2 עשרת הדיברות לשליח ציבור
אוריאל פרנק
1. בקשר להערתו של עלי מישלוב ולהשגתו של אליהו נוב הכהן:
לכהנים יש דין מיוחד שצריכים לברך "בקול רם": "כה תברכו - בקול רם" (דיון).
ג. לֹא תִּלְחַשׁ!
אמנם, תפלת לחש, יש אומרים שצריכה השמעת קול לאוזני המתפלל עצמו (רמב''ם, רמב''ן, שו''ע סימן קא וערוך השולחן ומשנה ברורה שם, וכן נהג הגר''ע יוסף), ויש אומרים שצריכה להיות בלחש, באופן שקול המתפלל לא יישמֵעַ גם לאוזני עצמו (כף החיים ועוד, הפוסקים על פי הקבלה). אך מלבד תפלת לחש, חייב שליח ציבור להשמיע קולו לאוזני כל המתפללים בכל חלקי התפילה שהוא מוגדר הלכתית כשליח הציבור:
- "ברכו את ה' המבורך";
- כל מילה בכל קדיש (כולל המילים שהציבור מצטרף אליו!);
- ברכות ק''ש ובמיוחד חתימות הברכות (אלא אם יש מנהג ותיקין לחתום בלחש);
- כל מילה בחזרת הש''ץ, החל מ"א-דני שפתי תפתח" ועד "יהיו לרצון אמרי פי" (מחלוקת אם כולל פסוק זה או ''לא עד בכלל").
פוסקים רבים יצאו נגד מנהג אותם חזנים שאומרים בלחש קטעי תפילה כשהציבור מצטרף אל חזרת הש"ץ, כגון בברכת 'מודים', אך יש מי שלימדו על כך זכות (ראה: הרב יוסף שמחה גינזבורג, "אמירת הציבור במקום הש"ץ?", התקשרות 707).
כל מילה בחזרת הש''ץ מראשה[1] ועד סופה[2].
[1] יש פוסקים שכבר מהפסוק "א-דני שפתי תפתח", אך יש פוסקים לומר פסוק זה בלחש, ולהגביה קולו מ"ברוך אתה".
[2] עד "הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם", וגם כשמאריך בסלסול שלפני הלל, יקפיד לסיים כל הברכה בקול, לפני שהציבור יענה "אמן", ולא כמנהג המגונה "הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁאאמֵן"...
יש אומרים שגם בסיום חזרת הש"ץ עליו לומר (ובקול) את הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי".