תהפך ה"י לתי"ו , כגון: "שפחה" - "שפחתו"

[אוריאל פרנק‎]

האם יש הסברים נוספים לתופעה שרש"י מסביר כאן?

 
 רש"י: ספר שיר השירים פרק ד פסוק א: צמתך - לשון דבר המצמצם: זה השבכה והקִשורים המצמצמין את השיער שלא יפריח לצאת. ולא יתכן לפרש לשון 'צומת' , שתהא התי"ומשורשת בתיבה , שאם כן היה לה להיות דגשה כשהיא נסמכת לה"י , לפעול בה פעולת נקבה , או לו"ו , לפעול בה פעולת זכר , כמו תי"ו של 'שבת' כשהוא נותנו לנקבה היאמדגשת , כגון "[חגה] חדשה ושבתה" (הו' ב , יג) , וכן לזכר "עולת שבת בשבתו" (במ' כח , י). ותי"ו של צמתך , שהיא רפה , על כורחנו באה במקום ה"י. ויהא שם הקישור'צמה' , וכשהוא סמוך , לתתו לזכר או לנקבה , תהפך ה"י לתי"ו , כגון: "שפחה" (בר' טז , א) תהפך לומר "שפחתו" (בר' כט , כד) , "שפחתה" (בר' טז , ג); וכן "אמה" (שמ'כא , לב) - "אמתו" (שם , כ) , "אמתה" (שמ' ב , ה); "ערוה" (שמ' כח , מב) - "ערותו" (וי' כ , יז) , "ערותה" (שם); וכן זה: 'צמה' , 'צמתו' , 'צמתה' , 'צמתי' , צמתך.