של"ה פרשת בשלח תורה אור

[אוריאל פרנק‎]

של"ה פרשת בשלח תורה אור 

[...]

ז. מצינו עניני בית תפלה בתרין אנפין, דהיינו תפלה צריכה להיות בהכנעה כעני בפתח, כדכתיב (תהלים קב, א) 'תפלה לעני כי יעטף', ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב ב) כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות. אבל השירות כמו שירה דפרשה זו וכיוצא בו הוא להיפך, אין שירה אלא מתוך שמחה. עוד יש להתבונן, כתיב (שמות טו, א) 'השירה הזאת', ואמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה פכ"ג סי"א) עתה שירה בלשון נקבה, מהו הענין. עוד יש קושיא, בשירת האנשים כתיב 'השירה הזאת' בלשון נקבה, ובשירת הנשים נתהפך מלשון נקבה ללשון זכר, כדכתיב אצל מרים (שמות טו, כא) 'ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה', ו'להם' היא לשון זכר ד'להן' הוה ליה למימר. ואנשי הצחות והמליצה אומרים, שמרים עם הנשים לא אמרו שירה כי הנשים פטורות, רק יצאו בתופים ובמחולות לשמוח, ובאו כמה בחורי ישראל לראות בשמחתם, ואז צעקה מרים 'ותען להם' לכו לאהליכם במקום שאומרים האנשים שירה, וגם אתם 'שירו לה' כי גאה'. אבל רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה י; ילקוט שמעוני ח"א רמז רנ"ג) מנגדים דבר זה, שאמרו כמו שאמר משה רבינו ע"ה שירה וישראל ענו אחריו, כן אמרה מרים והנשים אחריה.

מכל מקום יש לתרץ קושיא זו עם קושיא אחרת, דאמרו אין גומרין הלל בשביעי של פסח אף שהוא יום טוב, משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי (טבעו) [טובעים] בים ואתם אומרים שירה (מגילה י ב). וכן אמרו רבותינו ז"ל (שם) על 'בצאת [לפני] החלוץ ואמרים הודו לה'' (דברי הימים - ב כ, כא) ולא אמרו 'כי טוב'. וקשה על זה הלא כתיב (משלי יא, י) 'באבד רשעים רנה'. ומהזהר (ח"א דף קכ"א ע"ב) הבנתי תירוץ, דלא שייך רנה באבוד רשעים אלא כשנתמלא סאתם ואין בהם מתום לגמרי, אבל כשלא נתמלא סאתם ויש בהם עדיין איזה דבר טוב, רק הקדוש ברוך הוא מאבדם בשביל ישראל, על זה אמר מעשה ידי. וכן היה, באיבוד הנעשה להם לא נתמלא סאתם לאיבוד גדול כזה, אלא הקדוש ברוך הוא עשה בעבור ישראל, וזהו שכתוב (שמות יח, ח) 'על אודת ישראל', וכן כתיב (שם א, יב) 'מפני בני ישראל', כלומר, בשביל ישראל שיראו נקמה נעשה איבוד גדול כזה. 

ח. אמנם שבעים פנים לתורה (במדבר רבה פי"ג סט"ו - ט"ז) נוכל לתרץ בענין אחר. ויתבאר על פי מדרש רבה (שמות רבה פכ"ג ס"ה) וזה לשונו: 'תשורי מראש אמנה' (שיר השירים ד, ח), עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא, שנאמר (תהלים צח, א) 'שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה'. ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה, בזכות אברהם שהאמין בהקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית טו, ו) 'והאמן בה'', היא האמונה שישראל נוחלין בה, ועליו הכתוב אומר (חבקוק ב, ד) 'וצדיק באמונתו יחיה', הוי 'תשורי מראש אמנה'. וקשה, עתידין שיאמרו לעתיד לבא הוא כפל, ודי היה בעתידין או בלעתיד לבא. גם זה צריך ביאור מה שאמרו באיזה זכות כו'. הענין הוא, מדת צדיקים הוא מיד שהובטחו לדבר טוב לומר שיר ושבח להשם יתברך מיד אף שעדיין לא נתקיים, כי זה הוא מצד האמונה שמאמינים בדבריו ברוך הוא וברוך שמו. ומה שמשה רבינו ע"ה איחר מלומר שירה עד שנעשו המעשים, הוא בשביל שעדיין לא היתה אמונה חזקה בישראל, והדא הוא דכתיב (שמות יד, לא) 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו', 'אז ישיר משה ובני ישראל' (שם טו, א), כלומר, אז באותו פעם שר משה ולא מקודם מיד שהובטח מהקדוש ברוך הוא שיבקע הים, משום שאז האמינו ישראל. כן מצאתי תירוץ זה בספר ברכת אברהם בהקדמה.

ועל זה רמזו רבותינו ז"ל בפרק חלק (סנהדרין צד א) בקש הקדוש ברוך הוא לעשות סנחריב גוג ומגוג, וחזקיה משיח. אמרה מדת הדין, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך ולא עשיתו משיח, וחזקיה שלא אמר לפניך וכו'. וקשה, והא 'מכתב לחזקיהו' כתיב (ישעיה לח, ט). אלא לפניך דייקא, כלומר, שלא הקדים לומר שירה קודם שעשית בפועל מה שהבטחת אותו, כי היה לו תכף להתלבש באמונה ולומר שירה לפניך קודם שעושה הדבר. ובזה מבואר המדרש שעתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא, כלומר, עתידין כשיתבשרו להגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא, דהיינו על הנסים שיבאו שיתבשרו עליהם יקדימו לשורר מיד, ויהיו בחוזק אמונתם כאילו נעשה. וזהו 'שירו לה' שיר חדש', ואחר כך כתיב 'כי נפלאות עשה', ואף על פי שעדיין לא נעשה הוא כאילו עשה. וזהו 'תשורי מראש אמנה', כלומר, תתחיל לשורר מראש, דהיינו מקדם אשר נעשה, וזה לך מצד אמונה. 

ט. ובזה מתורץ שהקפיד הקדוש ברוך הוא מעשה ידי (טבעו) [טובעים] בים ואתם אומרים שירה, כלומר, לאחר שטבעו בים אמרתם שירה, היה לכם להקדים ולשורר קודם הטביעה מיד לאחר הבטחה, להיותכם גבורי כח ואמיץ לב בהאמונה.

ומצינו מדה זו היתה בנשים יותר מבאנשים, ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים (סוטה יא ב), כי האמינו בה' ולקחו תופים ומחולות, כי האמינו בתשועת ה' אשר יעשה להם, ונתהפכו הנשים לגבורת האנשים להיותם אמיץ לב, והאנשים להנשים, על כן באנשים כתיב לשון נקבה ובהנשים לשון זכר, כך יש לתרץ קושיא זו האחרונה. 

י. אמנם לתרץ כולם ביחד. הנה כבר הקדמתי (אות ז) שהם שני עניינים הפכיים, תפלה היא בשערי דמעות, והשירה היא מתוך שמחה. עוד מצינו תרי פסוקי דסתרי אהדדי לכאורה. כתיב (תהלים ק, ב) 'עבדו את ה' בשמחה', וכתיב (שם ב, יא) 'עבדו את ה' ביראה'. על דרך הפשט נוכל לומר על התפלה שהוא עבודה שבלב (תענית ב א), ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות קה ב) צריך ליתן עיניו למטה ולבו למעלה. וענין עיניו הוא שיזכור האדם בשפלותו הוא שיעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רם ונשא, גם יזכור בעונותיו ואז יתמלא יראה ופחד ויעבוד ביראה. אחר כך ישים לבו למעלה להרהר בגדולות הבורא יתברך וביכלתו, וכי הוא יתברך האל הגדול הגבור והנורא, סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות וכיוצא בזה, ואז יעבוד בשמחה. הרי עיניו למטה מצדינו הוא ביראה, והלב למעלה מצדו יתברך, והוא בשמחה עוז וחדוה במקומו.