במילון סוקולוף [עמ' 335] הושוו שני הביטויים האלה בפסחים מ, א (1) ובחולין לב, ב (2), ונתפרשו ככלי קיבול למים.
לכאורה נפלה כאן טעות:
גם אם נפרש כנ"ל בפסחים (ושלא כדמשמע מרש''י: דיקולא דמיא - רתיחת המים) -- בחולין נראה שהדל''ת ב''דָמיא'' היא שורשית, צורת הנקבה של דמי, והדימוי הוא ''כמונח בסל'' (יבש, ללא מים!).
אשמח לשמוע מה דעתכם.
בברכה,
חג שמח,
אפ''ר
1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מ עמוד א דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה, ולא סליק להו דיקולא דמיא מארבע רוחתא, ואתי לידי חימוץ.
2. תלמוד בבלי מסכת חולין דף לב עמוד ב
והאמר רבי שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה - כשרה; אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא; הכא נמי כמאן דמנחא בדיקולא דמיא!