- מקבל תיקון בהבנה - מבחינה קוגניטיבית, שיש לו תפיסה מהירה, וכשמתקנים אותו תוך כדי, הוא מבין מה מעירים לו [וגם מצליח לתקן].
- מקבל תיקון בהבנה - מבחינה רגשית, שלא נעלב, ואדרבה, מעוניין שיתקנו טעיותיו.
שנית, לעצם שאלותיך, כידוע נחלקו הפוסקים, וגם מרן ורמ"א.
אם כמרן, יש להחזירו על כל שינוי, גם כאשר לא הניע את השווא הנע [אלא אם יש מחלוקת אם השווא הזה הוא אכן נע!] וגם כשלא הדגיש - כל דגש מכל סוג שהוא.
אמנם, מישהו אמר לי שראה בפסקי תשובות שלפי מרן אין מחזירים על דגש קל - אך לא ראיתי זאת, ואיני מבין מאי שנא.
לרמ"א, יש להחזירו רק על שינוי משמעות, ולכן זה מורכב יותר:
1. כאשר לא הניע את השווא הנע. -- לפעמים יש עניין של שינוי משמעות (כגון, ילדה, שפטנו)
2. כשלא הדגיש דגש לתפארת הקריאה כמו ב"עִנְּבֵי" - לא להחזיר.
3. אם קרא מִמֶּֽךָ ולא מִמֶּֽךָּ או הפוך בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָּ במקום בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ - לא להחזיר.
4. אם הדגיש או הרפּה ב-כ-פ שלא כהילכתהּ כמו בָּלָק וּבָלָק - לא להחזיר.
מעביר למכותביי, לשמוע מה דעתם.