סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
אוריאל פרנק
מאת: רחמים ויעל <yrsar...@bezeqint.net>
תאריך: 10 באוקטובר 2017 בשעה 22:26
נושא: RE: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
חן חן וברכת יישר כח לרש"ו על תשובתו המקיפה ועל הציטוטים מהמקורות בנושא הנידון.
מה שאנו שומעים מהמקורות שהובאו: בתקופה זו עדיין אין לוח קבוע ואין כללים חד-משמעיים לדחיות.
מהציטוטים שהובאו ניתן להבין שיש המלצות ודעות שונות וקובעי הלוח רשאים/נדרשים לגלות גמישות.
השורה התחתונה היא אפוא שאין בידינו הוכחה חד משמעית מתי נקבע הכלל לדחיית אד"ו בשלמותו.
בתלמודים לא מוצאים את הכלל הזה לדחיות בצורה ברורה ומחייבת.
לענייננו ברור שדחיית ראש השנה מיום א' היא מאוחרת ואין בידינו הוכחה מתי נקבעה דחייה זו ככלל מחייב
לכן קשה להשיב לשאלותיו של ר' גלעד.
בברכת מועדים לשמחה
רחמים
From: שי ואלטר Shai Walter [mailto:s...@zahav.net.il]
Sent: Tuesday, October 10, 2017 8:59 PM
Subject: RE: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים
וסידור הלוח
שלום רב גלעד,
מדובר בשני עניינים נפרדים:
דחיית יום ערבה מלחול בשבת היא סוגיה ערוכה בירושלמי סוכה פ"ד ה"א.
כך כתבתי בעבודת הדוקטורט שלי:
4.3.8 הרחבת הימים הפסולים בהוראת ר' סימון
ר' סימון (פעל בסוף המאה ה-3 לספה"נ ובתחילת המאה ה-4) הורה לאחראים על חישוב הלוח להשתדל ולמנוע את חלותם של הושענא רבה ושל ראש השנה בשבת:
ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין: יהבון דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתה בשבתא ולא ערבתא בשבתא, ואין אדחקתון[1] – תעבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא.[2]
תרגום: ר' סימון ציווה ל'אלו שמחשבים': תנו דעתכם שלא תעשו לא תקיעת שופר בשבת, ושלא תבוא 'ערבה' בשבת, ואם תדחקו – עדיף שתעשו תקיעה בשבת ולא תעשו ערבה בשבת.
כיון שר' סימון פעל אחרי ימיו של עולא, יש להניח שהוא רצה להרחיב את הכלל לא ד"ו ראש ולפסול גם את הימים ראשון ושבת. אולם במקרה זה נוצר מצב של שלושה ימים פסולים רצופים: שישי, שבת וראשון. כתוצאה מכך יכול יום הקביעה להתרחק יותר מדי מיום ראיית הירח החדש. לכך כנראה כוונת ר' סימון במה שאמר 'ואין אדחקתון'. במקרה כזה יש להעדיף קביעת ראש השנה ביום שבת מאשר ביום ראשון.[3]
מקטע זה רואים שבדור השלישי לאמוראים היו 'אילין דמחשבין' אנשים האחראים על חישוב הלוח. בכך התרחקה הקביעה עוד יותר מלוח אמפירי על-פי הראייה.[4] למעשה אין אנו מוצאים עדות בתלמודים לקבלת עדים אחרי ימי ר' יוחנן, אשר בימיו מצאנו שאיימו על העדים כדי לקדש את החודש.[5]
משלושה מקומות אנו יכולים ללמוד שהוראתו של ר' סימון לא התקבלה, על אף שהיא נהגה בזמן מסוים:
א) ירושלמי מגילה א:ב, ע ע"ב, עמ' 741: ר' יוסי מהדור הרביעי מזכיר רק את דחיית פורים מהימים שבת ושני, היינו היה חשש ליום כיפורים סמוך לשבת ותו לא.
ב) בבבלי סוכה מג ע"ב מצינו ששני גלים של יורדים מארץ ישראל דווחו על מציאויות שונות: כאשר בר הדיא ירד הוא מסר שהושענא רבה 'לא איקלע' (בשבת), אבל כאשר רבין וכל נחותי ירדו לבבל הם מסרו 'שאיקלע ולא דחי' (הושענא רבה חל בשבת אך מצוות ערבה איננה דוחה את השבת).
מועד ירידתו של בר הדיא איננו ברור[6], אולם הירידה של רבין וכל נחותי מיוחסת על-ידי רב שרירא גאון באיגרתו לימי אביי ורבא,[7] היינו אחרי שנת 323 לספה"נ.[8]
ג) מקור נוסף מופיע בבבלי נידה סז ע"ב שם משמע כי ראש השנה יכול היה לחול במוצאי שבת בימי רב יימר (בדור הששי לאמוראים, ברבע הראשון למאה החמישית לספה"נ). בורנשטיין הביא סוגיה זו כהוכחה לכך שלא הייתה דחיית יום א',[9] אולם שטרן דחה את דבריו וטען שייתכן שהסוגיה היא תיאורטית.[10]
מכל האמור עולה שהוראת ר' סימון נתקבלה לפרק זמן מסוים, אולם אחר כך נדחתה. גם אחד הראשונים, ר' ישעיה דטראני (הראשון), סבר שדחיית א' התקבלה בתקופה מאוחרת.[11] חוקרים הצביעו על כך שיש ראיות שבתקופות מאוחרות ראש השנה עדיין חל ביום ראשון.[12] מכל מקום, בשלב מסוים אומצה שוב דחיית א', והיא נזכרת לראשונה בשאילתות,[13] ואחר כך בהלכות פסוקות, לראשונה ככלל משולב יחד עם הדחיות הקשורות ליוה"כ: 'לא אד"ו ראש',[14] ואחר כך במכתב ראש הגולה.[15] לדחיית ר"ה מיום שבת אין זכר בלוח שלנו, וברור שניתן היה להתחשב בה רק כאשר בית דין עדיין מפעיל שיקול דעת כיצד לקבוע את החודשים ולא פועל לפי כללים קבועים, כפי שמשתמע מדבריו של ר' סימון 'ואין אדחקתון'.[16]
4.3.8.1 המשמעות הקלנדרית של דברי ר' סימון
הסבר ממצה לדברי ר' סימון הוצע בהערות המהדורה החדשה של שו"ת התשב"ץ:
אם היה ר"ה ראוי להיות בשבת דוחין אותו לדעת ר' סימון עד יום ב', כדי שלא יחול לא בשבת (משום התקיעות) ולא ביום א' (משום ערבה). אך אם ראש השנה היה ראוי להיות ביום ו' ... אז אי אפשר לדחותו עד יום ב', כי אין לדחות את ר"ה שלושה ימים ממועדו, אלא מעדיפים לקבוע את ר"ה בשבת ולבטל את התקיעות ולא ביום א' לבטל ערבה. [17]
אני סבור שיש לקבל הסבר זה כנכון.
לעומת זאת שאלת תקיעה בשופר בימי ראש השנה איננה מתבטלת בזמן שיש בית דין כי במקום הועד תמיד תקעו (תקנת רבן יוחנן בן זכאי, שהורחבה גם אחרי גלות הסנהדרין מיבנה ולא כדעת ר' אלעזר שהיא דעת מיעוט, ראו משנה ר"ה ד, א).
אני חושב שטעם זה לבדו הוא מספיק, ועם זאת תוספות במסכת סוכה מג ע"ב ד"ה לא איקלע הביאו שני תירוצים אחרים שמתאימים גם לזמן הזה שאין בו סנהדרין מדוע מועדף ר"ה על פני הו"ר:
1) ר"ה הוא דאורייתא וכתוב במפורש ועל כן לא יפקפקו בשאר שנים.
2) ר"ה הוא שני ימים וכאשר תוקעים ביום השני עושים מה שאין כן יום ערבה לא יחבטו בשמיני.
גמר טוב,
שי ואלטר
נ"ב: לקראת סוף דברי צריך לתקן "מדוע מועדפת דחיית הו"ר משבת על פני דחיית ר"ה משבת".
[1] בשו"ת התשב"ץ, ב, קצז, עמ' קפז הנוסח 'ארחקתון', ואילו בחידושי הרשב"א סוכה מג ע"ב ד"ה 'ופרכינן' הנוסח 'אידחי'. אבל בתוספות סוכה מג ע"ב, ד"ה 'לא איקלע', וכן בר"ן (סוכה כא ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה 'ופרכינן') הנוסח כמו בכתב יד ליידן 'אדחקתון'.
[2] ירושלמי סוכה ד:א, נד ע"ב, עמ' 649.
[3] ראשונים כבר התייחסו לשאלה מדוע בלוח הקבוע הנוכחי אין חוששים לכך שראש השנה יחול בשבת ותתבטל תקיעת שופר, אבל חוששים לכך שראש השנה יחול בראשון ותתבטל מצוות ערבה. ראה למשל תוספות סוכה מג ע"ב ד"ה 'לא איקלע'.
[4] ראה שטרן, לוח וקהילה, עמ' 172.
[5] בבלי ר"ה כ ע"א.
[6] ייתכן שבר הדיא הנזכר כאן בסוכה הוא בר הדיא פותר החלומות הנזכר בבבלי ברכות נו ע"א. אחד מהחלומות שפתר היה שאביי ימלוך ויעמוד עליו אמורא. על-פי כך כתב בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 120, שהוא 'בא מא"י לבבל קודם שהיה אביי לראש ישיבה' (היינו שנת 323 לספה"נ).
[7] אגרש"ג, עמ' 61, נוסח צרפתי: 'ובתר הכין אביי ורבא ונפיש שמאדא בארץ ישראל ואתמעטא הוראה תמן טובא ונחית מאן דהוה התם [מן] בבלאי כגון ראבון ורב דימי וכולהון נחותי דינחיתו להכא'.
[8] איידלר, רב ספרא, עמ' 11, טען שיש קשר בין אסיפת הנוצרים בניקיאה בשנת 325 לספה"נ לשמד שניתך על יושבי א"י, כלומר הנוצרים שהחלו להתבסס בתקופה זו הציקו ליהודים. אין להוציא דברים אלו מכלל אפשרות, אבל עדיין הם זקוקים להוכחה. בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 120, ייחס ירידה זאת 'כדברי רש"ג בשעת השמד של גאללוס, בשנת מות רבא (ד"א קי"ב)' (= 352 לספה"נ). מיותר לציין שכל דבריו אינם אלא השערה בעלמא, שכן רש"ג לא מזכיר כלל את מרד גאללוס, אלא 'שמאדא' (ראה בהערה הקודמת).
[9] בורנשטיין, מחלוקת, עמ' 121-120.
[10] שטרן, לוח וקהילה, עמ' 167.
[11] תוספות רי"ד, מגילה ד ע"ב, מהדורה קמא, עמ' ד-ה: ... 'דמעיקרא לא תיקנו אלא שלא יחול יום הכיפורים בערב שבת ואחר שבת אבל על יום ערבה לא חשבי (בפסקי הרי"ד הנוסח: 'לא חשו'), ואחר זמן רב חזרו ותיקנו שלא יחול יום ערבה בשבת ... '. ראה הרב כשר, סוד העיבור, עמ' 89-88, שדן בדברי התוספות רי"ד, ומונה מחברים נוספים שחילקו בין דחיות ד"ו הקשורות ליום הכיפורים לדחיית א' הקשורה ליום ערבה (מהרש"א פסחים עא ע"א, ערוך לנר סוכה מב ע"ב).
[12] הראיות לכך הן תאריך פטירת רב אחאי בר הונא באיגרת רב שרירא גאון (ביום ראשון ד' באדר שנת תתי"ז לשטרות), ופשטות לשון ספר המעשים שמתירין נדרים לציבור בליל ראש השנה, כשחל במוצאי שבת. ראה הר, ענייני הלכה, עמ' 80-78; שטרן, לוח וקהילה, עמ' 184-182 ועמ' 195. להצעות פירוש לתאריך פטירת רב אחאי בר הונא ראה שם בייחוד עמ' 183. ראה גם בלר, הלוח העברי, עמ' 93-92. לאור מחקריו האחרונים של שטרן, יש להוציא בינתיים את התאריכים הסותרים של מצבות כהוכחה היסטורית ללוח היהודי הרבני כיון שייתכן שתושבי צוער עשו שימוש בלוח שאיננו כפוף לחכמים. שטרן, לוח וקהילה, עמ' 156:
Yet, there is no evidence that the Zoar community observed the same calendar as the rabbis as we have seen, recently published materials for Zoar indicates if fact the contrary.
[13] שאילתות, ויקרא, שאילתא עט, עמ' רכד:
'בזמן חכמים הראשונים, שהיו בקיאים בחשבון מולד לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור היה יום ערבה בא בשבת ופורים בשבת ומקרא מגילה בשבת ...'.
[14] ראה לעיל הע' 272. ראה שטרן, לוח וקהילה, עמ' 195, אולם הוא לא מוציא מכלל אפשרות שמדובר בתוספת מאוחרת. ראה שטרן, שם, הע' 155, שציין מראי מקומות לכל המהדורות. ראה שם גם הע' 156 לגבי האפשרות שכלל 'לא בד"ו' הקשור לפסח נזכר בפיוט קידוש ירחים לר' פינחס.
[15] ואלטר, מכתב ראש הגולה, עמ' 181-180, ועמ' 217; שטרן, לוח וקהילה, עמ' 283-277.
[16] לא מובנים לי דברי שטרן, לוח וקהילה, עמ' 195, הע' 154: 'R. Simon Additional rule, prohibiting Rosh HaShanah on a Shabbat, appears never to have been accepted', הרי גם ר' סימון עצמו לא קבע שדחיית ראש השנה משבת תהיה דחייה מוחלטת, אלא תיושם רק במידת האפשר ורק כאשר אין בעיה של דוחק קלנדרי, ואיך אפשר להעלות על הדעת את האפשרות שהיא תופיע בלוח קבוע?!
[17] שו"ת התשב"ץ, ב, עמ' קפז, הע' 29.
From: Gilad Harshoshanim [mailto:gilad.harshoshanim@gmail.com]
Sent: 10 Oct 2017 9:28 AM
Subject: סדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים וסידור הלוח
שלום רב ומועדים לשמחה,
במסגרת אחת השיחות בקהילתנו בחג הסוכות נאמרו שתי התייחסות לסדר הזמנים בגזירות ותקנות חכמים ולסידור הלוח:
הראשונה, שבעקבות גזרת חכמים שלא ליטול לולב ביום טוב ראשון של חג שחל בשבת סדרו חכמים את לוח השנה כך שלא יצא שהושענא רבה חל בשבת וזאת מכיון שהיתה חביבה עליהם ביותר מצות חיבוט ערבה בהושענא רבה (וזאת מבלי להכנס כלל לסוגיה של ערבה - יסוד נביאים או מנהג נביאים) והם לא רצו לבטל אותה וכדי שלא ליצור מצב שאת מצות נטילת לולב ידחו מפני השבת ואת מצות חיבוט ערבה לא ידחו, הם דאגו לכך שהושענא רבה לא יצא לחול אף פעם בשבת.
השניה, שתקנת חכמים שלא לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה שחל בשבת היתה לאחר שנקבע שראש השנה יהיה שני ימים ולכן היה להם קל יותר לגזור זאת שהרי תמיד יתקעו ביום השני.
האם ניתן למצוא מקורות להוכחת הדברים או להפריכם?
תודה מראש.
גמר טוב.
גלעד הרשושנים
גבעת שמואל
