בְּחַרבִּי וּבקַשׁתִּי או בִצלוֹתִי וּבבָעוּתִי

[אוריאל פרנק‎]

לדף היומי -  ברכות  ח, ב 

לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם,
 וַאֲפִילּוּ "עֲטָרוֹת וְדִיבון" (במדבר לב)...

בפרשת השבוע היתה דוגמה של תרגום אונקלוס שאיננו מתרגם למילים אחרות:

וַאֲנָא יְהַבִית לָך חוּלָק חַד יַתִּיר עַל אֲחָך דִּנסֵיבִית מִיְדָא דֶּאֱמוֹרָאָה בְּחַרבִּי וּבקַשׁתִּי :

https://www.mgketer.org/tanach/1/48/22  

אמנם, יש גורסים כאן באונקלוס תרגום (ואולי מקורו מתרגום ירושלמי?), כמובא באתר זה:  http://cal.huc.edu/showtargum.php  

בְחַרבִי וֻבקַשתִי / בִצלוֹתִי וֻבבָעוּתִי 

יעויין באתר זה בתרגומי ניאופיטי ועוד, 

ומעניין שאפילו התרגום המיוחס ליונתן מתרגם כאן כפשוטו! 

[ב"פרשה מפורשה" הערה ארוכה לבסס גרסת חלק מהתיגאן, כמדרש].

 

כפי שמעיר ר' יוסף בכור שור על בחרבי ובקשתי - אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

ומעניין שכולם מצטטים את רש"י ע"פ דרשת חז"ל, אבל שוכחים שרש"י מפרש קודם כל ע"פ פשוטו, וכפי שהעיר על אתר בצדק ר' יהודה קיל (דעת מקרא).

ומעניין שאף אחד מהראשונים (הנ"ל באתר הכתר) לא צטט כאן את אונקלוס.  

לסיום, הנה שלושה קישורים להרחבה בנושא "ואפילו עטרות ודיבון"

1. הרב עזריאל זילבר, רב בישיבת ההסדר שדמות מחולה 

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/19550  

 

2. 'אפילו עטרות ודיבון' – חקר גירסאות וחילופיהן - פורום אוצר החכמה

'אפילו עטרות ודיבון' – חקר גירסאות וחילופיהן

3. ר' אשר וסרטיל, ברכת אשר, ירושלים תש"ע-תשע"ג

במדבר, ל״ב:ה׳

"עטרות ודיבֹן" וגו'. כאן אונקלוס מתרגם שמות המקומות, ולא כדלהלן (פסוק לד ואילך) ולא כדלהלן (לג, מו), שם אינו מתרגם כלל. ועוד: כאן אונקלוס מתרגם "נבו" - בית קבורתא דמשה, כלומר על שם העתיד להיות, וזה קצת קשה. כששאלתי את ר' רפאל בנימין פוזן שי', ביקש לומר שאונקלוס מתרגם בפעם הראשונה של הופעת השמות בלבד, כשהוא מזהה אותם כפי שהם ידועים בזמנו שלו, ואין זה מתקבל על דעתי, כי למה לא יחזור על תרגומו? ר' דב רפל שי' טוען שמדברי הגמרא (ברכות ח סוף ע"א - לעולם ישלים אדם פרשיותיו וכו') מוכח שהתרגום לפסוק שלפנינו אינו משל אונקלוס, ראה "תרגום אונקלוס בבית הספר" (עמ' 62). וראה "תורה תמימה" על אתר (אות א) המפנה לתוספות (ברכות ח ע"ב ד"ה ואפילו עטרות ודיבון). לפי תוספות נקטה הגמרא דווקא "עטרות ודיבן", אף שאינם נקראים אחרת בתרגום אונקלוס, כיון שנקראים אחרת בתרגום ירושלמי, ועדיף לקרותם בשלישית בתרגום זה. לבסוף טוען בעל "תורה תמימה" שדברי רב הונא בר רב יהודה אמר רבי אמי "...אפילו עטרות ודיבון", מוסבים על הכתוב עצמו בלבושו העברי. לדבריו, כל הפסוק הזה נראה מיותר וגם אם ידלגו עליו לא יחסר דבר, לכן היתה הוה אמינא שאין חיוב לעבור על מקרא זה 'שנים מקרא ואחד תרגום' ורשאי לדלגו, קמ"ל שדין פסוק זה ככל פסוקי התורה. ע"כ. לעניות דעתי זה קצת נועז! (פ' מטות מסעי תשמ"ח)

ואמר לי בנדון שכני בבית הכנסת ר' יהודה גרינשפן שי', כי דברי רב הונא בר רב יהודה מוסבים לא על פסוקנו כי אם על "עטרות ודיבון" המוזכרים להלן (פסוק לד), כלומר יש לקרוא אונקלוס גם כשאינו מתרגם. אכן זה מסתבר, אך קצת קשה לי ששם הסדר הפוך - דיבון ואחר כך עטרות. וראה "נתינה לגר" הסובר כי תרגום אונקלוס שכאן אינו אלא "תרגום ירושלמי" (כפי שטען ר' דב רפל שי'). אך גם הוא אינו עונה על השאלה, למה אונקלוס פעם מתרגם ופעם לא. ר' רפאל בנימין פוזן שי' היפנה אותי הפעם לרבנו בחיי בפירושו לתורה, וכה דבריו: אמרו רבותינו ז"ל: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור 'שנים מקרא ואחד תרגום', ואפילו "עטרות ודיבון". הזכיר הכתוב הזה לפי שיש בהן שמות של עבודה זרה, שלא תאמר, כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב, אין לנו לתרגם הפסוק הזה, כי יש בו זכרון עבודה זרה. ועל כן באו החכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו, שלא להקל בו. ע"כ. והוסיף שם עוד על דרך הנסתר. עיין שם. (פ' מטות מסעי תשנ"ח) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': פסוקנו הוזכר בגמרא בקשר לחובת לימוד הפרשה עם תרגום אונקלוס: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עֲטָרוֹת וְדִיבֹן" (ברכות ח ע"א). וכתבו רש"י ותוספות שם: "אפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום", כלומר גם פסוק זה שאין בתרגומו שינוי מלשון המקרא, חובה לקראו "שנים מקרא ואחד תרגום" היינו "לקרוא שלש פעמים העברי" (תוספות שם ד"ה ואפילו).

מדבריהם עולה שבנוסחי תרגום אונקלוס שרווחו באשכנז לא נתרגמו שמות הערים אלא הועתקו כלשונן. בכך תומכים גם נוסחים מהימנים של תרגום אונקלוס, וגם שתי הערות מסורה לתרגום. בהערה אחת נכתב בקצרה: "עטרות ודבון קרא ותרגום". ובשניה נכתב בהרחבה: "בפסוק עטרות אין בו תרגום. וזהו תרגום מדויק ירושלמי: ... תרגום אחר ירושלמי: ...". כלומר המסורה מציינת שרק ב"תרגום ירושלמי" נתרגמו שמות הערים אבל לא בתרגום אונקלוס. עם זאת בכמה כתבי ידות וכן במהדורות הדפוס של המקראות הגדולות, החל ממהדורת ונציה רפ"ה, נשתרבב לתרגום אונקלוס נוסח "מכללתא ומלבשתא" המופיע ב"תרגום יונתן". נוסח זה באונקלוס היה גם לנגד רבנו בחיי. ואולם אין ספק שנוסח "מכללתא ומלבשתא" אינו משל אונקלוס ונשתרבב לתוכו מן התרגום הירושלמי ("יונתן") כמו שכתבו רוב מפרשי התרגום (ראה "אוהב גר"), בעוד שהנוסח המקורי באונקלוס כלל רק את העתקת השמות העבריים כעדות רש"י, תוספות והמסורה לתרגום אונקלוס. וטעם גדול לדבריהם: ראשית, הדגשת הגמרא "אפילו עטרות ודיבון" מסייעת לרש"י ותוספות. שנית, "עטרות ודיבון" מוזכרות גם להלן (בפסוקים לד-לח), אבל בכל נוסחי תרגום אונקלוס הן מופיעות שם בשמן העברי. ושלישית, אין דרכו של אונקלוס לתרגם שמות גיאוגרפיים פרט לשמות מסויימים. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

בהקשר דנן גם קצת קשה, שלהלן (פסוק לה), מתרגם אונקלוס "ויגבהה" - ורמתא, ולזה שמתי לב בדיוק כשחשבתי לומר, שמא אונקלוס מתרגם רק את השמות המקוריים הגויים של הערים שבני ישראל כבשון, אבל לא את השמות שבני ראובן, גד ומנשה נתנו לערים שהם עצמם בנו. (פ' מטות מסעי תשס"ב)

והנה ראה תרגום אונקלוס לספר דברים (א, ב) "קדש ברנע" - רקם גיאה. (פ' דברים תשס"ב)

וראה עוד בהקשר זה פסוקים מד-מה דלהלן (בפרק לג) - "בעיי העברים... מעיים...", שם מתרגם אונקלוס בנאמנות מדויקת לכתוב - "במגיזת עבראי... ממגיזתא", אבל מתרגם. (פ' מטות מסעי תשס"ד) וראה אריכות דברים בנושא "שמות גיאוגרפיים בתרגום אונקלוס" בדברינו לספר שמות (טו, כב).