יידוע "חסר" בצירוף שם ותוארו
אוריאל פרנק
"והקרן קיימת לו לָעולם הבא. כצ"ל הלמ"ד בקמץ לתשלום ה"א הידיעה, כי לְעולם בשוא יש לה משמעות אחרת, ופירושה לתמיד".
הערה זו באה לדחות את הנוסח "לְעולם הבא".
נראה שעיקר טעמו מפאת הכלל הדקדוקי "תואר השם יתאים לשם שאותו הוא מתאר במין, במספר וביידוע" (ולכן כתב "כצ"ל הלמ"ד בקמץ לתשלום ה"א הידיעה"). ואילו הנימוק שכתב על שינוי משמע - במחי"ר דחוק, שהרי "דבר הלמד מעניינו", וכל השומע תכף "הבא" יבין כהלכה.
בסידור "רינת ישראל" שהדפיס הרב ד"ר שלמה טל ז"ל בנוסח "הספרדים ועדות המזרח" (ירושלים, כסלו תשל"ו) לא השווה את מידותיו: לפעמים הדפיס "לְעולם הבא" ולפעמים "לָעולם הבא".
על חוסר עקיבות זה העיר לו מו"ר פרופ' משה בר-אשר הי"ו (במאמרו המפורט, עמ' 275 בקישור זה), והעדיף את הנוסח "לְעולם הבא" האופייני ללשון חז"ל (ומצוי מעט במקרא). בעקבות מאמר זה תוקנו הרבה פרטים במהדורות "רינת ישראל" הבאות, אך חוסר עקיבות זה נותר על כנו.
"עולם הבא" נמצא פעמים רבות בלשון חז"ל, הן בדפוסים והן בכתבי יד (כפי שניתן לראות באתר הכי גרסינן, למשל), וגם מוכר למתפללים יוצאי אשכנז מנוסח מאמר חז"ל "כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא" (ע"פ בבלי מגילה כח, ב; וכן נוסח סדר רב עמרם גאון ועוד).
במאמר המצ"ב (עמ' קל"ג והערה 116, הממשיכה גם לעמ' קלד!) מובא שיש עדויות רבות לניקוד "לְעולם הבא" בסידורים שונים.
לכן, ניתן לראות בנוסח זה, ה"מוקשה", הסורר והסוטה מכללי הדקדוק, את הנוסח המקורי (על פי סברת רבינו תם, שיש יתרון ל"נוסח המוקשה", ובניסוח המדעי "לקסיו דפיקיליו").
לסיכום, יש מקום לשני הנוסחים, ולענ"ד אין חיוב לדבוק תמיד באחד מהם, וכמו שהורונו חז"ל במקרים דומים: "נימרינהו לתרווייהו".
והאמת והשלום אהבו.
כנלענ"ד. אפ"ר