2: יהושע / הושע / ישוע בן נוּן / נוֹן
אוריאל פרנק
"וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדו לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנו, וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם - בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ"
רד"ק (דברי הימים א א, ז):
ורודנים - כתוב ברי"ש ראשונה, ובספר בראשית כתוב בשני דלתין ודדנים, ולפי שהדל"ת והרי"ש קרובים בכתבן, והרואים בספרי היחסים הנכתבים בימים הקדמונים יש שהיו קוראים בדל"ת ויש שהיו קוראים ברי"ש, ונשארו השמות לפני בני אדם בדל"ת וברי"ש, לפיכך נכתב בספר בראשית באחת מהקריאות ונכתב בספר הזה באחרת להודיע כי הכל שם אחד ואם זה קורא בדלי"ת וזה קורא ברי"ש, וכן רבלתה ברי"ש ודבלתה בדל"ת, וכן רעואל ברי"ש ודעואל בדלי"ת, וכן תשתנה הקריאה בוי"ו וביו"ד לפי שהם קרובים בכתיבתן וכן תשתנה בנחות האל"ף ובה"א בתכלית המלה, כמו בסבתא וסבתכא כי האל"ף והה"א אחיות אותיות הנשימה, ומי שירצה לכתוב אל"ף יכתוב, ולכתוב ה"א יכתוב, וזה השימוש באותיות אהו"י הוא ג"כ בפעלים ובשמות ובמלים כמו שבארנו בחלק הדקדוק אשר חברנו באר היטב.
רמב"ן במדבר פרק ב (יד)
השִנוי בשם אבי הנשיא לבני גד - בעבור כי המנהג בלשון הקדש לְשַנּוֹת השמות בטעם שוה , כמו "זרח" (במ' כו , יג) ו"צוחר" (בר' מו , י) , מלשון "כצמר צָחַר" (ראה יח' כז , יח). ונקרא "דעואל" (במ' א , יד) - שידע את האל , ורעואל - שישים רעיון לבו באל; כמו "ולי מה יקרו רעיך אל" (תה' קלט , יז); "בנת לרעי מרחוק" (שם , ב). והיו קוראים האיש ההוא בשני השמות , ולכך תזכירנו התורה בשניהם.
רמב"ן מעיר, שאבי אליסף, נשיא שבט גד, נקרא לעיל (א, יד) בשם "דעואל" - ואילו כאן הוא קרוי רעואל. וכך מבאר הרמב"ן את ההבדל הזה, שכדוגמתו מצוי במקומות לא מועטים: שמות האנשים לא נשמעו רק לאוזן כסימנים של קולות; אלא הובנו בשכל על פי משמעותם. ולפיכך שם המביע מושג אחד נתחלף בנקל בשם אחר הנרדף לו; כך הורגלו לקרוא לאיש אחד בשני שמות, שמשמעותם היא אחת. כך היה שם זרח (דברי הימים א' ד, כד) זהה לשם צוחר (בראשית מו, י); שהרי שני השמות האלה מורים על זיו וזוהר; כך גם דעואל ורעואל: לכוון את דעתו או את רעיונו לאל.