מחמת
אוריאל פרנק
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 19 במרץ 2020 ב-23:57
Subject: 5: בריותא - סוטה יט, סע"ב
To:
1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עו עמוד א
לא אמרן אלא שלא נאכל מחמת מלחו, אבל נאכל מחמת מלחו - לא.
2. תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיב עמוד א
הני מילי - היכא דאינו נאכל מחמת מלחו, אבל האי כותחא - הרי נאכל מחמת מלחו
3. רש"י מסכת חולין דף קיב עמוד א ד"ה דאינו נאכל
דאינו נאכל מחמת מלחו - אינו נוח ליאכל מרוב מלח שבו עד ששורין ומדיחין אותו במים כעין מליחת בשר להצניע.
4. רש"י מסכת חולין דף קיב עמוד א ד"ה נאכל מחמת
נאכל מחמת מלחו הוא - כלומר נאכל במלחו הוא.
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 19 במרץ 2020 ב-19:01
Subject: 4: בריותא - סוטה יט, סע"ב
To:
1. בָּרוּר; בְּוַדַּאי; בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר (כמו: בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נָגַעְתִּי חולין ב, ב)
2. בָּרִיא; תַּקִּין; חָזָק
דקא הדרא מחמת בריותא - הא דקתני בדוקה ועומדת דקא הדרא בה מחמת בריותא הוא שאינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ולכך אינה רותתת דסמכא מעיקרא ואמרה כי מטינא למשתי לא שתינא ולא שנא קרב קומץ ולא שנא לא קרב לא שתיא כדמפרש ואזיל כל מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא ואפי' קירב הקומץ והא דמפליג בין קרב ללא קרב דקא הדרא בה מחמת רתיתא שאנו רואין אותה רותתת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים ואפילו היא טהורה ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות ולפיכך היא רותתת וכשמגעת לשתות חוזרת בה הילכך עד שלא קרב כו' וברייתא קמייתא דלעיל דקתני מערערין אותה במחמת ריתותא קאמר:
2. (יודע דבר) היטב, על דִיוּקו, על עומקו
'בר לבב' הוא כינוי לאדם ישר ומוסרי, ככתוב בתהלים: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (כד, א–ב). בַּר כאן פירושו 'נקי', טהור', 'צח' – מן השורש בר"ר הקרוב לשורש בה"ר. הקשר בין שני השורשים מתבטא למשל בקרבת המשמעות של שמות התואר בָּהִיר ובָרוּר.
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 16 במרץ 2020 ב-1:17
Subject: בריותא - סוטה יט, סע"ב
To:מצ"ב צילום מהדורות מתיבתא, ארט-סקרול וחברותא,
ולקמן פירוש ר"ע שטיינזלץ
שאלתי:
האם אפשר לפרש כאן "מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא"
= בִּגְלַל [שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל] בֻּרְיָהּ = סוֹמֶכֶת עַל חַפּוּתָהּ וְתֻמָּתָהּ [לשון שְׁלֵמוּת; תּוֹם]
- ע"פ רש"י סוטה דף ז עמוד ב ד"ה עמדי על בורייך - היסמכי על נקיותיך.
- כך נראה מהסיפא של "חברותא" [עמ' קצו], אך מהרישא [עמ' קצה] נראה ש"בריותא" הוא בְּרִיאוּת נפשית, חֹסֶן ואֹמֶץ.
פירוש ר"ע שטיינזלץ:
ושואלים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שר' עקיבא אכן סבור כך, תיקשי [תיקשה] לך היא גופה [עצמה] העמדה זאת של הדברים: מדוע משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה? והלא בדוקה ועומדת, שהרי היא כמודה שהיא טמאה!
אלא ודאי לא קשיא [אין זה קשה], הא [זו] שאמרנו שמשקים אותה בעל כרחה — הרי זה באופן דקהדרא [שחוזרת] בה מחמת רתיתא [פחד], שיש לחשוש שמא טהורה היא ורק פחד הוא שאחז בה, ואם תיבדק תימצא טהורה, והא [וזו] שאמרנו שאין משקים אותה — הרי זה באופן דקהדרא [שחוזרת] בה מחמת בריותא [בריאות], שהרי היא כמודה שנטמאה, ואין כאן סתירה בדברי ר' עקיבא.
והכי קאמר [וכך אמר]: כל שחוזרת בה מחמת בריותא [שהיא בבריאות], כשהיא בכוחה — כלל כלל לא שתיא [שותה], שהרי היא כמודה שנטמאה. והחוזרת בה מחמת רתיתא [פחד]; תלוי אם עד שלא קרב הקומץ, דאכתי [שעדיין] לא אמחוק [נמחקה] המגילה, אי נמי אמחוק [או גם כן נמחקה] כבר מגילה, שבמקרה זה שלא כדין עביד [עשו] כהנים דמחקי [שמחקו אותה] לפני כן — מצי הדרא [יכולה היא לחזור] בה.