2: תוספת אפ"ר להיבטים לשוניים בהר כה ו לְאָכְלָ֔ה
אוריאל פרנק
ויקרא כ"ה(ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃(ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃תרגום(ו) וּתְהֵי שְׁמִטַּת אַרְעָא לְכוֹן לְמֵיכַל לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְאַמְתָּךְ וְלַאֲגִירָךְ וּלְתוֹתָבָךְ דְּדָיְירִין עִמָּךְ.(ז) וְלִבְעִירָךְ וּלְחַיְתָא דִּבְאַרְעָךְ תְּהֵי כָל עֲלַלְתַּהּ לְמֵיכַל.
אונקלוס לְרַבָּאָה בְּהוֹן וּלְקָרָבָא
- לעומת: לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק עוֹלָם. (במדבר י"ח:ח) אונקלוס לִרְבוּ
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 8 במאי 2018 ב-10:54
Subject: תוספת אפ"ר להיבטים לשוניים בהר כה ו לְאָכְלָ֔ה
To: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
|
ה' מופקת = +אותה |
ה' נחה = שם הפועל מוארך |
|
1. בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: מנחת שי: ברוב הספרי' שתי ההי"הין במפיק, ובאיזה ספר יש בשניהן הקו של רפי. אולי רמזו למדרש רבה פ' י"ו, דאמרי' התם לעבדה ששת ימים תעבוד, ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו, ד"א, לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות, שנאמ' תעבדון את האלקים, וכתי' תשמרו להקריב לי במועדו. וכתב בעל יפה תואר שם סי' ח', שהה"א אינה כינוי כי הוא מקור כמו לְאָכְלָה לְקָרְבָה. וע"ע בהערה פירושים שונים על מה מוסב הכינוי הנקבי[1].
2. שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק ח לְעַם נָכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ־בָהּ:
3. דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק יט כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ..
4. ירמיהו פרק לב פסוק כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ ..
5. יחזקאל פרק ל פסוק כא בֶּן־אָדָם אֶת־זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב: |
1. בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כט ...וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: תרגום אונקלוס לְמֵיכַל 2. שמות פרשת תצוה פרק כט פסוק כט וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא־בָם אֶת־יָדָם: אונקלוס לְרַבָּאָה בְּהוֹן וּלְקָרָבָא
לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק עוֹלָם. (במדבר י"ח:ח' ) אונקלוס לִרְבוּ 3. שמות פרשת כי תשא פרק ל פסוק יח וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה ... אונקלוס לְקִדּוּשׁ
4. שמות פרשת ויקהל פרק לו פסוק ב ...כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל־הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ:
5. ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה ..
6. ישעיהו פרק כג פסוק יח .. כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְקֹוָק יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק: פ
7. ישעיהו פרק נה פסוק ב לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף בְּלוֹא־לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה ..
8. חגי פרק א פסוק ו זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ .. |
[1] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ב סימן טו
לעבדה ולשמרה. והלא גן לשון זכר, אלא לעבדה ולשמרה האדמה של גן:
אבן עזרא בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו
(טו) בגן לשון זכר ונקבה, וכן חבורו גנים גנות. והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה! רק פי' לעבדה על הגן שמפריו יאכל
רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו
לעבדה ולשמרה - בכנוי הנקבה ר"ל על האדמה שהגן נטוע בה, או אמר לשון נקבה על הגן, כי יקרא גנה בה"א הנקבה
ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו
(טו) לעובדה ולשמרה. וא"ת והרי גן לשון זכר הוא וכתב עליה לשון נקיבה, וי"ל דמוסב אדלעיל ויהי האדם לנפש חיה וה"ק ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה הנפש. וזהו שכת' מכל עץ הגן אכול תאכל, אתה מחוייב לעבוד לנשמתך ולהאכיל בה ומפרי הדעת תשמרנה.
רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו
(טו) לעבדה ולשמרה. ע"ד הפשט: לפי שכבר מנה הש"י את מאכלו הזרעים והפירות, הניחו עתה בג"ע שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות, ויטע לו שם כל מיני פירות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו, והיתה פרנסתו מעצי הגן, והיה משתהו מנחלי עדן ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, הרבה בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה בהיות כלו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד, ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחר התאוות ולא נמנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד. אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות, ושישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו, ולכך נתחייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה.
ויש לך לדעת כי לשעור תענוג האדם בגן, עתיד העולם שיחזור לתחיית המתים, כי בני תחיית המתים יתענגו כאחת הגוף והנפש ויהיו הרוב בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, כאדם הראשון קודם שחטא, ולכך נתחייב שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים, כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה. וטעם "לעבדה ולשמרה" יחזור אל אדמת הגן.
וע"ד המדרש: (פדר"א יב) לעבדה ולשמרה, מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר "לעבדה", שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם. שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר: (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור כל המצוה, שנאמר: לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר: (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". לעבדה ולשמרה, זו שבת, לעבדה, שנאמר: (שמות כ, ט) ששת ימים תעבוד, ולשמרה, דכתיב: (דברים ה, יב) שמור את יום השבת. לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, לעבדה, דכתיב: (שמות ג, יב) "תעבדון את האלהים על ההר הזה", ולשמרה, דכתיב: (במדבר כח, ב) "תשמרו להקריב לי במועדו".
וע"ד הקבלה: לעבדה ולשמרה, יש להתבונן בשתי ההי"ן אלו, כי היה ראוי לומר לעבדו ולשמרו, שהרי הגן לשון זכר הוא, כענין שכתוב: (שיר השירים ד, יב) "גן נעול", אבל ההי"ן אלו רמז לשתי ההי"ן שבשם, "לעבדה" ה"א ראשונה שבשם, "ולשמרה" ה"א אחרונה שבשם. וע"ז נאמר: (שמות כג, כא) "השמר מפניו", והמשכיל יבין.