ציווי שאינו בלשון ציווי

185 views
Skip to first unread message

אוריאל פרנק

unread,
May 22, 2018, 5:58:19 PM5/22/18
to

ראו גם במאמרי, עמ' 296 - 298.

שימוש בצורות עתיד לשם ציווי

רבים מורים לתלמידיהם כי צורת הציווי כשמה כן היא: נועדה להורות על ציווי ופקודה, בניגוד לצורת העתיד המורה על תיאור מה שיקרה בעתיד. הללו פוסלים את סגנון הדיבור הרווח "תַגִּיד", "תֹאמַר", "תִשְׁמַע", "תִקַּח", ו"תֵלֵךְ", ומחייבים דווקא צורות ציווי: "הַגֵּד", "אֱמוֹר","שְׁמַע", "קַח וָלֵךְ".

            מורים אלה מתעלמים מהמצוי במקורות. מצוות רבות בתורה מנוסחות בלשון עתיד ("תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", שמות יב, טו; "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ויקרא כג, מב), וכך גם בקשות שונות בתפילת העמידה (כגון "תַכְנִיעַ" בברכת המינים ו"תִשְׁכּוֹן" בברכת בנין ירושלים)[1]. את לשון התורה (בראשית יז, ט) "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר", "מתרגם" רש"י: "ואתה הוי זהיר לשמרו". לפעמים מוצאים אף באותו משפט צורות ציווי וצורות עתיד לסירוגין, וכולן לדבר אחד נתכוונו: בקשות! לא הגדת עתידות[2].

גם תופעה זו זכתה לדיון אצל אבינרי (אבינרי, תשכ"ה, עמ' 462). לדעתו, שימוש בצורות עתיד לשם ציווי נובע מתוך ההקבלה לציווי בשלילה: "אל תלך". הוא מראה כיצד תופעה זו המשיכה בלשון חז"ל[3], ונעשתה נפוצה מאוד בלשון הדיבור בימינו. למען הבהרת המשמעות ממליץ אבינרי להימנע מהפרזה במנהג זה, וכן להוסיף "נָא" לצורות עתיד המשמשות לבקשה, כגון: התביעה או הבקשה: "יוכפל נא שכר הלימוד", לעומת "יוכפל שכר הלימוד" היכול להתפרש גם כלשון עתיד.

חשוב אפוא להסביר את ההבדל שבין "ציווי" אמִתי ("מודוס הציווי") שאפשר לבטאו גם בצורת עתיד, לבין הצורה הדקדוקית הנקראת "ציווי" (שהיא אחת מהאפשרויות לנסח ציווי, משאלה או בקשה). לדעתי, אין להתעקש על כך שבדיבורם ובכתיבתם של תלמידינו הם ישתמשו לשם ציווי רק בצורות "ציווי". אדרבה! כדאי להעמידם על שתי האפשרויות, כמודגם לעיל מלשון מקורותינו.

 



[1] ויש לחקור אחר הטעם והסיבה לשינוי הסגנון בכל מקום, ואכמ"ל.

[2] למשל, בנוסח ברכת "המפיל חבלי שינה" וברכת "המעביר חבלי שינה", כמובא בבבלי (ברכות ס, ע"ב): "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה... ויהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא". אגב, גם תופעה זו סִפּקה למגיהי הסידור הזדמנות לשלוח יד ולתקן נוסח "הלוקה בחוסר עקביות", כגון בנוסח הסליחות: "תְביאנו אל הר קדשך, ושמחנו בבית תפלתך" – "תוקן" ל"הֲביאנו" (סדר עבודת ישראל, עמ' 597).

[3] הוא מונה כמה דוגמות מלשון התלמודים, למשל: "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי... אמרי ליה הכי: עולמך תִרְאה בחייך" (בבלי, ברכות יז, ע"א).



1588: שופטים ז' באלול תשע"ה 22/08/2015

בא לידי ביטוי   >ציווי שאינו בלשון ציווי / יעקב עציון

יותר מארבעים מצוות מצויות בפרשתנו, וניתן היה אפוא להניח שצורת הציווי הדקדוקית תופיע פעמים רבות בפרשה. ברם, בכל הפרשה ישנם רק שני פעלים בלשון ציווי.

המצווה הראשונה בפרשה היא הצבת השופטים והשוטרים, אך התורה אינה נוקטת לשון ציווי אלא לשון עתיד: "שופטים ושוטרים תּתֵּן לך בכל שעריך". לא נאמר "תן לך", אלא "תתן". וכך גם בפסוקים הבאים: "צדק צדקתרדוף" (ולא רדוף), ועוד.

יש מרבותינו שהסבירו שהכתוב מנסח את המצוות לרוב בלשון עתיד ולא בלשון ציווי, לפי שאין כאן רק מִצווה אלא גם מעין הבטחה לעתיד, שכך יהא. כך למשל לשון הזוהר על הפסוק "קדושים תהיו": "קדושים היו לא כתיב, אלא קדושים תהיו, תהיו ודאי".

ברם, על פי הפשט יש לומר שדרך העברית היא לא פעם להשתמש בלשון עתיד אף כשהכוונה היא לציווי. כך רגילות הלשון המדוברת כיום (המפקד יאמר לפקודיו: "תסיימו את התרגיל, תאכלו ותחליפו את השומרים בעמדות", ודומני שקשה יהיה למצוא מפקד שיאמר "אִכְלו והַחליפו וכו' ") - ואף בתורה פעמים הרבה לשון עתיד באה תחת ציווי, ולא רק בציווי מגבוה. כך למשל אומרת רבקה ליעקב: "ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוָּהאתך. לך נא אל הצאן... והבאת לאביך...".

מדוע נעשה שימוש בצורות עתיד ולא בציווי אף שהכוונה היא לציווי? ראשית, לעתים אנשים מעוניינים לחזק את הפקודה שבפיהם בכך שהם מדברים בלשון עתיד, כביכול הדברים כבר קבועים ומוחלטים - ולמצֻווה לא נותר אלא למלא את תפקידו.

שנית, ייתכן שיש השפעה ללשון הציווי השלילי על הציווי החיובי. כשרוצים לצוות על אדם שלא לעשות דבר מה, דרך המלך היא להקדים "לא" (או "אל") לפועל בעתיד. כך למשל בפרשתנו לגבי איסור השחתת עצים: "לא תשחית את עצה", וכך בשאר מצוות "לא תעשה" שבתורה. מכיוון שהציווי השלילי משתמש בצורת העתיד בתוספת "לא", אך טבעי הוא שהציווי החיובי יעשה שימוש בצורה זו בלא ה"לא".

הזכרנו לעיל שרק פעמיים באה בַּפרשה צורת ציווי. האחת היא בדברי הכהן לעם ביציאה למלחמה: "שמעישראל: אתם קרבים היום וכו' ", והשנייה היא בדברי הזקנים לה' לאחר עריפת העגלה בנחל: "כפר לעמך ישראל וכו' ". ואכן, לשון ציווי באה רבות במקראות בציוויים מיידיים המופנים אל השומעים (להבדיל ממצוות לדורות), וכן בפניות תפילה כלפי מעלה (וכן הוא ברוב תפילותינו עד היום: השיבנו, סלח לנו, גאלנו – אך גם כאן יש לעתים לשון עתיד, למשל "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", אמן כן יהי רצון).

 




הודעה שהועברה
מאת: <zo...@emailcampaign.co.il>
תאריך: 20 באוגוסט 2015 בשעה 13:18
נושא: גיליון שבת בשבתו
אל: ‫frank...@gmail.com


גיליון 1588: שופטים  ז' באלול תשע"ה 22/08/2015
גיליון מעוצב להורדה
נקודת מבט
> אם הרב קוק היה הרב הראשי... / הרב ישראל רוזן

אצהיר בפתח דבריי: בפולמוס הגיור האלטרנטיבי שהתחולל לאחרונה אני רואה את עצמי בצד המקיל, המאיר פנים לכל מי שחפץ בגיור. אני גם תומך בגיור קטינים גם אם האמהות אינן מתגיירות, בהסתמך על דעות הלכתיות מקילות וכדלהלן. מכאן לעובדות ולהערכתן כמיטב שיפוטי, כמי שרואה עצמו בקי בסוגיה בהיותי מייסד מינהל הגיור לפני 20 שנה (תשנ"ה/95) ועומד בראשו 4 שנים, ולאחר מכן מכהן כדין גיור, וכ'לוביסט' ו'מורעל' לנושא, במשך 11 שנה. מעת פרישתי לגימלאות אני פעיל בבי"ד פרטי בגוש עציון.

  • הויכוח איננו בין 'חרדים' ל'דתיים-לאומיים' , ולא בין הרבנות הראשית ה'מתחרדת' לרבני הציונות הדתית; זהו פולמוס בתוככי הציבור הדתי-לאומי, בין האגף הליברלי (ה'מודרן אורתודוקס') לאגף היותר שמרני. התגוששות בין אגפים אלו מתחוללת בסוגיות נוספות כפמיניזם, תרבות ועוד. אעיר כי לדעתי ה'מודרן אורתודוקס' הם מיעוט בקרב תופשי התורה הד"ל. אין בידי איפיון הגדרתי ובודאי לא מידע כמותי.

  • הרבנות הראשית כלל איננה צד בנושא . זה אופנתי להתנפל עליה כמתחרדת, אבל הנושא כולו נמצא במגירתו האישית של נשיא בית הדין, שהוא ראש העדה הדתית הממונה על הגיור, ללא כל זיקה למועצת הרבנות הראשית. כיום מכהן בתפקיד הרב יצחק יוסף, והוא לא יותר חרדי מקודמיו הרבנים שיחיו עמאר, ישראל-מאיר לאו ובקשי-דורון, וז"ל: מרדכי אליהו ועובדיה יוסף. גם אילו הרב סתו היה נבחר לרה"ר לא היתה לו מילה בנושא אם מי מבני משפחת יוסף היה נבחר לראשל"צ ומתמנה לנשיא ביה"ד.

  • נקודה למחשבה למי שמכיר מעט את גישתו ההלכתית של הראי"ה קוק; האם גם אותו היו משמיצים, מן האגף הדתי-ליברלי, כ'חרדי'? יש לשער שכן! ולו הרב סולובייצ'יק היה מתמנה לנשיא ביה"ד, האם גם הוא היה מוקע כ'חרדי', בשל גישתו לגיור כפי שעולה ממסתו 'זה סיני'?
  • אציג כאן את גלריית היושבים על כס הגיור, כולם חובשי כיפות סרוגות בגאווה, המושמצים כ'מתחרדים' (לפי סדר א"ב, וסליחה אם נשמט מישהו): הרב אליעזר אלטשולר, רבה של סוסיא; הרב יצחק אלקיים, רב בחצור מישיבת ההסדר בקרית שמונה; הרב דוד אסולין, רב קבוצת סעד; הרב משה ארנרייך, ראש כולל 'ארץ חמדה' (הרב ישראלי); הרב אליהו בירנבוים, ראש פרויקט 'עמיאל' באפרת (אור תורה); הרב דוד בס מנוה דניאל; הרב בניהו ברונר, ראש המרכז הד"ל בצפת; הרב ישראל וייס, לשעבר הרב הראשי לצה"ל; הרב יעקב ורהפטיג, רב קהילה ד"ל בי-ם; הרב מרדכי זמיר, רבה של שדה יעקב; הרב נסים כהן, ראש כולל בפסגות; הרב צבי ליפשיץ, מחניכי מרכז הרב וראש כולל ד"ל; הרב ישעיהו מייטליס, רבה של נהריה; הרב יהודה עמיחי, ראש מכון 'התורה והארץ'; הרב צבי צרפתי, מרחובות; הרב שלמה קריספין, הגרעין התורני בפרדס חנה; הרב שלמה שושן ראש ישיבת ההסדר בבית שאן.
  • הוסיפו עליהם 5 'סרוגים' שפרשו לגמלאות (הרב יוסף אביאור ממרכז שפירא, הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב גדעון פרל מאלון שבות ואנכי), ועוד כמה 'שחורי-כיפה' ש'התבוללו' הדק היטב בקרב ה'סרוגים'. זו המרקחת ה'חרדית' המשמשת כשק חבטות של ה'מודרן אורתודוקס' הצעקני. 

  • בנושא גיור קטינים ללא אמהותיהם, המונף כפרויקט לאומי ע"י אלופנו הרב נחום אליעזר רבינוביץ; לב הדיון הוא האם לקטין שגוייר "על דעת בי"ד", וישאר חילוני, נגרם עוול או 'זכות'? שיקום מי שיש לו תשובה חד-משמעית! הנחתי על שלחנו של הראשל"צ טבלה מסכמת (מצאוה באתר 'צומת') מספרי שו"ת כדלהלן: המחמירים ואוסרים הם הרב יצחק אלחנן ספקטור, 'זכר יצחק', 'חבצלת השרון', 'שרידי אש', הראי"ה קוק והרב שאול ישראלי. המקילים (לפחות בדיעבד) הם: 'בית יצחק', 'מטה לוי', 'אחיעזר', 'אגרות משה' (פיינשטיין), הרב ש"י אלישיב והרב עובדיה יוסף. כאמור, הרב רבינוביץ ושכמותו (ואף אנכי) מוכנים להכנס לפירצה דחוקה ושנויה במחלוקת. אך מי שמתנגד ראוי להוקעה?

  • ולבסוף, עובדה מוצקה היא שלא קיימת שום התארגנות בקרב ה'עליה הרוסית' המבקשת "גיירונו!" שיבושם למי שחושב שהם ינהרו לגיור אלטרנטיבי בשל חיבתם ל'מודרן אורתודוקס' למרות התנגדות רבני קונצנזוס רבים. מסקנה: הדרך היחידה היא לפעול לגיור קטינים בחסות הרבנות הראשית, ולשדל אותם לבוא. זה אפשרי!

    (נכתב במוצ"ש ראה)


קבלת שבת
> שמע ישראל / הרב מרדכי גרינברג,
ראש ישיבת 'כרם ביבנה'

"והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם... כי ה' א-להיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם". ואמרו חז"ל: "אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי שיושיע אתכם". וכך אנו אומרים בתפילה "שומר ישראל, שמור שארית ישראל, ואל יאבד ישראל האומרים שמע ישראל".

נשמע מכאן שעם ישראל מחויב להפעיל את כוחו כשיוצא למלחמה, ויחד עם זאת לבטוח בה' שיסייע בידו. כן מצינו בפרשת עקב "וזכרת כי ה' א-להיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל". ודייק הר"ן בדרשותיו, שלא נאמר שה' הוא העושה את החיל, משום שאת החיל אנחנו עושים, אלא שעלינו לזכור שה' נותן לנו את הכוח לעשותו. וכן אומרת הגמרא בעניין פרנסה, שידוכין וחלמוד תורה, שיחד עם המאמץ יש להתפלל, "דהא בלא הא לא סגי". היהדות אינה מבקשת שאדם ישב בחיבוק ידים, יעסוק בתורה ובתפילה, ויישען על אביו שבשמים. אדם צריך להשתדל ככל יכולתו, וה' יגמור בעדו.

אמנם מצינו שפעמים הקב"ה מדריך אותנו לישב בחיבוק ידיים ולסמוך עליו, כמו בקריעת ים סוף "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו". "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". וכן מצינו בגדעון שהכין שלושים אלף חיילים, והקב"ה אמר לו לשחרר אותם, ונשארו שלוש מאות, ואיתם ניצח. ביאר הרב זצ"ל שישנן תקופות שמדרגת האמונה בעם נמוכה, ואם יצליח בכוחות עצמו יאמין שכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, וע"כ הקב"ה מוותר על השתתפותנו, כדי שיראו כולם שה' הוא בעל המלחמות. כך היה בתחילת דרכנו ביציאת מצרים, וכן בזמן גדעון. לעומת זאת, כשאמונת העם חזקה, כבזמן יהושע, אז ההדרכה היא שהאדם יפעיל את כוחו, רק שיזכור מי נותן לו כוח.

ביום י"ט בתמוז תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם, העתיק עיתון לונדוני מאמר מכתב העת ההונגרי "פעסטי הירלאפ", שם התפרסם מכתב מאיש צבא הונגרי הנמצא בשדה הקרב, והוא כותב לאשתו כדברים האלה: "בטובך לבקש פני השכן היהודי שלנו, חיים, לפתור לך המילים "שמע ישראל", כי בשעה שכדורי משחית עפים על ראשינו, ואנשי הצבא נופלים כשבלים אחר הקוצר, אז יתחילו אנשי הצבא היהודים לצעוק "שמע ישראל", וניצולים ממוות לחיים, בשעה שחבריהם אינם יהודים נהרגים. ותיכף שיפתור לך השכן חיים מילות אלו, תודיעני, וכשיבוא איזה סכנת מוות, יצילו את חיי" ("העתקתי אות באות" לשון ספר כרם צבי, דברים עמ' פח).


זווית נשית
> להיות חברה מתוקנת / תרזה פרנקל

בפרשת השבוע שלנו, שעוסקת באופן בו עלינו לנהל את עצמנו כחברה מתוקנת אנחנו מצווים למנות על עצמנו שופטים ושוטרים. אנחנו נדרשים להקים לעצמנו מערכת משפט, כיוון שאין חברה בה לא מתגלעים סכסוכים בין אנשים, או נעברות עבירות על חוקיה. עם זאת, השופטים מוגבלים בכוחם, נאסר עליהם לקחת שוחד, והם חייבים לפסוק את דינם על פי ראיות מוצקות בדמותם של שני עדים. בנוסף למערכת המשפט הזאת, אנחנו נדרשים לנהוג באופן הגון, אפילו בימי מלחמה, ובוודאי בימי שלום. עלינו לפקוח עינינו ולראות את הבאים בשערינו, ואם נמצא חלל בקרבת היישוב שלנו, אנו מצווים לקחת אחריות על שלא תמכנו בו בשעת צרתו.

למעשה התורה מדריכה אותנו בפרשה כיצד להקים חברה הגונה ומוסרית. וחברה כזו על פי הפרשה, אינה חברה בה לא נעשות עבירות, ולא קיימות עוולות. זו חברה בה כל החוליים קיימים: יש גניבות, יש סכסוכים, יש מעשי רצח בשגגה ובמזיד, ועוד. אבל המיוחד בחברה הזו הוא שמתמודדים בה עם החוליים האלו באופן מוסדר, ללא טיוח והסתרה, עם לקיחת אחריות, ועם מנגנונים רשמיים שאמורים לווסת ולשלוט באנשים, כך שהחוליים והעוולות יהיו חלק זניח וקטן מהחברה ולא ישתלטו עליה. כך הקב"ה בעצם מכוון אותנו, עמו, להכיר באנושיות שלנו כפרטים וכחברה, שעלולים לשגות או לעשות רע, אך למזער את זה בתוך הגרעין הבריא של הקהילה.

השבועות האחרונים הזכירו לנו בצורה חדה עד כמה החברה שלנו היא חברה אנושית, בעלת חוליים קשים, החל משנאת חינם בין אנשים ופלגים מקרבנו, וכלה במעשי רצח מתועבים שנחשדים שבוצעו בידי אנשים מתוכנו. כבר גדולים וחכמים ממני אמרו כי איננו יכולים לפטור עצמנו באמירה " יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא,ז). כל אחד מאיתנו, אפילו רק באמירות חסרות זהירות של שנאה ותיעוב, עלול לעודד מעשים כאלו. כולנו צריכים לחשוב כיצד אנחנו מרבים שלום בעולם, ולא מוסיפים על החושך, אפילו ברמיזות ובקריצות, לא כל שכן במעשים. יש לנו אחריות שכל בני האדם, ברואים בצלם א-להים, החיים בקרבנו, יחושו שמתנהגים אליהם באופן מכבד והגון. כל בני האדם, גם ערבים, גם בני הקהילה הלהט"בית, וגם כל שאר האנשים שלעיתים אנחנו מתקשים לסבול את מה שהם מייצגים עבורנו. כולם. ואת זה צריך להגיד בקול רם, שמנערינו עד זקנינו, כולם ישמעו ויפנימו. יש לנו אחריות אישית להתנהג ישר ובכבוד כלפי כולם.

אבל מה שהקריאה בפרשת השבוע מבהירה, זה שאחרי הדרישה האישית מכל אחד מאיתנו להתנהג בישרות דרך, עדיין חייב להיות מעגל נוסף שמבטיח את תקינותה של החברה שלנו – מעגל שנבנה על ידי החברה, כדי להגן על עצמה מפני הסוטים מהדרך הקיימים בתוכה פנימה. זהו מעגל השופטים והשוטרים, המלך, וחוקי החברה או המדינה. אלו נועדו להבטיח שגם אם בקהילה עדיין קיימים פרטים שאינם נוהגים כפי שצווינו, תהיה אפשרות לצמצם את הנזק שלהם, להכיל אותו ולהמשיך לקיים חברה מתוקנת ומתפקדת, ולא חברת תוהו ובוהו. לשם כך הקמנו לנו את מוסדות המדינה שלנו, החל בשלטון וממשלה, בתי משפט, משטרה וצבא ומערכת חוקים מסודרת. ואלו, על פי הפרשה שלנו, חייבים להתקיים בחברה מתוקנת והגונה, כדי שתמשיך להיות. אז מעבר לחובתנו להתנהג בכבוד לכל אדם, הפרשה מזכירה לכולנו, שאנחנו חייבים ומצווים להקשיב ולכבד את חוקי המדינה, מוסדותיה ושליחיה, אפילו אם לעיתים גם הם אינם לרוחנו. זהו ציווי שקיבלנו מדאורייתא, גם בפרשתנו, שכן "אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ (של מלכות), אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ" (מסכת אבות, ג,ב).


האירו פני המזרח
> הרב צדקה חוצין / חזי כהן,
ישיבת מעלה גלבוע ומדרשת עין הנצי"ב

הרב צדקה חוצין (1961-1876) היה מתלמידיו החשובים של הבן איש חי, צדיק וחסיד. נולד בבגדאד למשפחת רבנים. כמוהל מומחה יצא למרחקים כדי למול ילדי ישראל, מבלי שייטול שכר על כך. סרב לקבל משרה רבנית היות שנזהר שלא להשתמש בכתרה של תורה. הקים שיעורי תורה לתלמידים צעירים ושכר עבורם מורים. ייסד שיעורי תורה למבוגרים ולימדם בעצמו. היה מהמתנגדים להכנסת לימודי חול לתוכנית הלימודים ב'מדרש תלמוד תורה', ותקופה ממושכת עמד בודד במערכה.

ב-1926 עלה לארץ, גר בירושלים והקים בית כנסת בשם 'שמש וצדקה' בו הקפידו להתפלל בנץ. כיהן כדיין בבית הדין הספרדי של העדה החרדית. מתלמידיו: הראשל"צ הרב יצחק ניסים והרב מרדכי אליהו, וכן הרב יעקב מוצפי.

פעם אחת התארח הרב צדקה חוצין בשבת אצל אחד ממכריו בתל אביב. לפני השינה שאל את בעל הבית אם יש בסביבה מניין של תפילת שחרית עם הנץ, ובעל הבית השיב לו כי בסביבה הקרובה אין מניין כזה, אלא במקום מרוחק כדי שעה הליכה. הרב צדקה חוצין ביקש ממנו לחשוב בשנית אולי יש בכל זאת מניין קרוב אך בעל הבית היה נחרץ שאין מניין מוקדם בסביבה הקרובה.

בחצות הלילה ניעור הרב צדקה, ערך תיקון חצות ואחר כך ישב ועסק בתורה. לקראת עלות השחר יצא מבית מכרו והתכונן לצעוד כשעה עד לבית הכנסת עליו המליץ המארח, אולם כעבור מספר דקות עבר ליד בית הכנסת הגר"א שלהפתעתו היה פתוח. הרב צדקה נכנס אל בית הכנסת ומצא בו אדם אחד היושב ושונה. שאלו הרב צדקה "מתי מתפללים כאן תפילת שחרית?" וזה בישר לו, "יש כאן תפילה בנץ." הרב חוצין שמח שמחה גדולה על שעלה בידו לקיים את הנהגתו והתפלל עמם. כשהיה מספר הרב צדקה חוצין סיפור זה היה מוסיף: "ראו מה גדול יצר הרע. כדי לבטלני מתפילה בנץ השית בלב מארחי שליד ביתו אין מניין כזה אלא במרחק רב. רק כשהתחלתי לצעוד והתכוונתי ללכת מרחק רב - בטל כוחו של יצר הרע ובית הכנסת ניצב לפני."

לעתים קרובות נדמה לנו שהחסמים העומדים בדרכנו הם גדולים ועצומים והדבר מביא אותנו לכדי ייאוש עד שאנו נמנעים מלפעול. אולם באופן מפתיע מרגע שהתגברנו על החשש ויצאנו לדרך נגלה (לעתים) כי החסמים היו מדומים והם מתפוגגים.

הרב חוצין מבקר בתל אביב שאינה מוכרת לו. הוא מברר עם מארחו היכן יש מניין מוקדם ונענה שאין כזה בטווח הקרוב. הוא מבקש ממנו לבדוק היטב ונענה שוב בשלילה. דרכו של עולם שידיעה שכזו מביאה לרפיון ידיים. השעה המוקדמת של המניין בשבת שהשינה בה תענוג והצורך לקום עוד שעה קודם לחפש במרחק – הייתה מביאה את רוב בני האדם לוותר על כך. אולם הרב חוצין מתעקש על הנהגתו להתפלל בנץ, ומרגע שיצא לדרך פג כוחו של יצר הרע המבקש להחליש את האדם ופתאום התגלה שיש מניין קרוב לבית המארח.

בסיפורנו אין היצר מתגלה בלהט ויצריות אלא בספק המביא להתקררות. המצווה נראית כבלתי ניתנת להשגה או ככזו המצריכה מאמץ כביר. אולם כוחו של הספק מתבטל לעתים (אך לא תמיד!) מרגע שהאדם החליט בכל זאת לצאת לדרך. בא הרב צדקה חוצין ללמדנו כי עבודת ה' מזקיקה חום ובערה פנימית, ובעיקר מסירות.

בכל בוקר היה הרב צדקה חוצין מתגבר כארי ומתפלל עם שחר. כזכור הוא אף הקים בית כנסת בירושלים בשם 'שמש וצדקה' בו הקפידו להתפלל עם הנץ החמה. נראה שמידת ההתגברות היא היא מידתו של הרב צדקה חוצין.

לתגובות: hhco...@gmail.com

אם יש בידכם סיפורים נוספים על חכמי המזרח אשמח אם תשתפו אותי


מקומו של עולם
> שער קיפונוס והשערים המערביים של הר הבית / הרב יצחק לוי,
ר"מ בישיבת הר עציון

בגיליונות הקודמים עסקנו בשערים הדרומיים ובשער המזרחי של הר הבית. הפעם נעסוק בשערים המערביים של הר הבית.

משמעות השם

המשנה מזכירה בצד מערב שער אחד , הוא שער קיפונוס. ייתכן שהשם קיפונוס הוא על שם האיש שהתנדב לבנותו. יש אומרים כי בלשון יוונית השם קיפונוס הינו על שם עבודת הגן ואפשר שהיה גן של ורדים בקרבת שער זה.

שער אחד במערב או ארבעה שערים?

כאמור המשנה מזכירה שער אחד בלבד. יוספוס פלביוס, כשהוא מתאר את הר הבית בימיו מזכיר ארבעה שערים. כמו כן, לאורך החומה המערבית של הר הבית נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות ארבעה שערים.

נתאר את השערים שנמצאו מדרום לצפון: השערים קרויים על שם האנשים שגילו אותם.

השער הדרומי בחומה המערבית סמוך מאוד לפינה הדרומית מערבית והוא נקרא קשת רובינסון. שרדה ממנו קשת היוצאת מן החומה ושרידי מדרגות שהובילו מן הרחוב המרכזי אל הר הבית. מקובל לומר כי שער זה הוביל אל הסטיו המלכותי, בניין מפואר ביותר שעמד בקצה הדרומי של הר הבית ההרודיאני. הבניין שימש להתכנסויות ציבוריות, אולי אף למסחר בכל הקשור להר הבית. מאוד ייתכן שמעל השער הזה נכנסו אל הר הבית שיירות עולי הרגלים ומעלי הביכורים כפי שמתארת המשנה בפרק ג של מסכת ביכורים: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה". לאחר שבעלי האומנויות והגזברים קיבלו את פניהם בירושלים, מביאי הביכורים מגיעים בחגיגיות גדולה אל הר הבית, נוטלים את הסל על כתפיהם, מגיעים אל מרגלות המזבח ושם מניפים את הסל ואומרים מקרא ביכורים בו מודים לקב"ה על הארץ הטובה שנתן לנו, בבחינת "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".

מצפון לו שער ברקלי. שער זה מצוי בפינה הימנית הדרומית, בקצה רחבת התפילה של עזרת הנשים ברחבת הכותל. נמצאו השרידים המקוריים של השער מזמן הבית השני.

מצפון לו שער מעל קשת וילסון. הקשת מצויה בחלק הצפוני של עזרת הגברים ברחבת הכותל, בחלק המקורה מצפון לרחבת הכותל. במקום שרידי קשת מרשימה מאוד שהייתה במקור חלק מגשר שחיבר את העיר העליונה של ימי הבית השני (אזור הרובע היהודי, הארמני והר ציון). הגשר הזה נבנה במקורו ככל הנראה בתקופה החשמונאית. מעליו עברה אמת המים התחתונה המובילה מים מאזור ברכות שלמה אל המקדש. הגשר נהרס בימי פומפיוס בשנת 63 לפני ספירת הנוצרים ונבנה מחדש על ידי הורדוס. הוא נהרס שוב ערב החורבן על ידי המורדים שהתבצרו בהר הבית שרצו למנוע בכך מן הרומאים להגיע דרכו אל הר הבית. הקשת הנוכחית מאוחרת מזמן הבית השני.

מעל מיקומה של קשת וילסון מצוי כיום שער השלשלת, אחד השערים המודרניים המובילים אל הר הבית ממערב.

מצפון לשער זה מצוי שער וורן. שער זה נמצא במנהרות הכותל, כמה עשרות מטרים מצפון לקשת וילסון והוא כאמור השער הצפוני בחומה המערבית של הר הבית.

ברור כי לאורך החומה המערבית של הר הבית עבר הרחוב המרכזי של ירושלים בסוף ימי הבית השני. מן הרחוב הגיעו לשערים השונים המובילים ממערב אל הר הבית. מבין השערים שנמנו שני שערים מובילים ישירות אל המפלס של החצר הגדולה של הר הבית, השער הדרומי מעל לקשת רובינסון והשער הנמצא מעל לקשת וילסון.

משני השערים האחרים היו ככל הנראה גרמי מדרגות שהובילו אל מפלס חצר הר הבית, אלו שער ברקלי ושער וורן.

מדוע המשנה מזכירה רק את שער קיפונוס במערב ואינה מזכירה את שאר השערים?

תחילה יש מקום לשאול איזה מקדש מתארת המשנה במסכת מידות? אם היא מתארת למשל את המקדש החשמונאי, ייתכן לומר כי אז היה רק שער אחד במערב, הוא שער קיפונוס ועל כן הוזכר רק שער זה.

אפשרות אחרת היא לומר כי המשנה אכן מתארת את הר הבית ההרודיאני אך היא מסתייגת ממפעלו של הורדוס בגלל שהרג תלמידי חכמים רבים ולכן, אף על פי שהורדוס הרחיב באופן משמעותי את הר הבית צפונה, דרומה וככל הנראה מערבה, המשנה מסתפקת בתיאור 500 על 500 אמה ולא מזכירה את ההרחבה ההרודיאנית. מאותה הסיבה עצמה המשנה מזכירה רק את שער קיפונוס.

לגבי עצם הצורך בצד מערב בארבעה שערים, סביר להניח כי כשם שבדרום הר הבית היו שני שערי חולדה מפני שזה היה כיוון העלייה המסורתי מעיר דוד צפונה לעבר הר הבית, כך עם הרחבת העיר מערבה (ראשית ההרחבה על פי המחקר בתקופת חזקיהו והמשכה בוודאי בתקופה החשמונאית) והתפתחות העיר צפונה לקראת סוף ימי הבית השני, נדרשו מספר שערים במערב על מנת להקל את הכניסה להר הבית ממערב לאוכלוסיה המתגוררת שם.

לגבי זיהויו של שער קיפונוס, הן מצד מיקומו המרכזי בתוך הת"ק על ת"ק אמה והן מצד גובהו, יש להציע לזהותו עם השער שהיה מעל קשת וילסון, אזור שער השלשלת של היום.

לבית התקיעה לה(כריז)

למרגלות הפינה הדרום מערבית של הר הבית על הרחוב מזמן הבית נמצאה אבן המעקה הפינתית המקורית של הפינה הדרום מערבית ועליה כתובת בכתב אשורי מקורי: "לבית התקיעה להכ", שמקובל להשלים אותה "להכריז". במידה והאות האחרונה היא ב קריאת הכתובת היא "להבדיל".

מקובל להציע כי מן הפינה הזאת היו נוהגים הכהנים לתקוע שש תקיעות בערבי שבתות על מנת להזהיר את העם לעשות את הפעולות הנדרשות לפני כניסת השבת. עניין זה מוזכר הן במשנה, הן אצל יוספוס פלביוס והן בממצא הארכיאולוגי.


משו"תת בהלכה
> שמיטת כספים (א) / רבני מרכז הלכה והוראה,
בראשות הרב יוסף צבי רימון

בפרשת ראה (דברים טו,א-ב) אומרת התורה:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.

שלוש מצוות נאמרו בפרשה:

  1. מצוות עשה להשמיט את כל החובות "שמוט כל בעל משה ידו".

  2. מצוות לא תעשה, שאין לתבוע את החובות מן הלווה "לא יגוש את רעהו".

  3. מצוות לא תעשה, לא להימנע מלהלוות לפני השמיטה, מחשש לכך שהחוב יישמט.

מכאן לומדים אנו, שמצווה לשמוט (לבטל) את כל החובות בשביעית. חז"ל ביארו שהחובות מתבטלים בסוף השנה השביעית, "מקץ שבע שנים" (ערכין כח,ב, רמב"ם שמיטה ויובל ט,ד).

האם צריך לנסות להחזיר את החוב?

לימדונו חכמים: אם בא הלווה להחזיר את החוב לאחר השמיטה, צריך המלווה לומר "משמט אני" (משנה שביעית י,ח-ט; רמב"ם ט,כח). אמנם, אם הלווה אמר "אף על פי כן רצוני שתקבל" - רשאי המלווה לקבל את החוב. ואמרו חז"ל (שביעית י,ט) שהמחזיר חוב שעברה עליו שמיטה - רוח חכמים נוחה הימנו.

מכאן ניתן להבין, שמצד אחד שמיטת כספים מאפשרת להתחיל דף חדש, ולאפשר לאנשים לעמוד על הרגליים ולהתחיל חיים חדשים. מאידך, מטרתה אינה להביא אנשים לחוסר אחריות על כספם, ואנשים שיכולים להחזיר את ההלוואה ובפרט אם זו הלוואה על דברים שאינם לקיום (לא אוכל) צריכים לעשות כך.

אילו חובות מתבטלים?

בגמרא (מכות ג,ב) ובראשונים (שם) ישנה מחלוקת האם חוב שזמן הפירעון שלו חל אחרי שנת השמיטה (כלומר שמועד הפירעון הוא לאחר ראש השנה תשע"ו) - מתבטל. לדעתריב"א ור"י הזקן (הו"ד ברא"ש מכות א,ג), גם חובות אלו נשמטים, ואילו לדעת רבנו תם (תוס' שם) והרמב"ם (ט,ט), רק חוב שזמן הפירעון שלו חל לפני סיום השמיטה - מתבטל, וכך פוסק השולחן ערוך (חו"מ סז,י).

נדמה שהטעם לכך הוא שכל עוד לא הגיע זמן הפירעון, אין שום סיבה שהחוב יתבטל, שהרי אנו מקווים ומצפים שהלווה יחזיר את הלוואתו. רק לאחר שהגיע זמן הפירעון, והלווה לא הצליח להחזיר את החוב, מגיעה המצווה המיוחדת של שמיטת כספים, המבטלת את החוב, ובכך מאפשרת לו להתחיל חיים חדשים, מאפשרת לו לעמוד על רגליו.

חסכונות בנק

תכניות חיסכון וכדומה שמועד פירעונן הוא לאחר שנת השמיטה - בוודאי אינן נשמטות. אם מועד הפירעון חל לפני סיום השמיטה, לכאורה החיסכון בטל. אולם רבים סבורים שהחוב איננו מתבטל, מטעמים שונים: יש אומרים שחוב שאיננו נובע מהלוואה, איננו בטל, והחובות בבנקים נעשים על ידי "היתר עסקה", וכיוון שזו עסקה בין הבנק ובין הלקוח, הרי שאינה בטלה (רדב"ז ד,ריד). אולם השולחן ערוך (שם, ג) כנראה חולק על כך וסובר שגם "היתר עסקה" נשמט בשמיטת כספים.

אחרים סבורים שחובות הבנק אינם נשמטים כיוון שהחוב איננו מוטל על אדם מסוים אלא על חברה מסחרית, וייתכן שציווי התורה - "את אחיך תשמט ידך" - לא נאמר על חברות אלו (שו"ת צפנת פענח קפד). אולם גם על כך רבו החולקים, ולדעתם בנק נחשב כשותפות, וחובותיו נשמטים ( שו"ת מנחת יצחק ג,א; שו"ת יחוה דעת ד,סד). לכן, נוהגים לכלול בפרוזבול גם את החסכונות בבנקים.

משכורת ותשלום עבור קניות בהקפה

יש פוסקים הסבורים שרק חובות שנוצרו כתוצאה מהלוואה נשמטים בשביעית (ב"ח חו"מ סז,יט; לבוש שם, יד; חזון עובדיה פרוזבול עמ' לה; ועוד), אך כיוון שיש אומרים שגם חובות הנוצרים מעסקה, כגון תשלום עבור קנייה בחנות או תשלומי משכורת, נשמטים (בית יוסף שם, יט), טוב לעשות פרוזבול עבורם.

כספי צדקה

הרשב"א (ב"ק לו,ב) כותב שכספי צדקה אינם נשמטים, כי בית הדין מופקד על קופות הצדקה, וכאילו נמסרו החובות לבית הדין, וכן פסק השו"ע (שם, כח) ו שו"ת יחוה דעת (שם). מסתבר, שכאשר הבעלים על הכסף הוא אדם פרטי, החובות נשמטים כדי להראות שאין הוא בעלים על הכסף. אולם כאשר מדובר על כספי צדקה, אין כאן צד של בעלות, ולכן אין החובות נשמטים.

צ'קים

אם אדם קיבל צ'ק לפני סוף השמיטה, האם הוא נשמט בסוף השמיטה?

  1. אם מדובר על צ'ק דחוי, מסתבר שהחוב לא יישמט, שכן הלווה איננו יכול לפורעו בסוף השמיטה (עיין שו"ת אגרות משה, חו"מ ב,טו ד"ה והנה אם).

  2. צ'ק שפירעונו לפני סיום השמיטה (ולא פרעו) לכאורה נשמט. אולם, ייתכן שהצ'ק נחשב כאילו נגבה כבר החוב, וממילא הוא לא נשמט. להלכה יש שנטו להקל בכך (גרש"ז אויערבך, הו"ד בשמיטת כספים כהלכתה, שביבי אש, יג; הרב ואזנר, שם בשביבי אש, ט) ויש שנטו להחמיר (עיין שו"ת מנחת יצחק ב,קיט), ולכן למעשה טוב לכלול גם דברים אלו בפרוזבול.

את הפרוזבול נוהגים לעשות בחודש אלול, ועל כך נכתוב בע"ה בפינתנו הבאה.

ניתן להזמין את ספרו של הרב יוסף צבי רימון - שמיטה - הלכה ממקורה

בטלפון 02-5474542/7


בא לידי ביטוי
> ציווי שאינו בלשון ציווי / יעקב עציון

יותר מארבעים מצוות מצויות בפרשתנו, וניתן היה אפוא להניח שצורת הציווי הדקדוקית תופיע פעמים רבות בפרשה. ברם, בכל הפרשה ישנם רק שני פעלים בלשון ציווי.

המצווה הראשונה בפרשה היא הצבת השופטים והשוטרים, אך התורה אינה נוקטת לשון ציווי אלא לשון עתיד: "שופטים ושוטרים תּתֵּן לך בכל שעריך". לא נאמר "תן לך", אלא "תתן". וכך גם בפסוקים הבאים: "צדק צדק תרדוף" (ולא רדוף), ועוד.

יש מרבותינו שהסבירו שהכתוב מנסח את המצוות לרוב בלשון עתיד ולא בלשון ציווי, לפי שאין כאן רק מִצווה אלא גם מעין הבטחה לעתיד, שכך יהא. כך למשל לשון הזוהר על הפסוק "קדושים תהיו": "קדושים היו לא כתיב, אלא קדושים תהיו, תהיו ודאי".

ברם, על פי הפשט יש לומר שדרך העברית היא לא פעם להשתמש בלשון עתיד אף כשהכוונה היא לציווי. כך רגילות הלשון המדוברת כיום (המפקד יאמר לפקודיו: "תסיימו את התרגיל, תאכלו ותחליפו את השומרים בעמדות", ודומני שקשה יהיה למצוא מפקד שיאמר "אִכְלו והַחליפו וכו' ") - ואף בתורה פעמים הרבה לשון עתיד באה תחת ציווי, ולא רק בציווי מגבוה. כך למשל אומרת רבקה ליעקב: "ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוָּה אתך. לך נא אל הצאן... והבאת לאביך...".

מדוע נעשה שימוש בצורות עתיד ולא בציווי אף שהכוונה היא לציווי? ראשית, לעתים אנשים מעוניינים לחזק את הפקודה שבפיהם בכך שהם מדברים בלשון עתיד, כביכול הדברים כבר קבועים ומוחלטים - ולמצֻווה לא נותר אלא למלא את תפקידו.

שנית, ייתכן שיש השפעה ללשון הציווי השלילי על הציווי החיובי. כשרוצים לצוות על אדם שלא לעשות דבר מה, דרך המלך היא להקדים "לא" (או "אל") לפועל בעתיד. כך למשל בפרשתנו לגבי איסור השחתת עצים: "לא תשחית את עצה", וכך בשאר מצוות "לא תעשה" שבתורה. מכיוון שהציווי השלילי משתמש בצורת העתיד בתוספת "לא", אך טבעי הוא שהציווי החיובי יעשה שימוש בצורה זו בלא ה"לא".

הזכרנו לעיל שרק פעמיים באה בַּפרשה צורת ציווי. האחת היא בדברי הכהן לעם ביציאה למלחמה: "שמע ישראל: אתם קרבים היום וכו' ", והשנייה היא בדברי הזקנים לה' לאחר עריפת העגלה בנחל: "כפר לעמך ישראל וכו' ". ואכן, לשון ציווי באה רבות במקראות בציוויים מיידיים המופנים אל השומעים (להבדיל ממצוות לדורות), וכן בפניות תפילה כלפי מעלה (וכן הוא ברוב תפילותינו עד היום: השיבנו, סלח לנו, גאלנו – אך גם כאן יש לעתים לשון עתיד, למשל "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", אמן כן יהי רצון).


ראי"ה בהירה
> התשובה על פי הרב קוק / הרב חגי לונדין,
ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות ובמכון מאיר

תחילתו של חודש אלול, וציון יום פטירתו ה-80 של הרב קוק השבוע, פשוט 'זועקים' לדבר אודות התשובה במשנתו של הרב קוק.

על פי רוב, המושג 'חזרה בתשובה' מוסבר כתיקון מעידה של האדם: החוטא שסטה מאורח החיים התקין, מתחרט על כך, ופותח בתהליך המשיב אותו אל המסלול הנכון. הבנה זו, למרות נכונותה, מדברת על התשובה כמציאות מקרית המתבקשת רק כאשר אירעה תקלה הזוקקת תיקון.

לעומת זאת, על פי המדרש: "תשובה קדמה לעולם", אנו מבינים שיש סוג אחר של תשובה. התשובה איננה רק תיקון כישלונות מקריים אלא הכוח המניע את המציאות כולה. הרב שמעון סטרליץ, אחד מתלמידיו הגדולים של הרב קוק, במאמרו החשוב "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" (מופיע בסוף 'אורות התשובה' במהדורת אור עציון) מסביר כי ביסוד המציאות עומדת ה'תשובה' כלומר השאיפה להתקדמות. אף קודם החטא כבר קרוי האדם לשוב בתשובה, ויתרה מכך - לא רק האדם זקוק לתשובה, אלא המציאות כולה: הדומם, הצומח והחי, מפני שהתשובה "איננה רק איזה ברק הנופל בחשכת הליל של החטאים ומאיר את דרך האדם, אלא יסוד מתמיד של החיים כולם, הפועל את פעולתו החיונית, בהמריצו את אישי ההוויה כולה לקראת התקדמותם והתפתחותם השלמה" (שם).

על פי כיוון חשיבה זה מובן כי האדם קרוי אל התשובה לא רק לאחר כישלון, אלא בכל רגע מחייו. כל שיפור מסוג כלשהו, תיקון זווית מסוימת בחיים - נכללים הם בגדר ה'תשובה'. האדם השלם הוא האדם אשר "כל ימיו בתשובה" (שבת קנג,א). כלומר, הוא עוסק בשיפור מתמיד של אישיותו והעולם הסובב אותו [יש המסבירים בדרך זו את דבריו הידועים של רבי אבהו במסכת ברכות (לד,ב) כי ב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין". כלומר, מי שנמצא בעיצומו של תהליך שיפור יש בו בחינה הגדולה מצדיק 'גמור' - אדם שהגיע למעלה עליונה אולם 'גמר' וחתם את התקדמותו בשלב זה או אחר].

"העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת, ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש הא-לוהי שאין עמו שום עבדות" (אורות התשובה ה,ה).

יצאה לאור הסדרה "הראי"ה קוק המבואר", ביאור שיטתי לכתבי הרב קוק בידי הרב חגי לונדין, בהפצת הוצאות 'ידיעות ספרים' ו'דברי שיר'.


בגובה העיניים
> שתיים במקביל / הרב יוני לביא,
מנהל מוקד הנוער 'חברים מקשיבים'

שלום. אני בחור דתי בן 27 וכבר ארבעה חודשים יוצא רציני עם מישהי. היא בחורה איכותית ויש בה הרבה דברים שאני מאוד אוהב. יש בינינו תקשורת טובה, כיף לי איתה ואני יכול לדמיין אותנו ביחד לטווח רחוק. לצד הדברים הטובים שבה אני רואה גם חסרונות אבל אני אומר לעצמי כל הזמן שאין בעולם אדם מושלם.

ובכל זאת יש משהו שמפריע לי ומונע ממני להתקדם. סליחה אם זה ייראה קטנוני אבל... היא לא מה שתמיד דמיינתי לי. מאז שאני צעיר הייתה לי בראש איזו דמות של אותה אחת שתהיה אשתי לעתיד, והיא שונה לגמרי מהבחורה הנוכחית, גם בחלק מן התכונות וגם בקטע החיצוני. לפני שבוע קרה משהו שממש טלטל אותי וגרם לי ל'הרהורי כפירה' על עצם הקשר שלנו. נפגשנו בדירה שלה ובדיוק קפצה לשם חברה כדי לקחת חומר ללימודים. זה היה בסך הכל שתי דקות ולא יצא לי לדבר איתה הרבה, אבל ממש התרשמתי ממנה. היא הייתה נראית ממש שמחה, זורמת, חברותית, וגם יותר יפה ממי שאני יוצא איתה עכשיו. התאימה בול למה שתמיד דמיינתי לי. פתאום עברה לי מחשבה בראש – אולי אני בכלל יוצא עם הבחורה הלא נכונה? אולי הייתי צריך לצאת עם החברה שלה? מאז אני די מבולבל וגם מרגיש לא נעים למשוך סתם קשר אם זה לא באמת זה...

שלום לך.

שאלת כמה שאלות אז אוסיף גם אני עוד אחת: נגיד שהיה בא אליך בחור ומספר שהוא יוצא עם שתי בחורות במקביל, בראשון ורביעי עם אחת, ובשני וחמישי עם האחרת, ושואל מה דעתך בעניין. מה היית אומר לו?

אני מניח שרוב האנשים היו סולדים מהתנהגות כזו, ובצדק. לא רק בגלל ההונאה כלפי שתי הבחורות (רק נסה לדמיין איך היית מרגיש אם היית מגלה שבת זוגך הנוכחית יוצאת כרגע במקביל עם החבר שלך...), אלא גם מפני שהתרומה של השיטה הזו להצלחת הקשר דומה לתרומה של אל-קעידה למגדלי התאומים...

לצערי, רבים מבין הרווקים כל הזמן יוצאים במקביל עם שתיים! לא ברמה הפרקטית. ברמה הפסיכולוגית. בפועל הם נפגשים רק עם אחת, אבל בנפש שלהם נמצאת כל הזמן מישהי אחרת - 'אשת החלומות'. המודל הנשי האולטימטיבי שפיתחו במהלך השנים. הם יושבים בבית קפה בדייט עם בחורה, ובראש מזפזפים ללא הרף אל האחרת ומסמנים בטבלת האקסל שפתוחה בראש וי או איקס במה המדוייטת הנוכחית דומה לתאומתה הדמיונית. למרבה הצער, לרוב היא לא מגיע לקרסוליה והדייט נידון לכישלון.

כיצד נוצר אותו מודל? ובכן, יצירת המופת הזו נבנתה במשך שנים בעבודת יד מוקפדת מכל מה שאדם פגש במהלך חייו. בבית הוריו ואצל חברים, בסרטים ובפרסומות, מסיפורים ששמע ומבחורות שנפגש איתן. ומה שמדהים - ככל שהוא צובר קילומטראז' רב יותר בכביש הדייטים, אשת חלומותיו רק הולכת ומשתדרגת, מותירה אחריה שובל אבק סמיך לכל בחורה אמיתית שתנסה להשיג אותה.

איך נחלצים מן המלכודת הזו? השלב הראשון הוא להיות מודעים לדפוס הזה שקיים מתחת לפני השטח. השלב השני הוא לנסות לנתח מהיכן המודל הזה נוצר ומה מזין אותו. השלב השלישי הוא לבחון: האם המודל הזה ריאלי? האם הוא באמת מתאים לי?

אתה מספר, ידידי, על קשר ארוך ומשמעותי עם בחורה. אתם מתקדמים וטוב לכם, ויחד עם זה אתה גם מודע לחסרונות. אתה מוזמן לשאול את עצמך את השאלות הבאות: האם אני מעריך אותה? מחבב אותה? האם יש משיכה בינינו? האם התקשורת בינינו טובה? האם הצלחנו להתמודד עם פערים או חילוקי דעות בינינו? האם אנחנו יכולים ורוצים להמשיך לבנות יחד? האם אתה יכול לדמיין אותה כבת זוג לעתיד וכאמא של הילדים שלך? ובכיוון אחר - אם פתאום היא הייתה מתקשרת אליך ואומרת: "החלטתי שזה לא זה, בוא ניפרד" – איך היית מרגיש?

לגבי המפגש עם החברה שלה, קח שתי נקודות כחומר למחשבה:

א. שמת לב שהיא שמחה ויפה. האם יש לך מושג איזה מין בן אדם היא בפנים והאם יכולה להיות ביניכם התאמה? אולי בכלל היא מאורסת? אולי היא מחפשת בכלל בחור מסוג אחר? הרי נפגשת איתה שתי דקות בדיוק. האם ייתכן שמדובר בלא יותר מאשר דמיון סרק, בלון מנופח שאין בתוכו הרבה?

ב. שאלה נוקבת: ומה תעשה אם אחרי החתונה יקרה לך דבר כזה? חברה שלה תקפוץ אליכם לביקור או תפגוש מישהי בעבודה ותגלה שהיא יותר יפה/חכמה/מצחיקה מאשתך? האם תתהלך אז אחוז תסכול על כך שהתחתנת ו'נתקעת' עם הבחורה הלא נכונה?

אני מקווה שכאן ברור לך שהתשובה חייבת להיות שלילית, אך ייתכן שאתה לא יודע להסביר לעצמך למה. בוא ונחשוב יחד – מה לדעתך תענה אמא לתינוק בן שנה שיבוא אדם ויאמר לה: "תראי, התינוק שלך חמוד, אך בסך הכול די ממוצע. אני מציע לך את עסקת חייך – תני אותו וקבלי תמורתו תינוק הרבה יותר יפהפה וחכם". ברור שהיא תזרוק אותו מכל המדרגות. למה? נכון, היא יודעת שהתינוק שלה אינו היפה והמוצלח בעולם, עדיין הוא ורק הוא – התינוק שלה! אין לו תחליף. העיקרון הזה נכון גם בזוגיות. אם תזכה להגיע לשלב החתונה הרי שריבונו של עולם בעצמו שם חותמת על הקשר והאהבה שלכם, ואין לתת לשום דבר לחצוץ ולהפריד ביניכם.

ובינתיים, כשאתה במהלך החיפוש זכור שמתחתנים עם בן אדם, עם מכלול של אישיות, ולא עם נקודות על הנייר. נסה להשקיע ולהתמסר למה שלפניך ולבחון איך אתה מרגיש איתו באמת. בלי השוואות ובלי דמיונות. בהצלחה!

לתגובות, חומרי העשרה והצטרפות לרשימת תפוצה: milatova.org.il


באהלי שם
> שם משפחה בעשר דקות / דב רוזן, מעובד בידי ישראל רוזנברג

בספרו "בדרך לצה"ל" מספר האלוף במיל' יוסף אבידר על האירוע בו עברת את שמו:

לפני מסירת שמותינו לעיתונות, הודיע לנו בן גוריון כי אין הוא מוכן לפרסם שמות לועזיים של מפקדים בישראל, ולכן עלינו לבחור מיד, תוך עשר הדקות שנותרו, שמות עבריים. החלטנו לבחור בכינויים שבהם השתמשנו במחתרת ב"הגנה". כך הפכתי אני מרוכל לאבידר, שם שבו השתמשתי זה מספר שנים, ואשר הורכב מראשי התבות של שמות בנותי (אבידר - אבי דנה ורמה)

יגאל אלון אף הוא עברת את שם משפחתו באותו אירוע, וכך הוא מספר בספרו "בית אבי":

כיצד בוחרים בשם שיהיה לרצון אבי והשבט כולו... בו גוריון פסק: 'הגלעדי' (כינויי במחתרת היה יפתח), ישראל גלילי הציע 'יוגב', יצחק שדה שאל 'אולי ניר?', הקשבתי להצעותיהם אך במוחי עלה עץ האלון העבות שבחלקת ה'בלוט', העץ שבקרבתו ידעתי את הקרב הראשון...

הבטחתי לבן גוריון תשובה עד למועד פרסום שמותינו בחדשות. הוא הסתכל בי ואמר-גזר: 'הגלעדי'!', והוסיף: 'אתה תכבוש את הגלעד'. 'ואם אכבוש את נבלוס תקרא לי נבלוסי?' שאלתיו והוא פרץ בצחוק רם.. בנתיים נועצתי ברעייתי רות ויחד החלטנו אלון. פתק שהגיע לידי קריין החדשות כדקה לפני קריאתן קבע סופית את שמי...


החידה השבועית
> חידה לפרשת שופטים / יואב שלוסברג,
מנכ"ל החידון והחוויה

מהו המשותף בין ריבוי נשים,

הפחד ליציאה למלחמה,

בירור מהי נבואת שקר

וגאולת הדם?

תשובה לראה

החידה הייתה :

אותו תזבח,

שנה ניקוד האותיות,

ואז - לא תזבח.

הפתרון :

את הפֶּסַח – תזבח: "...שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם" (דברים טז,ו).

את הפִּסֵּחַ - לא תזבח: "וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַה' אֱ-לֹהיךָ" (שם טו,כא).

"החידון והחוויה" מארגנת חידונים לבר/בת מצווה, למשפחה, לקהילה, לבית הספר או לעיר כולה.

לפרטים נוספים בקרו באתר שלנו: "החידון והחוויה"

לתגובות: in...@hidonim.com


הסר אותי מרשימת תפוצה  |  כניסה לאתר

820201511805 PM.htm
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages