1: יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ
אוריאל פרנק
מאת: יואל בן-נון <yoelb...@gmail.com>
Date: יום א׳, 7 ביולי 2019 ב-14:34
Subject: Re: יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ'
To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
עלי תמר, ברכות, עמ' רמב-רמג:בקובץ נחשוני החולה עמ' קפא[1] מסופר על מייסד המושבה, רבי פישל סולומון, שהיה אומר בברהמ"ז קוממיות בארצנו במקום לארצנו. ופעם נזדמנו שם הגראי"ה קוק, והגר"ח זוננפלד והגרי"מ חרל"פ זצ"ל, והוא ברך כדרכו בנוכחותם, והעירו על זה הגר"ח זוננפלד בהקפדה יתירה, והוא השיב שנוסח לארצנו הוא נוסח הגולה, אבל אנחנו שכבר זכינו לדור בקבע בארצנו יש לנו לומר קוממיות בארצנו. ואחרי הדיון נתברר שגם המהר"ם חביב (רבה של ירושלים; נפטר בשנת ה"א תנ"ו, 1696) והגר"ח אבולעפיה מטבריה היו נוהגים ככה, וגם היו מדגישים בפירוש שכך חייב לנהוג כל הדר בא"י. ע"כ.
והנה בנוגע להרחמן... אין קפידא כל כך, אבל בברכת ק"ש... שהיא מנוסח אנכנה"ג בוודאי שלא ישנו לומר קוממיות בארצנו... אבי יש להעירשכידוע בירושלמי הרבה פעמים אות ל' משמש במקום ב'... ומעתה יתכן לומר הרחמן... קוממיות לארצנו... במובנו הכפול: בני הגולה לארצנו, ובני א"י לארצנו במובן בארצנו, וכזה גם בברכת ק"ש.
ודע, אם כנים הדברים... יל"ע ב"הא לחמא עניא... בארעא דישראל"...
עכת"ד.
ברוך שאמר, עמ' שעט
[1] את הספר "נחשוני החולה - תולדות יסוד המעלה ומייסדיה" (ירושלים תשי"ח) מצאתי בספרייתו של הרב תמר, שבספריית ישיבת הר עציון באלון שבות, ושם נאמר:
"את רעיון העבודה החדיר גם לתוך התפלה, כמתכוון על ידי כך להמריץ, כביכול, את מחזור הדם שבה, שנתרופף במשך דורות של ניתוק מהטבע. אף השתדל באמצעות הדרוש להכניס לתוך התפלה רעיונות חדשים, מכוונים לתנועת ישוב א"י ולחובת העבודה. ואם בזמן הראשון היו חידושיו היישוביים בענייני דת ידועים רק למקורביו, הנה בא מעשה בשנת תרע"ג וגלה את 'מהפכונותו' ברבים ובראש וראשונה בפני אדירי התורה וההוראה בארץ. אותה שנה ערכה משלחת של גדולי רבני הארץ, הרב זוננפלד, הרב קוק הרב חרל"פ והרב הורביץ ביקור בגליל לשם תיקון מצב הדת בין תושביהן. יום אחד סרו גם ליסוד המעלה. סודרה להם סעודה בביתו של ר' ישראל אשכנזי ובין הקרואים גם ר' פישל סלומון... והנה כלתה הסעודה, והתחילו בברכת המזון... ופתאום שוב נשמע קולו המפורש של ר' פישל: 'הָרַחֲמָן, הוּא... יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ' – 'לְאַרְצֵנוּ' העירו שוב הרב זוננפלד, והפעם כבר בהקפדה יתרה. סיים את ברכת המזון והמשיך: 'מה ראה כ[בודו] לשנות מהנוסח שקבעו קדמונינו, שמפיהם אנו חיים ובכבודם אנו חייבים?' 'רבי - השיבו שוב ר' פישל - הרינו כבר בארצנו ושוב איננו מוּלכים לשם, אלא מתהלכים כבר בתוכה ודורכים על אדמתה. יאמרו לְאַרְצֵנוּ אלה השרויים עדיין בגלות, או הנמצאים בדרך ארצה'. לבסוף אחרי הערות ודיונים מצדדים שונים, נתברר, לחדוות נצחונו של ר' פישל, שגם המהר"ם חביב ור' חיים אבולעפיה מטבריה היו בעצמם נוהגים ככה וגם מדגישים בפירוש, שכך חייב לנהוג כל הדר בא"י!" (עמ' 180 - 181).
אוריאל פרנק
מאת: drsh...@zahav.net.il <drsh...@zahav.net.il>
Date: יום ב׳, 8 ביולי 2019 ב-5:00
|
שלום רב!
דומני, לא רק שכיוונתי לדעת גדולים בנוסח תפילתי יום-יום...
מסתבר, שמזה שנים רבות, אני עושה נכון ויוצא ידי חובת כל הדעות (גם וגם):
"ושבור עולנו מעל צווארנו, ושבור עול הגויים מעל צווארנו" (שתי הנוסחאות גם יחד)
"ותוליכנו במהרה קוממיות לארצנו, ותוליכנו מהרה קוממיות בארצנו"
הסבר:
לא די לשבור את עול הגויים מעלינו: תחילה עלינו להיפטר מן העול של עצמנו...
לא די בשיבת ציון: דרושה לנו זקיפות קומה בהגיענו ארצה. לא שפיפות ונמיכות
כפי שמנסים כל מיני דתנים ואבירמים שבתוכנו לכפות עלינו...
אלו הן תפילות שונות, בקשות על דברים שונים הנחוצים לנו כל-כך...
בברכה לקוממיות ושבירת כל עול - זולת עול-מלכות-שמים:
ד"ר שלום פליסר
-------Original Message------- |
