8 תביר אינו פסיק
אוריאל פרנק
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
תאריך: 7 באוגוסט 2018 בשעה 15:35
--מר אברהם נפח:1. נכונות פירוש בעל הטעמים לבמ' יט, יב ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר- מוכחת מפרשת מטות (במדבר לא יט):וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:2. "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר"הנוסח המתבקש מבחינה תחבירית הוא:"הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי - וטהר;ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי - לא יטהר.(השוה לנוסח השומרוני הנ"ל)[אפ"ר: כידוע, קושי כזה מוכיח פעמים רבות את קדמות הנוסח...]קושי זה הוביל כנראה לפרשנות (הדחויה, כנ"ל) שאין להזות בשביעי אלא רק בשלישי.בלשון אחר: זוהי לא רק דיסהרמוניה בין פיסוק הטעמים לבין הנגָנת הטעמים בפועל, אלא יש כאן "טעות חכמה" שעולה בקנה אחד עם החריגה התחבירית של "יטהר" במקום שצפוי "וטהר".-----------------------הודעה שהועברה
מאת: Uriel Frank < >
תאריך: 17 במרץ 2013 בשעה 19:22
נושא: [רוחב לשון] 6 תביר אינו פסיק
אל:
----- Original Message -----From: Simcha Kogut Sent: Sunday, March 17, 2013 3:46 PMSubject: Re: [רוחב לשון] 5 תביר אינו פסיקהנה דברים שכתבתי על שני פסוקים שנידונו כאן, ששולבו במאמרי:
שמחה קוגוט, "פיסוק טעמים המשתבש בקריאה המנוגנת הרווחת: דיסהרמוניה בין הכוונה לבין הביצוע והשלכות פרשניות", ישראל: מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין (בעריכת יוסף עופר ורפאל זֵר), ירושלים תשע"א, עמ' 205 – 233.
דב' ו, ו וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ
אף כאן מעמיד פיסוק הטעמים את "היום" כתיאור זמן של "מְצַוְּךָ֛", כך:
"{[(והי֞ו, הדברים הא֗לה) (אשר אנוכי מְצַוְּךָ֛, הי֖ום)] [על לבבֽך]}". אך בקריאה הרווחת, המאריכה בהפסקת ה"תביר" שבתיבה "מְצַוְּךָ֛", מועמדת חלוקה שגויה זו:
'{[(והי֞ו, הדברים הא֗לה) (אשר אנוכי מְצַוְּךָ֛)] [(הי֖ום) (על לבבֽך)]}', האומרת כביכול שהדברים אשר אנוכי מצווך יהיו רק היום, ולא מחר, על לבבך.
קריאה שגויה כזאת מועלית בתלמוד כאחת האפשרויות להבנת נוהגם של אנשי יריחו שהיו "כורכין את שמע":
"(משנה) ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: ... וכורכין את שמע... (גמרא) ... 'וכורכין את שמע' – היכי עבדי? אמר רב יהודה: אומרים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דב' ו, ד) ולא היו מפסיקין.[1] רבא אמר: מפסיקין היו, אלא שהיו אומרים 'היום על לבבך' (שם, ו), דמשמע: היום על לבבך, ולא מחר על לבבך" (בבלי פסחים נה ע"ב – נו ע"א).
הצגת האופן שבו היו אנשי יריחו "כורכין את שמע", לשיטת רבא, מייחסת להם דרשה המסרסת את הכתוב, שהרי אילו הייתה כוונת הכתוב לומר 'היום על לבבך, ולא מחר על לבבך', הייתה התיבה "היום" ממוקמת אחרי "על לבבך". אפשר שבשל הבחנה זו "לא מיחו בידם" של אנשי יריחו, שכן לשון הכתוב אינה פתוחה לדו-משמעות וכל השומע את קריאתם מבין שאין בה אלא דרשה.
. במ' יט, יב ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר
תחת "יטהר" הראשון שבנוסח המסורה בא בנוסח השומרוני: "וטהר"[2], גרסה התומכת בחלוקה של פיסוק הטעמים:
"{[(ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י) (וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י)] [(יטה֑ר/וטהר)]} {[(וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י) (וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י)] [(לא יטהֽר)]}".
יעקב ליכט מגייס בפירושו[3] את פס' יט[4] כהוכחה לכך שהנאמר בפסוקנו על היום השביעי נוגע להזאה, ואת "יטהר" יש להבין כ"ו[אז] יטהר". מכל מקום, הנוסח השומרוני מכוון אף הוא להבנה זו, והעמדת "וטהר" בסוף הקיסרות הראשונה בפסוק יב תואמת את "וטהר בערב" שבסוף פסוק יט.
בדין ציין מושקוביץ בפירושו[5] ש"אין כוונת הכתוב: אם יתחטא ביום השלישי, הרי שביום השביעי יטהר, ללא פעולה נוספת". דברי מושקוביץ מכוונים, כנראה, כנגד התרגום המכונה "יונתן", שתרגם:
פסבדו-יונתן: "הוּא יַדֵי עֲלוֹי מֵי קִטְמָא הַהוּא בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יִדְכֵּי; וְאִין לָא יַדֵי עֲלוֹי בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה, יְעַכֵּב עֲלוֹי, וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה לָא יִדְכֵּי".
ברור שחלקו השני של הפסוק הועמד בתרגום זה בניגוד לפיסוק הטעמים, כפי שמעידה התוספת "יעכב עלוי", המפרידה בין היום השלישי המושם ברישה של התנאי, לבין היום השביעי המושם בסיפה של התנאי.[6] החלק השני מקרין על הראשון וסביר שאף אותו קרא המתרגם – בניגוד לטעמים – כך:
'[(ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י) (וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר)]'.
מכל מקום, מושקוביץ לא ציין שהבנה כזאת עלולה להשתמע מהקריאה המוטעמת הרווחת, המאריכה את ההפסקה ב"תביר" יותר מאשר ב"טיפחא" ונשמעת כך:
'{[(ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י) (וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר)] [(וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י) (וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֖א יִטְהָֽר)]}'.
[1] אף דעתו של רב יהודה נוגעת, ככל הנראה, לשיבוש בהפסקה הראויה בקריאה, תוצר של התעלמות מפיסוק הטעמים. במקום לקרוא: "[(שמע ישרא֑ל) (ה' אלוהינו ה' אחד)] היו כורכין את שתי הקיסרויות שבפסוק ללא הפסקה ביניהן וקוראים באופן שהשתמע כאילו יש בפסוק פניה אל ה' שישמע [את /ל]ישראל, מעין: '{[(שמע ישראל) (ה')] [(אלוהינו ה') (אחד)]}', אך אין זו הדרך היחידה להבנת דעתו של רב יהודה. מכל מקום, אין שיבוש הקריאה הזה בתחום העיון שבמאמר זה.
[2] אפשר שזוהי גם הגרסה שעמדה לפני השבעים, שתרגמו: οὗτος ἁγνισθήσεται τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ καὶ τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ καὶ καθαρὸς ἔσται ἐὰν δὲ μὴ ἀφαγνισθῇ τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ καὶ τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ οὐ καθαρὸς ἔσται. אך אפשר גם שבתרגומם פירשו את "יטהר" הראשון כאילו היה "ויטהר/וטהר". בין כך ובין כך, תרגום השבעים מְפַסֵּק כמו הטעמים.
[3] יעקב ליכט, פירוש לספר במדבר [יא-כא], ירושלים תשנ"א, עמ' 190 – 193.
[4] (פס' יט) וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב.
[5] יחיאל צבי מושקוביץ , "ספר במדבר" (בסדרה "דעת מקרא"), ירושלים תשמ"ח, עמ' רכג.
[6] יש דמיון מה בתרגום החלק השני של הפסוק בין פסבדו יונתן לבין התרגום הלטיני, אך בשל השוני בתרגום החלק הראשון, נבדלים התרגומים האלה בהבנת הפסוק כולו ובמסקנה המעשית העולה מההבנות השונות. הפיסוק העולה מהתרגום הלטיני מצריך הבהרה. נוסחו הוא: aspergetur ex hac aqua die tertio et septimo et sic mundabitur si die tertio aspersus non fuerit septimo non poterit emundari. את חלקו הראשון של הפסוק הוא מְפַסֵּק ומבאר כמו הטעמים, שהרי הוא מפסיק לפני "יטהר" ומוסיף et sic (mundabitur) [= ואז (יטהר)]. בחלק השני של הפסוק הוא מְפַסֵּק בניגוד לטעמים, כך: '[(ואם לא יתחטא ביום השלישי) (וביום השביעי לא יטהר)]'. דומה שאף שהפיסוק של החלק השני של הפסוק אינו כפיסוק הטעמים, פיסוקו של החלק הראשון – התואם כאמור את הטעמים – הוא הקובע שההזאה צריכה להיות הן ביום השלישי הן ביום השביעי, ואין די בהזאה ביום השלישי בלבד כדי להיטהר ביום השביעי. לאחר החלק הראשון, החיובי ("הוא יתחטא בו ..."), מציג התרגום הלטיני את החלק השני, השלילי ("ואם לא יתחטא"), בפיסוק שונה, שמשתמע ממנו שאין די בהתחטאות ביום השביעי, שכן אם לא יתחטא גם ביום השלישי, לא יטהר ביום השביעי אף אם יתחטא בו. נמצא שהתוצאה המעשית העולה מתרגום זה אינה שונה מזו שעולה מפיסוק הטעמים. וודאי שאין להסיק מפיסוקו של החלק השני שהמתרגם קרא אותו לפי השיבוש של הקריאה המוטעמת הרווחת.
בתאריך 17 במרץ 2013 00:33, מאת Uriel Frank < >:
להלן תגובות נוספות,וכאן מה שכתבתי במאמר הנזכר:הרב ישכר תמר (עלי תמר לירושלמי מגילה עמ' קס"ב) מביא פסוק זה כדוגמא לקריאה בניגוד לטעמים שיש בה משום גילוי פנים בתורה שלא כהלכה (וכנשנה באבות ג, יא, אין לו חלק לעולם הבא!..), שאם לא הפסיק בטִפחא, משמע מקריאתו שֶדי להתחטא ביום השלישי כדי להִטהר (ביום השביעי).וראה זה פלא! כך מפרש ר"י אברבנאל (על אתר, עמ' צז:) בניגוד לטעמים: "לפי שביום השלישי כבר סר ממנו עיקר הטומאה... וכן הם חלאי האדם... ואם לא יתחטא במי הנדה ביום השלישי - והנה אז ביום השביעי לא יטהר"!
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל rohav-...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/rohav-lashon.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.
אוריאל פרנק
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
Date: יום א׳, 16 ביוני 2019 ב-1:36
Subject: Re: 10 תביר אינו פסיק
To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
