3: תוספת אפ"ר להיבטים לשוניים בהר כה ו לְאָכְלָ֔ה

1 view
Skip to first unread message

אוריאל פרנק

unread,
May 20, 2019, 8:52:33 AM5/20/19
to
וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה (שמואל א' א ט)  

תרגום יונתן:
נוסח מק"ג הכתר: וְקַמַת חַנָה בָּתַר דַּאֲכַלַת בְּשִׁילוֹ וּבָתַר דִּשׁתִיאוּ
נוסח "על התורה" ועוד: וְקָמַת חַנָה בָּתַר דְאָכְלַת בְשִׁלֹה וּבָתַר דִשְׁתִיאַת

ר' ישעיה מטראני:
אחרי אכלה בשילו ואחרי שתה - פירוש: אחר האכל שלה ואחר השתה שלה.

מצודת דוד  
אחרי אכלה – עם שנאמר למעלה ותבכה ולא תאכל, מכל מקום אכלה מעט להחיות את הנפש.

לעומת זאת:

רש"י
אכלה בשילה – לא מפיק ה"א, והאל"ף חטף קמ"ץ, והוא כמו. אחרי אכול בשילה ואחרי שתה – והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה, לשון פָעוֹל, כמו לאכלה, לשון לפעול.

ר' יוסף קרא  
ותקם חנה אחרי אכלה בשילו – פתר' אחרי עת האוכל, לפיכך א' שבאכלה נקודה חטף קמץ, שאם תאמר אחרי אכלה חנה, והלא כבר נאמר ותבכה ולא תאכל, אלא על כורחך אחרי אכלה בשילה פתרו' אחרי עת האוכל שבשילה.

רד"ק  
אכלה – מקור בתוספת ה"א ואין הה"א לנקבה כי איננה מפיק וכן שתה מקור ופירוש אחרי שאכלו ושתו ואפשר כי חנה גם כן אכלה אף על פי שאמר ותבכה ולא תאכל אפשר כי אחר שאמר לה בעלה ולמה לא תאכלי ופצר בה אכלה מעט. ובעל הדרש אמר שתה ולא שתתה לא דקדק.

מנחת שי 
...ויש לי לתמוה על רד"ק ז"ל שכתב ובעל הדרש שאמר שתה ולא שתתה לא דקדק ואחרי בקשת המחילה ממנו לא דקדק הוא בפעם הזאת, שגם ר' יהודה ידע שמלת שָׁתֹה מקור והוא משמש ליחיד ולרבים ולזכרים ולנקבות, ואם כן אף חנה היתה בכלל אך יצאת מן הכלל מדכתב קרא שָׁתֹה ושאני בדבוריה כדאמרן ... 
ומלתא אגב שיטפא אשמעינך שהספר המוזכר בדברי רד"ק בשרש קרב הנקרא בשם אָכְלָה וְאָכְלָה הוא ספר אחד ממסורת שהראשונה שבהם תחלתם בתרין מלין אלין אות אל"ף ורובן של מסורת אינן אלא מספר ההוא כמו שכתב ר' אליה המדקדק בהגהת שרשים שרש הנ"ל ובהקדמה השלישית לספר מסורת המסורת ועיין עוד מה שכתבתי ביחזקאל סימן ג' ותילים מזמור קי"ח.

ר"י קיל, דעת מקרא 
1. גם אין דגש קל לאחר הה"א הלא מופקת
2. לפי ת"י: ואחרי שתה = ולאחר ששתתה [כאמור, יש ש"נ בתיוב"ע!]
3. הערה 3: על  תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סה עמוד א

דרש רבי יהודה איש כפר נביריא, ואמרי לה איש כפר נפור חיל: מנין שאין פוסקין יינות לאשה? שנאמר: +שמואל א' א'+ ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה, שתה - ולא שתת. אלא מעתה, אכלה - ולא אכל הכי נמי! אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן, מכדי בגוה קא עסיק ואתי, מאי טעמא שני? ש"מ, שתה - ולא שתת.

תוספות מסכת כתובות דף סה עמוד א

אחרי אכלה - כמו אחרי אכלה מפיק ה' משמע ואף על פי שלא אכלה כדכתיב ותבכה ולא תאכל מ"מ אית לן למידרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהיה לה לאכול ואחרי שתה אלקנה וביתו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכורה.

שתה ולא שתת - מדלא קאמר ואחרי שתותה דומיא דאכילה שתלה בה אי נמי אחרי אכול ואחרי שתה כדכתיב (משלי כג) אכול ושתה יאמר לך ומדשני קרא בדבוריה דריש הכי כדמפרש לקמן.

אכלה ולא אכל - בתמיה וכי תדרוש כמו כן שאין פוסקים מזונות לאיש.

מכדי בגוה קא עסיק קרא - דהא כתיב חנה בקרא וכתיב נמי אכלה אם כן לכתוב נמי שתותה או לא לכתוב קרא בגוה ולכתוב אכל ושתה.

 

 




‪On Sat, May 18, 2019 at 10:38 PM ‫אוריאל פרנק‬‎ <frank...@gmail.com> wrote:‬
א. האם אתם מכירים מקורות שדננו ב" מקור מארך"?
ב. ת"א מתרגם לְאָכְלָ֔ה כמקור, וא"כ, צ"ע מה ההבדל בין לֶאֱכֹֽל לבין לְאׇכְלָ֔ה? 
ויקרא כ"ה
(ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃
(ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃
תרגום 
(ו) וּתְהֵי שְׁמִטַּת אַרְעָא לְכוֹן לְמֵיכַל לָךְ וּלְעַבְדָךְ וּלְאַמְתָּךְ וְלַאֲגִירָךְ וּלְתוֹתָבָךְ דְּדָיְירִין עִמָּךְ.
(ז) וְלִבְעִירָךְ וּלְחַיְתָא דִּבְאַרְעָךְ תְּהֵי כָל עֲלַלְתַּהּ לְמֵיכַל.

לעומת זאת, את לְמָשְׁחָה הוא מתרגם בשתי צורות שונות: 
שמות פרשת תצוה פרק כט פסוק כט וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא־בָם אֶת־יָדָם:

 אונקלוס  לְרַבָּאָה בְּהוֹן וּלְקָרָבָא 

- לעומת: לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק עוֹלָם. (במדבר י"ח:ח) אונקלוס  לִרְבוּ



---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 8 במאי 2018 ב-10:54‬
‪Subject: תוספת אפ"ר להיבטים לשוניים בהר כה ו לְאָכְלָ֔ה‬
To: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>


תוספת אפ"ר: 
כה ו לְאָכְלָ֔ה: האל"ף בקמץ קטן, ופירושו: לאכול.
ואין לבטא ה' מופקת, והמפיק - משנה משמעות (לאכול אותה!)

השוה: 
1. עתיד מוארך  
2. להחבירה – מעין צורה מוארכת של שם הפועל 'להחביר' על פי צורות עתיד מוארך כגון 'אלבישה', 'אצליחה'. מכאן שההגייה היא במלעיל (ההטעמה בהברה 'בי'). 'להחבירה' – מלשון 'חָבֵר': להיות חבר לו, להיות כמותו.

 

ה' מופקת =  +אותה

ה' נחה = שם הפועל מוארך

1.  בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

מנחת שי: ברוב הספרי' שתי ההי"הין במפיק, ובאיזה ספר יש בשניהן הקו של רפי. אולי רמזו למדרש רבה פ' י"ו, דאמרי' התם לעבדה ששת ימים תעבוד, ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו, ד"א, לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות, שנאמ' תעבדון את האלקים, וכתי' תשמרו להקריב לי במועדו. וכתב בעל יפה תואר שם סי' ח', שהה"א אינה כינוי כי הוא מקור כמו לְאָכְלָה לְקָרְבָה.  

וע"ע בהערה פירושים שונים על מה מוסב הכינוי הנקבי[1].

 

 2.  שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק ח

לְעַם נָכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ־בָהּ:

 

 3.  דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק יט

כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ..

 

 4.  ירמיהו פרק לב פסוק כד

הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ ..

 

 5.  יחזקאל פרק ל פסוק כא

בֶּן־אָדָם אֶת־זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב:

1.  בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כט

...וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

 תרגום אונקלוס  לְמֵיכַל


 2.  שמות פרשת תצוה פרק כט פסוק כט

וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא־בָם אֶת־יָדָם:

 אונקלוס  לְרַבָּאָה בְּהוֹן וּלְקָרָבָא

 

לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק עוֹלָם. (במדבר י"ח:ח' ) אונקלוס  לִרְבוּ


 3.  שמות פרשת כי תשא פרק ל פסוק יח

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה ...    אונקלוס  לְקִדּוּשׁ

 

 4.  שמות פרשת ויקהל פרק לו פסוק ב

...כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל־הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ:

 

 5.  ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ו

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה ..

 

 6.  ישעיהו פרק כג פסוק יח

.. כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְקֹוָק יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק: פ

 

 7.  ישעיהו פרק נה פסוק ב

לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף בְּלוֹא־לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה ..

 

 8.  חגי פרק א פסוק ו

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ ..

 



[1] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ב סימן טו

לעבדה ולשמרה. והלא גן לשון זכר, אלא לעבדה ולשמרה האדמה של גן:

אבן עזרא בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

(טו) בגן לשון זכר ונקבה, וכן חבורו גנים גנות. והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה! רק פי' לעבדה על הגן שמפריו יאכל

רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

לעבדה ולשמרה - בכנוי הנקבה ר"ל על האדמה שהגן נטוע בה, או אמר לשון נקבה על הגן, כי יקרא גנה בה"א הנקבה

ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

(טו) לעובדה ולשמרה. וא"ת והרי גן לשון זכר הוא וכתב עליה לשון נקיבה, וי"ל דמוסב אדלעיל ויהי האדם לנפש חיה וה"ק ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה הנפש. וזהו שכת' מכל עץ הגן אכול תאכל, אתה מחוייב לעבוד לנשמתך ולהאכיל בה ומפרי הדעת תשמרנה.

רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

(טו) לעבדה ולשמרה. ע"ד הפשט: לפי שכבר מנה הש"י את מאכלו הזרעים והפירות, הניחו עתה בג"ע שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות, ויטע לו שם כל מיני פירות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו, והיתה פרנסתו מעצי הגן, והיה משתהו מנחלי עדן ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, הרבה בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה בהיות כלו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד, ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחר התאוות ולא נמנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד. אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות, ושישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו, ולכך נתחייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה.

ויש לך לדעת כי לשעור תענוג האדם בגן, עתיד העולם שיחזור לתחיית המתים, כי בני תחיית המתים יתענגו כאחת הגוף והנפש ויהיו הרוב בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, כאדם הראשון קודם שחטא, ולכך נתחייב שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים, כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה. וטעם "לעבדה ולשמרה" יחזור אל אדמת הגן.

וע"ד המדרש: (פדר"א יב) לעבדה ולשמרה, מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר "לעבדה", שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם. שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר: (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור כל המצוה, שנאמר: לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר: (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". לעבדה ולשמרה, זו שבת, לעבדה, שנאמר: (שמות כ, ט) ששת ימים תעבוד, ולשמרה, דכתיב: (דברים ה, יב) שמור את יום השבת. לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, לעבדה, דכתיב: (שמות ג, יב) "תעבדון את האלהים על ההר הזה", ולשמרה, דכתיב: (במדבר כח, ב) "תשמרו להקריב לי במועדו".

וע"ד הקבלה: לעבדה ולשמרה, יש להתבונן בשתי ההי"ן אלו, כי היה ראוי לומר לעבדו ולשמרו, שהרי הגן לשון זכר הוא, כענין שכתוב: (שיר השירים ד, יב) "גן נעול", אבל ההי"ן אלו רמז לשתי ההי"ן שבשם, "לעבדה" ה"א ראשונה שבשם, "ולשמרה" ה"א אחרונה שבשם. וע"ז נאמר: (שמות כג, כא) "השמר מפניו", והמשכיל יבין.


--
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "מתורגמן" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to meturgeman+...@googlegroups.com.
To post to this group, send email to metur...@googlegroups.com.
Visit this group at https://groups.google.com/group/meturgeman.
To view this discussion on the web visit https://groups.google.com/d/msgid/meturgeman/CAOYkKwGan9Ck20N%3DnUS54C9zReQ7VsN%2Bq_xHGSUb7jVwW1_cAw%40mail.gmail.com.
For more options, visit https://groups.google.com/d/optout.
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages