דרשה לשבת בר מצווה של נעם (וישב)
אוריאל פרנק
דרשה לשבת בר מצווה של נֹעם
נפתח בחידה לפרשת וישב: מי בתנ''ך ביקש לָשֶׁבֶת, כמפורש בפסוקים, ומי רק לפי המדרשים?
לכבוד בר המצוה של נֹעם ישעי, נלמד את הפסוק במזמור ''לדוד ה' אורי וישעי'': "אחת שאלתי מאת־ה' אותה אבקש שבתי בבית־ה' כל־ימי חיי לחזות בנעם־ה' ולבקר בהיכלו".
בפסוק יש סתירה לכאורה, שהרב חנן פורת היה דורש ושואל:
"מה הרצון פה? לשבת דרך קבע בבית ה' כל ימי חיי, או רק לבקר - ללכת ולחזור?" והיה עונה: "הרצון הוא לשבת בבית ה' דרך קבע, אבל להיות בתחושה תמידית של ביקור".
אנו מתפללים שנֹעם וכולנו נזכה לחיות את התירוץ של הרב חנן, וכמו שכתוב "וארשתיך לי לעולם": שנישאר צעירים, ירוקים ומתחדשים עד מאה ועשרים, בחיים בכלל ובחיינו כיהודים.
ההתחדשות בעבודת ה' היא גם בהרגשה, "בכל יום יהיו דברי התורה בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם". שלא נתרגל לדברי התורה ולתפילה, לקריאת שמע ולהנחת תפילין; שלא נשתעמם, אלא נמצא בהם תמיד ענין, כוונה וחידוש, גם אם כל ימי חיינו נשב בבית ה' ונניח את אותו זוג תפילין.
אבל יש גם התחדשות בהבנת השכל: שנהיה מוכנים לחדש את ההבנה שלנו, גם אם התרגלנו לחשוב למשל ש"ביקור" זה כמו בעברית שלנו -- הַגָּעָה לזמן מוגבל למקום כלשהו, כמו ביקור בבית הארחה -- כשאנו ניגשים ללמוד תורה צריך להתחדש תמיד: לחשוד שמא למילים יש משמעות אחרת. ואכן זה המצב במילה "ביקור"!
בעקבות ר' מנחם בן סרוק, המילונאי העברי הראשון (מחברת: 'בקר'), מפרש רש"י שלבקר הוא מלשון בקרה ובדיקה. 'לבקר בהיכלו' פירושו: לעיין, להתבונן ולהפעיל את חוש הביקורת. גם מי שזכה לשבת בבית ה' כל ימי חייו, צריך בקרה ובדיקה מתמדת, שעבודתו את ה' היא לרצון, להתבונן ולעיין בתורה, ולוודא שהתורה שאנו לומדים ''דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום''.
דרך אגב, גם מצות ביקור חולים, עיקרה הביקורת והבדיקה מה החולה צריך.
נסיים בפירוש של ר' דונש בן לברט, שאותו כנראה מעדיף רש''י:
'ולבקר בהיכלו' - פירושו להירָאות בהיכל ה' בכל בוקר ובוקר. לכן אין שום סתירה בפסוק: דוד ביקש לשבת כל ימי חייו לחזות בנועם ה', ולבקר, כלומר לבוא בקביעות בכל בוקר לבית המקדש.
אנו מברכים את נֹעם, ואת כולנו, שיהיה לנו כח התמדה, לבוא בכל בוקר עד מאה ועשרים אל היכל ה', אל בית המקדש, ובינתיים, למקדש מעט.
שנזכה בימינו לחנוכת המזבח!
שבת שלום