1 : מה בין בושה לכלימה? / משה אוסי
אוריאל פרנק
מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
Date: יום א׳, 16 ביוני 2019 ב-14:07
בענין "כפל הענין במילים שונות".נראה ומסתבר שאף שבשורש ובמקור יש משמעות שונה למילים הנרדפות וכל מילה עוסקת בצד אחר, הנביאים שהיו כופלים משליהם השתמשו במילה קרובה למליצה.בתאריך יום א׳, 16 ביוני 2019 ב-12:48 מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:באשר להערתך, כשיש מלים מקבילות במקרא נטיית מפרשים מסוימים לציין "כפל העניין במלים שונות"ידוע שהגר"א והרב מלבי"ם ז"ל שללו את זה בתוקףולכן בכל כפילות וכד' מראים מה נתחדש בשני.לענין הזליגה בוש-יבש ע"ו בפ"י יש בספר יואלשֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר:(יא) הֹבִ֣ישׁוּ אִכָּרִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ כֹּֽרְמִ֔ים עַל־חִטָּ֖ה וְעַל־שְׂעֹרָ֑ה כִּ֥י אָבַ֖ד קְצִ֥יר שָׂדֶֽה:(יב) הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם־תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כָּל־עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּֽי־הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן־בְּנֵ֥י אָדָֽם:עד כאן לשון יבשנעבור לפרק הבא וַיְקַנֵּ֥א יְיָ֖ לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ: וַיַּ֨עַן יְיָ֜ וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם:(כ) וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת:(כא) אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְיָ֖ לַעֲשֽׂוֹת:(כב) אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּֽי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם:(כג) וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּייָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן:(כד) וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר:(כה) וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם:(כו) וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְיָ֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־ יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם:העניין של כלימה=שתיקה עדיין צריך מחקר ברור שמרוב בושה וכלימה שאין מה לענות נאלמים דום!וכמ"ש בלשון חז"ל 'איכסיף' כשאין מה לענות.זה לעת עתהאליהובס"ד מה בין בושה לכלימה?
משה אוסי
המילים "בושה וכלימה" מופיעות בתנ"ך כנרדפים, וכך גם הפעלים משורשים אלה: "בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי" (ירמיהו ל"א י"ח); "אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי" (תהלים ס"ט כ'). והשאלה היא האם יש הבדל בסיסי בין שני הנרדפים האלה?
שורש בו"ש קרוב לשורש יב"ש, ונטיית העתיד 'יֵבוֹש' היא צורה משותפת לשני השורשים: "יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ".(תהלים ל"ה ד'); לצד: "יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמו מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" (תהלים ס"ט כ'); ולכן לא פלא הוא שה'בושה' קשורה לרוב ב'יבושת פנים'- בעת הבושה, כשמזלזלים בכבודו של האדם, מאבדים פניו את הלחלוחיות שלהם והאדם מחוויר כפי שמבטאים זאת חז"ל: "דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיוורא"=שאנו רואים [כשאדם נפגע] יורד צבעו האדום ומתחלף בלבן (חיוור) (בבא מציעא נ"ח ב'(, כנאמר בתהלים ל"ד ו': "הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל-יֶחְפָּרוּ" יש המסבירים את "יֶחְפָּרוּ" מלשון חפירה, כאילו טומן המתבייש את ראשו באדמה שהוא חופר, אך אנשי הלשון רואים כאן את הפועל "יֶחְוָרוּ", בחילופי פ/ו- עיצורים שפתיים שעשויים להתחלף כמו גו/גף, ופירוש הפסוק יהיה: המביטים אל ה' פניהם יאירו, ינהרו, ולא יחווירו.
למילה 'כְּלִמָּה' יש פן נוסף, ואת זה ננסה להוכיח מדיבורם של מרים ואהרן "בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח" (במדבר י"ב א'). שורש כל"ם קרוב לשורש כל"א, ורוב המפרשים מבארים את "תִכָּלֵם" כנרדפת ל "תִּסָּגֵר", לאמור עונשה יהיה שתישאר כלואה וסגורה. אך אם נשווה את המילה 'כְּלִמָּה' למילה הערבית 'כַּלִמָה/כַּלָאם, נראה שהשורש כל"ם משמעו גם דברים ודיבורים, כמו בביטוי הערבי המפורסם 'כַּלָאם פאצ'י=דיבורים ריקים. ואולי פירוש זה נמצא כבר במקרא כמו בפסוק מספר מיכה: "אַל-תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן לֹא-יַטִּפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת" (ב' ו')- מי שלא יטיף לא ישיג דברי כלימה קשים. משמעות זו של כל"ם=דיבור- עבְרה ללשון חז"ל בצורת 'כלום' (עפ"י בן יהודה יסודה: כל-אום, כל-מה, כלו-מה) המתפרשת כדבר מה, משהו: "הנֶהנה כלום מן העולם- מָעַל" (ירושלמי ברכות ט' ד'), כלום=בדבר, במשהו; ובשלילה "לא כלום", "שום כלום", "לא אמר כלום"=אין תוקף לדבריו; והגדילו לעשות בימי הביניים, כשיצרו צורת ריבוי ל'כלום' – "כְּלומים וממשים".
נחזור אל מרים. לאחר שמרים נענשת בצרעת, מוסיפים לה:" הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף". לעניות דעתי בנוסף למצב של כליאה וסגירות, נמנע ממנה הדיבור ואסור היה לה לדבר אף עם האישה שהביאה לה מזון, כי לשון הרע נעשה ע"י הדיבור ("מצורע=מוציא שם רע), והעונש על כך הוא מניעת הדיבור- היא עוותה בדיבור ולקתה באי דיבור, מידה כנגד מידה. ולולא דמסתפינא – אילו לא הייתי חושש, הייתי מכניס לכאן גם את הפועל "כְּלָאֵם" בפסוק: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (במדבר י"א כ"ח)- רוב המפרשים מבארים שיהושע מבקש ממשה שיכלא את אלדד ומידד המתנבאים במחנה. ואולי נפרש שראוי שמשה ימנע מהם את הנבואה, "יִכְלָא את הכַּלָאם', את הדיבור הנבואי שלהם; ומשה רבנו עונה ליהושע באותו קו דיבור ומחשבה: "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם"- ורוח ה' היא הנבואה ה'מִדַּבֶּרֶת' מפי הנביא. המלבי"ם בפירושו לישעיהו נ"ד ד': "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי"- מסביר את התקבולת בפסוק בכך "שבושה הוא המתבייש מעצמו, וכלימה הוא המקבל כלימה מאחרים".
לסיכום- ה'בושה' היא ביטוי חיצוני על פניו של המתבייש: הסמקה, השפלת פנים והרכנת ראש , ולפעמים היא הודאה באשמה, חרטה ובקשת סליחה, ואילו ב'כְּלִמָּה' יש ביוש רוחני כבד- 'כליאת הכַּלאם', הדיבור, ה"רוח המְמללא" שבו מביע האדם את מחשבותיו ואת רצונותיו; שללת ממנו את הדיבור- נטלת ממנו את נשמתו. וכפי שמסכם זאת הנביא יחזקאל: "לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה-לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ" (ט"ז ס"ג)- בגין כלימתך יסתתמו טענותייך, ובמציאות- אדם שמביא על עצמו "בושה וכלימה" משפיל עיניים ונאלם דום. "אוי לאותה בושה".
יום א׳, 16 ביוני 2019 ב-11:17 מאת Moshe Ossi <mosh...@gmail.com>:
בס"ד
לחברותא של תלמידי החכמים , הסנהדרין של משפ' פרנק, שלום וברכה,
בהיותי מעריך את ידיעותיכם, אני מצ"ב מאמר בשם "מה בין בושה לכלימה?", ואשמח לקבל מכם הערות ותיקונים. תודה ושבוע טוב.
נא להפיץ הלאה, נר לאחד נר למאה!
בכבוד רב: משה אוסי
מורה, מרצה ומדריך טיולים
טלפון: 09-8335016, נתניה
דוא"ל: mosh...@gmail.com
אוריאל פרנק
כ"כ נהניתיאוסיף על כך גמ' מעניינת במס' שבת עז: 'לבושה': 'לא בושה'. 'גלימא': 'שנעשה בו כגלם'. הייתי מעיז לומר שהגלימא היא שיבוש של הכ'לימה. מה תאמרו על כך?הן גם הלבוש וגם הגלימה באה לנו מאי בשישותו של אדם, לא כן?!
---------- Forwarded message ---------יפה מאודאוסיף לכך את שפירש אבי שליט"אשופטים (מ) {כה} וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ עד בוש. עד עיכוב, כלומר זמן ארוך: (רש"י) וכ"כ בשמות לב, א כי בשש משה. כתרגומו לשון איחור, וכן בשש רכבו (שופטים ה, כח.), ויחילו עד בוש (שם ג, כה.) וכו'.באמת צריך הסבר מה הקשר בין בשש (לשון איחור?) ל'בושה'.ר' גם בראשית ב, כה ולא יתבוששו תרגום אונקלוס וְלָא מִתְכַּלְמִין.וביאר אבא (הרה"ג ר' מרדכי גנוט) שליט"א כי הממתין זמן רב במקום אחד עוברים ושבים תמהים עליו. בתחילת הזמן מתרץ את עצמו בכה וכה אך בהמשך כבר מתבייש לעמוד כך ללא מעש זמן רב.מובנת איפה הנחתו של רש"י שהוא לשון איחור אך מבואר מתוכו למה הוא קשור לבושה וכלימה (תרגום!)
מאת: David Louck <david...@hotmail.com>
Date: יום א׳, 16 ביוני 2019 ב-15:19
ראשית, תיקון שגיאה בטקסט של משה אוסי:
"יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ" (הושע י"ג ט"ו) לצד: "יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמו מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" (תהלים ל"ה ד')
שנית, ללשונות שהוזכרו יש להוסיף גם את "חפי", כמו בפסוק "בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם" (יר' יד 3), לשון קרובה ל"חרף" ו"חפר".
אליעזר כמוֹן
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל rohav-...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/rohav-lashon.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwEs2Au4b7Zj1qcSh45SD%3D6AtHFe1m6YG%3Dto33jT8x9zRQ%40mail.gmail.com.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.
אוריאל פרנק
ר"י כספי בישעיה נד, ד:
ואל תכלמי כי לא תחפירי - אלו שני השמות, אע"פ שהם כמו שמות נרדפים, או שמות נרדפים אמורים, כמו "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (יש' כד,כג), הנה כבר אמרנו מפי הפילוסוף אבו חאמד (אלגזאלי) כי השמות הנרדפים, כמו שנאמר על דרך משל 'חרב', 'סכין', 'מאכלת', הנה לכל אחד הוראה מה מיוחדת כי ידקדק - וכן הוא לפי דעתי ענין כל שרש אחד בכל העברי - רק שהאחדות פעם במין קרוב ופעם במין רחוק; והקש על זה במקומות החמורים, ובאור זה 'אוצר יי'' יבא.
מאמר מתוך: בלשנות עברית 69 : תשע"ה
אוריאל פרנק
תשובה שקיבלתי מנוריאל עזרא <nurie...@gmail.com>
לדעת החשק שלמה (חשק שלמה שרשים מכון שלמה אומן עמ111) בושה הוא מלשון עיכוב כמו בושש. כשהאדם יש בו איזה פגם או אין בו באמת רק חושב שהוא פגם בעיני אחרים ולכן מעכב מלגלות שמא יתבייש,
שלב אחר כך זה כלימה שגם בלי שיתגלה הוא מתבייש מעצמו,
ואחר כך שהבושה גדלה עוד יותר לא רק שמפחד שיתגלה גם רוצה ל"חפור" ולהסתתר. כי חפירה עניינה לחפור מסתור בקרקע
ו"חרפה" הוא שם נגזר מפעל "חרף"
(ובסיפרו "יריעות שלמה" מוסד הרב קוק עמ' 549-550 פירש שחרף כלומר שאחד מבזה מישהו אחר שהוא עניין גלוי) והוא התפרסם גנות הדבר ברבים.ע"ש כי קיצרתי בדבריו והשמטתי הפסוקים מקוצר הזמן.
מאת: יהודה גנוט <a268...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 17 ביוני 2019 ב-2:42
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwEV4_%3Dmm9%2BiZwH0X-LbdXd1dU0gVJg1ZVinX3C1Eqb77w%40mail.gmail.com.