2: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
אוריאל פרנק
תודה תודה. לגבי ראש השנה שני ימים:
4.2.8 שני ימים טובים של ראש השנה בתקופת המשנה והתלמוד
עניין עיבורו של אלול מעלה את השאלה כיצד נהגו בתקופת המשנה והתלמוד בנוגע לקביעתו של ראש השנה. בנושא זה נחלקו כבר ראשונים, וגם בספרות המחקר נפלה מחלוקת בנדון. הפעם אתחיל בדעות החוקרים ואחר כך אבדוק באיזה מידה הן מתאימות למקורות חז"ל ולמפרשיהם.
משה דוד הר ועזרא פליישר נחלקו על עשיית שני ימים טובים של ראש השנה. הר יצא מתוך נקודת הנחה שבשנים 'בהן היה אלול חסר נהג בארץ-ישראל ראש-השנה בן יום אחד בלבד'.[1] ו'שבדרך כלל לא נהגו בארץ שני ימים טובים של ראש-השנה'.[2] אולם מימי הילל האחרון ואילך, משחדלו לקדש חודשים על-פי הראייה והחלו מקדשים על-פי החשבון, נהג בארץ רק יום טוב אחד של ראש השנה'.[3] נראה, שהר התבסס על העדויות המאוחרות מתקופת הגאונים[4] והראשונים[5] שנהגו ראש השנה יום אחד בא"י, והקיש מהן על המנהג בימי התלמוד. והנה לאחר שפרסם פליישר פיוט של הקליר ממנו משתמע כי בזמנו נהגו שני ימי ר"ה, וכך גם עולה מפיוט של ר' פינחס, וזמנם של שני פייטנים אלו ניתן להערכה, השתנתה תמונת המחקר והוכח שהיה נוהג של עשיית שני ימי ר"ה בא"י גם בתקופה הבתר-תלמודית. פליישר שב למקורות התלמודיים שציין הר, וטען כי הר הגזים בטענתו שכאשר אלול היה חסר נהג בא"י ר"ה יום אחד, ואדרבא, תמונת המצב העולה מהם היא של עשיית יומיים מספק, 'שהרי בזמנים שקידשו על-פי הראייה לא הייתה שום דרך להודיע בגבולין שאלול חסר מפני קדושת החג, ולא היתה אפוא ברירה בכל המקומות שבארץ-ישראל אלא לחוג כל שנה יומיים... מן הצד הטכני כמעט שאי אפשר לתאר, בתקופה ההיא, ראש השנה של יום אחד מחוץ לבית הוועד'.[6] ואכן על טענה זו הודה הר שפליישר צדק בהערתו.[7] לגבי היתכנותם של שני מנהגים שונים בא"י טען פליישר שלדעתו 'קשה, להאמין שהיו שינויי מנהגים בעניין חשוב ועקרוני כזה' ו'שאין סיבה לומר שהמנהג לא היה מקובל על כל קהילות ארץ-ישראל'.
כמו כן פקפק פליישר באמינותם של דברי רב נסים שתאר בשאלתו לרב האיי מצב של ראש שנה יום אחד, ובדוחק היה מוכן לומר שאולי בימי בן מאיר התחולל שינוי בקצת מקומות בארץ ישראל.[8] לטענות האחרונות האלה – הר לא היה מוכן להודות, וקבע שאין ללמוד מכאן אלא לגבי מקומותיהם של הקליר ור' פינחס ותו לא, ותיתכן בתקופה המאוחרת של הפייטנים השפעה בבלית על קהילות מסויימות ארץ-ישראל, שהיא זו גרמה לכך שהיו שעשו יומיים.[9] פליישר הגיב במאמר נוסף בו פקפק בעוצמתה ובמציאותה של השפעה בבלית,[10] והדגיש שוב שהעדויות הקיימות הן לשני ימים בלבד.[11]
על אף שאין לכך הוכחות חותכות, מן הסברה נראה לי שקשה לקבל את טענתו של פליישר שלא היו מקומות בא"י שנהגו ר"ה יום אחד. עדותו של רבינו נסים הנתמכת בעדות מאוחרת יותר של הרז"ה, די בה להוכיח שבתקופה מסוימת היו רבים או מעטים בארץ ישראל שנהגו ראש השנה יום אחד. היווצרות מאוחרת של מנהג כזה נראית בלתי סבירה, שכן אם זה היה גם מנהג בני בבל וגם מנהג בני ארץ ישראל הקדום, איזו עילה תהיה לשנות מהמנהג המקובל? מסתבר לומר שמציאות של ר"ה יום אחד איננה יכולה לצמוח אלא אם היה לה מצע קיים קודם לכן. ונראה לתלות את הדברים בהמשכיותו של המצב שהיה בארץ ישראל בעת הנהגת שליחת הלוח, שאז הורה ר' יוסי לבני בבל שיזהרו במנהג אבותיהם נוחי נפש, ואפשר שהוראה זו משקפת מגמה כללית של שימור הנוהג הקלנדרי הקיים בעת הנהגת הלוח, בא"י ובכל המקומות הכפופים לה. ולפי מה שנראה להלן 4.6.2, בעת הופעת הלוח הקבוע היה בית הדין בעין טב שביהודה, וכתוצאה מכך לא ידעו בני הגליל את קביעות ר"ה ועשוהו יומיים. עדות לחילוק המנהג, על אף שאיננה עדות ישירה לר"ה יום אחד, ניתן למצוא בפסיקתא רבתי המוסרת שתקעו בעין טב בר"ה שחל בשבת, והד נוסף לנוהג זה מצוי בקדושתא אנונימית שהזכירה הר.[12] מציאותו של מקום מסוים שקיים ר"ה יום אחד, יכולה להיות כר לצמיחה עתידית של מנהג ארץ-ישראלי כזה המתחרה עם מנהג אחר של יומיים ר"ה שהיה נוהג בקהילות הצפוניות של הקליר ור' פינחס, ואשר קיבל תגבורת וסיוע עם עליות בבליות מאוחרות. חילוק מנהגים בארץ ישראל איננו נראה מתמיה לאור הראיה שהזכיר מרגליות ממנה עולה כי בלוד עשו יום טוב יום אחד בלבד ואילו ברמלה הסמוכה עשו שני ימים טובים של גלויות![13]
מכל מקום, דבריהם של הר ופליישר לגבי שאלת ר"ה בתקופה התלמודית זוקקת עיון מחודש. נציג בשיטתיות את מגוון האפשרויות ונבדוק את שוב את מקורות חז"ל.
א) אפשרות ראשונה היא חוסר קביעות של מספר ימי ראש השנה – ראש השנה יכול להיות יום או יומיים. אופן זה מסתבר ביותר כאשר מקדשים את החודש על-פי ראיית עדים. כאשר עדים מגיעים ביום ל' – ראש השנה נקבע כיום אחד, וכאשר העדים אינם מגיעים ביום ל' ראש השנה מתעבר ונקבע ליומיים. באופן זה אמור להתנהג מקום הוועד, ובאופן עקרוני כל מקום שיכול לדעת על אופן הקביעה. כאשר נעשה שימוש במשואות במוצאי יום ל', הרי שכל מקום שאליו הגיעו המשואות היה יכול לדעת במוצאי שלושים שר"ה כבר נקבע ביום שחלף ויום ל"א לאלול הוא כבר ב' בתשרי ואפשר לעשותו חול. בזמן שאין משואות המצב מסתבך, משום שדרך ההודעה היחידה היא על ידי שליחים. במקרה שהחודש לא התעבר ובהנחה שהשליחים היו יוצאים כבר במוצאי יום ל' לא ברור כיצד היו נוהגים המקומות בטווח של היממה הקרובה, שכן השליחים בישרו על קידוש החודש בעצם היום השני של ר"ה אותו שמרו מספק, ואין להוציא מכלל אפשרות שתיקנו למקומות אלו שינהגו על-פי העיקרון שכיון שהתחילו את היום בקדושה שיגמרו אותו בקדושה, כדי שלא יבואו לזלזל בו בשנים הבאות שמא יתעבר.
ב) אפשרות שנייה היא עשייה של ראש השנה יומיים – תמיד. בזמן שאין משואות ויש שליחים בלבד, המקומות הרחוקים מבית הדין יותר מהילוך יממה לא יכלו לדעת אם ראש השנה נקבע בל' או בל"א. במקום כזה עשו ר"ה תמיד יומיים מספק, כאשר היום הראשון הוא היום המתחיל את חודש תשרי (בדומה לימינו א ו-ב בתשרי) עד שיוודע שבית הדין עיבר את החודש.
ג) אפשרות שלישית היא עשייה של ראש השנה יום אחד בלבד. במקרה זה מייחסים לכלל המשתמע מן התלמודים, שחודש אלול בדרך קבע חסר – משמעות מוחלטת, עליה אפשר להשען באופן תמידי. ראש השנה הוא לעולם היום השלושים מראש חודש אלול.
נברר את מציאותן של שלוש האפשרויות בספרות חז"ל:
אין ספק שהמונח 'שני ימים טובים של ראש השנה' משקף מציאות שבה ראש השנה נמשך יומיים. בהנחה שהמשניות העוסקות בלחם הפנים ובטלאי התמיד משקפות מציאות היסטורית, הרי שמציאות של שני ימי ראש השנה הסמוכים לשבת תיתכן אפילו בירושלים, והיא הדוגמה למקסימום של ימי קודש רצופים, הדורשים הערכות מיוחדת במקדש.
אולם יש לתת את הדעת יותר על המשניות המשקפות ריאליה של ספק: הר ניסה להוכיח מהן שאם אלול לא התעבר ר"ה נהג יום אחד בלבד. בייחוד ציין הר את דברי ר' יהודה 'ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר'.[14]
נראה לי להציע שיש להבין את משנה זו על פי הרקע הריאלי של תקופתה: ר' יהודה בן אלעאי חי ופעל בדור הרביעי באושא.[15] שתי ברייתות מעידות כי בדור זה קידשו את החודש באושא.[16] באושא היה חשש עיבור אלול מציאותי כי שם היה מקום הוועד, ודברי ר' יהודה מובנים היטב אם נאמר שהם משמשים כהוראה לאנשי מקומו.
4.2.8.1 יחס הבבלי והמפרשים לשאלת שני ימי ראש השנה
מהבבלי עולה שראש השנה נהג יומיים. כך למשל קובעים רב ושמואל 'אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה ... (ביצה ש)נולדה בזה אסורה בזה' (ביצה ד ע"ב). אלא שיש ללמוד שמקור זה מתייחס לבני בבל ולמקומות מרוחקים שבהם נהגו לעשות שני ימים טובים של גלויות (באותו עמוד שם עוסקים רב ורב אסי בשאלת דומה בשני ימים טובים של גליות). אך רש"י (על משנה ר"ה א, ג) כותב מפורשות כי ר"ה נחוג "בגולה" יום אחד בלבד:[17]
על אלול מפני ראש השנה – מודיעים מתי התחיל אלול, ועושין ראש השנה ביום שלשים לאלול בגולה, דרוב שנים אין אלול מעובר, ואף על פי שספק הוא בידם שמא יעברוהו בית דין - אי אפשר להן לדעת, ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים, ואם לא ידעו מתי התחיל אלול - לא ידעו יום שלשים שלו.
על כורחנו עלינו לפרש בדברי רש"י שהגולה אליה הוא מתכוון איננה בבל אלא אזורים קרובים לא"י שאליהם השלוחים היו מגיעים, אך לבבל ולמקומות אחרים שליחים לא הגיעו כלל וכלל. והנה, רש"י מסביר שבמקומות אלו נהגו ראש השנה יום אחד וסמכו על הרוב שאלול לא התעבר, כפי האפשרות השלישית שהוצגה בסעיף הקודם. לעומת זאת בעלי התוספות[18] וראשונים אחרים לא קבלו הסבר זה, וסברו שגם במקומות שאליהם השליחים הגיעו ועשו את פסח וסוכות יום אחד, יש לעשות שני ימי ראש השנה מספק. אלא שמקריאה מדוקדקת בדיון סתמי בבבלי ר"ה יט ע"ב, המוסב על המשנה, מצטייר נוהג של יום אחד של ראש השנה – כפירוש רש"י דווקא; ואף מסתבר לומר שסוגיה זו היא שהובילה את רש"י לפרש במשנה כפי שפירש:
על אלול מפני ראש השנה ועל תשרי מפני תקנת המועדות.
כיון דנפקי להו אאלול - אתשרי למה להו?
וכי תימא: דלמא עברוה לאלול?
והאמר רבי חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר!
לא מצינו – דלא איצטריך, הא איצטריך – מעברינן ליה.
הא מיקלקל ראש השנה!
מוטב תיקלקל ראש השנה, ולא יתקלקלו כולהו מועדות.
דיקא נמי, דקתני: על תשרי מפני תקנת המועדות. שמע מינה.
התלמוד מעלה כאן אפשרות של עיבור אלול כאשר נצרכים. רש"י[19] ותוספות[20] נחלקו מהו הצורך. התלמוד ממשיך להקשות שבמקרה של עיבור אלול יתקלקל ראש השנה. מהו הקלקול? לפי רש"י הקלקול ברור: אם יעובר אלול ור"ה יקבע ביום ל"א לראש חודש אלול הרי שעם הגעת השליחים למקומות רחוקים מבית הדין יתברר שעשו שם את ר"ה יום אחד קודם ליום הנכון. אך לפי שיטת תוספות, הסוברים שתמיד עושים ר"ה יומיים מספק לא מובן איזה קלקול יצא מעיבור אלול.
הרי"ד מאמץ כאן את פירוש רש"י בכותבו:
כמה נראה לי יפה פתרון המורה ... אם בגולה היו עושין יום ל' ויום ל"א היכי מקשי הגמרא דאי מעברינן לאלול והא קא מיקלקלא ראש השנה? ומה קלקול יהא להם כיון שעשו ר"ה שני ימים ל' ול"א? אלא ודאי הדבר ברור כשמש שלא היו עושין אלא יום ל' לאלול כפתרון המורה ואין לזוז ממנו דהיכא דשלוחין נפקי לא צייתי לך למיעבד תרי יומא אלא חד יומא ובעבור זה שלחום כדי לבררם.[21]
לדעתו של הרי"ד מטרת השליחים היא למנוע עשיית שני ימים טובים, ולשיטתו לא צריך להיות חילוק בין ר"ה לשאר ימים טובים, ולא עוד אלא שמקום בו השליחים יגיעו אנשי המקום לא יסכימו לעשות שני ימים טובים אפילו בראש השנה. מבחינה היסטורית, דבריו של הרי"ד ייתכנו: אולי במקומות מסוימים שאליהם הגיעו המשואות בעבר לא נהגו ר"ה שני ימים גם בתקופה שלאחר ביטול המשואות, והמשיכו לנהוג יום אחד בהסתמך על שליחי אלול. אולם אין בידינו לעת עתה להכריע שאלה זו עד שיתגלו ממצאים נוספים.
עם שאלת הקלקול מתמודדים בעלי התוספות בדוחק, וכותבים: 'ופריך הא מקלקלא ר"ה שיעשו שני ימים מספק', כלומר, הקלקול הוא בכך שבשל האפשרות שאלול יתעבר עושים ר"ה יומיים.[22] אולם הרי"ד בתוספותיו כתב שעשיית ר"ה יומיים לא נקרא קלקול,[23] וכן כתב בעל טורי אבן,[24] והציע פתרון אחר כי היום השני של ראש השנה הוא קל יותר ומותרת בו קבורת המת[25] ואם יעברו את אלול אזי יחללו את יום החג האמיתי.[26]
מסתמן שהנחת היסוד של המקשן בסוגיה היא שראש השנה הוא ביום ל' באלול בלבד, או לפחות שיש הבדל ברמת הקדושה בין היום השני ליום הראשון. הנחות יסוד אלו אינן תואמות מצב של ספק גמור מהו יום ר"ה, ולכן יש לומר אחת מן השתים:
א) עורך הסוגיה סבר שיש מקומות שעושים ראש השנה יום אחד.
ב) עורך הסוגיה פעל בתקופה מאוחרת בה כבר נהג לוח קבוע שבו ראש השנה "הנכון" היה ביום הראשון. מסיבה זו קדושת היום השני הייתה פחותה מהיום הראשון (בדומה ללוח שלנו היום).
מכל מקום, איננו יכולים לדעת מתי התהוותה הסוגיה, ובמקרה זה הדיון הסתמי איננו מאפשר לנו ללמוד על האופן הריאלי בו נהג ר"ה, ויש להסתפק האם הסוגיה משקפת ריאליה או שמא דיון תיאורטי בבית המדרש.
מאת: רחמים ויעל <yrsar...@bezeqint.net>
תאריך: 10 באוקטובר 2017 בשעה 22:26
נושא: RE: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
חן חן וברכת יישר כח לרש"ו על תשובתו המקיפה ועל הציטוטים מהמקורות בנושא הנידון.
מה שאנו שומעים מהמקורות שהובאו: בתקופה זו עדיין אין לוח קבוע ואין כללים חד-משמעיים לדחיות.
מהציטוטים שהובאו ניתן להבין שיש המלצות ודעות שונות וקובעי הלוח רשאים/נדרשים לגלות גמישות.
השורה התחתונה היא אפוא שאין בידינו הוכחה חד משמעית מתי נקבע הכלל לדחיית אד"ו בשלמותו.
בתלמודים לא מוצאים את הכלל הזה לדחיות בצורה ברורה ומחייבת.
לענייננו ברור שדחיית ראש השנה מיום א' היא מאוחרת ואין בידינו הוכחה מתי נקבעה דחייה זו ככלל מחייב
לכן קשה להשיב לשאלותיו של ר' גלעד.
בברכת מועדים לשמחה
רחמים
From: שי ואלטר Shai Walter [mailto:s...@zahav.net.il]
Sent: Tuesday, October 10, 2017 8:59 PM
Subject: RE: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים
וסידור הלוח
שלום רב גלעד,
מדובר בשני עניינים נפרדים:
דחיית יום ערבה מלחול בשבת היא סוגיה ערוכה בירושלמי סוכה פ"ד ה"א.
כך כתבתי בעבודת הדוקטורט שלי:
4.3.8 הרחבת הימים הפסולים בהוראת ר' סימון
ר' סימון (פעל בסוף המאה ה-3 לספה"נ ובתחילת המאה ה-4) הורה לאחראים על חישוב הלוח להשתדל ולמנוע את חלותם של הושענא רבה ושל ראש השנה בשבת:
ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין: יהבון דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתה בשבתא ולא ערבתא בשבתא, ואין אדחקתון[1] – תעבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא.[2]
תרגום: ר' סימון ציווה ל'אלו שמחשבים': תנו דעתכם שלא תעשו לא תקיעת שופר בשבת, ושלא תבוא 'ערבה' בשבת, ואם תדחקו – עדיף שתעשו תקיעה בשבת ולא תעשו ערבה בשבת.
כיון שר' סימון פעל אחרי ימיו של עולא, יש להניח שהוא רצה להרחיב את הכלל לא ד"ו ראש ולפסול גם את הימים ראשון ושבת. אולם במקרה זה נוצר מצב של שלושה ימים פסולים רצופים: שישי, שבת וראשון. כתוצאה מכך יכול יום הקביעה להתרחק יותר מדי מיום ראיית הירח החדש. לכך כנראה כוונת ר' סימון במה שאמר 'ואין אדחקתון'. במקרה כזה יש להעדיף קביעת ראש השנה ביום שבת מאשר ביום ראשון.[3]
מקטע זה רואים שבדור השלישי לאמוראים היו 'אילין דמחשבין' אנשים האחראים על חישוב הלוח. בכך התרחקה הקביעה עוד יותר מלוח אמפירי על-פי הראייה.[4] למעשה אין אנו מוצאים עדות בתלמודים לקבלת עדים אחרי ימי ר' יוחנן, אשר בימיו מצאנו שאיימו על העדים כדי לקדש את החודש.[5]
משלושה מקומות אנו יכולים ללמוד שהוראתו של ר' סימון לא התקבלה, על אף שהיא נהגה בזמן מסוים:
א) ירושלמי מגילה א:ב, ע ע"ב, עמ' 741: ר' יוסי מהדור הרביעי מזכיר רק את דחיית פורים מהימים שבת ושני, היינו היה חשש ליום כיפורים סמוך לשבת ותו לא.
ב) בבבלי סוכה מג ע"ב מצינו ששני גלים של יורדים מארץ ישראל דווחו על מציאויות שונות: כאשר בר הדיא ירד הוא מסר שהושענא רבה 'לא איקלע' (בשבת), אבל כאשר רבין וכל נחותי ירדו לבבל הם מסרו 'שאיקלע ולא דחי' (הושענא רבה חל בשבת אך מצוות ערבה איננה דוחה את השבת).
מועד ירידתו של בר הדיא איננו ברור[6], אולם הירידה של רבין וכל נחותי מיוחסת על-ידי רב שרירא גאון באיגרתו לימי אביי ורבא,[7] היינו אחרי שנת 323 לספה"נ.[8]
ג) מקור נוסף מופיע בבבלי נידה סז ע"ב שם משמע כי ראש השנה יכול היה לחול במוצאי שבת בימי רב יימר (בדור הששי לאמוראים, ברבע הראשון למאה החמישית לספה"נ). בורנשטיין הביא סוגיה זו כהוכחה לכך שלא הייתה דחיית יום א',[9] אולם שטרן דחה את דבריו וטען שייתכן שהסוגיה היא תיאורטית.[10]
מכל האמור עולה שהוראת ר' סימון נתקבלה לפרק זמן מסוים, אולם אחר כך נדחתה. גם אחד הראשונים, ר' ישעיה דטראני (הראשון), סבר שדחיית א' התקבלה בתקופה מאוחרת.[11] חוקרים הצביעו על כך שיש ראיות שבתקופות מאוחרות ראש השנה עדיין חל ביום ראשון.[12] מכל מקום, בשלב מסוים אומצה שוב דחיית א', והיא נזכרת לראשונה בשאילתות,[13] ואחר כך בהלכות פסוקות, לראשונה ככלל משולב יחד עם הדחיות הקשורות ליוה"כ: 'לא אד"ו ראש',[14] ואחר כך במכתב ראש הגולה.[15] לדחיית ר"ה מיום שבת אין זכר בלוח שלנו, וברור שניתן היה להתחשב בה רק כאשר בית דין עדיין מפעיל שיקול דעת כיצד לקבוע את החודשים ולא פועל לפי כללים קבועים, כפי שמשתמע מדבריו של ר' סימון 'ואין אדחקתון'.[16]
4.3.8.1 המשמעות הקלנדרית של דברי ר' סימון
הסבר ממצה לדברי ר' סימון הוצע בהערות המהדורה החדשה של שו"ת התשב"ץ:
אם היה ר"ה ראוי להיות בשבת דוחין אותו לדעת ר' סימון עד יום ב', כדי שלא יחול לא בשבת (משום התקיעות) ולא ביום א' (משום ערבה). אך אם ראש השנה היה ראוי להיות ביום ו' ... אז אי אפשר לדחותו עד יום ב', כי אין לדחות את ר"ה שלושה ימים ממועדו, אלא מעדיפים לקבוע את ר"ה בשבת ולבטל את התקיעות ולא ביום א' לבטל ערבה. [17]
אני סבור שיש לקבל הסבר זה כנכון.
לעומת זאת שאלת תקיעה בשופר בימי ראש השנה איננה מתבטלת בזמן שיש בית דין כי במקום הועד תמיד תקעו (תקנת רבן יוחנן בן זכאי, שהורחבה גם אחרי גלות הסנהדרין מיבנה ולא כדעת ר' אלעזר שהיא דעת מיעוט, ראו משנה ר"ה ד, א).
אני חושב שטעם זה לבדו הוא מספיק, ועם זאת תוספות במסכת סוכה מג ע"ב ד"ה לא איקלע הביאו שני תירוצים אחרים שמתאימים גם לזמן הזה שאין בו סנהדרין מדוע מועדף ר"ה על פני הו"ר:
1) ר"ה הוא דאורייתא וכתוב במפורש ועל כן לא יפקפקו בשאר שנים.
2) ר"ה הוא שני ימים וכאשר תוקעים ביום השני עושים מה שאין כן יום ערבה לא יחבטו בשמיני.
גמר טוב,
שי ואלטר
נ"ב: לקראת סוף דברי צריך לתקן "מדוע מועדפת דחיית הו"ר משבת על פני דחיית ר"ה משבת".
[1] בשו"ת התשב"ץ, ב, קצז, עמ' קפז הנוסח 'ארחקתון', ואילו בחידושי הרשב"א סוכה מג ע"ב ד"ה 'ופרכינן' הנוסח 'אידחי'. אבל בתוספות סוכה מג ע"ב, ד"ה 'לא איקלע', וכן בר"ן (סוכה כא ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה 'ופרכינן') הנוסח כמו בכתב יד ליידן 'אדחקתון'.
[2] ירושלמי סוכה ד:א, נד ע"ב, עמ' 649.
[3] ראשונים כבר התייחסו לשאלה מדוע בלוח הקבוע הנוכחי אין חוששים לכך שראש השנה יחול בשבת ותתבטל תקיעת שופר, אבל חוששים לכך שראש השנה יחול בראשון ותתבטל מצוות ערבה. ראה למשל תוספות סוכה מג ע"ב ד"ה 'לא איקלע'.
[4] ראה שטרן, לוח וקהילה, עמ' 172.
[5] בבלי ר"ה כ ע"א.
[6] ייתכן שבר הדיא הנזכר כאן בסוכה הוא בר הדיא פותר החלומות הנזכר בבבלי ברכות נו ע"א. אחד מהחלומות שפתר היה שאביי ימלוך ויעמוד עליו אמורא. על-פי כך כתב בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 120, שהוא 'בא מא"י לבבל קודם שהיה אביי לראש ישיבה' (היינו שנת 323 לספה"נ).
[7] אגרש"ג, עמ' 61, נוסח צרפתי: 'ובתר הכין אביי ורבא ונפיש שמאדא בארץ ישראל ואתמעטא הוראה תמן טובא ונחית מאן דהוה התם [מן] בבלאי כגון ראבון ורב דימי וכולהון נחותי דינחיתו להכא'.
[8] איידלר, רב ספרא, עמ' 11, טען שיש קשר בין אסיפת הנוצרים בניקיאה בשנת 325 לספה"נ לשמד שניתך על יושבי א"י, כלומר הנוצרים שהחלו להתבסס בתקופה זו הציקו ליהודים. אין להוציא דברים אלו מכלל אפשרות, אבל עדיין הם זקוקים להוכחה. בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 120, ייחס ירידה זאת 'כדברי רש"ג בשעת השמד של גאללוס, בשנת מות רבא (ד"א קי"ב)' (= 352 לספה"נ). מיותר לציין שכל דבריו אינם אלא השערה בעלמא, שכן רש"ג לא מזכיר כלל את מרד גאללוס, אלא 'שמאדא' (ראה בהערה הקודמת).
[9] בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 121-120.
[10] שטרן, לוח וקהילה, עמ' 167.
[11] תוספות רי"ד, מגילה ד ע"ב, מהדורה קמא, עמ' ד-ה: ... 'דמעיקרא לא תיקנו אלא שלא יחול יום הכיפורים בערב שבת ואחר שבת אבל על יום ערבה לא חשבי (בפסקי הרי"ד הנוסח: 'לא חשו'), ואחר זמן רב חזרו ותיקנו שלא יחול יום ערבה בשבת ... '. ראה הרב כשר, סוד העיבור, עמ' 89-88, שדן בדברי התוספות רי"ד, ומונה מחברים נוספים שחילקו בין דחיות ד"ו הקשורות ליום הכיפורים לדחיית א' הקשורה ליום ערבה (מהרש"א פסחים עא ע"א, ערוך לנר סוכה מב ע"ב).
[12] הראיות לכך הן תאריך פטירת רב אחאי בר הונא באיגרת רב שרירא גאון (ביום ראשון ד' באדר שנת תתי"ז לשטרות), ופשטות לשון ספר המעשים שמתירין נדרים לציבור בליל ראש השנה, כשחל במוצאי שבת. ראה הר, ענייני הלכה, עמ' 80-78; שטרן, לוח וקהילה, עמ' 184-182 ועמ' 195. להצעות פירוש לתאריך פטירת רב אחאי בר הונא ראה שם בייחוד עמ' 183. ראה גם בלר, הלוח העברי, עמ' 93-92. לאור מחקריו האחרונים של שטרן, יש להוציא בינתיים את התאריכים הסותרים של מצבות כהוכחה היסטורית ללוח היהודי הרבני כיון שייתכן שתושבי צוער עשו שימוש בלוח שאיננו כפוף לחכמים. שטרן, לוח וקהילה, עמ' 156:
Yet, there is no evidence that the Zoar community observed the same calendar as the rabbis as we have seen, recently published materials for Zoar indicates if fact the contrary.
[13] שאילתות, ויקרא, שאילתא עט, עמ' רכד:
'בזמן חכמים הראשונים, שהיו בקיאים בחשבון מולד לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור היה יום ערבה בא בשבת ופורים בשבת ומקרא מגילה בשבת ...'.
[14] ראה לעיל הע' 272. ראה שטרן, לוח וקהילה, עמ' 195, אולם הוא לא מוציא מכלל אפשרות שמדובר בתוספת מאוחרת. ראה שטרן, שם, הע' 155, שציין מראי מקומות לכל המהדורות. ראה שם גם הע' 156 לגבי האפשרות שכלל 'לא בד"ו' הקשור לפסח נזכר בפיוט קידוש ירחים לר' פינחס.
[15] ואלטר, מכתב ראש הגולה, עמ' 181-180, ועמ' 217; שטרן, לוח וקהילה, עמ' 283-277.
[16] לא מובנים לי דברי שטרן, לוח וקהילה, עמ' 195, הע' 154: 'R. Simon Additional rule, prohibiting Rosh HaShanah on a Shabbat, appears never to have been accepted', הרי גם ר' סימון עצמו לא קבע שדחיית ראש השנה משבת תהיה דחייה מוחלטת, אלא תיושם רק במידת האפשר ורק כאשר אין בעיה של דוחק קלנדרי, ואיך אפשר להעלות על הדעת את האפשרות שהיא תופיע בלוח קבוע?!
[17] שו"ת התשב"ץ, ב, עמ' קפז, הע' 29.
From: Gilad Harshoshanim [mailto:gilad.harshoshanim@gmail.com]
Sent: 10 Oct 2017 9:28 AM
Subject: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
שלום רב ומועדים לשמחה,
במסגרת אחת השיחות בקהילתנו בחג הסוכות נאמרו שתי התייחסות לסדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים ולסידור הלוח:
הראשונה, שבעקבות גזרת חכמים שלא ליטול לולב ביום טוב ראשון של חג שחל בשבת סדרו חכמים את לוח השנה כך שלא יצא שהושענא רבה חל בשבת וזאת מכיון שהיתה חביבה עליהם ביותר מצות חיבוט ערבה בהושענא רבה (וזאת מבלי להכנס כלל לסוגיה של ערבה - יסוד נביאים או מנהג נביאים) והם לא רצו לבטל אותה וכדי שלא ליצור מצב שאת מצות נטילת לולב ידחו מפני השבת ואת מצות חיבוט ערבה לא ידחו, הם דאגו לכך שהושענא רבה לא יצא לחול אף פעם בשבת.
השניה, שתקנת חכמים שלא לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה שחל בשבת היתה לאחר שנקבע שראש השנה יהיה שני ימים ולכן היה להם קל יותר לגזור זאת שהרי תמיד יתקעו ביום השני.
האם ניתן למצוא מקורות להוכחת הדברים או להפריכם?
תודה מראש.
גמר טוב.
גלעד הרשושנים
גבעת שמואל
