הכל ומשפיע לכל אחד ואחד"). והתרגום שהוא בבחינת תורה שבע"פ, בא לבאר לנו שהכל הוא ע"י שם הוי"ה ב"ה (עפ"י 'אגרא דכלה'). אבל במקום שהשם "אלקים" סמוך לשם הוי"ה (בראשית ב, ד, ועוד), ואז אין שם "אלקים" טעון ביאור, דרך אונקלוס להניחו כלשון הכתוב בלי תרגום.
וי"א שלא רצה אונקלוס לתרגם בשם 'אלהים' כיון ששם זה משותף גם לשופטים (שמות כא, ו), ולמלאכים (לקמן לב, לא), ולאלילי הגוים (שמות כ, ג). ועוד, הרי האותיות י-ם בסוף השם אלהים נראות לשון רבים (עיין רש"י לקמן כ, יג), וחשש אונקלוס לטועים. אבל במקום שהשם 'אלהים' סמוך לשם אחר, שחברו מוכיח עליו, ואין מקום לטעות, העתיקו אונקלוס בלי שינוי.
וכן כאשר קשורה המלה "אלקים" לכנוי, כמו "להיות לך לאלקים" (לק' יז, ז), "אשר לו אלקים" (דברים ד, ז), "והייתי להם לאלקים" (שמות כט, מה), "להיות לכם לאלקים" (ויקרא יא, מה), גם כן אין דרך אונקלוס לתרגם בשם הוי"ה, אלא בשם 'אלקים', לשון יחיד (עפ"י נתינה לגר בראשית כח, כא). שגם בלשון חול א"א לייחס לשם פרטי עם המלה 'לִי'. כגון לומר, "תהיה לי ליעקב".
וכן במקום שסמוך שם "אלקים" לאדם, כמו "אֱלֹהָי", (דברים ד, ה), שתרגומו, אֶלָהִי, "אֱלֹהֵינוּ" (שם ו, ד), שתרגומו, אֱלָהַנָא, "אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מא), שתרגומו, אֱלָהַכוֹן, פשוט שא"א לתרגם שם אלקים בשם הוי"ה שהרי שֵׁם זה אינו מקבל כינוי (אבני ציון בראשית א, א). אבל תמיד יחליף אונקלוס השם 'אלהים' [שהוא ל' רבים בעצמו (ע' רש"י לק' כ, יג), ובא בלשון רבים גם בכינוים], ללשון יחיד, 'אלקא' (נתינה לגר), וכאילו היה השם אֱלוֹהַּ. ועיין באריכות במכתב של רבי צדוק הכהן (הודפס אחרי "תקנת השבין").
שם ה' שבתרגום אינו שם הויה אלא אדנות. והרי בראשונה לא כתבו התרגום, כמו כל התורה שבע"פ (מרדכי, מגילה תשפו). ואין קרי וכתיב בתרגום. ובודאי לא נכתבו השמות אלא כמו שנקראים (תשובת ר' צדוק הכהן, שנדפסה בסוף 'תקנת השבין').
--
