מדוע "דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה" ?

[אוריאל פרנק‎]

לא מצאתי התייחסות לשאלה זו בספרי הכללים וגם לא בערך המקיף "דברי קבלה" באנצי' תלמודית, אך מצאתי בפרויקט השו"ת שני נימוקים:

1. תוספות תלמיד ר"ת (בשיטת הקדמונים) מסכת בבא קמא דף ב עמוד ב ד"ה דברי תורה

דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. פי' מה טעם כדאמרינן במסכת מגילה אלה המצוות כתיב בד"ת, ודרשינן מינה אלה המצוות שאין [נביא עתיד לחדש דבר מעתה]: 

כעין הסבר זה מצאתי במהדורת ארט-סקרול (שוטנשטיין) ובמהדורת קורן באנגלית, מבלי שציינו מקור לנימוק זה.

2. הסבר שונה מצאתי כאן: 

שרשי הי"ם הלכות תשובה פרק א 

דכיון דקי"ל דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן והטעם דדברי תורה לדורות ודברי קבלה לשעה ודורות משעה לא ילפינן דאיכא למימר הוראת שעה היתה.

רבי יצחק רפאל מאייו

 רבי יצחק נולד בקושטא אך קנה את עיקר תורתו באיזמיר אצל מאורותיה בעל "שער המלך" ואצל רבי יהודה אשכנזי. בחודש ניסן תקנ"א (1791) נבחר לכהן פאר כרבה של העיר והיה לתל תלפיות לשואלים מכל קצות הארץ, הוא חיבר גם ספר דרוש בשם "דרכי הים" ובתוך דרשותיו נכללו גם מספר דרשות של רבו בעל "שער המלך".

 נפטר בשנת תק"ע (1810)

בלי וירוסים. www.avast.com

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
From: Elie Dordek <mis...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 27 בנוב׳ 2018 ב-8:49‬
‪Subject: Re: מדוע "דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה" ?‬
‪To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>‬

שלום

מעניין.

כמה הערות.

בפשטות הכלל הזה הוא מחלוקת תנאים.

עיין ידיים ג,א

היכן מצינו שהידים תחילה... וכי היאך אפשר ... חוץ מזה.

כלומר, אם אין טומאה לגוף, לא יכולה להיות טומאה לידיים - מן התורה

אבל מדרבנן - כן אפשר. זו גזירה.

אולם הנסיון ללמוד מן התורה לגבי הגזירה הזאת אולי מלמדת שלדעת רבי עקיבא שכן אפשר ללמוד דברי סופרים מדברי תורה.

וכן בהמשך, ובמשנה הבאה, לדעת רבי יהושע שני עושה שני, ולדעת חכמים לא.

והנימוק שלהם - שלא ללמוד מכתבי הקודש שמטמאים את הידיים, שלא לומדים דברי סופרים מדברי סופרים

לדעתי הנלמד כאן הוא העיקר (דברי סופרים שנלמדים מד"ת או מד"ס).

כיון שחכמים אינם גוזרים אלא אם כן יש סיבה, כדי לעשות משמרת לדברי תורה, ולא משמרת למשמרת, אז כל גזירה נידונה לגופה.

אם נלמד מסיבה של גזירה מסוימת לדין אחר מדרבנן, זהו מין שלא במינו, כי כל דין דרבנן מתבסס על דין אחר מן התורה. 

ולפעמים אומרים - כולה חדא גזירה היא, שאם לא היו גוזרים על השלב השני, גם השלב הראשון לא היה עומד.

עוד הערה כללית, דיון דברי תורה מדברי תורה בי"ג מידות שתורה נדרשת בהם, אחרי תקופת האמוראים אנו לא דנים.

יש במקצוע הזה הרבה מה לומר, רק אציין מחשבות האחרונות שאמרתי לפני תלמידיי, שהגמרא מניחה קודם כל שהנידון כן דומה לראייה, ולומדים מ"בנין אב". התשובה הראשונה היא תמיד - כן.

רק לאחר מכן מגיע השלב של החילוק, ואומרים - לא, פירכא.

(לא כאדם מפולפל שתמיד אומר לא!)

בנין אב - השוואה כל שהוא. גם בזה בוודאי יש גבול, אבל מאד פתוח ורחב.

פירכא בקלות יחסית.

קל וחומר - סברא של השוואה בין דיני כל נידון אחד לשני.

שני אלו, דן אל אחד, ונפרך בסברא של הצבעה על שינוי או הערכה שונה מן האמור.

גזירה שווה, אין אדם דן בעצמו. אבל כיון שפרטי ההשוואה לא נמסרו, רק מילת ה"קוד", גם זה נפרך לפי כללים מסוימים של הצבעה על כך שהפסוק "תפוס" , לפשט הפסוק או ללימוד אחר.

היקש - כמעט מפורש בתורה, אבל נדמה לי שגם אי אפשר לדון בעצמינו, ואין משיבים על ההיקש.

דוגמא מעניינת למדנו אתמול.

תלמוד תורה - נקבות פטורות (לבניכם ולא לבנותיכם).

היקש בשתי פרשיות של קריאת שמע לתפילין (לא כמו מזוזה).

תפילין מצות עשה שהזמן גרמא.

תפילין הוקש לכל התורה כולה (למען תהיה תורת ה' בפיך).

לכן כל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, וגם הדיוק הוא נכון, אם לא הזמן גרמן - נשים חייבות.

ציין תלמידי, אור חיים בן שושן, שכל זה למרות שהשלב הראשון, שזו מצוות תלמוד תורה, זו מצות עשה שלא הזמן גרמה!

אך כין שזה עובר דרך היקש לתפילין, ורק משם לכל התורה, אז מחלקים כפי שכתבתי.

מענין. ולא נראה לי שמישהו מחכמינו הראשונים היה יכול לבנות מהלך כזה, כלומר שאינו רשאי לבנות מהלך כזה.

כל טוב תלמידי המחכים אותי

אח"ד

 

--

Elijah C. Dordek           אליהו דורדק 

 משנה סדורה
 לימוד וחזרה משנה בבקיאות
 Mishna Sdura Website

המהפכה בשינון המשנה שגדולי תורה חתומים עליה

                            אתה חדרי חרדים | אתר JDN

[אוריאל פרנק‎]

לכאורה כאן לומדים דברי סופרים מדברי סופרים:

אמר רבי יהושע, הריני כמשיב על טרפון אחי, אבל לא לענין דבריו, מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן, והנדון שלפנינו מעשה חדש, ידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן, מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים, והנדון שלפנינו מעשה זקנים, ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים, ואל ידון מעשה זקנים מממעשה נביאים.