יישר כח!לגבי הסעיף הראשון, דומני שיש חשש לשינוי משמעות גדול הרבה יותר.
הנה קטע מתוך עבודה סמינריונית שכתבתי "פיסוק פסוקי תהלים":
תהלים צב יג: {2%}
צַדִּיק - כַּתָּמָר יִפְרָח;
כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן - יִשְׂגֶּה.
צַדִּיק כַּתָּמָר, יִפְרָח;
כְּאֶרֶז, בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.
א. כדי להבהיר שכַּתָּמָר הוא תיאור של יִפְרָח (הנשוא), ולא של צַדִּיק (הנושא), יש להפסיק כפי שמורים הטעמים לאחר צַדִּיק.
ב. יש לקרוא: "כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן - יִשְׂגֶּה". גדולת הצדיק נמשלת לגדולת הארז שבלבנון. הביטוי "אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן" מופיע יותר מעשר פעמים במקרא, ואין שום טעם (-תרתי משמע) לפצלו.
א. צדיק כתמר - יפרח. איזו צידקות יש בתמר?
ב. יש כאן הקטנה וצִמצום. הארז בלבנון הוא סמל לגדולת הצדיק, אבל כשמשבשים, הצדיק הוא שגיא בלבנון בלבד.
ומה בכלל יש לצַדִּיק לחפש בַּלְּבָנוֹן? אדרבה! שפיל לסיפיה דקרא: בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ!..
את הניגון ניתן לשנות בקלות כראוי, בפסוק זה ובשני הפסוקים הבאים גם כן.
תהלים צב יד: {0%}
שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה';
בְּחַצְרוֹת ëלֹהֵינוּ, יַפְרִיחוּ.
שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה';
בְּחַצְרוֹת, ëלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.
פשוטו של מקרא תואם את חלוקת צלע ב' לפי הטעמים, ונושא המשפט - הצדיקים, שהם יוציאו פרח בחצרות בית המקדש.
פיסוק משובש זה גורם למשמעות אווילית, הקרובה לחירוף, המייחסת לצור העולמים הוצאת פרח (= שינוי והתפתחות), וגם ריבוי, ח"ו!
תהלים צב טו: {5%}
עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה,
דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים, יִהְיוּ
עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה,
דְּשֵׁנִים, וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ
כוונת הפסוק (וטעמיו) שהם יִהְיוּ: דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים.
משמע שהם דְּשֵׁנִים עתה, ואנו מתפללים שהם יִהְיוּ: רַעֲנַנִּים!
תהלים צב טז: {0%}
לְהַגִּיד כִּי-יָשָׁר ה';
צוּרִי, וְלֹא-עַוְלָתָה[1] בּוֹ:
לְהַגִּיד כִּי-יָשָׁר ה';
צוּרִי, וְלֹא, עַוְלָתָה בּוֹ:
המילים וְלֹא-עַוְלָתָה מוקפות ולכן אינן ניתנות לשום הפרדה. יש לבטאן כמילה אחת.
פיסוק משובש זה עלול להשתמע כחירוף, המייחס עַוְלָה לצור העולמים.
******************