בקשר ל"ריבה ריבי" וכד' (דהיינו המילה "ריבה" עם תוספת אחריה), מצאתי שצירוף כזה מופיע ארבע פעמים בתהלים (לה א שכבר הוזכר, מג א, עד כב, קיט קנד) ובכולם "ריבה" במלרע ולא במלעיל, גם כשהמילה אחריה איננה פותחת באות גרונית (במג א, יש טעם מתחת לב' וגם מעל לר', אך סומך אני על עמוס חכם שכתב ב"דעת מקרא" בהערה למטה, שהמילה במלרע. רק בתהלים לה א המילה שאחרי ריבה מתחילה באות גרונית).
לאור אלו יוצא שמי שאומר בתפילה "ריבה ריבנו", ריבה במלעיל, סוטה מכל הפסוקים הללו, ולכן יש לומר "ריבה" במלרע.
השאלה היא למה במקומות (בתהלים) שאין אות גרונית בראש המילה שאחרי "ריבה", בכל זאת הפכה המילה למלרע?
תשובה אפשרית: המקומות האחרים הושפעו מהמופע הראשון שבפרק לה א, וכך נוצר מטבע לשון שבו תמיד "ריבה" מלרע.
איני יכול לקבל לשון זוהאות רי"ש אינה גרונית ואינה נחשבת גרונית.יש לה משותף לגרוניות בעניין אי קבלת הדגש ותשלום הדגשמשם מה מלמדים בחלק מבתי הספר שהיא גרוניתאולי כדי לתרץ את הר' הצרפתי.וזה מלבד העובדה שהר' דגושה כמה וכמה פעמים בגלל 'אתי מרחיק'וזה לא שייך כלל בגרוניתאליהובתאריך שבת, 7 ביולי 2018 ב-20:59 מאת Jacob Jacobowitz <jaco...@gmail.com>:--יעקב חיים יעקובוביץ Jacob Jacobowitz