הגדת הפליטים מעתלית ת"ש
אוריאל פרנק
מאת: Moshe and Chaviva Speter <speter...@gmail.com>
From:
dub...@gmail.com <dub...@gmail.com>
Sent: Monday, April 15, 2019 9:14 AM
To: dub...@gmail.com
Subject: מצגת חדשה - הגדת הפליטים מעתלית ת"ש, 15.4.2019,
לידידיי
לקראת חג הפסח המתקרב, קיבלתי מאחד מנמעניי הוותיקים תמונות מההגדה המקורית , שנעשתה
ע"י הפליטים הכלואים במחנה עתלית, בשנת 1940 (ת"ש). ההגדה נכתבה במקורה בגרמנית ואויירה ע"י אחד הכלואים (הפירוט במצגת).
לאחר שנים היא תורגמה לעברית (עם אותם האייורים) ע"י המאייר המקורי.
המצגת הותאמה למסכת התלאות שעברו הפליטים מ"הפרעה" הגרמני, ועד נחיתתם בארץ.
המצגת מכילה את שתי הגירסאות, עמוד מול עמוד.
לבקשת המקור – לא אביא את שמו.
העתקי שתי הגירסאות נמצאים במוזיאון של קיבוץ הזורע.
אוריאל פרנק
3. "הגדת יום העצמאות" - תשי"ב (1952)
בשנה זו היו מספר חידושים. בט' באדר תשי"ב (1952), הביאו הרבנים הראשיים לראשונה בפני מועצת הרבנות הראשית את "סדר תפילת ערבית ליום הזיכרון לגיבורי מלחמת הקוממיות" [חל בד' באייר], שהציע משרד הדתות, ביוזמת מנכ"ל המשרד, ד"ר ש"ז כהנא. גם הפעם היתה זו יוזמה של אחרים. המועצה אישרה סדר זה עם שינויים קלים, והוא הודפס לראשונה בחוברת של משרד הדתות יחד עם סדר התפילות וההודיות ליום העצמאות.[1]
בשנים הראשונות לאחר קום מדינה הושם הדגש בחגיגות יום העצמאות על מצעד צה"ל, טקסי ראווה וחגיגות המוניות ברחובה של עיר. החגיגה האינטימית והמסורתית בחיק המשפחה הוזנחה, ודבר זה הטריד את קברניטי המדינה. ועדת משנה של "המועצה העליונה לעניני תרבות", מצאה כי יש לשקוד על דמותו העברית וצביונו היהודי של יום העצמאות. היא הבינה שאין מי שיכול לתרום לכך יותר מאשר הרבנים הראשיים. שבוע לפני החג, בל' בניסן, פנה אליהם שר החינוך והתרבות, ב"צ דינבורג [דינור],[2] בשם אותה ועדה, בבקשה - לפנות לעם בקריאה לחוג את יום העצמאות בצורה שתאפיין את קדושת החג בסעודה ובקישוט הבית.[3] הוא האמין שיש בכוחם להשפיע גם על הציבור הלא-דתי. מזכיר הרבנות הראשית השיב לו, שהרבנות הראשית כבר קבעה בעבר, שיש ללבוש בגדי חג ולקיים סעודת חג ביום זה.[4] לדעתי, היתה כאן החמצה של שיתוף פעולה, שאולי היה משפיע קמעא גם על הרחוב הישראלי, שהלך והתרחק מרוחה של היהדות המקורית, וגם על אופיו של החג שהחל להתרוקן מתוכנו.
החיפוש אחר אפיון יהודי מקורי לחגיגת יום העצמאות של מדינת היהודים, בעיקר לגבי הסעודה בליל החג, הביא באותה השנה לפעולה חיובית בצה"ל, אלא שביצועה היה לקוי ביותר. הסופר, א' מגד, במסגרת שירות מילואים במפקדת קצין תרבות ראשי, חיבר את "הגדת העצמאות", בדומה להגדה של פסח המסורתית, אך תוך השמטת שם שמים והבלטת כוחו של צה"ל, בפטוס שהיה מקובל באותם הימים. הגדה זו הודפסה על ידי ענף ההסברה של צה"ל באלפי עותקים. הרב הראשי לצה"ל, הרב שלמה גורן, הפנה מיד את תשומת לבו של ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, להגדה זו, הפוגעת בקודשי ישראל, וזה הורה מיד לגונזה עוד לפני החג, כדי לא לפגוע ברגשות החיילים הדתיים. "הגדה" זו גרמה לסערה בציבור הדתי ובמפלגות הדתיות, על חילול הקודש וגידוף כלפי שמים.[5] רק לאחר החג, בט' באייר, שלחו הרב הרצוג והרב עוזיאל מחאה חריפה לראש הממשלה על הפגיעה הקשה בקודשי ישראל שגרמה "הגדה" זו. העתק ממנה הם שלחו לשרים הדתיים, בתוספת דרישה, להגיב בחריפות כנגד הפגיעה הקשה באמונת ישראל.[6]
[1]. מפרוטוקול הישיבה, ארכיון הרבנות הראשית. ההצעה נשלחה, בכ"ט בשבט, על ידי א"י לבנון, עוזרו של ד"ר ש"ז כהנא. סדר התפילה, שהתפרסם על ידי הרבנים הראשיים, בא' באייר, גם במודעת רחוב, היה: בתפילת ערבית - אחרי "קדיש תתקבל", מזמור תהילים ט' פסוק בפסוק, וקדיש על ידי הורים וקרובים. בתפילת שחרית - אחרי "קדיש תתקבל" פתיחת הארון, מזמור תהילים קמד פסוק בפסוק; תפילת אזכרה; "אל מלא רחמים" וקדיש על ידי הורים וקרובים. יש להדליק נרות לעילוי נשמת הנופלים לפני תפילת ערבית ושחרית. בשם ה"ועדה להר ציון" נמסר שם: בד' באייר תתקיים בהר ציון ההכרזה המסורתית על חג העצמאות, לפי הסדר שנקבע על ידי הרבנים הראשיים. בז' בניסן תשי"א (1951) התקבלה הצעת ד"ר ש"ז כהנא לייחד בתפילה את ערב יום העצמאות לזכרם של גיבורי ישראל, וזאת לאחר שראש הממשלה, דוד בן-גוריון, אישר את המלצת "המועצה להנצחת החייל", לקבוע את ד' באייר כ"יום זיכרון כללי לגיבורי מלחמת הקוממיות". הרבנות הראשית קבעה את סדר התפילה, בשחרית: אחרי "ובא לציון" - תהילים ט, קמד; תפילת אזכרה מיוחדת אותה חיבר הרב הרצוג, "אל מלא רחמים" וקדיש (הצפה, ג' באייר תשי"א, גנה"מ 6362/110-4). בי"ט בניסן תש"ט (1949) שלח ראש אגף ההסברה במשרד הביטחון לרב הרצוג לאישור את נוסח "יזכור" שחיבר הסופר ש' שלום, לפי הצעת מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית. הרב עוזיאל דחה נוסח זה וחיבר תפילה משלו [הרב הרצוג היה באותה העת בארה"ב] (גנה"מ, 886/4, 885/1/פ). בב' בטבת תשי"ח (1957) אישרו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב נסים, את נוסח תפילת "יזכור" לחללי צה"ל, שחיבר הרב הראשי לצה"ל הרב ש' גורן לאחר מלחמת סיני (ארכיון הרבנות הראשית).
[2]. ב"צ דינור עמד מאחורי רוב הניסיונות לתת ליום העצמאות דפוסי חג מסורתי. כבר בדיון הראשון בכנסת בשנת תש"ט (1949) הוא הציע הצעות בכוון זה, ראה: דברי הכנסת, כרך 1, ירושלים, עמ' 351-350.
[3]. גנזך המדינה, 896/6/1 /פ.
[4]. ארכיון הרבנות הראשית. נאומו של הרב עוזיאל בשנה זו נדפס במכמני עוזיאל, ח"ג עמ' שכא-שכב.
[5]. ראה על כל הפרשה: מעריב, ה' באייר תשי"ב; המודיע, ו' באייר תשי"ב; הצפה, י"ג באייר תשי"ב; ש' אילן, הארץ, ד' באייר תשנ"ז [וראה שם, על הגדות נוספות שיצאו במשך השנים]; הנ"ל, 'אם תרצו אין זו הגדה', במחנה 4 (ל' ניסן תש"ס), עמ' 33-30, 59.
[6]. ארכיון הרב הרצוג. על תיאור אווירת החג באותה שנה, ראה: הצפה, ו' באייר תשי"ב; ההד, אייר תשי"ב, עמ' י-יב.