מביא פה את הנושא לחודש אב, מוזמנים לשפר ולהגיב, בשבילי, ולתועלת קוראי הגיליון...
לבן תורה, 'הזמן' היא תקופה של התקדמות בלימוד, ומאחורי כל זה עומד הדחף שלנו להגיע להישגים – ללמוד מסכת נוספת, להתקדם בתחום נוסף בלימוד ועוד. כעת, בסוף זמן קיץ ובעצם בסוף השנה כולה, רגע לפני שנתקדם לכיוון השנה החדשה, יש לנו 'רווח להתבונן בין פרשה לפרשה' – האם הדחף להגיע להישגים האישיים שלנו צריך לעמוד במרכז החיים? והרי, כאשר נתבונן בחייהם של אנשים גדולים, נראה שהם הקדישו חלק ניכר מיומם לטובת הכלל, זאת אף במקרים בהם נראה שזה היה על חשבון ההתקדמות הרוחנית האישית שלהם. בגיליון זה ננסה לדון היכן וכיצד ראויה להיות החשיבה על הכלל, זאת מול הרצון ההישגי האישי של האדם.
אחד היצרים הבסיסיים ביותר של האדם הוא לדאוג לעצמו, יצר שמנחה אותו לחשוב על קיומו והתפתחותו האישיים - אלו שאין להם כל קשר לזולת. לכאורה, כאשר האדם מתעסק בתורה ומצוות שבבסיסם עומדת ההכרה בבורא עולם – שהוא מעבר לאדם ולרצונותיו האנוכיים, הרי שיצר זה לא אמור להופיע, ולפחות להופיע בצורה פחותה.
אולם, אלו הם דברי המשנה ביומא:
"מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו, וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס" (יומא ב ב).
כאשר הכהן דחף את חברו, אין זאת כי אם מתוך שמרוב להיטותו להשיג את המצווה, הדבר היחיד שעמד מול עיניו זה ההישג האישי שלו, לעומת חברו הכהן שלא תפס כמעט שום מקום אצלו, עד כדי כך שאפשר לפוצעו. אם כן, האדם יכול לעסוק במצווה, אבל בו זמנית הוא יכול להיות שקוע כל כולו בעצמו ובהישג האישי שלו.
לכשנתבונן בלשון המשנה: "וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה", קצת משמע – התחרות שהייתה בין הכוהנים אינה דבר פסול לכשעצמו, אלא, העוצמה הרגשית של התחרות הגיעה לממדים מסוכנים – כאלו שהאחד שוכח מקיומו של הזולת, ומשום הסכנה שבדבר ראוי לבטל תחרות זו וקיום מצווה זו ייעשה ע"י פיס – גורל.
בעצם כפי שכבר התחלנו, רוב רובם של חיי האדם מונעים ע"י ייצרו האנוכי, עד שניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת שקיום האדם וממילא העולם בנוי על יצרו האנוכי של העולם, ואם הוא לא היה קיים, הרי שהאדם והעולם לא היו קיימים. כך, שניתן לראות שהיצר הזה כל כך חזק שכמעט תמיד הוא מוכרח לצאת לפועל, אלא במצבים בהם האדם חולני ח"ו. לכן נראה, שאי אפשר לזלזל ביצר זה, ולומר: הוא שייך רק לאנשים קטנים כאלו שלא הגיעו לשלמות ולהשגה הנכונה בדבר הקב"ה ועולמו.
כך גם בנוגע להתפתחות האישית של האדם, נראה שהיצר שמכריח התפתחות הוא היצר האנוכי של האדם – בו הוא רוצה להיות יותר 'מוצלח' יותר 'יודע' וכו' וכו'. כך שכמעט נראה שאדם שינטוש יצר זה יאבד את הטעם בחייו.
אכן מאידך גיסא, ברור שבמרכזם של התורה והמצוות עומדת ההכרה שיש משהו שמעבר לאדם – הקב"ה ועולמו, ובעשיית המצוות ולימוד התורה אדם אמור מתחבר למשהו שמעבר אליו. כבר ראינו – ייתכן אדם שעסוק במצווה וחושב רק על ההישג האישי שלו, וכך הוא עלול לשכוח את העיקר. האתגר שלנו הוא: כיצד האדם ממשיך לחיות עם היצר ה'בריא' של הישגיות אישית, ובד בבד קשור לעולם שמעבר אליו? האם זה תלוי בהכרה כלשהיא? אולי בפעולות יומיומיות שעליו לעשות?
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/8c4d7bda-b517-499b-b314-21c048b743d8n%40googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAN_QRbvkiHgZ9MDLje3OZvdD8w_hp-n6jOpt_LRmQDV9qsA0Eg%40mail.gmail.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAHouMvRBPQZd3-23Ggae0TjtXepzKGPtrqOqNx0pMefcv%2BvcZQ%40mail.gmail.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/f0d42fc3-bfc8-49c1-81f5-575e5a3a8bc5n%40googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/4e95c9a0-9644-4d09-9424-432ee005b1d6n%40googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/52b8b19e-b1d1-4a76-a88c-8d126ad86f04n%40googlegroups.com.