התרשים של פרלמן תמוה באשר ל"למען" ושגוי באשר ל"על". התרשים השני תקין.
פרלמן רואה תפקיד תחבירי גם לטעמים המחברים, ולכן הוא רואה איזו שהיא הפסקה קלה בטעם מחבר, שאחריו עוד מחבר לאותו מפסיק (כך הקדמא שבתיבה "למען", שאחריו מהפך בתיבה "ירבו"). לדידי, אין לטעמים הנקראים 'מחברים' תפקיד תחבירי, והם קיימים בגלל התפקידים האחרים (הפונטי והמוזיקלי) של הטעמים. השם "מחברים" מטעה, כי גם לחיבור - ולא רק להפסקה - יש משמעות תחבירית. לכן אני קורא לקבוצת הטעמים ה"מחברים" - "הטעמים שאינם מפסיקים", ואינני מוטרד ממצבים שבהם בא לפני טעם מפסיק יותר מטעם אחד שאינו מפסיק.
אשר ל"על" -- הוא מוטעם ביתיב, שהוא מפסיק בדרגת 'משנה', שלאחריו "האדמה", המוטעמת בזקף, שהוא בדרגת 'מלך'.
בברכה,
שמחה קוגוט
---------- Forwarded message ---------
מאת:
דוד מונק <dow...@gmail.com>Date: יום ד׳, 24 ביולי 2019 ב-21:45
א. כנראה הם לא רוצים להשאיר ג' מילים רצופות בלי לפרקם (חוץ מ"אשר נשבע ה'" אולי בגלל שתיבת "אשר" אינה נמנית)
שהרי בדרך כלל אין שלוש מילים רצופות בלי טעם מפסיק, והם נוקטים שהטעם המחבר בתיבת למען הוא במקום טעם מפסיק (ולא זכיתי להבינם).
ב. הם חילקו לפי הטעמים ו"על" הוא בטעם מפסיק, ואילו פרלמן לא סימן זאת כי זו הפסקה מטעמים מוזיקליים ולא מטעמי פיסוק.