בעקבות הפאנל: רווחים בתנ"ך לפי פיסוק הטעמים + מונח הבא לאחר טרחא בטעמי אמ"ת

[אוריאל פרנק‎]

קראו מלמטה: 

בתאריך 31 ביולי 2018 בשעה 17:01, מאת Chanan Ariel <chanan...@mail.huji.ac.il>:

שים נא לבבך שהאחריות על החלוקה לצלעות איננה כרונולוגית ואף לא לפי מחברי הפירוש אלא לפי ספרים.

‫ [יג]: תרי עשר. 2 כר’. כרך א: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה. (תשל"ג). ,XVIII,‏ 48, קיג; 7, כו; 16, עו; 13, יד; 12, ט ע’. לכל ספר שער מיוחד. ע’ IX‏-XVIII: מבוא לתרי-עשר. 88, קיג הע’: ספר הושע / מפורש על-ידי יהודה קיל. 7, כו הע’: ספר יואל / מפורש על-ידי עמוס חכם. 16, עו הע’: ספר עמוס / מפורש על-ידי עמוס חכם. 13, יד הע’: ספר עובדיה / מפורש על-ידי יהודה קיל. 12, ט הע’: ספר יונה / מפורש על-ידי אליקים בן-מנחם.- תרי עשר. כרך ב: מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה, מלאכי. (תשל"ו). XVI,‏ 37, סה; 10, כז; 9, ל; 11, כז; 7, יא; 35, סא; 13, יח, 4 ע’. IX‏-XVI,‏ הע’: הנוסח ומקורותיו. 37, סה הע’: ספר מיכה / מפורש בידי משה זיידל. 10, כז; 9, ל; 11, כז הע’: ספר נחום; ספר חבקוק; ספר צפניה / מפורש בידי מנחם בולה. 7, יא; 55, סא; 13, יח 4 הע’: ספר חגי; ספר זכריה, ספר מלאכי / מפורש בידי מרדכי זר-כבוד. ‬
 ‫ [יד]: ספר תהלים / מפורש בידי עמוס חכם. 2 כר’. (א): ספרים א-ב. מזמורים א-עב. (תשל"ט) [צ"ל תש"ם]. 60, תלא ע’.- (ב): ספרים ג-ה. מזמורים עג-קן. (תשמ"א). [8], נא, תריא ע’. ‬
 ‫ [טו]: ספר משלי / מפורש בידי מרדכי זר-כבוד <פרקים א-טז> ובידי יהודה קיל <פרקים יז-לא, מבוא ונספחות>. (תשמ"ד). 121, רפב, 19 ע’. ‬
 ‫ [טז]: ספר איוב / מפורש על-ידי עמוס חכם. (תש"ל). 42, שלג ע’. ‬

בתאריך 31 ביולי 2018 9:32,‏ "יוסף עופר" <Yosef...@biu.ac.il> כתב:

מסיבות של מבנה הפסוק לא הזדמנה חלוקה במונח שהוא תחליף דחי.

פסוקים שהייתה יכולה לבוא בהם חלוקת צלעות כזאת הם קצרים מדי מכדי להיכתב בשתי שורות, כגון:

ספר משלי פרק ה פסוק ח:

הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ      דַרְכֶּ֑ךָ

 וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב         אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ:

אבל חלוקה במשרתים אחרים שכיחה מאוד, למשל:

תהילים קז, ז

וימרו על ים  (טרחא מונח)        בים סוף (סוף פסוק) - כך במהדורת כתר ירושלים וגם מוסד הרב קוק.

תה' קט, טז - חלוקה במונח עילוי   (מוסד הרב קוק)

קלח, ב

קמב, א

קמז, ח

לב, ה

לז, כח

לשאלתך הנוספת:

זליגמן בער אומר בספרו 'תורת אמ"ת' (תרי"ב) עמ' 22:

ו. כלל כי לא יבא דחי סמוך לאתנח אלא בתנאי שיפול טעם האתנח בתנועה שלישית מן תבתו, ולולא כן יתהפך הדחי ויהי למשרת. ודומה דין זה כולו לדין ברביע מוגרש סמוך לסלוק.

נדמה לי שלא קדמוהו בעברית, אך ייתכן שחכמי האומות קדמוהו.

בברכה,

יוסף עופר 

בתאריך 31 ביולי 2018 בשעה 1:50, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

ג. הערה נוספת באותו עניין: 

ראוי לציין כי גם בחלוקה לצלעות שבתנ"ך, חילק הר"מ ברויאר לעיתים גם במקרים שיש משרת במקום מפסיק, כגון במונח שלאחר טרחא (כמו בתהלים כב, פסוקים כה; כז), 

אך איני יודע אם גם במונח שלאחר מונח.

אגב, האם ידוע לכם מי הראשון שניסח כלל זה, שמונח הבא לאחר טרחא או לאחר מונח, הוא תמורת מפסיק? 

ומה יש לכם להוסיף על אופן הקריאה בפועל, מלבד המחלוקת הנטושה בקרב בני תימן כמופיע במבוא של ד"ר אדם בן נון (עמ' 254 כאן)?

כ"ט, 

אפ"ר

בתאריך 31 ביולי 2018 בשעה 1:32, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

א. החלוקה בתהלים כב כו גם משפיעה על המשמעות, 

ומעניין שר"ע חכם מעיר בסוף פירוש דעת מקרא כאן: "בְּקָהָל רָב נמשך למטה, וכן הטעימו בעלי הטעמים".

א"כ, חוזרני מהשערתי המסופקת הנ"ל, ובוודאי שלא הוא חילק. 

ב. הנה סיכום ביניים: 

	מקור החלוקה לצלעות	דעת הרב ברויאר על החלוקה בדעת מקרא	האם תואמת את טעמי המקרא?
תרי עשר	אין לה מקור בכתבי היד	הסתייגות מפורשת
תהילים	יסודה בכתבי היד	"החלוקה נעשתה על ידי מערכת 'דעת מקרא' "	לא תמיד
איוב ומשלי	יסודה בכתבי היד	לקח אחריות

בתאריך 31 ביולי 2018 בשעה 0:35, מאת יוסף עופר <Yosef...@biu.ac.il>:

נכון שיש לפעמים שני רווחים בשורה אחת, ונמצאת השורה חלוקה לשלושה חלקים.

אך לא זו בלבד: יש גם מקרים שהחלוקה בדעת מקרא איננה מתאימה לטעמי המקרא.

בדפדוף מקרי מצאתי במזמור כב בתהילים:

כה       כי לא בזה (טעם משרת)        ולא שקץ ענות עני

כו        מאתך תהלתי בקהל רב         נדרי אשלם נגד יראיו    (חלוקה באתנח ולא בעולה ויורד)

כז       יאכלו ענוים             וישבעו

          יהללו ה' דרשיו (אתנחתא, חלוקה ראשית בפסוק)            יחי לבבכם לעד

בהקדמת הרב ברויאר בעמ' 31 שם הוא כותב:   "החלוקה לצלעות נעשתה על ידי מערכת 'דעת מקרא'.

בדקתי עכשיו ומצאתי משהו שלא הייתי מודע לו:

בספרי איוב ומשלי כתב הרב ברויאר "החלוקה לצלעות נעשתה על פי טעמי המקרא" - ובניסוח זה לקח אחריות על החלוקה הזאת. במשלי העיר בהערת שוליים כי כתבי-היד מיישרים את השורה גם משמאל, ולא כן נהג במהדורה זו.

ואילו בתרי עשר רשם הערת הסתייגות מפורשת, וזה נוסחה:

"החלוקה לצלעות לא נעשתה על דעתי, אף אין לה מקור בכתבי היד הידועים לי".

זכרתי את הנוסח הזה, אך לא הייתי מודע לכך שהוא מופיע רק בתרי עשר, וזאת משום שבכתבי היד כל ספרי הנביאים נכתבים כפרוזה ויש בהם פרשיות פתוחות וסתומות בלבד. 

אינני יודע מה הסיבה שדווקא נביאי תרי עשר הודפסו תוך חלוקה לצלעות, מה שאין כן בישעיהו ירמיהו ויחזקאל. אפשר שאחד מפרשני 'דעת מקרא' דרש זאת.

תודה על שאלתך שהבהירה לי את התמונה.

יוסף עופר

בתאריך 31 ביולי 2018 בשעה 0:13, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

אם אני מבין נכון, חלוקת השורות בתנ"ך במהדורת מוסד הרב קוק (ת"פ הרב ברויאר) ניסתה לחקות את הכתר בכך שיש רק ריווח אחד בשורה, 

ואילו בהדפסת 'דעת מקרא' הוסיפו (שמא ר' עמוס חכם?) לפעמים ריווח שלישי. 

נראה שזה וזה מחלקים ע"פ פיסוק הטעמים. 

בתאריך 24 ביולי 2018 בשעה 16:40, מאת יוסף עופר <Yosef...@biu.ac.il>:

שלום אוריאל,

אתה צודק כמובן ביחס לחלוקת ספרי אמ"ת: לא הרי הדפסת 'דעת מקרא' כהרי הדפסת התנ"ך במהדורת מוסד הרב קוק, שבה הרב ברויאר אחראי לחלוקת השורות.

 בברכה,

יוסף עופר

בתאריך 23 ביולי 2018 בשעה 22:49, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

שלום רב, 

 

האמנם צדק חנן כשאמר שהרווחים בתנ"ך מוסד הרב קוק לא היו על דעת הר"מ ברויאר? 

אני הבנתי שהר"מ ברויאר הסתייג מן הרווחים שבמהדורת דעת מקרא, אך הרווחים בתנ"ך שלו - הם מעשה ידיו, וכפי שמשמע מהנספח למהדורת התנ"ך בפרק "הפרשות והשירות בספרי אמ"ת", והערה 14. 

ההבדל ברווחים ניכר כבר מהפסוק השלישי בתהלים.

ייש"כ 

אפ"ר