4 אנחנו / אנו - מדליקין
אוריאל פרנק
ה. הנוסחות בזמנינו בקהילות השונות
נוסח תימן –שאמי (כנה"ג)
הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועלהנחמות. שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותם בלבד. כדי להודות לשמך על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך[5]:
נוסח תימן – בלדי (ע"ח)
הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות, שעשית עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותן בלבד. כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך[6]:
נוסח הספרדים
הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים ועל התשועות. ועל הנפלאות. שעשית לאבותינו. על ידיכהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה הנרות הללו קדש. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלאלראותם בלבד, כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך וישועותיך[7]:
נוסח אשכנז-וספרד
הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות. שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל מצות שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותם בלבד. כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך[8]:
W
ו. שנויי גירסאות- וביאורים
הנוס' שלפנינו היא הכתובה במ"ס לפנינו
הנירות האילו[9] אנו[10] מדליקין על הישועות[11] ועל הניסים ועל הנפלאות,אשר[12] עשית [13]לאבותינו על ידי כהניך הקדושים[14], [15]וכל [מצות] שמונתימי חנוכה הנירות האילו[16] קודש [הם][17], [18]ואין לנו רשות להשתמש בהן[19]אלא לראותן בלבד[20], כדי להודות שמך[21] על נפלאותיך ועל ניסיך ועלישועתיך[22].
[א] וע"כ מש"כ בהגה לתקן אולי צ"ל ומדליק, או אולי צ"ל מתחיל. אינו נכון.
[ב] אך עי' בלקט יושר (שם עמוד קנב ענין ד): "ולאחר שאמר הנרות [הללו] היה מנגנין מעוז צור ישועתי". הרי דמבואר להדיא דהיינו אחר גמר כל הדלקת הנרות. וצ"ל דלאו סתראי נינהו והא דידיה הא דרביה בעל התרוה"ד. ועי' שם (עמוד קנא ענין ד): "ואמר מי שהדליק בב"ה צריך לומר הנרות הללו, אבל המשתתף אין צ"ל הנרות הללו". הרי שיש דינים באמירתו. וצ"ע.
[ג] יש להעיר שגם בהגמ"י כתב אחר ההדלקה, ואעפ"כ מבואר דהיינו בתוך סדר הברכות, וא"כ יתכן אף ששיטתו כן היא. וכן בשאר הראשונים לא בכולהו מוכרח דפליגי יעוי' היטיב.
[ד] ר"ל שנצטרך להוריד גם את העל השלישי ובזה שוב יגרע מהמנין, וצ"ל דלד' המט"מ לא יוריד רק אחד, וזה לא ניחא לא"ר מצד דקדוק הלשון.
[5] מנין התיבות 51, גם בזה י"ל כנ"ל כנגד 36 +8 שמשים + 6 אותיות נר חנוכה=51.
[6] מנין התיבות 46, גם בזה י"ל כנגד 36 +8 שמשים + 2 אותיות נר =46. ודע שמל' מהרי"ץ שהבאנו להלן בביאורים מוכח שאיהו שהגיה הגי' ע"פ מ"ס אך קודם לא נהגו בנוס' זה.
[7] מנין התיבות 38 ובלא המילים הנרות הללו הראשונים עולה 36, וע"כ לא גרסי לבסוף "ועל" "ועל" וכעי"ז כתב המט"מ והובא בא"ר יעו"ש. ויש אפשרות נוספת לא לחשב את המילים הנרות הללו השניות שבהמשך.
[8] אעיר על מנין התיבות בכולהו אף על פי שכבר כתבנו שהעיקר בזה דלא סבירא לן לחוש לזה, וכמש"כ רבינו השתילי זיתים, וכן נהגו רוב הקהילות. מ"מ להראות שלכל מנהג י"ל ג"כ הענין של מנין התיבות. והנה לגי' זו מנין התיבות 50, וי"ל כנגד 36 +8 שמשים + 6 אותיות נר חנכה=50.
[9] כ"ה גם במרדכי, אך כל הנוס' אומרים הללו, וכ"ה גי' שו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד, דפוס פראג סימן סו), ספר תשב"ץ קטן (סימן תקעו), רבינו ירוחם – (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב), רא"ש (שבת פרק ב), טור (אורח חיים סימן תרעו), הגהות מיימוניות (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג), ובס' לקט יושר (חלק א אורח חיים עמוד קנא ענין ד, ובע' קנב ענין א), וכ"כ האבודרהם (חנוכה), ובספר המנהגים (טירנא, חנוכה), וכ"ה בספר האגודה. ובשו"ת מהרש"ל (סימן פה), ומהרי"ל (מנהגים, הלכות חנוכה), ובשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), בית יוסף (שם), ובשו"ע ס"ד וש"פ.ביאורים- ועי' בפרי מגדים על או"ח – (משבצות זהב – אגרת): הנרות הללו כמו האלה תשבי, ומ"ש שם שוה לנקיבות כזכרים לכאורה נר זכר הוא וכן בדרז"ל אף הכלי בלשון זכר מטלטלין נר חדש לא ישן והקבוץ בנקיבה כמו אבות ופילגשים בהיפוך. י"ל ב' ידיעת אי שייך עיין בשערי תפלה לזמן הזה ההר הטוב יע"ש עיין מ"ש בפריי. ועי' בספר אמרי נועם - לחנוכה ויש לרמז זאת בנוסח "הנרות הללו אנו מדליקין", כי הלל"ו עולה ע"א, והם ל"ו ול"ה סנהדרין, מימין ושמאל, כנודע [עיין בברכ"ע מאמר אילו של יצחק פרק לב], ואחרי רבים להטות לטובה, אמן. ע"כ. ועי' בשו"ת בית יהודה (חלק אורח חיים סימן כא) כתב:... שהנרות ש"ח אנו אומרים עליהם הנרות הללו קדש הם ופירושא הוא ג"כ על הבזיכין שהשמן והפתילות נתונים בהם כפירש"י ז"ל בחומש ...
[10] נוס' הספרדים "אנחנו". וכ"ה בלקט"י שם.
[11] כ"ה גם בתשב"ץ, ובלקט"י, והגמ"י, אך י"ג התשועות, וכ"ג כל הנוס' היום. וכ"ה ברא"ש ובטושו"ע, ובאבודרהם. ואגודה, ובשו"ת מהר"ם, ורי"ו, ומהרי"ל ומהרש"ל, ויש להעיר ש"על התשועות הוא הראשון כ"ה בנוס' התימן בלדי הנ"ל, אך בשאר הנוס' הוא אח"כ. והוא או השני או השלישי. ובכל המקורות הנ"ל ראשונים ואחרונים הנוס' בסדר הוא על התשועות ועל הניסים על הנפלאות, מלבד האגודה, [ויש להעיר שכל הגי' שם מחודשת ושונה משארא, והובא נוס' לעיל, וכן גם גי' תימן שאמי (כנה"ג) שונה הרבה היא, ונראה שהשפיע על נוס' אלו מנוס' על הניסים יותר משאר הנוס' ודוק] ולקט"י. ועי' במט"מ שכ' לומר רק פעם א' ועל הניסים ונפלאות... ודחאו בא"ר, והבאנוהו להלן עיי"ש.
ביאורים-כתב מהרי"ץ בע"ח שם ז"ל: הנרות הללו וכו' כמו שהוגה בפנים כן הוא במס' סופרים שהעתיקו הרא"ש והמרדכי פ' ב"מ בלי תוספת ומגרעת. [א"ה, מוכח מדברי רבינו מהרי"ץ שאיהו שהגיה וקיים גי' זו בניגוד למנהג שרווח בזמנו, {ועי' מש"כ לעיל בזה ד' רבינו השתילי זיתים}, ונראה לכאורה שהיו אומרים כנוס' כנה"ג, ויש להוכיח כן מההוספות שיש בנוס' זו של ע"ח יותר מהנוס' במ"ס שלפנינו, ופליאה נשגבה היא על שכ' מהרי"ץ שהוא הוא הנוס' "כמו שהוגה וכו' בלי תוספת ומגרעת". בעוד שלפנינו הנוס' היא שונה הרבה {וכמו שהעתקנו שני הנוס' וכל מעיין יוכל להבחין בשינויים בנקל}, ודוחק לו' שהיה לו גי' אחרת, שהרי כתב: "כן הוא במס' סופרים שהעתיקו הרא"ש והמרדכי פ' ב"מ" ושם ברא"ש והמרדכי ג"כ אינו כן, ודוק. וצע"ג] בתחילה ישועה שהושיענו מיד צד ואח"כ ניסים נס המצאת פך השמן, ואח"כ נפלאות שנעשה פלא בשמן חוץ לטבע שהדליק ח' ימים. ואמר לאבותינו לבד כי נס השמן היה לאבותינו שלא נתבטלו ממצות הדלקת המנורה כאשר עבר אונסם. וסיים בה על נפלאותיך הקדים העיקר העיקר גבי הודאה מה שאין כן בפתיחה, סדר הדברים מונה והולך. וכ' הרא"ש והמרדכי שם, שהר"ם היה אומרו, ובזה ניחא שינוי נוסח הנרות מנוסח על הניסים שבתפילה, דשם פירט כל המעשה הן מהצלת השעבוד הן מגבורות שנתגברו הן מהעמדת דת האמת על תילו ודוק. עכ"ל. וכ' שפת אמת (ליקוטים – לחנוכה) בנוסח הנרות הללו [כמ"ש הטור] מקודם תשועה ונסים ונפלאות, שעל ידי ההדלקה מגיעים עד הנפלאות ואחר כך מודים על נפלאותיך ונסיך ותשועותיך כו'.
[12] בכל הנוס' אומרים שעשית. וכ"ה בכל המקורות הנז' מלבד בתשב"ץ ובהגמ"י וכן י"ג במהרי"ל.
[13] י"ג עם אבותינו, וכ"ה בע"ח למהרי"ץ, וכ"נ בנוס' תימן בלדי. אבל בכל המקורות הנ"ל אינו כן.
[14] עי' בנוס' ע"ח וכנה"ג שנהגו להוסיף כאן: "בימים ההם בזמן הזה", והדבר מוכח בעליל שנוס' זה הושפע ביותר מנוס' על הניסים, וכמש"כ לעיל, וגם בשאר ההוספות שם, יותר משאר הנוס', [שגם הם מיסוד עה"נ דוק]. ביאורים- עי' בסדר היום (סדר חנוכה) "וכן תקנו לומר אחר הדלקת הנרות, הנרות הללו אנו מדליקין וכו' על ידי כהניך הקדושים וכו', כדי להזכיר התשועה על ידי מי היתה והוא שבח לזרעו של אהרן, וכן תקנו בענין על הנסים שמזכירין בתפלה בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו': וע"כ. ועי' קדושת לוי (קדושות לחנוכה קדושה חמישית) לכן אמרו בנוסח דעל הנרות אנו מדליקין כו' 'שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים', ו'הנרות הללו קודש הם', ולכאורה התיבות 'על ידי כהניך' המה למותר, כי השבח הוא להבורא ברוך הוא בין אם בא על ידי כהנים או על ידי אדם אחר. אך לפי דברינו יתכן, שידוע שמדת כהן הוא בחסד (זוה"ק ח"א פז, א; רמד, א; השמטות רנו, ב), ואינם ראוים לעורר נקמות וגבורות, אפס הנקמה שהיה בימי חשמונאי כהן גדול, מתוך האהבה שאוהב את עמו בני ישראל הוא נוקם נקמות בצרינו, והוא 'גבורה שבחסד' כמו שכתבתי לעיל בשם אדומ"ר בוצינא קדישא ז"ל, וכיון שנצמח הנקמה בימי חשמונאי כהן גדול מתוך אהבה שאוהב אותנו, לכן על ידי כהנים היה ששרשם מחסד. לכן אמרו בנוסח דהנרות הללו 'על ידי כהניך הקדושים', להגיד על גודל האהבה והחיבה שאוהב האל הרחמן אותנו.
[15] כ"ה בכל הנוס' הנ"ל, וברוב ככל המקורות, אמנם י"ג שלא אומרים מילת וכל עי' בגי' בשו"ת מהר"ם, יש שלא גרסי כלל כל משפט זה וכל שמונת ימי חנוכה, כמו באגודה, ומהרי"ל, וי"ג מצותשמונת... וכ"ה לגי' א' במס' סופרים, וברא"ש, ובלקט"י. [ועי' לקמן שהבאנו מהא"ר שכ' שט"ס הוא ואין לגרוס כן, ויעו"ש מה שהערנו בזה] וי"ג שמונה ימי... וכ"ה ברי"ו,
[16] בכל הנוס' וברוב המקורות שם: הללו, מלבד בשו"ת מהר"ם, ובתשב"ץ, ובהגמ"י.
[17] וכ"ה בנוס' אשכנז וספרד, וכן הגי' בהגמ"י, ומהרש"ל, ואגודה, וכן י"ג במהרי"ל, וכ"ה בע"ח למהרי"ץ, ובתכלאל המבואר [וציין שם לגי' השנייה]. וי"ג הן, וכ"ה בתימן בלדי-תורת אבות, וע"ח-מהדורת רש"צ. וכ"ה בשו"ת מהר"ם, ובטור, ויש שלא גרסי כלל מילת הן, כמו שי"ג במס' סופרים, וכ"כ ברא"ש האבודרהם, ורי"ו, וי"ג במהרי"ל, וכן נוס' הספרדים. וכ"כ הא"ר שט"ס הוא, שא"כ יהיה לז תיבות, והביאו בשעה"צ אות יג. ויש גי' "קדושים" כמו בהגמ"י. ויש שלא גרסי כלל לכל המשפט "הנרות הללו קודש הן" כמו בתשב"ץ. וי"ג והנרות... כמו באגודה. והוא מחמת מה שלא גרס מקודם וכל שמונת... וכדלעיל.
ביאורים- עי' בספר חמדת ימים (חנוכה - פרק א): ואח"כ אומרים "הנרות הללו וכו' קדש הם", להגיד יקר תפארת הנרות האלו במקום רמיזתן... ואשרי אנוש יעשה זאת להעלות את הנרות בכוונה זו. ע"ש ע"ד הסוד.
[18] י"ג אין, כמו בתשב"ץ אך הוא מחמת מה שהשמיט גם המשפט הקודם עי' הע' קודמת.
[19] כ"ה ברוב המקורות הנ"ל, וכ"ג תימן בלדי- וכ"ה בתכלאל המבואר ותורת אבות, וע"ח-מהדורת רש"צ. אך בתכלאל ע"ח למהרי"ץ, אינו כן אלא בהם, וכ"ה ברוב כתה"י וכמו שהעיר בתכלאל המבואר שם אות ב. וכ"ג מהר"ם, ותשב"ץ, וכן נוס' אשכנז וספרד והספרדים. וברי"ו להשתמש לאורם [או לאורה], וכ"ה בהגמ"י, "לאורן". ובלקט"י, וכעי"ז באגודה "ליהנות לאורן", וגי' במהרי"ל.
[20] באגודה זולתי לראותן...וכ"ה במהרי"ל, [ושם י"ג דל"ג בלבד].
[21] כ"ה גם בתשב"ץ, אך בכל הנוס' לשמך. וכ"נ הספרדים ותימן. וכ"ה במהר"ם, ורא"ש והטור, ורי"ו, ובאבודרהם, ובמהרי"ל, ומהרש"ל והגמ"י, ולקט"י [ובאגודה "לשם קדשך], וי"נ "להודות ולהלל לשמך הגדול", ומקורו מהלבוש ס"ד. וכ"נ אשכנז וספרד. ומילת ולהלל כן י"ג במהרי"ל.
[22] כ"נ תימן בלדי, גם בסדר וגם בכפילות מילות ועל, אך גי' הספרדים שלא לכפול מילות ועל רק לומר פעם אחת בתחילה, וגם הסדר הוא קודם על נסיך ונפלאותיך וישועותיך, וכ"כ הכה"ח ס"ק כח. וכסדר הזה כ"ה בנוס' אשכנז וספרד [עם כפילות מילות ועל]. וכ"ג רי"ו, וגי' מהר"ם רק על נפלאותיך ועל ישועתך. וכן י"ג במהרי"ל, ובאגודה על נסיך ועל גבורתיך ועל תשועתך. ועי' במש"כ המט"מ שהובא בא"ר, שמצא נוס' שלא לכפול על בתחילה, וכ"ז מחמת ענין החשבון במנין התיבות יעו"ש.
ביאורים- ועי' בפרי צדיק בראשית לחנוכה "ואמר אחר כך בתיקונים שם ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה וכו', והוא כמו שאמרנו שנקרא חנוכה על שם חנוכת האור שמאיר בלב ישראל ונקרא הלב הר קדשי. וכן אומרים בחנוכה ועל הנפלאות וכן בנוסח הנרות הללו ועל נפלאותיך נפלאות הם דברים הנעלמים ומכוסים דברים שכיסה עתיק יומין שזוכין בחנוכה להתגלות על ידי נרות חנוכה" ושם אות [ג] כתב: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות. הנה נסים ונפלאות שייך בנס הנרות שהיה אז אבל תשועות זה שייך בענין המלחמות ואינו ענין לטעם נס הנרות שהיה אחר נצוח המלחמה וגם צריך ביאור הכפל נסים ונפלאות. אכן פלא הוא ענין מופלא ומכוסה משכל אנושיי ובקריעת ים סוף כתיב עושה פלא, כי על פי שכל אנושיי לא היה שום השגה מדוע יעברו ישראל בים ביבשה והמצרים יטבעו, כי היה קטרוג מה נשתנו אלו מאלו ועל כן איתא בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב) דקריעת ים סוף בעתיקא תליא. ע"כ.