6 תנ"ך קורן מהדורת ציון

[אוריאל פרנק‎]

בהמשך לשרשור זה, אשלח תכף על הפאנל שהתקיים בתחילת החודש.

הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 14 בספטמבר 2017 בשעה 0:27
נושא: 5: תנ"ך קורן מהדורת ציון
אל:
 

בתאריך 21 באוגוסט 2017 בשעה 16:27, מאת יונתן הורוביץ <yonatanhorowitz@gmail.com>:

שלום לאוריאל ולרב חנוך

רב תודות על ששיתפתם אותי בהערותיכם המאלפות.

בעניין שינויי נוסח במהלך השנים בנוסח תנ"ך קורן--הדרמתי ביותר לדעתי הוא במשלי ח' ט"ז. במהדורות הראשונות נכתב "בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי ארץ". הנוסח "כל שפטי צדק" אפילו לא הובא בסוף התנ"ך ברשימת חילופי הנוסחאות. כך--ארץ--הודפס בתנ"ך קורן במשך עשור וחצי לפחות, עד ששינו ל-שופטי צדק.

בעניין מה שכתבת, חנוך, שאין פוסקים המצדדים בנוסח "ויהיו כל ימי נח", עיין שו"ת שיח נחום לרב נחום רבינוניץ', סימן ע"ב. שם הוא פוסק שגם אשכנזים צריכים להעדיף את נוסח הכתר, ולכתוב בספרי התורה שלהם "ויהיו". וכך עשה מעשה בספר תורה שנכתב עבור הישיבה שהוא עומד בראשה.

יונתן הורוביץ

הודעה שהועברה
מאת: יואל קטן <w...@shaalvim.co.il>
תאריך: 21 באוגוסט 2017 בשעה 8:22
נושא: Re: 4: תנ"ך קורן מהדורת ציון
אל: אוריאל פרנק ‫‎<frank...@gmail.com>‎‬

הרב אפ"ר היקר נר"ו, והר"ד כוכב נר"ו. להווי ידוע שהרב יצחקי הוא שופרם של גדולי רבני בני ברק בתחום הזה של חידוש המסורה על פי כא"צ, ואין מדובר כלל בדעתו הפרטית. עיינו נא בספריו וראו את ההסכמות הנלהבות שהוא קיבל מגדולי התורה מחוגי החזו"א. הקבוצה הירושלמית היא קבוצה אידיאולוגית קנאית שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות הלכתית, כמו גם לגבי נושאים אחרים. אמנם לגבי נקודות מסוימות, כמו שינוי המסורת של פתוחות וסתומות במגילת אסתר ו'ויהיו ימי נח' ועוד חלק מהפוסקים שעם הרב יצחקי מעדיפים לא לשנות, אבל זה היוצא מן הכלל ולא הכלל. כך שדווקא זו דוגמא חריגה, שפוסקים שלא יעלה על דעתם להקל בעליה להר הבית או בהטלת תכלת בציצית וכד' - מחזקים את ידי העוסקים בשדרוג נוסח המסורה. זה בא לידי ביטוי במיוחד בכתיבת ספרי נביאים לקריאת ההפטרות בנוסח כא"צ.

אני חושב שזה רעיון מצוין לעסוק בשנה הבאה בעניין המסורה, זה נושא שמעניין יותר אנשים מאשר רוב הנושאים הלשוניים שאנו דנים בהם מדי שנה... אבל התקווה שזה יהיה דיון שקט ורגוע צריכה תפילה וחיזוק רב... בעיקר הייתי רוצה לשמוע את אנשי הוצאת קורן משכנעים שהנוסח שלהם נכון יותר מנוסח כא"צ, מה שנראה בעיניי הטרוטות בלתי אפשרי בעליל.

כל טוב, הק' יואל

בתאריך 21 באוגוסט 2017 בשעה 0:37, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

אפ"ר: 

לקמן תגובות נוספות. 

א. בנוסף לגילוי נאות הנ"ל, אני חייב לציין כי אני גם תלמידו של הרב ד"ר חנוך גמליאל, והוא גם ראש החוג ללשון במכללה שבה אני מלמד... 

ב. לענ"ד, תגובת הרב כוכב הראשונה דלקמן מחזקת את התמונה שמשרטט הרב חנוך, שהשאלה ההלכתית איך לפסוק ולהכריע בנוסח המקרא קשורה לסוגיית העדפת המנהג הקרוב והמוכר או המנהג שאנו משערים שהוא המקורי, ולכן מי שליבם נוטה למדיניות הלכתית שמרנית יתקשו לקבל את נוסח הרב ברויאר /כתבי היד הטובים /הרמב"ם /המקורי, וכל שום וחניכה דאית ליה. וכמו בסוגיות שהזכיר הרב יואל קטן, חידוש התכלת, עליה להר הבית, או שינוי נוסח נחם ועדכון נוסחי תפילות אחרות, ועוד כיו"ב -- מי שאינם חשים כבולים מפאת "חדש אסור מן התורה" ואין להם הרגשת מחוייבות למסורת, בוודאי יאמצו את נוסח הרב ברויאר. 

השאלה איננה מה יעשו פוסקים ליברלים, אלא מה יעשו כאן הפוסקים השמרנים. 

ג. בניגוד לטענת הרב חנוך שלוז המחלוקת היא בין מסורת לחידוש -- טענת הרב יצחקי והרבנים שעימו היא שנוסח קורן אינו המנהג או המסורת. 

ד. רעיון: אולי כדאי להקדיש את יום העיון הבעל"ט בזאת חנוכה לליבון סוגיות אלה פא"פ בנחת באמת ובשלום?... 

אמנם, היה רצוי שלסוגיה זו תתכנס "כנסייה גדולה" של כל גדולי ישראל, והלוואי שהיתה סנהדרין, אבל אולי "לא עלינו המלאכה לגמור", "והיה ראשיתך מצער"..

ה. ברור שמבחינה כלכלית לא משתלם לשנות את הנוסח הקיים. אבל כאן יש להוצאת קורן אילן אובייקטיבי להיתלות בו... 

ע"כ הגיגי א"פר

בתאריך 20 באוג׳ 2017 1:06,‏ "דוד כוכב" <da...@darga.org.il> כתב:

למה לא לעשות כך בשאר תחומי ההלכה?

וכי עלינו להשאיר את עם ישראל בחו"ל?

וכי עלינו להמשיך במנהג דקלום התפילות על בנין בית המקדש, אך לפעול ולהאמין באדיקות שחלילה מלשנות את המצב הקיים?

מה הרמיזא?

בתאריך 20 באוג׳ 2017 23:23,‏ "דוד כוכב" <da...@darga.org.il> כתב:

אחזור ואדגיש דברים שכבר נאמרו כאן.

אמת שהיו נוסחים נוספים בצד כתר ארם צובא.

אולם הרמב"ם קיבל את הכתר ומנה על פיו בספרו את פרשיות התורה וצורת השירות. והעתיק ממנו לעצמו ס"ת למצוה.

המעיין בהקדמת הרמ"ה רואה שהוא הצטער שהרמב"ם לא פירט את שאר פרטי הנוסח, והוא ניסה לשחזר את מה שהרמב"ם לא השלים. דבריו נתקבלו בכל העדות למעט התמנים שקבלו ישירות את נוסח הרמב"ם.

מספרים שהב"י שלח לרמ"א העתק מהכתר.

למסקנה, נוסחי בעלי המסורה ובראשם הכתר נתקבלו להלכה בישראל. כשנהגו אחרת היה זה רק מתוך חוסר ידיעה המלווה בכמיהה לגלות את נוסח המסורה המדויק.

אין מצוה לקדש טעויות הסטוריות. חכמים חיפשו ללמוד לא ממנהג ההמון אלא מהספרים המדוייקים - "ספרי דווקני" (מסכת מנחות דף כט ע"ב; והקדמת אור תורה לרמ"ה).

בתאריך 20 באוג׳ 2017 22:49,‏ "Eliyahu Levin" <eliy...@gmail.com> כתב:

מהרב דויד יצחקי נר"ו [בשלב זה מכאן ואילך אני מוציאו מהנמענים] 

אני מוקף חבילי טירדן, וקשה לי להאריך.

1. ודאי שהכרעת נוסח התנ"ך ע"פ המסורת היא ההכרעה המקובלת - ונוסח המנוגד למסורה נחשבת כמוטעת - וכך סובר גם בעל קסת הסופר שהסופרים האשכנזים סומכים עליו (כמו שציינתי במאמריי בענין סמכות המסורה כמכריע נוסח התנ"ך, והוא מקובל גם על קדמוני אשכנז כמו רש"י, ספר התרומה וראבי"ה).

2. תנ"ך קורן איננו יכול להיקרא ה"מסורת" הישנה או המשכה. כאמור התורה מיוסדת על רוו"ה, שהוא ביסס חומשיו ע"פ עין הקורא, וחידש הרבה דברים נגד החומשים הנפוצים עד זמנו. למה נוסח רוו"ה וקורן הוא יותר מסורת מנוסח הכתר?

גם נוסח קורן בנביאים בפרשיותיו הוא ע"פ רשימת פרשיות של רבי פסח פינפר (מספרו "מסורת התורה והנביאים") ע"פ רוב (משובש) של כ70 כתבי יד. רשימה שלא היתה קיימת כלל לפניו (ואף הוכחתי שהיא מושפעת ע"י הפרקים הנוצריים ואכמ"ל). גם הם הסתמכו בהרבה מקומות על כ"י לנינגראד. למה א"כ זוהי יותר המשך המסורת הישנה מהמהדורות ע"פ הכתר.

3. לענין שאלת ההברה של קמצים מסויימים כקמץ קטן. רבים מהחסידים מבטאים השורוק כחירק - ולטענתם כך היא מסורתם. אני שואל אם לא היה כזה נוהג של הברה, הייתכן שבגלל שאבות השפה העברית המודרנית אילו היו מחליטים לבטא שורוק כחירק במזיד משיקוליהם, הייתכן שלענין קריאת התורה ותפלה היה אפשר להשתמש בהברה המשובשת הזאת? ראה מ"ס פי"ד הי"ח.

ודוגמא אחרת. מנהג נפוץ בסדורים (וגם בחלק מהתנכי"ם) להדפיס שיר השירים בהפסקי פרקים במקום הפרשיות. הייתכן לקרוא לזה מנהג ומסורת ולכתוב שיר השירים על קלף על פי "מסורת" זו?

רק באתי להעיר ולא אוכל להקדיש זמן להמשיך בויכוח זה ולהשיב למגיבים על דבריי - ועמהם הסליחה.
ודי בזה.
בברכה

דויד יצחקי

בתאריך 20 באוג׳ 2017 15:55,‏ "יואל קטן" <w...@shaalvim.co.il> כתב:

אף ישראלי לא אומר צהוריים כמבטא הספרדי בקריאת התורה. זאת הנקודה. – נכון כולם אומרים TSAHARAYIM, ואחרי שהאקדמיה 'התירה' להוסיף חולם – כולם יגידו TSOHARAYIM, וכדאי ביזיון וקצף... עם כל הכבוד לשיבת ציון שאנו חיים אותה בימינו, ועם כל ההערכה לחכמי האקדמיה ללשון העברית, אין להם סמכות ואין להם רשות לקבוע נוסח חדש בלשון העברית, גם אם הוא 'הגיוני' יותר. לשון הקודש היא עובדה שממנה גוזרים כללים, והיא אינה כפופה לכללים שמישהו גוזר שכך ראוי שהיא תהיה. ואם, כמו שאומר ר' חנוך, כיום מסורת בלתי-מעורערת במשך אלף שנים לכל מי שנהג במנהג הספרדי לבטא באופן X, ומסיבות שונות החליטו גם יוצאי אשכנז לעבור ל-X הזה, איך הם יכולים לעלות בדעתם להמציא X חדש שלא היה מעולם? זה פשוט משולל הגיון לחלוטין, גם אם זה מתאים להגיון הדקדוקי. כללי הדקדוק נגזרים ממקורות השפה וממסורת הגייתה, ולא להיפך!

לגבי קורן והמסורת, גם כאן הדברים ארוכים. הכנתי מאמר והצעתי לר' ... לפרסמו .., הוא סירב מפחד שמא ישתכנע מאן דהוא לסטות מדרכו של הרב ברויאר, וזה בעיניו הדבר החמור ביותר. אין כאן המקום להאריך, אך היסוד שכתבתי נכון: קורן מייצג את הנוסח שהתקבל עם הדורות, על שגיאותיו ומוזרויותיו. הרב ברויאר ניסה להחזיר את הגלגל אחורנית אלף שנה , ושאלה אם זה מוצדק. 

בכל אופן מי שדוגל בכך, שיאמר בפירוש שזה מה שהוא עושה, ויחשוב אם היה רוצה לעשות כך בשאר תחומי ההלכה, ודי לחכימא.

אהיה הולך רכיל מגלה סוד, שר' חנוך הציע מאמר ל'המעין', יפה ומעניין כדרכו, אך העורך סירב לפרסמו כדי שלא להטעות את הקוראים הלא-מבינים כאילו ההגיון והצדק נמצאים כולם בצד הזה. בניגוד למה שר' חנוך היקר כותב – הרב ברויאר לא המציא נוסח חדש, אלא פשוט המשיך את מלאכתו של הרמב"ם להכריע בכל ענייני המסורה כהכרעת גדולי בעלי המסורה, כפי שבאה לידי ביטוי בכא"צ. ובניגוד לדברי חנוך – הפוסקים הסכימו להכרעה הזו, הבעיה הייתה ביישום שלה, שהרי לא היה ניתן לדעת מהי ההכרעה הסופית של בעלי המסורה, ולמרות כמה ניסיונות להתקרב להכרעה הזו, ניסיונות שנתקבלו לחלוטין גם ע"י פוסקי אשכנז, כמו הניסיון של הר"מ אבולעפיה לפני 700 שנה ושל המנחת שי לפני שלוש מאות שנה ועוד, ניסיונות שקירבו אותנו מאוד לנוסח המסורה ה'אמיתי' – רק בדורנו הצלחנו להגיע לנוסח הזה בוודאות של כמעט 100%. לא נכון מה שחנוך אומר שעומדת כאן מסורת אחת מול אחרת – כי ברוב הדברים המסורת האשכנזית הסכימה כבר לפני דורות רבים לבטל את דעתה מפני המסורת 'הנכונה', ולכן קיבלה את מנחת שי וכו'. כן נכון שבדברים בולטים מסוימים שעליהם נקבעה מסורת מסוימת, למרות שאוביקטיבית היא מוטעית, כמו הפתחות והסתומות במגילת אסתר ו'ויהיו' ימי נח ועוד הרבה פוסקים מעדיפים, כמו בשאלות הלכתיות אחרות, 'שב ואל תעשה עדיף' (ע"ע תכלת, עליה להר הבית, אכילת תרנגולי הודו ועוד, וכמובן שאני הקטן לא קובע כאן עמדה), ולהשאיר את המנהג המקובל על כנו, וכל זה לא קשור כלל לנידון דידן שבו יש לנו עכשיו אמצעים לדעת מה המסורה הנכונה והסופית של גדולי אחרוני בעלי המסורה כי שהכריע הרבמ"ם וכפי שהתקבלה הכרעתו ע"י כל הפוסקים ראשונים ואחרונים. מול זה עומד תנ"ך שיש לו הרבה זכויות בתיקון הנוסחים המשובשים בדורותיים האחרונים, תנ"ך קורן, שפשוט הנוסח שלו אינו מדויק על פי ההלכה, לא פחות ולא יותר. אז מה נשאר לדון כאן? מילא החבורה הירושלמית הקנאית מוכנה לשקר במצח נחושה, כפי שהעיד בצדק הרב לוין, מסיבות אידיאל וגויות קנאיות, ולומר שנוסח כא"צ אינו אמיתי ואינו נכון ואינו סופי וכו'. אבל אתה ואתם ואני והוא, שיודעים את האמת שהנוסח הזה הוא פשוט הנוסח הסופי של בעלי המסורה שלדעתם כולנו מחויבים – איך אפשר לדחות את האמת בשתי ידיים ללא שום סיבה מתקבלת על הדעת? נשגב מבינתי.

הק' יואל קטן

‏---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "Eliyahu Levin" <eliy...@gmail.com>
תאריך: 20 באוג׳ 2017 12:01
נושא: Re: 3: תנ"ך קורן מהדורת ציון

הבהרה!! 

בדבריי על שרלטנות לא התכוונתי כלל לרב חנוך, 

אלא לבעלי "מסורתנו". 

גם הרב נבנצאל נר"ו מתנגד לכא"צ (אינני יודע עד כמה) 

וחלילה שהייתי מכנהו שרלטן! 

נתכוונתי לקבוצה בירושלים של 'אפוטרופסים על התורה' 

והם שקרנים במזיד כדי להשיג מטרות שהציבו לעצמם בגלל "פרומקייט" פסולה. 

וכבוד הרב חנוך נר"ו במקומו, וגם כבוד הוצאת קורן במקומה 

והאמת והשלום אהבו! 

אליהו

בתאריך 20 באוגוסט 2017 בשעה 11:16, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:

כיון שאני משתף כמה חברים אני מדביק תחילה את הקובץ של חנוך 

ואח"כ אנסה להגיב על נקודה או שתים 

 

מהדורת קורן

 

1. קודשים – קדשים. אני כשלעצמי לא אוהב סימון שמבדיל בין קמץ קטן לגדול, מפני שזו הלבשה של מבטא אחד [ספרדי] על ניקוד אחר [טברני]. אך זה נעשה מקובל היום, וגם תנ"ך סימנים משתמש בו, ועוד. אולם אם מוכנים להשתמש בו, אזי יש לשקול בכובד ראש מהו המבטא הראוי לסימון.

מסורת הספרדים בידם לקרוא קדשים בקמץ גדול והקדשים כשיש חטף קמץ – בקמץ חטוף=קטן. מובן שמסורת זו משוללת כל היגיון דקדוקי, אולם היא מסורת ספרד מיום שיש שם יישוב ספרדי. כיוצא בו הם קוראים מחרת בקמץ רחב נעמי בקמץ רחב, ואף זה חסר כל היגיון דקדוקי, אך הוא מסורת ספרד מיום שיש שם יישוב יהודי, ואף בא"י קראו כך במאה ה-11. ועוד הגדילו הספרדים וקוראים כל עצמותי תאמרנה בקמץ רחב, אף על פי שזה מנוגד במפורש להוראות בעלי המסורה כמבואר בדקדוקי הטעמים שער ח [מהדורת דותן].

אולם כשנתחדש היישוב בארץ, החליטו מחדשי הלשון כבר לפני מאה שנים לקבל את המבטא הספרדי פרט לדבר הזה. הסיבה לכך הייתה שיקולים של הוראת העברית ולימודה על ידי המוני העולים החדשים שבאו, בצירוף שיקול דקדוקי. כך נוצר מבטא חדש שלא היה קודם לכן – הבחנה בין קמץ קטן לגדול כמו הספרדים, אך בקטגוריה הזאת הקמץ נהגה כקמץ קטן. אפשר להתווכח אם זו הייתה החלטה חכמה או לא, אך עובדה היא שהחלטה זו התקבלה על ידי הציבור. בעברית החדשה הנוהגת בארץ הכול אומרים שורשים [שמעת פעם על מישהו ש"יצא למסע שרשים" בקמץ רחב?] קודשים, ארוחת צוהריים, פועלו של האיש ועוד ועוד. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהאקדמיה החליטה לאחרונה להיענות ללחץ הציבור ולסמן בכתיב המלא צוהריים.

ומה יעשה הקורא במקרא בימינו? יש אומרים: עליו לדבוק במסורת הספרדים ולא לסטות ממנה.

אבל העובדה היא שהמוני העולים לארץ למדו את העברית במבטא המקובל בארץ, ולא במבטא הספרדי. הם למדו לומר אוהלו ופועלו וצוהריים וקודשים ושורשים. נוצרה בארץ קהילה של יהודים שדוברים במבטא דומה לספרדי, אך שונה ממנו בקטגוריה זו. אם כן, הקורא בתורה ושליח הציבור כשהוא מתפלל בנוסח המקובל בארץ, הרי עליו לבטא כמו המקובל בארץ. אין לו שום זיקה לספרדים ולמסורתם, כיוון שאינו ממשיך אותה אלא את המקובל בארץ. המקובל הזה כבר נוהג מעל מאה שנים, ולדעתי אין מנהגם של רבבות אלפי ישראל בארץ הקודש גרוע ממנהגם של קהילות בספרד או בתימן או באשכנז, שאף הם שינו מבטאים, הרכיבו חדש על ישן, שילבו דברים ממקורות שונים – וכל זה זכה ללגיטימציה מלאה בקהילותיהם מכוח היותם קהל קדוש. גם אנו בארץ קהל קדוש, לא פחות מאבותינו שבגלות. על כן יפה עשו במהדורת קורן שסימנו את המבטא כמקובל בארצנו הקדושה.

אמת היא שמי שיש לו מסורת ספרדית מאבותיו, הסימון הזה לא נוח לו. אך גם מסורת טבריה כשלעצמה אינה נוחה לספרדים, והם מצאו דרך להתגבר על כך. השאלה היא עד כמה חשוב להביט אחורה למסורות ההולכות ונעלמות, או להתחשב במציאות המקובלת בארץ. וזאת לדעת: חל בארץ טשטוש גדול בין מסורות העדות השונות, גם בקהילות האשכנזים, גם בקהילות הספרדים וגם בקהילות התימנים. מסורות רבות נשכחות ונעלמות, וחלקן ביד חזקה [כגון המאבק הפנים ספרדי – שהוא מלחמתה של תורה במובנו האמיתי - בין הרב עובדיה זצ"ל לאחרים, ואכמ"ל]. אך בעניין המבטא הזה דווקא הסימון המתאים למדובר בארץ הוא ההגיוני. וכאמור, פרט לספרדים שאוחזים במסורת אבותיהם, יש גם כמה רבבות אלפי יהודים שמדברים במבטא המקובל ואין להם מסורת ספרדית, ולהם הסימון הזה יועיל וייטיב.

2. החטפים. הרב ברויאר נלחם מלחמת חורמה בחטפים באותיות לא גרוניות. משימתו צלחה בידו בזכות כתב-יד יחידי, ובזה הוא החליט במודע לסטות מנוהגו של כתר ארם צובה. לא עמדו לו לבן אשר כל סגולותיו, בדבר הזה הרב ברויאר הפנה לו עורף, ונימוקו עמו. אולם מי שרוממות כתר ארם צובה בגרונו, אל יבוא בטענות לסימון חטפים הקיימים בכתר. סימון החטפים במהדורת קורן אינו חורג מן המקובל בתנ"כים. נכון הוא שקורן הלכו בתורה בעקבות היידנהיים והרבו בחטפים, ובנ"ך מיעטו בהם. זאת באמת חוסר עקיבות. אבל עצם הסימון אין בו פגם. מי ששונא חטפים אלה, אל יעיין בתנ"ך של בעלי המסורה, אלא ימציא לעצמו נוסח משלו. השאלה כיצד לבטא חטפים אלה היא שאלה אחרת. לדעתי צריך לקוראם בחטף, כמו שמבצעים כל סימן ניקוד אחר ככתבו וכלשונו. כך מורה בפירוש הרב מאזוז [בהקדמתו לתיקון סופרים לפי שיטתו], וכך נהגו בקהילות גרמניה בדור שלפני השואה. מי שלא רוצה להגותם, אלא להמציא קריאה שמנותקת ממערכת הסימנים הכתובה יש לו שורה של נימוקים מסברה, שכולם עומדים על עיקר אחד: אמנם כתוב דבר אחד, אבל אני עושה מה שאני רוצה. זו שאלה נכבדה, ואין כאן המקום להאריך בה. מכל מקום הסימון ברור הוא ויסודו מוצק.

3. הכתיבים המוטעים בקורן. המילה "מוטעים" דורשת בירור. כתר ארם צובה כבודו במקומו מונח, אך רבותינו האשכנזים השתמשו בנוסח טברני שונה. ידוע לנו שלפני רגמ"ה ורש"י ובעלי התוספות היה נוסח אחר בתורה, הכולל מקרים רבים שהרב ברויאר קרא להם מוטעים ומשובשים, ובכלל זה נוסח פרשת שמע שבתפלין ומזוזה של רש"י הסותר לנוסח הרמב"ם. אי אפשר להוציא לעז כזה על גדולי עולם שמפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. הניסוח הנכון הוא שהם החזיקו בנוסח כתיב אחר, ובסופו של תהליך התקבל נוסח הרמב"ם פחות או יותר.

 

4. "אין שום חכם שסובר שתנך קורן עדיף על ברויאר?"

זה העיקר – מסורת מול חידוש. תנ"ך קורן הוא דוגמה מובהקת של המשך המסורת בהעתקת והדפסת מקראות. הרב ברויאר הציע מהלך חדש – לחזור אחורנית אלף שנים ויותר, ולהגיע לנוסח של הרמב"ם. הצעתו נדחתה על ידי [כמעט] כל פוסקי הדור. אף אחד לא מציע לגרוס בפרשת נח ויהיו, והרב עובדיה סבר שאין לקרוא בספר כזה [לספרדים]. כיוצא בו איש אינו חושב לשנות את צורת שירת האזינו בגלל הרמב"ם. זאת אומרת שכל גדולי התורה בימינו שוללים הצעה זו. מדוע? כי הם סבורים שאמנם הכתר זכה לשבחים רבים אצל הרמב"ם, אך יש מסורת והיא עדיפה על הכול. כך זה בכל תחום הלכתי, וכך גם פה. האם מישהו יציע לחזור בהלכה לשיטת רש"י והרי"ף ולהתעלם מכל מה שנפסק אחריהם?

זה לוז הוויכוח המתנהל היום בין הרב דוד יצחקי, מחסידי הרב ברויאר, ובין יריביו אנשי "מסורתנו". הפוסקים שנדרשו לעניין [הרב ווזנר זצ"ל, הרב קרליץ ועוד] העלו שאלה פשוטה: האם הייתה מסורת מקובלת? ואם כן צריך ללכת לפיה. בגדול זה מה שעושה תנ"ך קורן, ואף הרב ברויאר הסכים שהתנ"ך של קורן משקף את המהדורה המסורתית. כך גם בשינויים במגילת אסתר – הרב ברויאר הוכיח באותות ומופתים שמנהג האשכנזים אינו מבוסס על הכתר ולדעתו הוא טעות של ממש, אך מנהג הסופרים הוא להתחשב במסורת. בכלל הסופרים נוטים ללכת לפי קסת הסופר, ובזה הם מקיימים את הוראת החתם סופר. בימינו השמיעו כמה מתומכי הרב ברויאר ביקורת חריפה על קסת הסופר, אך בעולמה של תורה אין דוחים דברי החתם סופר בלי משקל נגד מוכח, וכמדומני שרוב הפוסקים אוחזים בדעתו של החתם סופר בנידון זה.

סוף דבר, מהדורת קורן היא גם מהדורה נפוצה, גם מהדורה נוחה ויפה, וגם מהדורה שמשקפת את המסורת שהתגבשה והתפתחה במהלך הדורות. כמו כל מסורת, יש בה חוסר עקיבות, ואף נשתרבבו אליה דברים שאולי היו חסרי בסיס או משקפים מסורות אחרות, אך זו דרכה של מסורת.  מי שאינו מעוניין במסורת אלא בחדשנות רשאי להוציא מהדורות אחרות, אך אל יבזה את מי שאוחז במסורת.

ערכה של מהדורת קורן אינו רק בצד האסתטי, או בכך שרבנים חשובים בירכו עליה בשעתו. ערכה הוא בדברים שהועלו לעיל, והם מהותיים לכל מסורת.

ע"כ דברי חנוך 

לי אישית קשה להכנס לויכוחים דמוגגיים 

ואם נקלעתי אליהם לרוב ידי על התחתונה  

לוז הויכוח בין הרב יצחקי למתנגדיו 

הוא רעיוני בלבד. 

מדובר בקבוצה שסימנה מטרה: כתר ארם צובה מסוכן [ככל הנראה בגלל פרשיות מגילת אסתר הפתוחות] ליהדות. 

מעתה כל האמצעים כשרים להלחם נגדו. 

כולל הטעיית רבנים או הצגת שקרים וזיופים 

דוגמה לזיופים מתוצרתם בספר על צורת אותיות הסת"ם 

ותו לא מידי. 

מזל של תנ"ך קורן שזו הוצאה אשכנזית וקבוצה זו היא ג"כ אשכנזית 

לו היה תנ"ך קורן מופיע עתה והשרלטנים היו ספרדים היו יוצאים בתרועה רמה על תנ"ך קורן איך הוא מעז לשנות את צורת היתיב! 

ואיך הוא מנקד מרדֳּכי! ולמה מנקד סכֲכים!  

למה משליט עלינו מסורת יקית! ובניגוד למנחת-שי! 

[העובדות מעולם לא בלבלו את הכת הזו]  

ועתה בקשר לתנ"ך עצמו 

ציינתי בהתכתבויות שאמנם קורן ב55 השנים שינו ותיקנו באלפי מקומות 

אבל עדיין ישנם הרבה מקומות לקויים. 

למה להמשיך בניקוד אשביעך [סוף מזמור יום חמישי תהלים פא] דגש בכ'? 

בניגוד לכ"י וגם בניגוד למסורת אשכנז ולדקדוק כמ"ש בסידור עבודת ישראל?!  יש הו"א שניקוד זה נכון? 

גם אם אסכים למנחת שי בעניין הושיעה נא מלעיל [בניגוד לכל המקורות] 

השמטת הדגש מהנ' של הצליחה נא הוא ללא כל מקור! 

אני עוקב קרוב לשנה אחרי רשימות ר"מ ברויאר 'הנוסח ומקורותיו' 

שבוע אחרי שבוע רואים את עדיפות שיטת ברויאר של קביעת הנוסח ע"פ רוב כ"י ודפוס ונציה, אע"פ שאינני מציג להשוואה את נוסח קורן.  

תנ"ך קסוטו שהופיע עשר שנים לפני קורן ע"פ כ"י קהיר בנביאים ולנינגרד בשאר המקרא עולה בדיוקו על קורן. 

ספר תהלים נפוץ כיום בחלקו ע"פ כא"צ ובחלקו 'ע"פ קורן'. 

למה לשים געיא (מתג) בלמנצח כששום כ"י אינו עושה כן? 

ומה עם המעט? הלוים? 

כמדומה שאחרי שגם פרופ' מנחם כוהן אימץ את כא"צ עוד יותר מר"מ ברויאר ז"ל 

הרי נוסח זה יותר מקובל. 

ויש להצטער על ההוצאה המפוארת של ההפטרות עם כל המקרא ע"י ישיבת אור החיים ע"פ קורן! 

צריך להשאיר את הספרים האלה בחנות! 

או במחסנים של הישיבה. 

יש לי מסתמא להעיר על עוד נקודה או שתיים, או להתערב בויכוחך עם אוריאל, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. 

אליהו

 

בתאריך 14 באוג׳ 2017 22:27,‏ "גמליאל חנוך" <chan...@herzog.ac.il> כתב:

אוריאל, שלום

מצורף כמה מילים על דבריך בעניין מהדורת קורן

חנוך

מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‏‏נשלח: יום שלישי 15 אוגוסט 2017 11:45:10
‏‏אל: גמליאל חנוך
‏‏נושא: תנ"ך קורן

 

שלום רב הרב חנוך, 

יישר כח על תגובתך המנומקת. 

א. אני מניח שאני רשאי להעביר אותה הלאה.

ב. נראה לי שבפרט אחד קצת הפרזת:

האמנם הכול אומרים "ארוחת צוהריים"?!

ג. תודה על פריסת משנתך המסורתית. בהחלט מעורר מחשבה, ומוביל אותי לכמה שאלות:  

ד. הראשונה, מה ההבדל בין הנוסח שייסד הרב ברויאר, לבין הנוסח שייסדו חכמי מסורה לפניו, כמו הרמ"ה, או בעל מנחת שי? 

ה. מדוע בכל זאת נוסח קורן התעדכן מאז מהדורתו הראשונה בכמה פרטים (כגון קרי ו"כתיב בתהלים קמה, ח)? 

ו. לפי דבריך, לוז ההבדל בין השיטות הוא שתנ"ך קורן מבכר מסורת. אפשר להבין זאת בנוגע לקביעת נוסח המקרא. 

בנוגע לחטפים, כבר דובר על כך שיש מקורות שמעידים שיש מסורת איתנה לקרוא כשווא את החטפים שבאותיות שאינן גרוניות. 

בנוגע לקמץ קטן : כאן מאוד קשה להשתכנע ששיטת קורן מבכרת מסורת על פני סברא וחדשנות. 

בתודה ובברכה, 

אפ"ר

הודעה שהועברה
מאת: גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>
תאריך: 15 באוגוסט 2017 בשעה 17:57

אוריאל, שלום

כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר הנשמע.

אך כמובן מותר לך לשלוח לכל מי שתרצה.

לגבי הערותיך: 

אף ישראלי לא אומר צהוריים כמבטא הספרדי בקריאת התורה. זאת הנקודה.

לגבי החטפים, הנושא ארוך, הדגשתי רק נקודה אחת והיא חשובה: זו לא המצאה של קורן, אלא שיטה מבוססת, וכתר ארם צובה דגל בה.

לכן הקריאות לחסל חטפים אלה פירושן לשנות ולהתעלם מהניקוד של בעלי המסורה. מי שמציע את זה - שיאמר בגלוי ולא יסתתר מאחורי המצאות שווא שמערפלות את כוונתו האמיתית.

לגבי קמץ קטן - כתבתי שדעתי אינה נוחה מסימונו. אך אם מסמנים, ודאי בעיניי שיש מקום לסמן מנהג עם ישראל באלפי רבבותיו ולא דווקא מנהג ספרדים שהוא אינו כל כך רווח.

לגבי קורן והמסורת, גם כאן הדברים ארוכים. הכנתי מאמר והצעתי לר' ... לפרסמו .., הוא סירב מפחד שמא ישתכנע מאן דהוא לסטות מדרכו של הרב ברויאר, וזה בעיניו הדבר החמור ביותר. אין כאן המקום להאריך, אך היסוד שכתבתי נכון: קורן מייצג את הנוסח שהתקבל עם הדורות, על שגיאותיו ומוזרויותיו. הרב ברויאר ניסה להחזיר את הגלגל אחורנית אלף שנה , ושאלה אם זה מוצדק. 

בכל אופן מי שדוגל בכך, שיאמר בפירוש שזה מה שהוא עושה, ויחשוב אם היה רוצה לעשות כך בשאר תחומי ההלכה, ודי לחכימא.

בברכה

חנוך