2: לֶקַח הַדּוּבְשָׁנִית

[אוריאל פרנק‎]

הערה נוספת: 

כאן נאמר: 

בביטוי הרווח "לא יאומן כי יסופר" נוצרה הצורה יאומן בהשפעת צורתו של הפועל הסמוך יסופר. תופעה לשונית זו מכונה גְּרָרָה, והיא מוכרת מביטויים נוספים. כך למשל בביטוי "לא מדובשך ולא מעוקצך" (על פי מדרש תנחומא): הצורה דובשך (במקום דִבשך) נוצרה בהשפעת 'עוקצך'.  

אפ"ר: יתכן שההסבר הוא אחר: הדל"ת ב"דבש" לפעמים מנוקדת בשורק, כמו ב"דּוּבְשָׁנִית", וכמו "דובשא" הארמית, וכמצוי במקורותינו: 

1. תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ט, ח: דבש תמרים ר' ליעזר מחייב במעשרות אמ' ר' נתן מודה ר' ליעזר שפטור מן המעשרות אבל אומ' היה ר' ליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקין את התמרים מודה ר' ליעזר שאם תיקן תמרים כן [=כאן; אפ"ר] ודובשן באספמיא שמותר. 
   
2. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פא עמוד ב: ותנאי ב"ד הוא, שיהא זה שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו, ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו
3. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף פ עמוד א: לא חרדל מסרסן, אלא מתוך שפיהן חד, חוזרות ואוכלות את דובשנן. 
4. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א: שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש
5. רש"י מסכת בבא מציעא דף לח עמוד א: ד"ה והדביש - יצא טעם דובשנו, והחמיץ, אשמלי"ר בלעז +התקלקל (דבש)+ 
   

הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 22 באוגוסט 2018 בשעה 15:38
נושא: לֶקַח הַדּוּבְשָׁנִית
אל:

בהסתמכות על מילון הרב ע"צ מלמד (קישור) יש לנקוט במשנה זהירות, משום שהוא נכתב בעברית קלאסית ולא בעברית שמדוברת היום.

למשל, הערך "דּוּבְשָׁנִיתָא" מוסבר על ידו: דּוּבְשָׁנִית.

         

אך תלמיד ישראלי שמורגל בעברית חדשה יחשוב שדּוּבְשָׁנִית = עֻגַּת דְּבַשׁ  honey cake.

מה שהתכוון הרב עצ"מ הוא ש"דּוּבְשָׁנִיתָא" = מְתוּקָה (כדְבַשׁ) 

sweet like honey

"דּוּבְשָׁנִית" כשם למאפה קטן בטעם דבש, התחדשה  בעברית החדשה ע"י הוספת סיומת ההקטנה "-ִית" למילה "דובשן", השנויה במסכת חלה (פ"א מ"ד) ומציינת מאכל שנילוש בדבש (פיהמ"ש לרמב"ם, שם) או מאכל מטוגן בדבש (רש"י לפסחים לז, א ד"ה והדובשנין).