4 חֲטָאָה / חַטָּאָה

[אוריאל פרנק‎]

שלום

אני שב לדיון שהיה מזמן, ומוסיף קצת

1. ראשית, פירוש מעניין שמצאתי: הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק ז

(ז) עון ופשע וחטאה. טעמו מוחל את העון שהוא מזיד ואת הפשע שהוא מרד, כאלו לא היה רק חטאה, שוגג, אות וי"ו בוחטאה איננו וי"ו החבור כ"א וי"ו ההשתוות והתדמות כאות כ"ף, כי זה אחד משמושי וי"ו.

2. באתר "על התורה", שאליו מפנה אתר הרצוג, יש גם קונקורדנציה ומילון מקראי (באנגלית: BDB) לתנ"ך, הנוחים מאוד לשימוש: 

הצורה חֲטָאָה היא שם עצם בעל שני פירושים: א) עבירה, חֵטא   ב) קרבן חטאת (תהלים מ ז: זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ)

הצורה חַטָּאָה היא שם עצם: בארמית של עזרא (ו, יז): במשמע קרבן חטאת, ואילו בעברית של המקרא (בי"ג מידות) הצורה חַטָּאָה היא שם עצם, במשמע עבירה, חֵטא (אפשר לראות בצורה חַטָּאָה כבת הזוג הנקבית של חֵטא).

הצורה חַטָּאת היא שם עצם רב משמעי, כגון: 

א) עבירה, חֵטא 

ב) קרבן חטאת 

ג) עונש על חֵטא 

ד) טהרה מחֵטא 

בנוסף, הצורה חַטָּאָה יכולה להיות צורת נקבה של חַטָּא (בדומה לצורת הבינוני "חוטא"), שהוא דו משמעי: 

א. תואר השם (כגון: אֲנָשִׁים חַטָּאִים, בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה)

ב. שם תואר מועצם (כלומר תואר שמתפקד למעשה כמו שם עצם, כגון: מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים, פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים)

עיין שם. 

3. בישעיה ה, יח: הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה: 

מפרש ר"א אבן עזרא ׁ(כאן)

הוי מושכי העון, הטעם שיחזקו העון וכעבות העגלה חטאה, הם מושכים חטאה, והוא שם כמו חטאת, כמו נושא עון ופשע וחטאה [שמות ל"ד ז'], כי גם יהיה תאר השם:

נוסח פירוש ראב"ע במהדורת הכתר קצת יותר חלק ומובן: הדגשתי את ההבדל:

הוי מושכי העון, הטעם שיחזקו העון. וכעבות העגלה חטאה, הם מושכים חטאה, והוא שם כמו חטאה [בראשית כ, ט], כמו נושא עון ופשע וחטאה [שמות ל"ד ז'], כי גם יהיה תואר השם:

מה פירושו? 

נראה דר"ל שחַטָּאָה הוא שם עצם (=חֵטא, חטאת, חֲטָאָה), 

כלומר, הוא בא למנוע אותנו מלפרש שהעגלה היא "עגלה חטאה" היינו "עגלה חוטאת". אלא מושכים את החטאה, כמו עבות העגלה.

בכך הוא מסכים עם שאר המפרשים כמו רש"י שפרש כאן: "חטאה – חֵטא". 

ומה פירוש סיום דברי ראב"ע: "כי גם יהיה תואר השם"? 

נראה שר"ל שמילה זו יכולה גם להיות תואר השם, אך במקום אחר: בעמוס: "בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה".

כיו"ב, כתב ר"א אבן עזרא בשמות ל"ד ז': 

ומלת חטאה כמו חטאת והוא שם דבר. ואיננה כמו הממלכה החטאה כי היא תאר. ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה.

"ואיננה" - אין כוונתו שהצורה איננה זהה, אלא אע"פ שהצורות זהות לגמרי בניקודן, יש לצורה זו שתי משמעויות: 

• "שם דבר" / "שם עצם" - כמו בי"ג מידות: נושא עון ופשע וחטאה, וה"ה בישעיה ה, יח: הָעֲגָלָה חַטָּאָה.
  
• צורת נקבה של חַטָּא (מילה נרדפת ל"חוֹטא", באופן מלא או חלקי, ואכמ"ל בשיטות רד"ק והגר"א) - תואר השם, כנ"ל: בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה.

4. שאל ידידי רא"ס: 

למה צריך דגש בשמות ל"ד ז'? 

והשבתי:

ייתכנו כמה סיבות שיהיה "צריך דגש". 

אחת מהן: דגש שהוא חלק מ"תבנית" (אפשר לקרוא לזה: בנין/ משקל). 

כמו שבבניינים פיעל, פועל והתפעל יש דגש בע' הפועל, 

כך יש דגש חזק במשקל של המילה: כמו הדגש באות קוף: "(ביקּש) בקּשה", וכך גם במילה חַטָּאָה. 

ברם, המילה חֲטָאָה יצוקה במשקל שאינו דגוש, כמו המילים: 

אדמה, ברכה, לטאה, ענוה, קללה, ערבה. 

יש מילים שנפל ספק לאיזה משקל הן שייכות, כגון המילה "תקלה": 

הניקוד "תַּקָּלָה" (כמו בַקּשה) הוא המוכר, וכך מנוקד במשנה בכת"י קאופמן, וכך הכריעו במילון ההיסטורי, וכך ניקד ר' דניאל גולדשמיד במחזור ר"ה בתוספת "וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל גזרה רעה".

אך יש מחזורים שניקדו "תְּקָלָה" (במשקל של קטטה, ברכה) 

נראה דהוא הדין בנידון דידן: 

קיימות שתי מילים חַטָּאָה ו חֲטָאָה ולא ברור שיש ביניהן הבדל מבחינת המשמעות.

בהערת דעת מקרא [שמות לד ז] משמע שחַטָּאָה זהה למשמעות חֲטָאָה [כבשמות פרק לב: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה"], אלא שבפסוק זה יש הארכה של הצורות, כי מדובר באמירה איטית של י"ג מידות, ולכן הועדפה בשמות לד הצורה חַטָּאָה במשקל הדגוש. 

5. ידידי רא"ס שאל גם האם מבחינה לשונית אפשר לפרש ש"חטאה" מלשון חיטוי, וכאילו אמר נושא ומחטה ומנקה.

רעיון זה מופיע אצל אחרונים

ערוך לנר מסכת נדה דף לא עמוד ב ד"ה בגמרא ואיבעית אימא

תורה י"ל דוחטא את הבית אפשר לפרש על חטא ממש דנגעים באים על חטא ובפרט נגעי בתים באים ע"י שנבנה הבית לשם ע"ז כמבואר בזוהר וא"כ אפשר דוחטא הפי' שמוציא החטא ממנו ולזה הוצרך להביא התרגום וידכי ית ביתא כיון דמהפסוק לא מוכח כ"כ ולכן הביא עוד ראי' מפסוק תחטאני באיזוב דאיירי בטומאת מת שהטהרה היא באיזוב לבד ובטומאת מת לא שייך שבא ע"י חטא וא"כ ודאי לשון חיטוי הוא שאין לומר דתחטאני באיזוב הוא הטומאת צרעת שהרי שם לא האיזוב לבד הוא המטהר אלא צריך גם עץ ארז ושני תולעת ולכן ע"כ קאי על טומאת מת או עכ"פ גם על טומאת מת: 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת נשא ד"ה ובזה יובן

כן, וקשה לשוב וכו', וק"ל. העולה מזה, לרב הונא על ידי חטא גסות בא לידי לשון הרע גם כן, ועבר ושנה נעשה לו כהיתר, ולא ישוב בתשובה מאחר שלדעתו לא חטא כלל. ובזה יובן כוונת הש"ס דמועד קטן אמר רבי אמי למה נסמכה פרה למיתת מרים לומר לך מה פרה מכפרת וכו'. ר"ל באותו אופן שמכפרת פרה, כך מיתת צדיקים. ור"ל דאפר פרה הנקרא מי חטאת, שכולל ב' פירושים, א' לשון חטא, וב' לשון חיטוי וטהרה, וב' פירושים אמת זה נמשך מזה, וזה כוונת מוהרש"א, וק"ל מטהר טמאים ומטמא טהורים, כי מי שיודע שהוא טמא אז אפר פרה מטהרת אותו, אחר שחטאתו נגדו תמיד, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נא, ה) פשעי אני אדע. מה שאין כן מי שמחזיק עצמו לטהור, אדרבא מטמא אותו. כמו השקיות מי סוטה...

כ"ט

אפ"ר

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 21:24, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:

חוזר למה שאמרנו 

ראב"ע מבדל בין חטָּאה שם עצם מקביל לחטאת או חטא 

ובין חטאה באותו ניקוד נקבה של חַטָּא אדם חוטא 

בידול זה אינו מחייב שינוי ניקוד 

אליהו

הודעה שהועברה
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
תאריך: 20 במרץ 2017 בשעה 16:11
נושא: Re: [רוחב לשון] חֲטָאָה / חַטָּאָה 

עיקר הבאת דברי היעב"ץ היא משום שפירש בפירוש את השינוי בין הדגוש לרפה, מה שלא נמצא בשלמות בדברי הרא"ש.

לגבי תיבת 'חטאה', בדיוק כמו ב'חטאים', תיבת 'חטאה' בטי"ת רפה היא שם עצם 'חטא' בלשון נקבה, וכן מתפרש בפסוקים 'כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה' 'אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה' וכיוצא באלו.

ובטי"ת דגושה היא תואר לחוטא, וכן מתפרש בפסוק 'הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'.

השאלה היא מדוע בפסוק 'נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה' הטי"ת דגושה, למרות שלכאורה הכוונה לשם עצם של חטא ולא לתואר האדם החוטא (אא"כ נדחוק ונפרש שהכוונה שה' נושא עון ופשע, וגם נושא את חטאי האדם החוטא).

גם פסוק 'הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה' צריך ביאור.

באבן עזרא (שמות ל"ד ז') כתב:

ומלת חטאה כמו חטאת והוא שם דבר. ואיננה כמו הממלכה החטאה כי היא תאר. ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה.

האם בספריו הטי"ת כאן היתה רפה?

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 15:54, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:

כאמור, הרא"ש קדם בזה לריעב"ץ.

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 11:27, מאת טעמי תורה <tame...@gmail.com>:

מגליון 'תורת הקורא' פרשת מטות:

ל"ב י"ד: חַטָּאִ֑ים - החי"ת בפתח, והטי"ת בדגש. והוא תואר, שפירושו חוטאים. והקורא 'חֲטָאִים' בחטף פתח ורפה[1], משנה משמעות לשם עצם חטא בלשון רבים[2].

---

[1] כמו בפסוק: כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים (קהלת י' ד').

[2] ובגמ' ברכות (י' ע"א) איתא: הנהו בריוני (פריצים. רש"י) דהוו בשבבותיה דר' מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהילים ק"ד ל"ה) יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חַטָּאִים כתיב (קרי ביה חֲטָאִים שיכלה יצר הרע. רש"י), ועוד, שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם, בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.

וכתב שם היעב"ץ בהגהותיו: רש"י ד"ה חטאים כתיב קרי ביה חטאים. נ"ב חַטָּאים קרינן בפתח וטי"ת דגושה, והוא תואר, ענינו כמו חוטאים, אלא מדכתיב חטאים ולא כתיב חוטאים, קרי ביה חֲטָאים בחטף פתח, שהוא שם דבר של חטא בריבוים, והכוונה שיכלה היצר הרע שהוא סבת החטאים ויתמו החטאים והעונות ולא החוטאים זה פשוט. עכ"ל.

והיינו, שאע"פ שבפסוק כתוב 'חַטָּאִים' בפתח ודגש, שהוא תואר על האנשים החוטאים, בכל זאת, כיון שלא כתוב בפירוש בפסוק 'יתמו חוטאים', אלא כתוב 'יתמו חטאים', אפשר לדרוש את הפסוק גם שהכוונה 'יתמו חֲטָאִים' בחטף פתח ורפה, שהכוונה שיכלו החטאים עצמם. אך זו דרשה, ואילו פשוטו של מקרא קאי על החוטאים, שהרי מנוקד 'חַטָּאִים' בפתח ודגש.

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 10:47, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 20 במרץ 2017 בשעה 9:12
נושא: Re: הצעה להוספה לדקדוקי הקריאה 

בדקדוק דברי ברוריה כבר העיר תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף י עמוד א:
"חטאים כתיב. ואף על גב דהיינו נמי חוטאים בוי"ו דהא לא קרינן חטאים בחט"ף פת"ח, מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עֲוֹנוֹת".

אבל זכורני שהגר"א פירש שחַטָּאִים שבכתוב משמעו שמלאכתו בכך כמו נַגָּר וְחַיָּט, ואילו חוטא הוא במזדמן במקרה.

לפי זה מבואר ההבדל בין חטא לבין חטאת הקשה יותר.

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 8:54, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:

קשה קצת להסביר אם יש הבדל. המלה חַטָּאת היא פתח ודגש 

חֵטא הוא במשקל ללא דגש המלה חטאה בחטף היא הרחבה של חטא 

וחטאה בפתח ודגש הוא כמו חטאת. 

יתכן שהצורה הדגושה היא יותר כבדה 

אולי לפי זה חַטָּאים יותר חמור מחוטאים בניגוד לדברי ברוריה.... 

[דברי ברוריה בלא"ה אינם מתאימים לדקדוק ולמסורת הניקוד]

אליהו  

בתאריך 20 במרץ 2017 בשעה 6:45, מאת מייל בלבד <a3...@mehadrin.net>:

שלום וברכה.

 

ברצוני להציע להוסיף לדקדוקי הקריאה בפרשת כי תשא, דבר שטעיתי בו כשקראתי השבת, [ואף אחד לא תיקן אותי], והוא בתיבות "חטאה גדולה" המופיעות שלש פעמים בפרק לב, בפסוק כא כִּֽי-הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה , בפסוק ל אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה , ובפסוק לא חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה, ובכולם קראתי בטעות את הטי"ת בדגש חזק, וכמו בי"ג מדות נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה.

ובאמת רציתי גם לשאול מדוע ההבדל הזה?

  

 

--