5 דיוקי שירים

[אוריאל פרנק‎]

ילקוט יוסף תפילה ב נוסחאות התפלה והברכות 

כט. באנא בכח צריך להפסיק באופן כזה: קבל רנת עמך, שגבנו, טהרנו נורא. [והיינו, שיש להפסיק אחר תיבת עמך, ולא אחר תיבת רנת, וכן אחר תיבת שגבנו, ולא אחר תיבת טהרנו].כט) 

ילקוט יוסף תפילה ב הערות נוסחאות התפלה והברכות אות כט 

כט) אופן אמירת "אנא בכח" גדולת ימינך

כן כתב במחזור אהלי יעקב (ראש השנה עמ' עד). ואמנם בבן איש חי (שנה א' פר' מקץ אות ט') כתב, שצריך לומר אנא בכח כל שתי תיבות יחד. וכן הוא בסידור בית עובד, ותפלת החודש, ועוד. אך לכאורה בתחלת אנא בכח אי אפשר לומר כל שתי תיבות יחד, שהרי אנא זו פתיחה כללית, לשון נא, וממילא צריך להסמיך תיבת בכח לגדולת ימינך. גם בפסוק השני צריך להפסיק במלת עמך, ולא בתיבת רנת, וכך עמך שגבנו, אי אפשר לאומרם יחד, דעמך נסתר ושגבנו מדברים בעדם. אולם עיין בכף החיים (סימן מח) שאופן ההפסק באנא בכח הוא על פי המבואר בשער הכוונות (דנ"א ע"א) וז"ל: ויאמר כל שתי תיבות ביחד, אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק, והטעם לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו שש אותיות, ומתחלקים לשלש בחינות, בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף. ולכן צריך לחבר כל שתי תיבות יחד. ע"כ. גם בספר נגיד ומצוה (דף כג) כותב: אנא בכח, מורי ז"ל היה אומר כל שתי תיבות ביחד, כיצד, אנא בכח ומפסיק, גדולת ימינך ומפסיק וכו'. ואמנם תכוין למ"ש בלילה בעת השכיבה לכוין בשם מ"ב למ"ש בשתים יכסה פניו וגו', גם עתה ביום תכוין להעלות הפנים על ידי שתי אותיות וכו', גם תכוין ביום א' בשם אבגית"ץ וכו', וביום ב' בשם קר"ע שט"ן, ע"כ. ואמנם עיין להנאמ"ן בירחון אור תורה (שנה ט' סימן עו) שכתב, שאין לקלקל ההבנה הפשטית בגלל הכוונה, וכבר כתב במחזור אהלי יעקב [הנ"ל] דאף שכתבנו שצריך לחבר ב' מלות ביחד, על כל פנים אנא הוא מוכרח בטעם, וכן כל שאר כל המוכרחים בטעם, עמך, שגבנו, רחמם, צדקתך, יפסיק מעט ביניהם. ע"כ. וכיוצא בזה כתב בפתורא דאבא (מנהגי האר"י ז"ל) על פסוק ה' הושיעה המלך שכתבו המקובלים לתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך, וז"ל: בפרי עץ חיים כתוב על זה, מצאתי הגה"ה להר"מ [די לונזאנו] זלה"ה וז"ל: מה אשום וכו', ומה אפסיק לא הפסיקו ה'. וכל העושה כך מקלקל הכתוב וכו', כי המפסיק בהמלך נמצא שהוא מתפלל על המלך שיושיעהו, והכוונות אפשר לכוין גם בלי קלקול הפסוקים וכו'. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין. ע"ש. 

הודעה שהועברה
מאת: אליעזר כמון <kam...@netvision.net.il>
תאריך: 16 באוקטובר 2017 בשעה 21:33
 

אכן, אם מדברים על שיבושים הנובעים מכך שהמנגינה גורמת לפיסוק אחר של המילים, רבו המקרים עד אינספור, לא רק בשירי הקודש, גם בזמר העברי המודרני.

דוגמה שלי מתחום הקודש, התפילה "אנא בכוח". כאן, כבר בשם הפופולארי לתפילה טמון השיבוש. בתפילה זו הפיסוק הוא: "אנא, בכוח גדולת ימינך וכו'". כאשר מכנים את התפילה "אנא בכוח" נוצר אוקסימורון: בבקשה בכוח. אם אתה מבקש משהו, זה ההיפך מלקיחת הדבר בכוח!

בפח הזה נפל עובדיה חממה שחיבר את ניגונו הנפלא לתפילה זו. אמנם נפלא הניגון, אך תחילתו שיבוש. אלא ששיבוש גדול יותר יש בהמשך. המילים "עמך שגבנו" מחוברות במנגינה, כאשר ברור שצ"ל: "קבל רינת עמך, שגבנו, טהרנו, נורא". אם מישהו היה קורא, ללא מנגינה, את התפילה ואומר: "קבל-רינת, עמך-שגבנו" היו מאשימים אותו, בצדק, בדיסלקציה!