מה שאין נוהגין ליזהר מזיתים
3 views
Skip to first unread message
אוריאל פרנק
Jan 16, 2020, 7:56:10 PM1/16/20
to
מור וקציעה סימן קע
עיין שלהי הוריות [יג, ב] אכילת דברים הרעים לשכחה והטובים, ומהם זית שמשכח למוד של שבעים שנה, ושמנו משיב למוד של שבעים שנה (סימן לדבר יפה כח הבן מכח אב). ומה שאין נוהגין ליזהר מזיתים, אף הנזהרין מדברים המביאין לידי שכחה. נ"ל עיקר טעמן הוא, משום דמשמע להו שלא נאמרו דברי הגמרא אלא באוכלן לחין חיין וקובע סעודתו עליהן. משא"כ באלו הכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקינוח. וראיה לדבר שאין חשש בזיתים כבושים, מר"י (בן גודגדה) [החורני] פ"ק דיבמות [טו, ב] ור"י דאכל זית מליח פרק כ"מ [ברכות לט, א] 2.
עיין שלהי הוריות [יג, ב] אכילת דברים הרעים לשכחה והטובים, ומהם זית שמשכח למוד של שבעים שנה, ושמנו משיב למוד של שבעים שנה (סימן לדבר יפה כח הבן מכח אב). ומה שאין נוהגין ליזהר מזיתים, אף הנזהרין מדברים המביאין לידי שכחה. נ"ל עיקר טעמן הוא, משום דמשמע להו שלא נאמרו דברי הגמרא אלא באוכלן לחין חיין וקובע סעודתו עליהן. משא"כ באלו הכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקינוח. וראיה לדבר שאין חשש בזיתים כבושים, מר"י (בן גודגדה) [החורני] פ"ק דיבמות [טו, ב] ור"י דאכל זית מליח פרק כ"מ [ברכות לט, א] 2.
מור וקציעה הערות סימן קע [מכון י-ם]:
2. וכ"כ רבינו בהגהותיו להוריות (יג, ב). ובספר זכרון מהגר"ח קנייבסקי שליט"א חולק ע"ז והביא ראיות דעיקר אכילת זיתים היתה בכבושים וא"כ כשאמרו הרגיל בזיתים משכח תלמודו הכוונה אף לזיתים כבושים. ומ"מ אינו משכח רק להרגיל בהם, אבל לא להאוכלם לפרקים. וממ"ש בברכות (מ, א) הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום וכו' הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום וכו', משמע דאחת לשלשים יום עדיין מקרי רגיל. אבל ביותר מכן אינו משכח, וא"כ י"ל שר' יוחנן לא אכל ברגילות. אבל מר"י החורני קשה ששלח לו ר' צדוק זיתים לחים מגולגלים בחבית לפי ששמע שאוכל פת חרבה במלח, הרי ששלח לו לאכילת יום יום. ותירץ בספר הנ"ל דשמא בשני רעבון לא הקפיד, או שאכלם בכוונה דאז אינו משכח כמ"ש האר"י הביאו במג"א (ס"ק י"ט). ובהוספות מכת"י רבינו לסדורו (בכסא שן מדרגה ב' בסופה) כתב "ובכמה דוכתי בגמרא מוכח דזיתים כבושים מעלו והם אכילת ת"ח כדאיתא פ"ק דיבמות בר' אלעזר בר צדוק ששלחם לר"י (בן גודגדא) [החורני]. נראה שעיקר ראייתו מיבמות שהיא ראיה אלימתא וכנ"ל. ונ"ל דמה שכתב כאן בכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקינוח, ה"ה כשאוכלין אותן ללפת בהן את הפת, וכמעשה דר' יוחנן החורני, וכוונתו לומר שאין קובעין סעודה עליהם מחמת חריפותם, לפיכך אינם קשים לשכחה. אבל בלחים חיים שאוכלם לעיקר סעודתו זה משכח תלמודו. ועיין מאירי (הוריות יג, ב) דזיתים מלוחים משכח ומטמטם הלב.
2. וכ"כ רבינו בהגהותיו להוריות (יג, ב). ובספר זכרון מהגר"ח קנייבסקי שליט"א חולק ע"ז והביא ראיות דעיקר אכילת זיתים היתה בכבושים וא"כ כשאמרו הרגיל בזיתים משכח תלמודו הכוונה אף לזיתים כבושים. ומ"מ אינו משכח רק להרגיל בהם, אבל לא להאוכלם לפרקים. וממ"ש בברכות (מ, א) הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום וכו' הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום וכו', משמע דאחת לשלשים יום עדיין מקרי רגיל. אבל ביותר מכן אינו משכח, וא"כ י"ל שר' יוחנן לא אכל ברגילות. אבל מר"י החורני קשה ששלח לו ר' צדוק זיתים לחים מגולגלים בחבית לפי ששמע שאוכל פת חרבה במלח, הרי ששלח לו לאכילת יום יום. ותירץ בספר הנ"ל דשמא בשני רעבון לא הקפיד, או שאכלם בכוונה דאז אינו משכח כמ"ש האר"י הביאו במג"א (ס"ק י"ט). ובהוספות מכת"י רבינו לסדורו (בכסא שן מדרגה ב' בסופה) כתב "ובכמה דוכתי בגמרא מוכח דזיתים כבושים מעלו והם אכילת ת"ח כדאיתא פ"ק דיבמות בר' אלעזר בר צדוק ששלחם לר"י (בן גודגדא) [החורני]. נראה שעיקר ראייתו מיבמות שהיא ראיה אלימתא וכנ"ל. ונ"ל דמה שכתב כאן בכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקינוח, ה"ה כשאוכלין אותן ללפת בהן את הפת, וכמעשה דר' יוחנן החורני, וכוונתו לומר שאין קובעין סעודה עליהם מחמת חריפותם, לפיכך אינם קשים לשכחה. אבל בלחים חיים שאוכלם לעיקר סעודתו זה משכח תלמודו. ועיין מאירי (הוריות יג, ב) דזיתים מלוחים משכח ומטמטם הלב.
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages